מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לה
כבוד ידידי הרבני הגביר החרוץ ושנון וכו'
הנני להשיב ע"ד קושייתו על הישועות. יעקב יו"ד סי' ק"כ שכתב דטבילת כלים מצוה דאורייתא הוא ורק מה שאסור להשתמש בכלי בלתי טבילה זהו מדרבנן ע"כ מותר בדיעבד כשהשתמש בלא טבילה ועפי"ז כתב שם בישיע"ק ליישב דברי הרא"ש בביצה דף י"ח במ"ש על הרי"ף ולדברי הרא"ש לרבה דהטעם שמא יעבירנו ולרבא משום דמיחזי כמתקן כלי אז אסור להטביל כלים חדשים ביו"ט ע"ש וע"ז הקשה כמע"ל ע"ד הישיע"ק כי אם מדאורייתא מותר להשתמש בו לכתחלה גם בלא טבילה האיך שייך בזה לומר דלוא בהול ויש לגזור לרבה שמא יעבירנו הא מדאורייתא מותר להשתמש בו לכתחלה גם בלא טבילה והביא מדברי הטורי אבן במגילה דלכך דייקו הש"ס בשמא יעבירנו הכל חייבין בקריאת המגילה ואין הכל בקיאין וכו' דדוקא מחמת בהילות החיוב המוטל עליו יש לגזור שמא יעבירנו אבל אם אינו מחוייב ל"ש לגזור שמא יעבירנו (ובאמת זהו כונת רש"י בלשונו הזהב במגילה שם ד"ה הכל חייבין דמתוך שהוא מחוייב בדבר הוא בהול לצאת ידי חובה) עכ"ד כת"ה:
הנה אי משום הא לא אריא להקשות על הישיע"ק דכיון דס"ל דטבילת כלים הוא מצוה דאורייתא כשיוצא הכלי מרשות גוי לישראל כדאמרי' בירושלמי סוף ע"ז ומובא בב"י שם דתלוי רק שיצאה מרשות נכרי לרשות קדושת ישראל ואינו תלוי בהשתמשות בו דהא מותר להשתמש בו גם בלא טבילה ע"י שאלה מהנכרי ויש לדמותו כמו מצות הפרשת תרומה דלא הוי תיקון והכשר התבואה דהא מחוייב להפריש גם כשאינו רוצה לאכול ועדיף משחיטה דהוא רק הכשר אכילה כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' א' ס"ק י"ז ע"ש ולפי"ז שפיר כ' דשייך שמא יעבירנו כיון שהוא בהול על מצוה דאו' דטבילה שאינה הכשר הכלי כלל רק אדרבא מ"ע בפ"ע משא"כ אם נאמר דהיא רק הכשר הכלי י"ל דל"ש בו כ"כ שמא יעבירנו דכיון דאם אינו רוצה לשמש בו אינו מחוייב כלל להטבילו ולא הוי מצוה חיובית וי"ל דל"ש שמא יעבירנו משא"כ אם הוי מצוה חיובית בפ"ע כשבא הכלי ליד ישראל ולא הכשר כלי בלבד שפיר י"ל שמא יעבירנו ולק"מ קו' כת"ה ואדרבא לפי"ד הישיע"ק נכון יותר כנז':
אמנם בגוף דברי הטו"ז שם בסי' א' הנה פקפק הגאון רעק"א בחי' יו"ד שם וכ' דבפשיטות נראה דגם בהפרשת תרומ' אין המצו' רק כשרוצה לאכול דוקא. וגם על דבריהם כבר העירותי שם והבאתי ראי' ברורה מרש"י גיטין (מ"ז ע"ב) ד"ה מדאורייתא לא. שכתב בפירוש דמעשר טביל דאסור לי' באכילה ולאו מצוה דרמיא עלי' הוא אלא א"כ אוכלן או מוכרן דוקא משתרשי לי' עכ"ל רש"י ע"ש וא"כ מוכח שפיר מפורש דגם בתרומה אין המצוה רמיא עלי' כלל רק לצורך אכילתו כשרוצה לעשרו וכבר מצאתי אח"כ הערה זו באחרונים ואכ"מ להאריך:
אך מ"ש הישיע"ק שם דלדברי רבא אסור משום מתקן מנא ביו"ט ומתקן הכלי יש בזה כיון דהוא מ"ע דאו' להטבילו (אף שמותר מה"ת להשתמש בהכלי בלא טבילה) כיון דמצות טבילה היא מה"ת יש בזה תיקון מצו' כמו מילה עכ"ד ומחלק שם דלא דמי לכלי שנטמא בולד הטומאה דמותר להטבילו ביו"ט דהוי רק דרבנן והכא הוי הטבילה מה"ת והוא תמוה מאוד דהתם במילה לא מחמת המצו' בלבד הוא אלא שהוא מתקן הגברא שלא להיות ערל שערל אסור לאכול בפסח וכיוצא והפורש מן הערלה כפורש מן הקבר והוא מתקן הגברא בזה ממה שאסור לערל או היכא שמכוון לקיץ בהרת בנו כדאמרי' בשבת דף קל"ג אבל הכא ממ"נ כיון דלשיטת הישיע"ק שמה"ת מותר לשמש בהכלי גם לכתחלה בלא טביל' (ורק הטבילה הוא מצוה בלבד בפ"ע) א"כ איזה תיקון הוא מנא בטבילתו שיהי' מתקן מנא מן התורה כיון דמחמת הדאו' אינו צריך לתיקונו בעצם שמותר להשתמש בו מה"ת לכתחל' לפי דבריו ול"ד כלל למילה. א"ו דמחוורתא בזה כמ"ש המ"מ בפ"ד מה' יו"ט והקרבן נתנאל בביצה שם דגם אי טבילת כלים דרבנן י"ל דאסור להטביל כלי חדש' ביו"ט לדברי רבא משום דמיחזי כמתקן מנא ולא דמי לכלי שנטמא בולד הטומאה דמותר להטבילו לכתחל' ביו"ט משום דהוי רק דרבנן דהתם ראוי עכ"פ להשתמש בו דברי' טמאי' וכיון דל"ה רק דרבנן ג"כ ע"כ לא הוי כמתקן מנא משא"כ בזה גם אם טבילת כלים דרבנן מ"מ כיון דכלי חדש' לא חזי כלל להשתמש בו קודם טבילתו בשום דבר ומיחזי כמתקן הכלי ונכונים דברי הרא"ש שכ' דלרבא נמצא דאסור להטביל כלי חדשה ביו"ט:
והנה נ"ל לפי"ד הישיע"ק דטבילת כלי הוא מ"ע בפ"ע י"ל במה שכ' בספר בגדי יו"ט על ביצה להגאון מהרש"ק ז"ל שתי' דעת הרי"ף שלא הביא הך דרבה משום שמא יעבירנו והעלה שם דבאמת י"ל למה צריכין לחוש שמא יעבירנו בעת טבילת כלי הא י"ל עדל"ת בשלמא בשופר ומגילה בשבת כשילך ללמוד א"ע אצל בקי הוי שלא בעידני' ול"ש עדל"ת אבל הכא כשילך לטבול הכלי הוי מכשירי מצו' סמוך להמצוה ול"ש שלא בעידני' כמו שביאר שם וא"כ י"ל עדל"ת דהוי עשה ול"ת בטבילת כלים טהרת, הרגל וידחה את העש' ול"ת דיו"ט (כמו שביאר שם) ואם שיש ביו"ט עשה ול"ת וי"ל מה אולמא דהאי עשה וכו' ולא יעבירנו לכתחלה ברה"ר לטבול ביו"ט מגזירה אטו שבת אבל עכ"פ הא בדיעבד כשיעבירנו לא יעשה עון כיון דגם בטבילת כלים יש מ"ע ול"ת ול"ש גזירה שמא יעבירנו ע"כ לא הביא הרי"ף הך דרבה שמא יעבירנו ע"ש לדרכו בארוכה. ולכאור' ז"א מעיקרא דאם נאמר דטבילת כלים הוא רק הכשר כלי א"כ ל"ש לומר עדל"ת וגם דהא אפשר לקיים היינו שלא להשתמש בהכלי כהאי דאמרי' בכתובות דף מ' דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל ע"כ מלמדין אותה שתאמר איני רוצ' ול"ש שם עדל"ת וה"נ בכלי אם אינו רוצה להשתמש בהכלי אבל אם נאמר דהוי עשה בפ"ע מיד כשקנה הכלי מיד הנכרי חל עליו המצו' שצריך טביל' עי"ז י"ל שפיר פלפולו של הבגדי יו"ט. אך באמת הא אמרינן שם בגמ' דכל הגזירה ביו"ט אטו שבת ובשבת אם יעבירנו הוא עשה ול"ת שיש בו כרת ולא נדחה כלל ע"כ כל פלפולו בזה צ"ע:
ואזכיר עוד מה שראיתי באשל אברהם על או"ח (להגה"ק מבוטשאטש ז"ל) בה' כ"כ שרצה להמציא טעם למ"ש המ"א שנוהגים שאין נושאי' כפיהם ביו"ט שחל בשבת דהטעם י"ל דחששו שמא יעבירנה להכלי או להמים שרוחצים קודם נ"כ ד"א ברה"ר ע"ש. ונפלאתי לומר כלל שחדשו בימינו גזירה דשמא יעבירנו במקום שלא נמצא בתלמוד לענין כ"כ כי באמת לדידן דפסקינן דרה"ר דידן כרמלית כשאין עוברים ששים רבוא ואיך נגזור עוד גזירה לגזירה שלא מצינו לחז"ל ובמגילה ושופר במקום שנמצא לחז"ל אין לזוז חלילה אבל לחדש עוד בימי הפוסקים האחרונים ואמר שמטעם זה הנהיגו המנהג בנ"כ מטעם שמא יעבירנו זה בודאי לא ניתן להאמר כלל:
ידידוש"ת וטובתו.