מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן מ
כבוד הה"ג וכו' מכתבו הגיענו וכו' ובנידון השאלה להלכ' למעשה שכתב כת"ה בדבר המזוזות מפתחי ביהמ"ד באותו צד שנכנס לחצר שיהי' החצר גדור שם ולא ילכו בפתח ההוא רק מהביהמ"ד לתוך החצר ומהחצר אין פתח לר"ה ליכנס רק גדור וסתום (זולת פתח נעשה להוליך עצים ע"י עגלות בימות החורף כשצריכים ולא יהי' שם דרך כניסה ויציאה לרבים) ונכנסים רק דרך הביהמ"ד לחצר שמאחוריו:
והנה לפי"ד הטו"ז בשם מהרי"ל (בסי' רפ"ט ס"ק ד') צריכין לעשות המזוזה בימין הכניסה לחצר בפתח היוצא מביהמ"ד לחצר והבית מאיר חולק עליו וכת"ה האריך להעמיד סמוכין לד' הבית מאיר ומהר"י מליסא ז"ל שם בבית מאיר סי' רפ"ט על עובדא דמהרי"ל שכתב מחדר קטן לגדול משגחינן רק בהיכר ציר וכתבו המה דהוא שלא כדברי המרדכי בשם הר"י שכתב דמשגחינן רק בבית שעיקר תשמישו בו לשם חשבינן ימין הכניסה וע"ז השיגו על המהרי"ל ובס' מנחת פתים יישב דברי הט"ז לנגד המשיגים ומכת"ה השיג עליו ולפע"ד יש ליישב דל"ק על המהרי"ל וט"ז כאשר אכתוב בזה בעה"י
מה שפקפק כת"ה על הראי' בס' מנחת פתים שהביא לדברי הט"ז מרש"י מנחות ל"ג ע"א ד"ה פיתחא. הן אמת שראיית הה"ג הנ"ל אינו מוכרח להוכיח מזה להלכה לדידן וכמי שביאר כת"ה אבל עכ"פ גם מה שכתב כת"ה דמשם ראי' להיפך ג"כ אינו מוכרח להוכיח מזה להלכה כדברי הבית מאיר. ואדרבא מה שטען בס' מנחת פתים להסביר דברי המהרי"ל והט"ז הוא טענה שאין עלי' תשובה מסברא דהא כיון דאי אפשר לבא מהחצר לבית בלתי אם יבא מקודם מבית לחצר א"כ מתחלה אנו צריכין לדון על קביעת המזוזה על חיוב ביאה מבית לחצר כיון דא"א בלא"ה לבא אל החצר וזהו דרך כניסתו להחצר ולא אחר וא"כ צריכין לקובעה ממילא בימין כניסתו מהבית להר. ומ"ש המנחת פתים מהכ' ויצא את עולתו אע"ג דעיקר תשמיש בבית החיצון דעיקר העבודה באהל מועד מ"מ כיון שדרך בו נכנס לפנימי בית קה"ק על כן כשחוזר מיקרי יציאה ולא כניסה והשיג כת"ה דאדרבא י"ל מחמת חשיבות קה"ק שהוא המקודש ביותר ע"כ חשוב לשם כניסה והיציאה משום יציאה ומינה לדון לענין בית וחצר שהבית הוי חשיבות וחשוב הניסה לתוכו כו' עכת"ד. ז"א ראי' כי לפי דברי המרדכי שרצה כמע"ל להביא מזה ראי' לדבריו הנה המרדכי כתב דבית שעיקר ורוב תשמישו ומוצאו ומובאו בו זהו נחשב לשם ימין כניסה ולא כתב המרדכי לחשוב הבית שחשוב ביותר כגון היכן שיש לו שם גנזיו וסתריו או כליו היפים ביותר רק היכא שמשתמש ביותר ומוצאו ומובאו בו הרי דלענין יציאה וכניסה כיון שצריכין במזוזה לחשוב לימין הכניסה אין לחשוב כניסה לחדר החשוב (שיש לו שם גנזיו וכיוצא כנז') ביותר רק לחדר שרוב תשמישו בו ומוצאו ומובאו לשם נחשוב כניסה וא"כ לפי"ז הן אמת שהקה"ק חשב ומקוד' יותר מ"מ האהל מועד נחשב רוב תשמישו ומוצאו ומובאו בו שרוב העבודות שם ולא בית קה"ק שאינו נכנס רק פ"א לשנה ופשוט שאין לחשוב בית קה"ק עיקר ורוב תשמישו שיהיה נחשב עי"ז יציאה משם ול"ש ראית כת"ה. ואדרבא יותר נראה הראי' כדברי המנחת פתים דכיון שאין באפשרי ליכנס לבית קה"ק זולת דרך אהל מועד ע"כ נחשב כניסה משם לקה"ק ויציאה לאהל מועד בחזרה וא"כ ה"נ בנידון דידן שהחצר סתום ואין באפשרי ליכנס לחצר זולת דרך הבית י"ל דהוי כניסה לחצר כדברי המהרי"ל והט"ז כנז':
ומ"ש כת"ה דמה שטענו המנחת פתים והמסגרת השלחן דהרי סוף כל סוף נכנסים מן הבית לחצר ג"כ אינו טענה כלל דלפי דבריהם יאמרו הרי נכנסים מן הבית לרה"ר וא"כ נקבע בימין הנכנס לר"ה א"ו בזה לא חשיב כניסה עכ"ל. תמהתי דמה זה השגה ומה זה דמיון לרה"ר דשם מקודם הוא ברה"ר ואח"כ נכנס מרה"ר להבית והוי כניסה להבית בימין משא"כ הכא דמקודם אנו נכנסין בהבית בע"כ (כיון דהחצר סתום) ומהבית נכנסים לחצר ושפיר טענו שאיך נחשוב הכניסה מחצר לבית לחשוב החצר מקודם כיון שמקודם בע"כ היינו בתוך הבית ודנו על חיוב המזוזה בפתח הזה בדרך כניסה מהבית לחצר עד"ז צריך להיות הימין ואיך נהפוך אח"כ לחשוב בהיפך וז"פ:
ומ"ש כת"ה כיון דנעשה החצר לצאת שם לביהכ"נ וע"ז נאמר ויצאת שמה חוץ וכו' ע"כ נקרא בודאי יציאה ולא כניסה. ז"א שהחצר הזה בנידון דידן לא נעשה דוקא לצאת לביהכ"נ בלבד רק לבית העצים ליקח עצים להחם בחורף וכן בקיץ להקר וכן לרחוץ ידיו קודם התפלה ושאר תשמישי חצר ולא לביהכ"נ דוקא:
ומה שכתב כת"ה בתחלת דבריו שאיך נוכל לחשוב החצרות לעיקר ולקבוע המזוז' בימין הנכנס לחצר והרי נהפוך הוא דעיקר חיובו דחצר במזוז' הוא רק בשביל שיש בו בית כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' מזוזה הלכה ר"ו. ע"ז ג"כ יש לפקפק דהא החצר בנידון דידן אינו דוקא עם הביהמ"ד בלבד דהא יש בו ג"כ בית העצים ובית העצים ג"כ חייב במזוזה כמבואר בש"ע ע"כ אינו דוקא החצר חייב במזוזה משום הביהמ"ד בלבד שיהי' שייך לומר כדברי כת"ה דהא גם משום בית העצים שחייב במזוזה ע"כ החצר שלפניו ג"כ חייב במזוזה בין שנכנסים ממנו לבית העצים (וחצר שאין בו רק בית העצים בלבד גם כן חייב שער החצר במזוזה כיון שנכנסים ממנו לבית העצים שחייב כנ"ל) ע"כ י"ל גם בחצר שאין בו רק בית א' עכ"ז משום לא פלוג ע"כ לא חלקו להלכה בפוסקים לומר שאז יהיה החצר נחשב כניסה לבית לענין ימין (גם כשהחצר סתום רק שנכנסים ממנו לתוכו) וכיון שמ"מ חצר חייב במזוזה ע"כ הנכנס לתוכו מהבית (כשהוא סתום משאר צדדים) צריך לקבוע בימין הנכנס לחצר כנז':
וגם הדיוק שכתב כת"ה מלשון הרמב"ם בפ"ו הל' י"ב שצריך לקובעה מימין הנכנס לבית ודייק כת"ה למה לא כתב לימין הנכנס לחצר ועפי"ז פי' כת"ה שבא למעט דלא ימין הנכנס לחצר. ז"א הכרח כלל לדחות עי"ז דברי המהרי"ל והט"ז. שכיון ששער חצר חייב רק משום שבתים פתוחים לתוכו וכמ"ש הרמב"ם בעצמו הלכה ח' שם וא"כ כשכתב הרמב"ם בימין הנכנס לבית הרי כלל גם שערי חצר ופשוט שהרמב"ם כתב לימין הנכנס לבית משום שנא' מזוזות ביתך וכל החיוב מזוזות נכלל בבית כנז' וז"ב ופשוט:
ובבית מאיר הקש' מבית שער העומד מבין הגינה לבית אף דההיכר ציר הוי בגינה מ"מ הקטניות עיקר וכן הכי י"ל דהבית עיקר לחשוב בו הכניסה. הנה שפיר תי' על זה במנחת פתים כיון דגינה פטורה ממזוזה אין לנו לדון כלל על הכניסה לתוך הגינה משא"כ חצר דחייב במזוזה ואנו דנין על הכניס' מבית לחצר דכן היא דרך הליכ' א"כ שוב אין לדון בחזרה לחייב במזוזה על הכניסה מבית לחצר ע"ש:
ומ"ש כת"ה בשם הבית מאיר שכתב שגם במהרי"ל אינו מפורש שמיירי במוקצה שאחורי הבתים הנה גם בס' בית מאיר שם מודה שכן משמע בתשו' מהרי"ל גם בחצר באחורי הבתים וכן משמע שם באמת בתשו' מהרי"ל בסי' צ"ד עיי"ש:
ובתשו' שאילת יעב"ץ ח"א סי' ע' כ' בכה"ג כעין:
נידון דידן שקבע המזוז' לפתח היוצא לחצר לצד ימין (וכדעת הט"ז) ואח"כ חשש כיון שאין החצר סתום לגמרי ויש עוד פתח משם ולחוץ. אם כי משתמיש רק לעתים רחוקים ע"כ החמיר אח"כ ועשה ג"כ מזוזה שני' בצד ימין הכניסה מחצר לבית. ובש"ת סת"ם להגאון מהרש"ק ז"ל סי' ז' מה' מזוזה כ' בנידון שהי' לפתח ב' דלתות ובכל חדר יש היכר ציר וכ' שיכול לקובעה באיזה צד שירצ' שלא הקפידה התורה רק למעט ההיפך צד שמאל שאינו דרך ביאתך דכי עקר אינש כרעי' וכו' אבל כשהוא בספק תשמישו שוה ע"כ בכל צד נחשב דרך ביאתך ע"ש ובס' מנחת פתים הביא ראי' לו מש"ש מנחות ל"ד ע"א שומע אני מזוזות שתים כשהוא אומר מזוזה בפרשה שני' אינה ריבוי אחר ריבוי אלא למעט והקשה הרשב"א דמנ"ל דלמעט אתי דאפי' פצים א' חייב דילמא אי לאו מיעוט אחר מיעוט הו"א דצריך ב' מזוזות ותי' הרשב"א דלזה ל"צ לאשמעינן כיון דכתיב ביאתך והוא רק דרך ימין ע"ש ואם איתא בפתח שיש היכר ציר לכל צד צריך ב' מזוזות הדקל"ד מ"ש הרשב"א ודילמא אתי קרא למעט דגם בכה"ג ל"צ לב' מזוזות א"ו דפשיטא לי' להגמ' דא"צ. גם בכה"ג ב' מזוזות עכ"ד המ"פ, ותמהתי ע"ז הראי' דכיון דכל טעם החומרא של השאילת יעב"ץ וכיוצא בספיקא דדינא לעשות ב' מזוזות הוא רק משום שאנו מסתפקים איזו העיקר דרך ימין לביאתך ובאמת אין רק דרך ימין א' רק מספק חסרון ידיעתנו להלכה איזהו הימין כניסה ע"כ עשה ב' מזוזות דכיון שאם לא קבע בימין גם בדיעבד לא יצא ע"כ הוא ספק מ"ע דאורייתא ובודאי לחומרא לכ"ע אבל דנימור דאתי קרא למעט מזוזות דלא יקבע ב' מזוזות היכא שיש לנו ספיקא דדינא האיך לחשוב ימין הכניסה זה בודאי ל"ש דוכי אצטריך קרא למעוטי ספיקא כדפריך הש"ס ביומא (דף ע"ד ע"ב) וכן בכמה דוכתי בגמ' כיון דאין ספיקא קמי שמיא ואין באפשרי שיהי' הכניסה בשניהם שויא ממש אלא שאנחנו מסתפקים אבל לפניו ית' גלוי איזה הסתימה ול"ש הקרא למעוטי זה. וכן כל הראיות שהביא שם במ"פ מהפוסקים דלא בעינן ב' מזוזות אין ראי' דלא דברו המה במקום ששייך ספיקא איזהו ימין הכניסה בודאי י"ל להחמיר מספיקא כנז':
אך ממילא נראה מסברא דברי הגאון מהרש"ק ז"ל בשו"ת סת"ם כיון דעכ"פ דכל צד דרך כניסה ימין הוא ע"כ א"צ רק מזוזה א' אך י"ל דל"ש זה לנידון ספיקו של השאילת יעב"ץ מחצר לבית כיון דלמאן דס"ל בית עיקר לגבי חצר וכדברי הבית מאיר אז אין זה דרך כניסה כלל ול"ד לדברי השו"ת סת"ם דמיירי בפתח שתשמישו שוה משני הצדדי' אבל בפתח וחצר יש סברא להחמיר בב' מזוזת. אכן לא שמענו מעולם מהגדולים אנשי שם רבותינו לעשות שתי מזוזות גם במקום ספיקות ע"כ יש לעשות ולסמוך על דברי הטו"ז כנ"ל וכמו שהוכחנו לעיל וכן הגאון מהרש"ק ז"ל בשו"ת סת"ם סי' ד' פסק כנידון דידן בבית הפתוח לחצר וההיכר ציר הוא בבית רק שהחצר סתום והעל' לעשות המזוז' בימין הכניסה לחצר אף שיש להחצר דרך פתח קטן שמשליכין שם זבל ולפעמים שצריכין לעצים מכניסין דרך שם אבל אינו משתמש כניסה ויציאה וכן בנידון דידן כיון שהחצר סתום גם אם יהי' פתח בגדר החצר לא יהי' רק להכניס עצים ולבית העצים ע"כ יש לעשות לענ"ד המזוזה בימין הכניסה מביהמ"ד לחצר כנז' בעה"י [אך עתה שעשו מחדש בחצר הנז' בית יועצי הקהל ויכנסו דרך פתח אחר להחצר ולבית הקהל שלא יצטרכו לכנס דרך ביהמ"ד וכיון שיש פתח אחר החצר שנכנסים ויוצאים בו גם הטו"ז יודה ע"כ יש לקובעה בדרך כניסה מהחצר לביהמ"ד]:
ידידוש"ת ומוקירו בלונ"ח.