אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מא

סימן מ

לידידי המופלג וכו'. אשר שאלת למה לא נהגו בכמ' מקומות לדקדק כ"כ על מה שמבואר בש"ע יו"ד סי' שס"ב סעיף ה' שאין קוברין אדם כשר וצדיק אצל חסיד מופלג. הנה אמת שבודאי החיוב ליזהר בזה וחליל' לשנות מהמבואר בש"ע להלכ' בלי חולק ונ"ל שזהו ג"כ טעם מהטעמים שנהגו לעשות אהלים ובתים על קברי הצדיקים זי"ע היינו חסידים מופלגים בדורם (וכבר האריכו בזה הגאון מהרש"ק ז"ל בתשו' שבס' עין דמעה הספד על הקדוש מהר"מ מפרימישלאן ז"ל וגם אנחנו בענייתנו דברנו מזה במ"א בעה"י ובחי' אגדה אולם לפי"ז יונח ג"כ טעם א' לשבח) כי האהל הוא מעלה לגדור גדר שלא להניח לתוך ד' אמות שלו כשיהי' אהל בנוי אז ממילא לא יניחו בתוך האהל זולת צדיק וחסיד גדול שראוי לו אבל אדם כשר ובינוני לא יניחו בתוך האהל אתו. אך הנה ידידי אגיד לך כי לפלא הי' בעיני בראות זה כביר למרן קדוש זקיני באגרא דפרקא (אות רס"ד) עה"כ אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין פי' דארז"ל אין קוברין רשע אצל צדיק כ' המקובלים הטעם דהנה הרוח בא בכל פעם מעולם העליון לפקוד את הגוף עם הבלא דגרמי ומודיע לו רזי תורה מה ששמע ולמד מעולם העליון וכיון שנקבר הצדיק אצל הרשע והרשע אינו ראוי לשמוע ע"כ מונעין ח"ו גם מהצדיק עי"ז והנה האיש שאינו בן תורה בחייו אבל הי' רגיל בחייו לשמוע תוכחה הנה בודאי שכרו לא יקופח וזוכה לשמיעה גם אחרי וכו' ע"כ איש כזה בבוא פקודתו מותר לקבוע לו מקום מנוחתו בין חכמי התורה כי בודאי לא ימנע מהצדיקים אורם ע"י איש כזה כי גם הוא ראוי לשמיעה וזה שרמז בפסוק אזן שומעת תוכחת חיים (בחייו) בקרב חכמים תלין בבא ימי הליכתו לג"ע והגוף ילין עד הבקר לתח"ה עכ"ד קדוש זקיני באגרא דפרקא. והרי כתב גם באיש שאינו בן תורה בחייו אבל הי' רגיל לשמוע תוכחה וכו' כנז' לשונו ולכאו' ה"ז סותר למ"ש בש"ע שגם אדם כשר וצדיק אצל חסיד מופלג אין קוברין אך י"ל דלא מיירי באגרא דפרקא בחסיד מופלג שהיינו צדיק גדול מיוחד שלזה בודאי לא יניחו אצלו רק כתב ''בין חכמי תורה'' ועדיין צריך ישוב לכאו' מנין לו להקל בזה כיון שבש"ע מחמרינן בכגון אלו. אמנם באמת בגוף שורש הלכה בזה שכתב המחבר שם דאין קוברין רשע אצל צדיק הוא מסנהדרין (מ"ז ע"א) וברש"י שם מ"ו ע"א ד"ה שתי קברות ובדף מ"ז ע"א ד"ה גמרא גמירי כ' דהוא הלכה למשה מסיני והללמ"מ היא דאורייתא ועיי' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שמ"א כ' שם מזה דלדעת רש"י הוא אסור מדאורייתא אולם מ"ש אח"כ במחבר באותו סעיף שאין קוברין אדם כשר וצדיק בינוני אצל חסיד מופלג זהו בודאי אינו איסור דאורייתא דהא זה הדין כתב מרן המחבר בב"י מקורו רק מתורת האדם להרמב"ן שכתב מקורו מש"ס מ"ק (כ"ה ע"א) כי נח נפשי' דר"ה ואסקינהו לא"י אמרי נינחו גבי ר' חייא דר"ה ריבה תור' בישראל ור' חייא ריבה תור' בישראל וכן שם (דף י"ז ע"א) עיילוהו למערתא דחסידי