מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לח
לידידי המופלג וכו'. הגיענו מכתבך זה כביר ומפני הטירדא לא השבתי והנחתיו למשמרת ועתה בא לידי ואמרתי אשיבך תשובה מאהבה מפני הידידות. ואין מוקדם ומאוחר בתורה:
בדבר שאלתך מי שיש לו ב' כזיתים למרור לב' לילי פסח ולחבירו אין לו כלל האיך יעשה אי יותר טוב שיתן לחבירו כזית א' או שיותר טוב שיקיים הוא בעצמו המ"ע דרבנן בליל שני שאין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ויקיימו שניהם המ"ע של תורה (והנ' שגגה פלטה קילמסו במחכ"ת דהנה פסקינן מרור בזמה"ז דרבנן גם בליל א' וספיקו שייך רק במצ' היינו כשיש לו ב' כזיתים מצה בליל א' וצריך לעצמו כזית מצה בליל ב' או יתנו לחבירו כדי לצאת מ"ע דאורייתא בליל א') עכ"ל השאלה:
והנה פשוט דהך דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך הא פסקינן דהוא רק כשפשע חבירו אז לא אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך כמ"ש התוס' בשבת (דף ד' ע"א) ובעירובין (ל"ב ע"א) וכן פסקינן בש"ע או"ח (סי' ש"ו סעי' י"ד) במי שאנסוהו בתו וכו' ויצא אפי' חוץ לג' פרסאות בשבת וכופין אותו ע"ז לצאת להצילה והיינו כמ"ש שם הב"י משום דבלא פשע אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך ואף דהתם מיירי במצו' רבה מאוד שלא תמיר דתה ותעבור כל ימי' ומצו' לחלל שבת כדי שתשמור בשבתות הרבה כמ"ש שם בב"י ובמ"א ואין ראי' לכאו' לנידון דידן ששאל כמע"ל במצה או מרור שהוא מצוה א' דיחיד מ"מ בלא"ה פסק המ"א בסי' רנ"ד ס"ק כ"א כתי' התוס' דבלא פשע אז אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך (גם בלא עשה דרבים) והעיקר תלוי באם פשע או לא עמ"ש במ"א וממילא בנידון דידן כשלא פשע חבירו היינו שלא הי' לו במציאות להכין לו מצה או מרור (ושייך פשיעה גם במצוה דרבנן כדאמרינן בביצה ט"ז ע"ב דא"ל שמואל לההיא סמיא פושע את במה שלא הכין עירוב תבשילין שהוא דרבנן) אז באמת י"ל חטא בשביל שיזכה חבירך במצוה חמורה יותר ויתן לחבירו כזית מצה להיות לו לילה הראשונ' שהוא מ"ע דאורייתא:
והנה גם כשפשע חבירו ולא הכין לו המצה י"ל לכאו' דג"כ נאמר חטא בשביל שיזכה חבירך לפי"ד התוס' שם דבמצוה דרבים אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך גם כשפשע וא"כ לפימש"כ הט"ז בסי' תרנ"ה דלולב הוי מצו' דרבים כיון שהוא ממצות החג כדאמרי' במ"ק וכיון שמצות החג הוי עשה דרבי' א"כ כמו כן מצה ומרור הוי מצוה דרבים וגם כשפשע י"ל חטא בשביל שיזכה חבירך. אך באמת במ"א סי' תמ"ו ס"ק ב' כ' דדוקא שופר שהיחיד מוציא הרבים י"ח הוי מצוה דרבים אבל לא חמץ וא"כ ה"נ לולב לא הוי מצוה דרבים וכבר העיר בפמ"ג שם סי' תרנ"ה אך בנידון דידן י"ל דא"צ לפלוגתתן דממ"נ אם מצה הוי מצוה דרבים הא גם כזית שלו מליל שני היא מצוה דרבים וא"כ מהיכי תיתי לומר דמצות חבירו עדיף ואי משום דשל חבירו הוא מצוה דאוריית' ושלו הוא מצוה דרבנן (בליל שני) הא עכ"פ גם שלו הוי מצו' דרבים, ועד כאן לא כ' התוס' במצוה דרבים דאמרינן חטא בשביל וכו' גם כשפשע חבירו היינו דהזכות של חבירו הוא במ"ע דרבים והוא יחטא רק במצו' דיחיד ובחטא קל אבל גם כשיחטא הוא במצוה דרבים ג"כ. מסתבר דל"ש דברי התוס' אלו וא"כ ל"ש:
זה כשפשע כנז'.
ובתורת גיטין להגאון מליסא ז"ל בסופו בחי' גיטין דף מ"א כתב דמה דאמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך לדברי התוס' היינו רק בעשה הקל אמרי' שיחטא בעש' הקל כדי שיזכ' חבירו בעשה החמור יותר אבל לא שיעבור בידים בל"ת של"ת חמיר מעש' ולא אמרינן בכה"ג כלל חטא בשביל שיזכה חבירך ע"ש ולכאור' קשה עליו מהך דפסקינן בש"ע סי' ש"ו דמותר לחלל שבת לילך חוץ לתחום אף לעבור בל"ת דאורייתא בשביל שיזכ' חבירך להציל' ממה שרצו להמירה אך זה יש לתרץ ששאני התם מטעם שכתב בב"י ובמ"א שאם יוציאה מן הדת אז תחלל שבתות הרבה והוי כמוטב לחלל שבת א' בידים כדי שלא יחלל שבתות הרב' ע"כ מותר שם לחלל שבת בידים כדי להצילה. ובזה אמרתי לתרץ ע"מ דאמרו בקדושין (דף כ"ה ע"ב) תהי בה ר' יוחנן וכי אומרים לו לאדם חטא בשביל שתזכה (היינו כפירש"י שחטא לחלל תמימ' במזיד בשביל שתזכה לתקן הקרבתה של בהמ' זו אח"כ) וע"ז מציין בגליון (כנראה להגאון מהר"י פיק ז"ל) וצ"ע כי בעירובין אמרינן ניחא לי' לחבר ליעבד איסורא זוטא ולא ליעביד עם הארץ איסורא רבא עכ"ל. והנ' זה לכאורה קשה באמת דאם כדי שלא יעשה חבירו הע"ה איסורא רבא יעשה החבר איסורא זוטא מכ"ש כשיזכה הוא בעצמו בהקרבת הקרבן בודאי הי' מקום לומר חטא שיחלל' כדי שיזכ' בהקרבתה אח"כ ואם לחלק דהחילול שבת לא הוי איסורא זוטא רק איסורא רבה עדיין צריך טעם. ולפי"ד התורת גיטין יש ליישב דהכא כשיחלל תמימה במזיד אסור מדאורייתא כמו דילפינן שם מקרא ובאיסור דאו' שהיא בדרך ל"ת ל"ש חטא בשביל שיזכ' חבירך משא"כ שם בעירובין דאמרינן שיעשה החבר איסורא זוטא אינו איסור לאו כלל רק חסרון בעשה שתורם שלא מן המוקף ובעשה אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך ע"כ שפיר ניחא לתרום שלא מן המוקף כדי שלא יעש' הע"ה איסורא רבה ונכון:
והנה במנחות (דף מ"ח) מחלקינן בש"ס ואמרינן חטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן עמוד וחטא בשבת כדי שתזכ' בחול להקריב אימורין לא אמרינן. עיי' שם בתוס' ד"ה חטא בשבת ובברכת הזבח שפי' דלא דמי להאי דמס' שבת דהתירו לו לרדותה קודם שתאפה ואיבעיא ע"ז שם דהתם חטא בשבת באיסור קל דרדיי' כדי שיזכ' בשבת ג"כ להנצל מאיסור סקילה דחילול שבת החמור אבל חטא בשבת כדי לזכות בחול לא אמרינן עכ"ד הרי לפי"ז כלל חדש דשבת חמירא עניני' דגם חטא קל דשבת לא אמרינן חטא בשביל שתזכ' בדבר חמור של מצוה אחרת דחול (כמו דאמרינן חטא בשביל שתזכה וכו') זולת אם המצו' אחרת שתזכ' ג"כ מצו' דשבת הוא אבל ז"ז אין לדחות ולחטוא אפי' בחטא קל דשבת אפי' כדי שיזכ' בדבר החמור ולא קשיא לכאו' מהך דסי' ש"ו דהתירו לחלל שבת כדי להציל בתו שרצו להמירה כנז' והיינו כמ"ש כדי שלא תחלל שבתות הרב' כשתמיר דתה והוי כדי שיזכה בשבת כן י"ל. אולם הא קשיא לי טובא מה דאמרינן שם ופרכינן בגמ' ובתרתי מילי לא אמרינן חטא בשביל שתזכה והא חבית של תרומ' שנשבר' בגת העליונה ובתחתונ' חולין טמאים מיד' ר' אליעזר ור' יהושע שאם יוכל ממנו להציל רביעית בטהר' יציל ואם לאו ר' אלעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ור' יהושע אומר אף יטמאנה ביד פירש"י אלמא חטא בתרומה כדי שתזכ' בחולין עכ"ל ומאוד נפלאת בעיני דאיזה זכות הוא בחולין טמאים אם לא יתערבו בתרומ' שנא' עי"ז שיחטא בתרומ' טהור' לקבל' בטומאה בכלים טמאים וגם הלא בתוס' שם ד"ה חטא בשבת כתבו דאין לומר יזרוק כדי לאכלן חי דאין זה זכות ואין לחטא בשביל כך עכ"ד ולפ"ז מכ"ש דאין זה זכות מה שמציל החולין טמאים מהפסד וזה כמה הא קשיא לי טובא. וצ"ע דהלא פסקינן בש"ס ע"ז נ"ו ע"א וברמב"ם פט"ז מהל' טומאת אוכלין שמותר לכתחל' לגרום טומא' לחולין שבא"י מכ"ש בחולין טמאים איזו זכות הוא שנאמר שיציל החולין טמאים ובל"ז קשה כנז' שנאמר שיחטא עי"ז בתרומ' טהור' לקבל' בכלים טמאים. קשה מאוד. וה' יאיר עינינו בתורתו – וביתר הדברים ששאל לא הספיקה העת די השב ואתו הסליחה ונחוג חג הקדוש הבע"ל בשמחה וטוב לבב וכט"ס. ידידושו"ט