מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לב
כבוד ידידי המופלג וכו' בדבר שאלתו שהוא רגיל ומוחזק לקרוא את המגילה בצבור בביהמ"ד דקהלתו ועתה שהוא תוך יב"ח על אביו ע"ה ונפשו בשאלתו כדת מה לעשות ואם יברך שהחיינו. והנה מ"ש בתוך דבריו שמה שאסרו הנה הוא רק אליבא דמהרי"ל (בתשו', כ"ב) שאסור לאבל להתפלל לפני התיבה אמנם נוהגים כמ"ש בתשו':
מהר"ם מינץ שמותר להתפלל בפורים א"כ מותר לקרות המגילה ג"כ עכ"ד. הן אמת שכ"כ בשכנה"ג סי' שצ"א בשם מהר"ם מינץ בתשו' (סימן מ"ג) דאבל מתפלל לפני התיבה בר"ח חנוכה ופורים עד תפלת י"ח וכו' וכן ערבית רק בליל חנוכה אחר מדליק הנרות אמנם באמת בתשו' מהר"ם מינץ שם לא נזכר פורים להיתרא רק אדרבא כ' בבוקר בחנוכה ופורים ור"ח וח"ה נמנעים אבל להתפלל וכו' ואח"כ כ' מ"מ זכורני כשהייתי בימי חורפי ומהר"ר משה כ"ץ ז"ל וכו' ומוהר"ר אברהם ביש ויתר לומדים כן היה אבל על אביו או על אמו והתפלל תדיר וגם בר"ח שחרית התפלל מן ישתבח עד אחר שהתפלל י"ח בלחש וכן ראיתי בחנוכה וכו' עכ"ל אבל פורים לא הזכיר שם להיתרא גם עד תפלת י"ח ולא חשבו בין אלו הנזכרים (וכן פה בעירנו מחמירים בפורים שלא להתפלל אבל תוך יב"ח לפני התיבה ובחנוכה עד ההלל אין מקפידין כ"כ) ובשיירי כנה"ג כפי הנראה חשב לאשר כי מהר"ם מינץ כ' שבחנוכה נהגו להתפלל ע"כ כ' (בשכנה"ג) גם פורים אגב שוטפי' כיון דדמי' לי' וכן גם הטעם שכ' משום הלל שהוא שמחה וא"כ גם בפורים רק המגילה קריאתה זו הלולא אבל לא תפלת שחרית ע"כ כ' גם פורים (ומה שכתב במהר"ם מינץ עד תפלת י"ח בלחש ושהתפלה בקול רם התפלל אחר היינו בע"כ הטעם משום על הנסים בחנוכה ויעלה ויבא בר"ח שמזכיר בקול וא"כ לפי"ז גם מנחה אין להניח להתפלל מטעם התפלה בקול בר"ח וחנוכה ושם כ' שבערב לכ"ע נוהגים היתר על כרחך היינו רק במעריב והעולם לא נהגו כן וצ"ע) אולם באמת נ"ל הטעם שי"ל שבדיוק כ' במהר"ם מינץ רק חנוכה להתיר עד תפלת י"ח בלחש מחמת שפורים הוא ימי שמחה כל היום וא"כ כ"ש התפלה צריך להיות בשמחה משא"כ בחנוכה שהוא רק להודות ולהלל ואף שהרמב"ם כ' שחנוכה ופורים ימי שמחה הם כמ"ש הט"ז בריש הל' חנוכה מ"מ פשטי' דהפוסקי' וכ"כ המחבר דחנוכה רק להודות ולהלל ולא לשמחה ע"כ כ' במהר"ם מינץ רק בחנוכה אבל בפורים אסור כל התפלה בשחרית ולא קשה לפי"ז ממ"ש במהר"ם מינץ כשמדבר בתפלת ערבית כ' בפירוש דאבל מתפלל בחנוכה ופורים ור"ח בערב ולא ראינו מעולם להחמיר לענין ערבית הרי הזכיר גם פורים להיתרא. וי"ל שפיר כיון דדרשינן בש"ס מגילה דף ז' דסעודת פורים שעשאה בלילה לא יצא משום דימי משתה ושמחה כתיב ולא בלילה וא"כ בפורים חיוב שמחה רק כל היום היא ע"כ מותר בערבית. ובשחרית בפורים אין לאבל להתפלל כלל תוך יב"ח כנ"ל ומעתה אין מקום בזה להיתרו הנז' שכ' מע"ל:
אולם בגוף ברכת שהחיינו כבר כ' המג"א בסימן תקנ"א דלא מצינו כלל דאבל אסור לברך שהחייינו וכן הביאו להלכה הגאון מהר"ז מרגליות זצ"ל בחי' וביאורים הל' אבילות בסוף היו"ד ובשם הברכ"י וזהו באבל תוך ז' ימים כ"ש תוך יב"ח דבודאי מותר. אמנם כ"ז בברכת שהחיינו של עצמו אבל כשמברך בעד הצבור כגון בחנוכה ופורים כבר כ' בט"ז סי' תרע"א שלא ידליק האבל בלילה א' בצבור משום שהחיינו ומקורו בתשו' מהר"ם מינץ סי' מ"ג שם דברכת שהחיינו לרבים הוי כמו תפלת שבת ויו"ט לפני התיבה שצריך שמחה ולא יתפללה האבל וכן פסק בדה"ח ה' מגילה שאחר יברך ברכת שהחיינו ועיי' בדה"ח שנדפס בסידור הרמ"ק ז"ל מה שהעיר עליו בהגהות הרב מ' יחיאל דיין מבעלז ז"ל שם במקומו:
אמנם בזה הביא שפיר כמע"ל מתשו' מאיר נתיבים (סי' פ') שפסק דאם הוא רגיל להתפלל לפני העמוד בשבת אז גם בימי אבלו מתפלל ומובא בפת"ש סי' שע"ו וכן באמת נהגו העולם בחזנים קבועים שמתפללים גם בימי אבלם יב"ח ואף דהתם י"ל דהוי כמו דליכא עדיף מיני' מותר, מ"מ נ"ל כיון שכל עיקר זהו שאין מתפלל אבל תוך יב"ח הוא רק ממנהגא בעלמא ואינו מדינא כל וכמ"ש בתשו' נו"ב קמא חאו"ח סי' ל"ב עיי"ש ולענין מי שרגיל להתפלל או או לקרות המגילה בכל שנה אם ישנה עתה הוי כמו אבילות דפרהסיא ואסור כמ"ש המחבר בסי' ת' לענין ר"ת שהי' רגיל לעלות שלישי בכל שבת שהי' עולה גם תוך שבעה וכיון שאנחנו יוצאים ביד רמ"א והוא פסק בה' מגילה (סי' תרצ"ו סעי' ד') שאין אבילות בפורים רק דברים שבצינעא א"כ דברים שבפרהסיא אסור. ולכאורה יש לחלק עפימש"כ הרש"ל מובא בט"ז שם סעי' ה' דאבל שיום מילת בנו בשבת אינו עולה אף שנהגו לעלות ביום מילת בנו מ"מ מקרי פרהסיא והיינו בע"כ משום דלא שכיח רק משנה לשנה ואינו פרהסיא ושאני בין כל שבת ושבת שנהג ר"ת לעלות וא"כ קריאת המגילה בפורים שהוא ג"כ משנה לשנה ול"ש מנהג מפורסם וי"ל שלא יזכרו כ"כ שכמע"ל נוהג לקרוא המגילה ע"כ גם כשיחדול ל"ה פרהסיא מ"מ כבר כ' בתשו' דת אש ומובא בפת"ש שכשאשתו יולדת או יא"צ הוי ג"כ פרהסיא ומותר לעלות וא"כ גם בכה"ג הוי כעין פרהסיא ויש לחוש מדינא (ופשוט דלא דמי למיני שמחה שאין שולחים לו לאבל למשלוJ מנות בפורים דזה אינו בפרהסיא בביהכ"נ) והאי דלא יברך כלל שהחיינו הוא רק ממנהגא כמו התפלה לפני התיבה שאינו רק ממנהגא כנז' וגם שכ' שם במקורו במהר"ם מינץ וז"ל אך להדלקת הנרות שיש בהן ברכת שהחיינו שראוי לברך מתוך שמחה יש מהניחין (צ"ל מהנדזין) ואומרים דאחר דלאו אבל יברך וידליק הנרות וכן זכרנו וכו' וכן ניהגתי אח"כ וכו' עכ"ל הרי דמקורו הוא רק שיש מהנדזין בדבר וכל מקורו רק ממנהגא ולא מדינא ע"כ יוכל לע"ד לקרות המגילה ולברך שהחיינו דחד טעמא אית לי' עם קריאת המגילה כיון שרגיל לקרות בכל שנה כנז'. והאי דאבילות בפרהסיא כשיחדול הוי חשש מדינא יותר כנז':
ועוד לענין ברכת שהחיינו יש להקל יותר מפורים מבחנוכה לענין אבל בברכת שהחיינו דהנה באמת לא מצינו במהר"ם מינץ ומובא בט"ז כנ"ל רק לענין חנוכה. וטעמא רבא אית לי לחלק. דהא באמת לעצמו מברך האבל שהחיינו כנז' מהמ"א סי' תקנ"א וכן בש"ע שם ה' חנוכה ועיי' בתשו' נו"ב תניינא חאו"ח סי' קמ"א ורק לענין הדלקת נרות בביהכ"נ בחנוכה שזה אינו חיוב כלל על עצמו של כ"א וא' רק משום פרסומי הנס בצבור נהגו כן והמצו' העיקר להדליק בביתו ע"כ כיון שברכת שהחיינו בנ"ח בביהכ"נ הוא רק בעד הצבור לשמחה ולזכר הנס הנהיגו שיברך אחר שהוא בשמחה משא"כ האבל שאינו בשמחה אבל בקריאת המגילה שהוא חיוב על כ"א וא' לקרו' בצבור דוקא והברכת שהחיינו על המגילה בצבור גם האבל מחוייב בה בביהכ"נ בקריאת המגילה והוי כמו הדלקת הנרות בביתו דלכ"ע מברך האבל בביתו כמבואר בש"ע שם וגם יוצאים ב"ב בברכת שהחיינו שיברך בביתו בנ"ח וכן הכא אם אחר יברך והוא האבל שומע כעונה ועונה אמן הוי הוא ג"כ המברך וכיון שהאבל מחוייב בעצמו לברך הברכה בביהכ"נ במגילה גם האחרים יוכלו לצאת בתורת שומע כעונה ודוק. ע"כ הבו דלא להוסיף עלה במה שמצינו בט"ז סי' תרע"א לענין ברכת שהחיינו רק בחנוכה ולא לענין פורים כנז' ובפרט שהוא קורא תמיד בכל שנה ושנה כנז' וה' ישמרנו ויחיינו וחיים ושלום עלינו ועכ"י ושמחת פורים הבע"ל בכט"ס. כבוד החריף וכו'.
יקרת מכתבו הגיע וכו' ועתה כי עורר עוד הפעם אבא בזה בתשובה ורק בקצרה מפני הטירדא וככל אשר יורינו בעזרתו ית"ש ויתעלה:
בדבר שאלתו אם מותר לו לעשות עסקאמפטע געשעפט דהיינו שהוא נותן אקציעס ווערטה פאפירע לבאנק גדולה בפעסט ועי"ז יתנו לו בטחון (קרעדיט) על דמי שיוי השטרות האקציעס שהניח אצלם למשכון ועוד יותר ועי"ז הוא נותן ערבות (זשירע) על הוועקסלין של הלווים וחותם א"ע בתורת ערב ושולח הוועקסלין להבאנק ויש לו ריוח איזה פראצענט בזה. הנה מ"ש בתוך דבריו דאם נימא לאסור עפ"י המבואר ביו"ד סי' קס"ח קס"ט סעיף כ"א ז"א חדא דאטו הבאנק פקדונו של מה מלוים הרי הם מלוים יותר מפקדונו אשר יש אצלם וגם שם לא אמרינן רק מצד מראית העין ובפרסום לרבים שעושים הבאנק כן מותר עכ"ד. ובמחכ"ת טעות נזדקר לו בזה דאם באמת הנכרי מלו' ממעותו של ישראל' המופקדות אצלו אז ל"ה משום מראית עין רק הוי רבית קצוצה משום שהוא באחריות ישראל כמ"ש שם (בסעי' כ"א) הט"ז והש"ך בשם הריב"ש רק באמת הפלתי בס' המדע והשער משפט חלקו בזה וס"ל דהוי רק מדרבנן מטעם שליחות לנכרי כדעת רש"י ולדעת ר"ת מותר לגמרי וכתבתי מזה בעה"י בתשו' אחרת. וכפי הנראה חשב כמע"ל מסעי' כ"ב שלאח"ז שמבואר שם שאסור לעשות כן מפני מראית העין וזה מיירי להיפך כשמעותיו של נכרי מופקדות ביד ישראל וז"א לנידון דידן. אלא באמת מטעם הראשון ג"כ פשוט דלא דמי נידון דידן לשם דהבאנק אינם מלוים פקדונו בלבד כנז':
וגם משאר ענינים שכ' שם אין לחוש. רק לע"ד יש לחוש טובא (במה שלא הרגיש כמע"ל) מטעם שנעשה ערב במלווה שישראל לוה מנכרי דאסור לכתחל' גם בערב קבלן כמבואר בסי' ק"ע סעי' א' ע"ש. והנה בתשו' מהר"ם שיק חיו"ד סי' ק"ס כתב היתר בזה על הערב בשפאר קאסע עי"ש והנה אף שההיתר של הרמ"א שם סי' ק"ע בשם הרא"ש כיון שבזמנינו בסתם אין המלוה תובע תחלה אצל הערב וסיים הרמ"א ודוקא במקום שאין המנהג כן והנה עינינו רואות בזמנינו שאין הקאסעס בזמנינו תובעים תמיד תחלה מהלוה דהא כשהערב הוא עשיר יותר אז תובעים על הרוב מהערב הזשיראנט היותר בטוח אצלם (ואין לומר שע"י ערמאהנינג שנותנים הקאסעס הוי תובע תחלה ז"א דזה נותנים בגלילותינו מיד בעת הראטע (שהיינו בעת ההלוא') שזהו מהערכת הוועקסיל החדש בכ"ע ואז נותן לו מהבאנק זה להזכרת זמן הפרעון וז"א דרך תביעה כ"כ כיון שהוא מיד בעת ההלוא') וא"כ נפל היתרא בבירא אך ההיתר על הי"א שמביא המחבר דאסור רק בערב שלוף ודוץ ובמהר"ם שיק שם כ' אחר שבירר שהוא רק איסור דרבנן ואם כן כיון שיש שני דיעות במחבר גם על לכתחלה דלדעת י"א גם לכתחלה אין אסור רק בערב שלוף ודוץ ולא בערב קבלן ע"כ סמכו העולם להקל גם לכתחלה ולהיות ערב כשלוה ישראל אצל נכרי עכ"ד. ולע"ד לא מיחוור עדיין דהא נודע הכלל כשכותב המחבר דיעה הראשונה בסתם ודיעה האחרת בשם י"א אז העיקר ולהלכה הוא פוסק כדיעה הראשונה כמ"ש הש"ך בסי' רמ"ב בקיצור הנהגות דיני או"ה דין ה' בשם הרמ"ע בתשו' וכ"כ הב"ח ז"ל וכיון שפסק המחבר בראשונה בסתם דאסור לכתחלה גם בערב קבלן כיון שבדיניהם הולכים אצל הערב תחלה כשרוצים (וכן היא בקאסעס שבזמנינו שהערב צריך אח"כ לתבוע מהלוה שאם הערב עשיר ובטוח יתבעו הבאנק מהערב מיד) וא"כ אסור לכתחלה. וגם בשער משפט בשער דעה על ה' רבית ביאר ג"כ דהעיקר כדיע' הראשונ' דגם הטור ס"ל כרש"י דגם בערב קבלן אסור לכתחלה. וא"כ לא ידעתי יסוד היתרו של הגאון מהר"ם שיק זצ"ל על זה לכתחלה:
ע"כ בנידון כת"ה שכ' שהוא נזהר מלהלוות גם על שטר עיסקא שנהגו בו העולם היתר וגם ת"ח אמנם בעסקאמטע געשעפט וגם לעשות היתר עיסקא עם ישראל הלוה דהוי זה וזה גורם להיתרא ע"כ חושב שיוכל לעשות לכתחלה גם בהיותו נזהר משאר היתר עיסקא כנז'. והנה זה לא מיחוור לדעתי כי ממ"נ אם הוא אומר להלוה הישראל כי הוא (כמע"ל) אינו מלוה בזה ורק שולח הוועקסיל להבאנק בפעסט ורק שיתן לו איזה פראצענט בעד שכר ערבות שיחתום א"ע והלא בעד הערבות (זשירע) מותר לקבל שכר כמ"ש בתשו' חו"י ומובא בפת"ש סי' ק"ס וגם ל"ש בזה לעשות כתב היתר עיסקא כיון שהוא אינו המלו' כלל ורק יש האיסור לכתחלה להיות ערב קבלן אצל הבאנק שהם מלוים נכרים כמלוה ישראל אצלם כנז' מסי' ק"ע והמהר"ם שיק ז"ל התיר וכבר כתבתי לעיל שלא הבנתי בזה ההיתר לכתחלה. ואם באופן שכת"ה לא יגיד כלל להלוה בתחלה שהוא יתן הוועקסיל להבאנק בפעסט וא"כ כמע"ל דינו כמלוה וגם אם נתנו אח"כ להבאנק מ"מ העיסקא בעד הרבע שנה בתחלה שלוקח מהלוה צריך היתר עיסקא כמו שאר רבית מלוה למלוה כמו שהנהיגו היתר בזה (כיון שכת"ה המלוה בתחלה) ואם ימסרו אח"כ להבאנק אז יהי' לאח"ז כמו מוכר שטרותיו להבאנק והוא יהי' רק ערב מאז והלאה שייך האיסור לכתחלה (מטעם ערב) כנז' מסי' ק"ע. ועד אז. היינו ברבע הראשונה. שהי' הוא המלוה הוי בע"כ ההיתר רק ע"י שטר עיסקא הנהוג. ולא מצאתי בזה היתר יותר משאר היתר עיסקא:
ומ"ש בראש דבריו דבאנק דינם כעכו"ם כמ"ש בשואל ומשיב ומהר"ם שיק. הנה זה מקרוב כתבתי בעה"י שתי תשובות בדבר זה לחכם א'. [והוא בסי' כ"ב בחלק הלז ואין מהצורך לכפול הדברים בזה]. ושוכט"ס. ידידוש"ת.