ולא קבלוהו למערתא דדייני וקיבלוהו וכו' עכ"ל והנ' הך ראי' מדף כ"ה כי נח נפשי' דר"ה בודאי אינו מדאורייתא ולא הללמ"מ רק מנהג טוב שנהגו חכמים אז שהתעסקו עם רב הונא לנחוהו רק אצל מי שריבה ג"כ תור' בישראל אבל פשוט שלא נראה כלל לאיסור דאורייתא אם יניחו צדיק גדול אצל אדם צדיק בינוני. וגם מדף י"ז דהאי דעלוהו למערתא דחסידי ולא קבלוה ולמערתא דדייני וקבלוהו גם שם אינו נרא' כלל שיהי' מדאורייתא ומלבד זה הנה משם אין ראי', כ"כ דשם מיירי בת"ח שסרח דהוי סני שומעני' ונחשד על זנות והראי' הוא שטר קי' נחש לאמתי' וי"מ בתוס' שם דהוי מדה כנגד מדה שוב שנחשד בזנות ע"כ שפיר לא הי' בכלל אדם כשר לא ולא קבלוהו מערתא דחסידי ע"כ צ"ע לע"ד מנין לו להרמב"ן בתורת האדם ללמוד מזה דגם אדם צדיק בינוני אין מניחין אצל חסיד מופלג דהא שם הי' נחשד ומנודה עי"ז ונתברר מדה כנגד מדה שאמת בפי השמועה ע"כ בודאי לא הי' בכלל צדיק בינוני אולם בע"כ לומר דהרמב"ן לא ס"ל כיש מפרשים בתוס' שהי' מדה כנגד מדה והרמב"ן ס"ל שחשבו לדון אז שהשמועה דסני שומעני' הי' שקר כמו שאחז"ל בת"ח אל תהרהר אחריו וכו' ע"כ שפיר חשבו לת"ח וצדיק בינוני וע"כ למדו שפיר מזה שאין מניחין אותו במערת' דחסידי והיינו שאין קוברין צדיק בינוני במערת' דחסידי (ואי משום שהי' מנודה כבר כ' החתם סופר בסי' שמ"א שם שזה לא יגרע מלקוברו בין קברי אבותיו כמ"ש הרשב"א בתשו' הביאו בב"י סי' של"ד דגם מנודה קוברין בקברי אבותיו וראי' מהך ת"ח דסני שומעני' דנדוהו דעלוהו למערתא דדייני וקבלוה ע"ש) אכן באמת קשה על התוס' שכתב בשם יש מפרשים שהי' ממש בחשד על הזנות מהראי' דטרקא זיבורי' באמתי' וא"כ קשה ואיך עלוהו למערתא דדייני וקבלוהו אך נ"ל לתרץ עפי"ד התוס' בשבת (י' ע"א) ד"ה אי איכא דאית לי' דינא שכ' דהך דמ"ק דההוא דטרקי' זיבורי' דעליי' למערתא דדייני וקבלוהו היינו הדיינים מומחים שפעמים נוטים אחר השוחד ע"ש ולפי"ז ניחא לעניננו דשפיר קבלוהו במערתא דדייני אלו שהיה נוטים לפעמים ושפיר הוי בדומין לו שגם הוא הי' ת"ח רק שנכשל בעבירות לפעמים והתוס' לשיטתיי' בשבת שפי' במערתא דדייני וקבלוהו שנוטים אחר השוחד ע"כ שפיר הביאו במ"ק מהיש מפרשים שהי' מדה כנגד מדה בעבירת הזנות כנז'. אבל באמת הרשב"א בתשו' הובא בב"י סי' של"ד שכ' וז"ל ואין קוברין רשע אצל צדיק ההוא אפי' בשאר בני אדם נמי ואפי' כשר אצל אחד מגדולי ישראל עכ"ל הרשב"א נרא' ג"כ שהיינו עפ"י פסק רבו הרמב"ן בתורת האדם (שפסק בש"ע כותי') שאין מניחין אדם כשר אצל אחד מגדולי ישראל היינו מופלג בחסידות (וכעין שפירש"י בפסחי' דף מ"ט ע"ב גדולי הדור היינו אנשי מעש' וצדיקי') ולמד ג"כ כנרא' דההוא דעיילי' למערתא דדייני וקבלוהו היינו שהי' ת"ח ולא הי' אמת השמועה רעה שדברו עליו ע"כ שפיר קבלוהו במערתא דדייני אבל לא במערתא דחסידי ע"כ למד משם דגם אדם ת"ח וצדיק בינוני אין לקוברו במערות חסידים גדולים. וגם אם ס"ל בזה כהי"מ בתוס' מ"ק כנז' דהוי ממש בהאי דסני שומעני' וקשה מה שהקשיתי לעיל על ראי' הב' שהביא בתורת האדם אבל עכ"פ נשאר לו ראיה הראשונה דתורת האדם מהך (בדף כ"ה) דרב הונא ריבה תור' בישראל ור"ח ריבה תור' בישראל וכו' כנז'. ועכ"פ כיון שלכ"ע זה אינו דאורייתא מה דלא יקברו ת"ח בינוני אצל חסיד גדול כמו שביארנו ואך ממנהג חכז"ל במה שעשו מעשה חכמי הש"ס אנו למדין דרכם לטוב' ע"כ ל"ק עוד על מ"ש באגרא דפרקא דאיש כזה שמתלונן בצל צדיקים גדולי תורה ושומע דברי תורתם ותוכחתם אם כי אינו ת"ח בעצמו מ"מ בקרב חכמים יניח מטעם שכתב שם. וכיון שאינו ספק דאו' (כמו אין קוברין צדיק אצל רשע שהוא דאו') שנהי' צריכין להחמיר בכל ספיקא דדינא. וגם כבר כתבנו שאינו חולק בזה על הש"ע ובודאי שאצל חסיד מופלג וצדיק מפורסם בודאי לא יניחו רק בערך דוגמתו במעלה גדולה ולא כ' רק אצל חכמי התור' כנ"ל:

אולם זה צריכין למודעי ולהזהיר באזהרה כפולה אשר ראיתי מכשלה בכמה קהלות קטנות בכפרים במדינתנו (גם בין היראים) אשר מהממשלה משרי הפלך ניתן להם למנה שדה לאחוזת קבר סמוך לקברות הנכרים ורק גדר מפסיק בין השדה קברי עכו"ם לישראל ובשדה כזה צריכין להרחיק מבפנים לגדר ח' אמות מהגדר שהוא הגבול והתחלת קברי הנכרים וכמו שכתב בערך לחם למהריק"ש ובאה"ט של מהרי"ט ז"ל בסי' שס"ב שצריכין להרחיק מקבר מנודה ומאבד עצמו לדעת ח' אמות משאר הקברות שלא יגע תפיסת קבר אחר והיא ד' אמות בתפיסה קברו של זה ע"ש וכן פסק הגאון בגליון מהרש"א בהלומדים אצל המיסיאנערס וא"כ כ"ש קברי עכו"ם והמה לא עושין כן וקוברין מיד סמוך לגדר והוא סמוך לקברי הנכרים אשר מעבר לגדר (כי עפ"י רוב האחוזת קרקע הניתן להם כנז' חלק היהודים קטן מהכיל שאם ירחיקו כ"כ מכל צד הסמוך לנכרים אז כמעט לא ישאר ממנו מאומה להשתמש ולקבור בו) ועוברים בזה על איסור דאורייתא כמ"ש רש"י בסנהדרין שזהו שאין קוברין רשע אצל צדיק היא הלמ"מ מדאו' וכ"ש עכו"ם אצל ישראל כשר וכפי הנרלה סומכים במקלם יגיד להם על הגדר של עצים או אבני' שהוא למעלה בין קברי ישראל לעכו"ם אולם מה זה מהני שהוא רק לעיני האדם כיון שבפנים המה סמוכים זל"ז קברי ישראל לעכו"ם בודאי אסור. ואין להביא ראי' מלשון הס' חסידים (אות תש"ה) וז"ל מעשה בת"ח וצדיק שקברוהו אצל מי שאינו הגון בא הצדיק לכל בני העיר בחלום הרעותם לי שקברתני אצל ביה"כ שריחו רע וקש' לי העשן ושמו בנים בין קבר הצדיק לקבר הרשע במחיצ' ומשם והלאה לא בא להם בחלום עכ"ל ונראה מזה לכאו' דמחיצת אבנים ביניהם מהני אך התם מיירי בע"כ שחפרו ושמו אבנים בין קבר הצדיק לקבר שאינו הגון היינו מבפנים בין הקברים שמו אבנים למחיצה ג"כ וכדרך מחיצות אבנים שבונים ביסוד פנימה ובפנים הוי מפסיק ג"כ וגם היכא דלא אפשר שכבר נעשה מעשה וקברוהו שם בטעות (וכנרא' שלא הי' מוחזק לרשע כמ"ש בלשונו אצל מי שאינו הגון והעם אולי טעו בו וחשבוהו להגון ע"כ קברו הצדיק אצלו והאלקים ירא' לבב בשמי מעלה ראו שלא הי' תוכו כברו ולא הי' הגון) אבל במחיצה שלמעל' בלבד לא מהני דהא מבפנים מקום מנוחת המתים המה סמוכים בלי פירוד וקשה העשן כריח ביה"כ וגם להטעם שאינו יכול לשמוע ד"ת מן השמים ההבלי דגרמי מבפנים מפני עצמות הרשע הסמוכים אצלו. א"ו כנז'. ע"כ הקהלות והכפרים שמקבלים השדות הסמוכים לקברי עכו"ם ואינם קונים להם מקום מיוחד לעצמם בית קברות ישראל עוברים בזה על כמה איסורים ודת ישראל א) איסור דאורייתא שאין קוברין רשע אצל צדיק וישראל אצל נכרי ב) כי מפורש בס"ח סי' ת"נ שהני' יש למתים כשהחיים הולכים על קבריהם כנודע והנה כ' האריז"ל בשער היחודים שלא לילך על קברים הסמוכים לקברי גויים כדי שלא ידבקו הקליפות ח"ו וכמו שהבאתי בחיבורי מנח"א ח"א סי' ס"ח וא"כ עי"ז שהם סמוכים לקברי גוים יצטרכו גם בניהם או אוהביהם החוששי' לדבר האריז"ל להתרחק מלבא על קברם ולא יהי' להם הני' זו לעולם. ג) שהקברות האלו אם אינם של קהלת היהודים אחוזת עצמם רק מה שניתן להם לקבור בו אז כפי חוקם אחרי שלשים שנה בכלותם לקבור שמה במקום ההוא הרשות להנכרים לבטל זכות הקברות ולצוות לפנות העצמות אם ירצו ואם כי יניחו זה לפעמים עד רבות בשנים הוא רק בהתעצלותם וכשלא יצטרכו כ"כ למקום ההוא לזרוע או לבנות או ע"י השתדלות מאחב"י לפעמים אבל עכ"פ אין זה בכלל אף בשרי ישכון לבטח להניח שם קברי ישראל על אופן כזה וכבר האריכו בכעין זה בתשו' גדולי האחרוני' ז"ל. וראיתי עתה מ"ש הגאון בשו"ת נטע שורק חיו"ד סי' ק"ו וצ"ע עוד על דבריו למעש' ע"ש אך אין זה ממיל' דמיון לנידון דידן דשם מיירי כיון שנכתב בפערטראג וגם בגרונדבוך שאסור להם לגרוע ולפנות משם העצמות לעולמי עד א"כ הוי קברי ישראל כבטוחים מחשש חטטי שכבי עפ"י חוקותיהם (ויש רק לחוש ליזהר להרחיקן ח' אמות וכנז' לעיל באות א' וב') לא כן בהניחן לקברות בהקהלות וכפרים שאינם אחוזת ישראל כלל ע"כ על שלש אלה (טעמים הנ"ל) רגזה ארץ קברות אבותיהם ואין היתר. ומצו' להזהירם על ככה (ומוטל על הרבנים להזהיר על ככה בישובם ואם לא יגידו הקולר תלוי בצוארם) ובפרט בישובים שיש בתוכם נגידים וקצינים חורי ארץ אשר הסיפוק בידם לתת על קנין שדה הקברות מיוחד לישראל אחוזת נחלתם ושלא יהי' סמוך לקברי עכו"ם וכן במקום עניים גמירי דצבור לא מיעני ולדבר נחוץ כזה שיש בו איסור דאורייתא (אם יקברו אצל הנכרים וגם משארי טעמים הנז') בודאי ימצאו לכסף מוצא לקנות לעצמם על שמם שדה מיוחד שלא בסמיכות לקבריהם כנ"ל. וגם צריכין להזהיר לבעלי הח"ק בעיירות וקהלות גדולות שנותנים בכיס עיניהם למי שמפזר להם ביותר וקוברים רשעים גם מחללי שבת בפרהסיא בהיותם עשירים בעו"ה סמוך לקברי צדיקים ות"ח בעד הכסף שנותנים או שמכבדי' ומחניפים בזה לבניהם הפושעים ואותם הקוברי' המה עוברים באיסור דאו' וכמ' איסורים כנ"ל. ה' יטהר לבבנו וישמרנו ויחיינו באריכות ימים ושנים טובים. אך טוב לישראל. עד בנין אריאל. ידידוש"ת.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה