אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מג

סימן מב

לש"ב ידידי וכו'. ע"ד שאלתו בישראל השוכר חנות (קאנטין) במקום פועלי מחצב אבנים (שטיין באניא) אם מותר לו לעמוד שם בעת התשלומין שהוא בכל עת בש"ק שמשלם הבעה"ב שהוא השוכר מהממשלה) כדי שלא יפסיד מעותיו ולפעמים שילכו הפועלים אחר התשלומין ולא יחזרו עוד לשם. והנ' מ"ש בתוך דבריו שכן איכא תרתי לטיבותא הנה לא ראיתי תרתי כלל דטעם הא' שכתב לפי"ד הב"י סי' רמ"ד גבי מכס הנה בנידון דידן אדרבא גריעותא הוא דשם התיר הב"י רק משום פסידא ואם כי בש"ס פ' מי שהחשיך לא שרינן גם שום פסידא רק כדי שלא יבא לידי איסור דאו' ע"ז כ' הב"י דגם שם במכס יש להתיר כיון שיש לחוש אם לא נתיר' לו יכתוב וירשום ג"כ מה שחייבו ויבא לידי איסור דאו' ע"ש וע"ז כ' כמע"ל שכאן לא שייך למיגזר שמא יכתוב דהא ממילא כותב הבעה"ב לעצמו מה שישלם לכ"א ומה שנשאר חייב לו להפועל ואין לו להישראל לכתוב בזה עכ"ד וא"כ תמהתי מה זה לטיבותא דהא אדרבא לפי"ז נפל היתרא דהב"י בנידון דידן בבירא כיון שממילא אין לחוש שיכתוב כדברי כמע"ל ואין להתיר לפי"ז גם אמיר' לעכו"ם. אך מה שכ' מע"ל טעם שני שאינו שלוחו בשכר שבת שיהי' צ"ל בקבלות כמו בסי' רה"ד במכס רק הבעה"ב הנכרי הוא גובה חובותיו מימות החול של היהודי בעל החנות (קאנטין). אך יהי' איך שיהי' כיון שכ' כ"ת שמוכרח עכ"פ לפעמים גם היהודי בעל הקאנטין לדבר בהעסק ולחשוב עם הנכרי אז בשבת כשיבא על הרוב וכוחים שהנכרי רוצ' למעט מחובותיו מעה שאכל ושתה וזה בודאי אסור בשבת ממצוא חפציך ודבר דבר כמבואר בסי' ש"ז ואין לדמותו לגבות חוב שם בשם תשו' הב"ח שאם נודע לו שילך האנס בשבת מהעיר מותר לגבות החוב וע"ז כ' מע"ל דעכ"פ אסור לו לקבוע המו"מ שלו לכתחלה אדעתא דהכי עכ"ד וע"ז יש לחלק לכאו' עפי"ד הב"י שם סי' רמ"ד שכ' מתחלה דלקנות מכס לכתחלה לא שרינן לי' משום הרוחה וע"ז כ' ומיהו אפשר דבשעת קניי' שרי דהא לא עביד איסורא ולכי מטי שבת כיון דכבר קנוי הוא לו שרי להשכיר לעכו"ם בקבולת לקבל לו המכס משום פסידא עכ"ל הב"י וא"כ לפי"ד הב"י גם בנידון דידן כיון ששכר היהודי הקאנטין בימות החול בהיתרא כשבא אח"כ שבת יש לדמותו להאי דמותר לגבות חוב מאנס כנז' אך ז"א דיש לחלק דהתם בסי' רס"ד מיירי רק באיסור דרבנן אמיר' לעכו"ם שבות כמ"ש הב"י שם (וע"כ שרינן כי היכא דלא ליעבד איסורא רבה לכתוב דל"ש ג"כ כאן כנז') משא"כ לחשוב חשבנותיו הוא איסור ממצא חפציך ודבר דבר שהוא איסור מדברי קבלה דכד"ת דמיא לענין כמה ענינים ע"כ בודאי אסור אם ידע שיצטרך בודאי לחשוב חשבונות עם הנכרי בשבת ולא אדע היתר לזה. ולאשר היהודי כבר בהעסק והרבה חשו חכז"ל והפוסקים לפסידא בזה והוא פרנסתו של ישראל שילך לטמיון כשילכו משם הפועלים הנכרים כמה פעמים אחר הצאהלונג מהשוכר הנכרי ולא יחשבו עוד ע"כ אם אפשר לו שלא יצטרך לחשוב חשבונות בשבת כנז' אז יתייעץ ויעש' שאלת חכם מהרב מרא דאתרא נ"י שהוא תחת דגלו ואני ממילא לא אחליט בזה כי אין מהדרך להורות למעשה זולת ברשות הרב מרא דאתרא שתחת דגלו:

ב) ואשר הקש' כמע"ל על מה שכתב כ"ק מרן אאמ"ו שליט"א בבאר לחי רואי על תיקוני זוה"ק (דף ט' ע"ב בהנדפס ח"א) בד"ה חוזי' נביאי' כי חוזים בחי' אסקפלריא המאיר' שנק' חזיון והוא בחי' נצח ונביאים בחי' אסקפלריא שאינ' מאיר' בחי' הוד כמו שהביא שם מזוהר בראשית וע"ז הקשה מע"ל כי מרן קדוש זקיני בבני יששכר מאמר בין המצרים אות ט"ז בד"ה חזון ישעי' כ' בפירוש שנבואה הוא מדריג' גדול' מחזיון ונמצא סותר לזה הנה דברתי עם כ"ק אאמ"ו שליט"א מזה והשיבנו כי הנה לכאו' יפה הקש' וגם בקהלת יעקב להגאון בעל מלא הרועי' זצ"ל ערך חזון נמצא ג"כ דחזיון מצד ההוד ונבואה מנצח עפי"ד התיקונים אלו (אך הקהלת יעקב בעצמו בערך נביאה כ' כי חזיון הוא ג"פ דנצח ע"ש וה"ז כדברי הבאר לחי רואי). אולם האמת יור' דרכו. דהנ' הכסא מלך כ' שם דצריך לגרוס בתיקונים נביאים חוזים (כצ"ל) מסטרא דנצח הוד ע"כ שפיר אם נגרוס כן על כרחך הפי' בתזוה"ק נביאים חוזים מסטרא דנצח הוד היינו דנביאים קודם המה במדרגה גדולה יותר בחי' נצח אסקפלריא דנהרא וחוזי' מסטרא דהוד אסקפלריא דלא נהרא ולפי"ז עפ"י שיטת הכסא מלך כ' בבני יששכר שפיר דנבואה מדרגה גדול' יותר מחזיון וכן בקה"י שפיר כ' לפי"ז (בערך חזיון כנז') אך כיון שבכל התיקונים שבידינו נמצא הגי' חוזים נביאים מסטרא דנצח הוד (חוזים קודם לנביאים) וכ"כ בדפוס הראשון במנטובה ובאמשטרדם ובקושטאנדינ' עם הגהות ר"י ווילנא זצ"ל וגם בתיקונים ד' אמשטרדם שהדפיס אח"כ בעל כסא מלך זצ"ל בכבודו ובעצמו לפי הגהתו עכ"ז הדפיס ''חוזים נביאי" (חוזים קודם לנביאי') ולא שינה הגי' בפנים ע"כ גם כ"ק אאמ"ו שליט"א ג"כ לא רצה לשבש הספרים מנוסחאן וכיון שהגי' ''חוזים נביאים מסטרא דנצח הוד' פשוט דשפיר פי' בבאר לחי ראי כסדרן דהיינו חוזים מסטרא דנצח ונביאים מסטרא דהוד כאשר נראה הפי' באמת בע"כ כן לפי גי' שלפנינו כנז'. ולפי"ז כ"א לדרכו והכל נכון:

ג) ואשר הקש' על מ"ש בבני יששכר מאמר יום הכסא אות ל"ה בשם שו"ת קול אלי' דיחיד אינו מפסיק לתקוע בברכות התפלת מוסף ואפי' יש לו מי שיתקע לו והלא זה מפורש בש"ע ה' ר"ה סי' תקצ"ב סעי' ב'. הנה עיינתי שם בקול אלי' ח"א סי' ל"ה והביא שם דברי הרדב"ז (שמובא שם בשערי תשובה) ותמה עליו בקול אלי' דהא מפורש בטור וגם בש"ע וכן מפורש בסוגי' דגמ' דיחיד אינו מפסיק לתקוע סדר הברכות ע"כ (כדי שלא נחשוב למאורן של ישראל שנעלם ממנו דברי הש"ע ח"ו) נרא' דלרוב הפשיטות לא הזכיר זקיני בבני"ש מדברי הש"ע כיון שזה הקשה כבר הקול אלי' כנז' ועליהם תטוף מלתו ורק בבני"ש בא בקצרה לדון בדבר החדש דבאמת יש להצדיק דברי רבינו הרדב"ז (שהשיג עליהם בקול אלי') דכיון שסדר הברכות הוא עיקר המצוה ותקיעות דמיושב אינן רק תקנה כדי לערבב השטן וא"כ למה לא יפסיק גם יחיד בתקיעות מעומד כיון שהם עיקר חיובא. ויותר מזה עיי' בבעל המאור פי' יו"ט של ר"ה שכ' דעתו דמתקנת חכמים בזמן הש"ס שלא לברך כלל על תקיעות דמיושב רק על תקיעות דמעומד שהיינו שהמלכיות זכרונות שופרות הן המה ברכות השופר וחיובי' והרמב"ן במלחמות משיג עליו שם ועכ"פ לפי"ד בעל המאור נמצא בודאי נכון הערתו בבני"ש דלמה לא יתקע יחיד בין הברכות וכיון שיחיד מחויב בשופר כמו רבים למה יבטל יחיד עיקר חיוב הברכות והשופר שהמה רק בין הברכות לפי"ד הבעל המאור. והרמב"ם באמת לא הביא הך דלא אמרו אלא בחבר עיר וכמ"ש בקול אלי' ואולי הוא מטעם הנז' וצ"ע ואין עת להאריך בימי הרצון האלו וה' ירחמנו וישיב שבותנו כימי קדם וכוח"ט חיים ושלום. ש"ב ידידו"ש.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה