מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לו
כבוד הרבני המופלג הנגיד וכו'.
מכתבו הגיע וכו' ועתה אבא בזה לאשר שמעתי שבחו. וחביב עלי מאוד איש סוחר אשר ברכו ה' ועוסק בתורה גם במדינתכם. הנה ע"ד השאלה בא' שקנה מצבה שהי' על קבר נכרי אם מותר לעשותה מצבה לציון נפש כשיחתוך ויסתת האבן סביבותיו ויחקוק שם ישראל הנפטר והמעשה הי' כי אותו הנכרי שקנה האבן התחייב עצמו לשלם סכום קצוב בכל שבוע ועתה אין לו לשלם ע"כ לקח המוכר את האבן בחזרה מעל קבר הנכרי בבית קבורתם ומכר אותו לישראל אחר שיסתתו סביבו כנז'. והנה בעיקר הענין אם מת עכו"ם אסור בהנאה כבר ראו עיניו בש"ע סי' שמ"ט והמובא שם בפת"ש דעות הרבה והפלוגתא רבה ונודעה בזה ואין כל חדש רק שנפלאתי בראותי בשו"ת אבן השהם (סי' ל') שהוא בתוך דבריו כמכריע שי"ל שמת עכו"ם אסור בהנאה מדרבנן. ובאמת לא ידעתי המקור לזה בדחז"ל וממ"נ אם לדעת הירושלמי מובא במל"מ פי"ד מה' אבל מותר לגמרי מת עכו"ם בהנא' ואינו מדבריהם ג"כ וכן משמע כיון דלא ילפינן במת עכו"ם שם שם ממרים דהתם הוי ישראל א"כ מנין לנו לאסור גם מדרבנן ואם לומר גזירה אטו ישראל. היכן מצינו זה בדחז"ל [וכה"ג העירותי בעה"י במנחת אלעזר ח"א (סי' ס"ז ד"ה אך בכ"ז) לענין טומאת קברי נכרים על מאן דס"ל דהיא מדרבנן עיי"ש] ובתשו' אבן השהם כ' שם ליישב דעת המחבר שכ' בין מת ישראל בין מת עכו"ם אסור בהנאה דהיינו לצדדים קתני ומת עכו"ם אסור רק מדרבנן וכדי דלא תקשי ממאה ערלות פלשתים שקידש בהן דוד ע"כ י"ל דאסור בהנאה רק מדרבנן ואז לא נאסר עוד בימי דוד. אבל באמת קשה מנ"ל הך דרבנן דלא מצינו זה בדחז"ל לגזור אטו מת ישראל וי"ל באמת דמותר לגמרי וכן משמע מכל הפוסקים שמקילים כהירושלמי ס"ל דמת עכו"ם מותר בהנאה היינו לגמרי גם מדרבנן ואי משום שמרן המחבר פסק כתשו' הרשב"א סי' שס"ה דמת עכו"ם אסור בהנא' הא שם נרא' דס"ל להרשב"א דמדאו' אסור כמ"ש הרשב"א דאי איכא מת דאינו אסור בהנא' יין נסך מנ"ל דאסור בהנא' אי משום דאיתקש לזבח וזבח איתקש למת ההיא מת גופי' מנ"ל דמתי ישראל קאמר א"ו דגם מת עכו"ם אסור בהנא' דאם לא כן ומותר מדאו' א"כ עדיין תקשי לענין הג"ש מדאו' מנ"ל דיי"נ אסור בהנאה מה"ת כנז' א"ו דאסור בהנא' מדאו' ולדעת המתירין מותר לגמרי כנז' ע"כ לא ידעתי בזה שורש להכרעה לומר שאסור מדרבנן כנז'. ועדיין תלוי בפלוגת' דרבוואת' הנז'
אולם בנידון שאלתו שהיא רק מצבה של המת נכרי והנ' בזה פלוגתת ה"ר ישעי' והרא"ש אי מצבה ג"כ נאסר בהנא' ובד"מ סי' שס"ד הביא מתשו' הרשב"א דלמת אחר מותר להעמיד המצבה וכ' שנראה מהטור דאין בזה חולק ור"ל שגם רבינו ישעי' שאוסר המצבה ג"כ בהנאה מ"מ מודה דלמת אחר מותר להעמידה דלא גרע מקבר שפינוהו דמותר לקבור בו מת אחר זולת אביו מ"מ כתבו בדרך צ"ע וספק ועל כן ברמ"א בש"ע סי' שס"ד כ' שני דיעות והיש מקילין במצבה כ' בשם הרא"ש וכנראה שלא סמך ע"ז לומר דגם רבינו ישעי' מודה בזה וכיון דהרמ"א הביא ב' דיעות לכאו' יש להחמיר למ"ד דמת עכו"ם אסור בהנאה מדאורייתא אמנם הנה הב"ח כתב שם דהנאה שמת אסור בהנאה מדאורייתא היא רק בהנאת החיים נאסר מדאורייתא אבל במה שאסור לקבור בו עוד מת אחר וכמו שאוסר רבינו ישעי' לקבור הקטנים בקברי הגדולים היא רק מדרבנן משום כבוד הגדולים המתים ואינו אסור מדאורייתא רק הנאת החיים עכ"ד ע"ש וכן הסכים בשו"ת דבר שמואל למהר"ש אבוהב ז"ל (סי' שמ"ב) א"כ גם למ"ד דמתי עכו"ם אסור בהנאה ג"כ כמו ישראל מה"ת מ"מ גם בישראל כיון שזהו לקבור בו עוד מת אחר וכו' היא רק משום כבוד ופשיטא דל"ש כ"ז רק בקברי ישראל אבל בקברי עכו"ם ל"ש זה ואף שקוברים מתי עכו"ם משום דרכי שלום מ"מ חומרות שגזרו חז"ל בביה"ק של ישראל משום כבוד המתים שאין נוהגים בהם קלות ראש כמבואר בפרטות בש"ע סי' שס"ח בודאי ל"ש בקברי נכרים ונמצא דל"ש החומרא דמצבה אף אם נאמר דהוי כמו קבר שפינהו (שהיא רק משום כבוד המת) כיון שהיתה על קבר עכו"ם מותר לכ"ע להשתמש בה לקבר ישראל אח"כ. וגם בתשו' דבר שמואל שם ובתשו' מהרמ"ע מפאנו (סי' מ"ד) התירו גם במצבות מקברי ישראל לעת הצורך למוכרם לפוסלי אבנים ע"י טובי העיר ובדבר שמואל התיר רק לעשותן מצבות לצורך מתים אחרים. ואף שהברכ"י הביא להחמיר וכ"כ מרבו מהר"י נבון ז"ל שהתיר רק להלכה ולא למעשה מ"מ זהו רק במצבות שהיו על קברי ישראל אבל כשהי' על קבר נכרי כיון דלדעת הב"ח אם ישימו על מת אחר אינו בכלל איסור הנאה מדאורייתא רק משום כבוד המתים אסור מדרבנן ונמצא דהקבר עכו"ם ל"ש זה כנז'. וגם הנה בתשו' הרדב"ז (ח"ב סי' תשמ"א) שאותו הביאו במה שכ' שנוהגים איסור גם במצבות ועיינתי שם בתשו' ההוא וכ' דהיינו ליהנות ממנה אבל ליתנה על קבר מת אחר מותר כמ"ש הרשב"א וגם שם כ' דרק על קבר ישראל אסור אבל מקבר שמרונים דדינם כעכו"ם אז מותר לגמרי דהוא ס"ל בפשיטות דמת עכו"ם אינו אסור כלל בהנאה (וכן הביא בברכ"י סי' שמ"ט בשם הרדב"ז עוד בתשו' אחרת שדעתו דמת עכו"ם מותר בהנאה וע' בפי' הרדב"ז על הרמב"ם ה' אבל פי"ד שהביא הרדב"ז זה בשם י"א לחלק בין מת עכו"ם לישראל ושהרמב"ם לא ס"ל כן ולא חילק בזה). וא"כ עכ"פ להרדב"ז מותר להניחה על קבר אחר אפי' במצבה של קבר ישראל וכ"ש במצבה של מת עכו"ם דמותר מטעם הנ"ל שכתבתי. וגם עוד לסניף לסמוך על דעת הפוסקים דמת עכו"ם מותר בהנאה. ועיי' בתשו' מהר"ם שיק (חיו"ד סי' שמ"ט) שפסק כן להלכה דלענין שער מת שאינו אסור בהנא' רק מדרבנן יש לסמוך ולצרף דעת הפוסקים דמת עכו"ם אינו אסור בהנא' לענין להקל בספיקו ע"ש וא"כ ה"נ כן וכ"ש הוא דהיא רק משום כבוד המתים לדעת הב"ח ולפימ"ש לא שייך זה בקבר עכו"ם כנ"ל ע"כ בודאי מותר לקנות המצבה שהסירוהו מקבר הנכרי ולסתתה לשומה על קברי ישראל:
ועתה ראיתי בשו"ת כתב סופר (חיו"ד סי' קע"ז) במ"ש על דברי הרשב"א בתשו' לענין קבר שפינוהו אם לקבור בו מת אחר ובסוף דבריו כ' על מ"ש הברכ"י בסי' שמ"ט אות ה' בשם בית דוד הלבישו תכריכים ומיראת עכו"ם הפשיטוהו מותר לתנם על מת אחר ועיי' בתשובת הב"ח סימן קי"ב עכ"ל ותמה בכת"ס שלא מצא זה כלל בתשו' הב"ח וגם על הבית דוד כ' שלא ראוהו ולא שמעוהו. ועיינתי שם בבית דוד סי' קע"ז לענין מצבה שהועמד' בטעות על קבר אחר ומתיר להסירה ולשימה על מת שחצבוה בעדו עפי"ד הרשב"א בתשו' דמותר לשומה על קבר מת אחר וכ"ש כשניתן בטעות עכת"ד וגם עוד כתב שם לענין התכריכים (שמביא בברכ"י שם) שהוכרחו להפשיט מיד התכריכים שהלבישו למת מיראת האומות שאמרו שאותו נשתמד ר"ל ואין להלבישו בתכריכי ישראל עפי"ז כ' שם ג"כ דעפי"ד הרשב"א כיון דלמת אחר מותר כמו בקבר שפינוהו דמותר למת אחר ע"כ גם התכריכים מותרים למת אחר וע"ז ציין הברכ"י לעיין בתשו' הב"ח סי' קי"ב וכן הוא שם באמת בתשו' הב"ח לענין תכריכים של מת אשר פשטום הנכרים מגופו של מת ומכרום ופסק דהדמים בודאי אסורים בהנאה. והיינו משום דאינו למת אחר. וע"ז ציין הברכ"י. ולא ידעתי למה התפלא הגאון כת"ס ז"ל. וז"פ:
והנה כ"ז אם היתה עומדת על קבר הנכרי שקנאוהו או עשאוהו בניו של הנכרי והעמידוה שמה. אולם בנידון ששאל שהמצבה הוסרה מעל קבר הנכרי מחמת שלא שילמו בעדה ועפ"י החוק שלהם יש לו רשות להאומן ליקחה חזרה ואינה שלהם כשלא פרעוה וא"כ גם במת ישראל פסקינן בש"ע (סי' שמ"ט סעי' ג') דהכלים שנגעו במת אסורים בהנאה רק אם הם של אותו שזרקן עליו וכ' הש"ך ס"ק ז' לאפוקי של אחרים דלא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו עכ"ל וא"כ ה"נ י"ל כיון שלא הי' המצבה שלהם כשלא שילמו בעדה ובנכרי אף שלשיטת רש"י מעות קונה בנכרי ואולי שילם קצת וכן לר"ת משיכה קונה בנכרי ויכול להיות שמשכה הנכרי וגם כשהעמדיהו בקברו שהוא אולי נחשב רשות המת ובנו הקונה. מ"מ כיון שעפ"י חוק המדינה הי' רשאי האומן לבטלה בחזרה ונטלה חזרה מעל הקבר כמו מעולם לא הי' שלהם וכיון שבדיניהם אינו קנין ע"כ אינו שלהם ואף שהמ"א בסי' תמ"ח פליג על המ"ב שכ' דאזלינן בתר דיניהם מ"מ בחת"ס בחי' ע"ז העלה בשם הרמב"ן וז"ל אבל הא נמי ליכא למימר שהי' מנהג שופטיהם לקנות במשיכה ואפ"ה קאמר ר"ל דאזלינן בתר דין שפסקה תורה ולא בתר דיניהם ז"א דקיי"ל בב"ק קי"ג ישראל וגוי שבאו לדין אומרים לו כך דינכם ע"ש נמצא אם הי' מנהגם ודיניהם לקנות במשיכה א"י לחזור דאומרים לו כך דינכם עכ"ל ונמצא גם בנידון דידן הנז' אומרים כך דינכם שלא קנה המצבה כשלא שילם בעדה רשאי ליקחה חזרה ע"כ י"ל דלא אסרוה כלל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כהאי דאחרים שזרקו כלים שנגעו במת. א"כ בודאי מותר בנידון דידי'. ואחתום בברכת חיים ושלום והצלחה ועינינו תחזינה בקיבוץ גליות במהרה ברחמים וישועות ישראל בכט"ס. דו"ש וטובתו.