אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן לד

סימן לב

כבוד הה"ג וכו'. הנה חשתי לתשובת יקרתו כראותי היום כתבו ושאלתו אשר הגיעני בזה בענין פינוי העצמות במקום שגזרו המאגיסטראט לעשות שם רחוב העיר דרך הרבים על ביה"ק והעלה כת"ה שצריכין מקודם לפנותן ולקוברן במקום מכובד בביה"ק כי כשיניחו שם בדרך הרבים הוי בזיון ויש לחוש לפינוי ולבזיון בעת העבודה מהגויים וגם הוא בזיון דפוקות העגלות העוברות. הנה בודאי יפה הורה ותמהני שלא ראה והביא כת"ה שכבר הורה כן מטעמים אלו בתשו' שיבת ציון (סי' ס"ב) בעובדא כזו וכ' שאין לך צער ובזיון יותר מהעברת דרך הרבים אשר עוברים בו בעגלות ודופקים על הקברות ברגלי סוסים וחמורים בכל שעה וגם בעת שמתקנים הדרכים חופרי' בקרקע ומי ישגיח שלא יעמיקו בחפירה ויוציאו העצמות בבזיון עכ"ל השיבת ציון וכ"כ בתשו' מהר"ם שיק ז"ל (חיו"ד סי' שנ"ג) בעובדא שיצאה הפקודה לעשות אייזענבאהן במקום הקברות וצוה לפנות העצמות מכל מקום המוגבל מחשש שיוציאו העצמות אחר כך במקום המסילה וגם סמוך לו ומצוה לפנות מקודם וכן בתשו' כתב סופר (חיו"ד סי' קפ"ד) כ' כשעושים דרך סלולה הוא בזיון גדול למתים ויפנו מטעם הנז' וגם צירף לסניף לאשר נוהגים לעמוד מצבות וזה יבטלו כשיעשו שמה על הרחוב ע"ש בטעמו ע"כ בודאי צריכין לפנות מקודם ולקוברם בביה"ק לפי כבודם:

ובדבר השאלה לענין הכופרים שצוו קודם מותם. לשרוף את עצמותם. ושלא יתנום לקבורה כדת של תורה. הרשיעו יותר מטיטוס הרשע. אם מותר לקבור אפרם בקברי ישראל. והנה כבר ניתן הענין להענות בו ונתפרסם תשובות גדולי ישראל נ"י בקונטרסי וילקט יוסף ובס' בית ישראל על שמות להרב מק' האללע במדינתכם קיבץ בזה תשו' הרבנים הג' ומדי עברי שם בדרך העברה בעלמא חזות קשה ראיתי ומאוד תמהתי במכתב הה"ג מו"ה העשיל וואללערשטיין מרישא שפלפל לדינא עד אימתי נוהג האנינות בהשרופים האלו החטאים בנפשותם וכתב שאם הקרובים הולכים עמהם לבית השריפה אכתי חל על הבנים אנינות לפי דעתו ורוצ' לדמותם לדברי הנוב"י שכתב כשהולכים הקרובים עם המת לקבור לא הוי כמסיוהו לכתפים עכת"ד (ועיי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' קפ"ב ובחיבורי שו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' כ"ו בהגה"ה בד"ה ומהך דמסרוהו לכתפים מ"ש בזה בעה"י) ולפלא בעיני שנעלם ממנו מחבר מפורש בש"ע יו"ד סי' שמ"ה דהפורש מדרכי צבור אין מתעסקין עמו ללוותו ''ולא אוננין' עליו. ופשוט לכל בר בי רב שהוי הכופרים האלו (שצוו או שנתרצו לשרוף עצמותם כי בלתי ידיעתם בחייהם. בודאי לא ישרפו בניהם את עצמות אבותיהם.) פורשים מדרכי הצבור ודרכי התורה ודרכי אבותינו מעולם וכופרים בתחיית המתים בעצם לוז שממנה נבנה הגוף לעתיד ב"ב וכן עוד טעמים שעוברים עה"ת בזדון ואיך שייך אנינות בפורשים מדרכי צבור כאלו. לו חכמו ישכילו העדה הרעה, הזאת ויאנינו כל ימיהם אנינות הדעת אשר הכריתו נפשם מארץ החיים בכפירתם בתורה ובתחה"מ וילכו לאבדון משני עולמות כל באי' לא ישובין ה' יצילינו בהא סליקנא. טב הורה כת"ה גם בזה שיש להרחיק העפר שריפת החטאת הזה ולא לקבלו בין קברי ישראל וה' יעזרנו לגדור גדר ולעמוד בפרץ נגד המורדי אור עבדים המתפרצים בעו"ה בעוקבתא דמשיחא ובקרוב בימינו נראה אור. ומפני הטירדא לא, אוכל להאריך כעת. וחיים ברכה ושלום:

ידידוש"ת מוקירו ומכבדו. והנה עתה בעת ההדפסה ראיתי בשו"ת בית יצחק (ח"ב מיו"ד סי' קנ"ה) תשובה בארוכ' בענין איסור שריפת המתים. והנה מ"ש שם הטעם כי יש לחוש לדעת התוס' ויש טומאה גם באפר ע"כ אין לטומנו בכלי בבית וכו' עכ"ד. ואי משום הא לא אריא לאסור דהא המה החטאים האלו ג"כ כפי ששמעתי שעושים בית מיוחד הוקצה לקברות האפר שריפה אשר הושם בכלים מכל מת בפ"ע וא"כ הרי ידעו שהבית הזה הוא מאפר המתים מיוחד כמו ביה"ק. אך בל"ז פשוט דאסור דאם אינו קובר בארץ עובר בעשה ול"ת וגם כמו שכ' שם שהרי הם החטאים האלו כופרים בתחה"מ שנעשה מעצם לח שנשאר בקבר והרי הם ככופרים בכל התורה כולה ע"ש. ואך באמת מדברי התוס' בב"ק דף ט"ז ע"ב. ומקורו ממדרש רבה (בראשית כ"ח ועוד באיזה מקומות) שר' יהושע בן חנניא הראה לאנדריאנוס קיסר שלח של שדרה זה (שממנו מחי' הקב"ה את האדם לע"ל) שרפו באש ואינו נשרף ע"ש והרי תתמה לכאו' כי מהמתים השרופים האלו נשרפו כל עצמותם ולא נשאר בהם עד אחד והיכן הוא העצם הלז. אמנם בודאי דחז"ל אמת לאמיתן רק העצם ההוא כשמו כן הוא כלוז אגוז קטן כמ"ש רש"י במדרש שם ויחסוהו כן ע"ש קטנותו וע' בתשו' חתם סופר חיו"ד סי' של"ז דעצם לוז הוא פחות מכשעורה ע"כ לרוב קוטנו (אף שאינו נשרף) נאבד ואינו נרגש בהתנור אשי והמכונה אשר הכינו לשריפת המתים או נשאר שם בתחתיתו וגם אם נאמר שמנקים התנור והמכונה ועכ"ז לא נמצא. אז ודאי הוא הדבר אשר דברנו לעיל מעפר שריפת החטאים האלו בנפשותם כי אם אינו נעשה ברצונם בטח לא יעשו ביניהם דבר זה נגד רצונם לאחר מיתתם. ומסתמא (בידעם המנהג הרעה זה ואינם מוחים בצוואתם) שתיקה כהודאה דמיא וה"ז ככופר בתחה"מ וכופר בכל התורה כולה ואלו המתים הכופרים בודאי לא יעמדו בתחיית המתי' ע"כ נשרף ולא נשאר באמת העצם לוז ממנו להבנות עוד לע"ל ולא ימצאון מהם העצמו' האלו ונשרפי' בתנור כי לא יקומו עוד וכמ"ש בסידור האריז"ל עה"כ פני ה' בעושי רע להכרית מארץ זכרם כי אפי' אותו עצם לוז שלא נרקב בצדיקים עד תחית המתים וברשעים גם זה יתרקב עכ"ד. והמה יאבדו ודחז"ל חיים וקיימי' לעולמי עד עלינו ועל דורותינו ונזכה במהרה לגאול' שלימה וחיים ושוכ"ט:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה