מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לא
בסוגיא דעד אחד נאמן באיסורין
בש"ס גיטין (ב' ע"ב) ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ליבעי תרי מידי דהוי אכל עדיות שבתור'. עד אחד נאמן באיסורין. אימור דאמרינן ע"א נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן דלא אתחזק איסורא אבל הכא דאתחזק איסורא דא"א הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים רוב בקיאין הן ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדיינא מיגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך והכא משום עיגונא אקילו בה רבנן וכו' וע"ש ברש"י ותוס'. והנה יש להקשות בזה כמה קושיות א) מה דאצטריך בזה לתרץ אליבא דר"מ דחייש למיעוטא הא אנן אזלינן בתר רובא ולא פסקינן כר"מ דחייש למיעוטא ואי משום שסתם מתני' ר"מ ע"כ איצטריך לתרץ גם אליבא דר"מ הא כמוהו מצינו כמה משניות בש"ס דפסקינן מטעם רוב ולא אשתמיט בשום מקום כלל לתרץ מתני' אליבא דר"מ משום דזהו כלל גדול בתורה דאזלינן בתר רובא ופשוט לכל דפסקינן כן ולא כר"מ דחייש למיעוטא ולמה בזה דוקא דחק לתרץ אליבא דר"מ ג"כ דחייש למיעוטא. ב) הנה המפרשי' האחרונים כתבו לפרש בזה בגמ' ורבנן הוא דאצריך היינו שרבנן אצריכי בזה משום סמוך מיעוטא לחזקה דא"א נגד רוב בקיאין לשמה וע"ז קשה דהא כבר כ' הרשב"א במשמרת הבית לענין רוב מאשמ"ה דל"ש לומר סמוך מיעוטא לחזקה משום שמתעסקין לסלק החזקה וע"י הרוב מתעסקין מסתלקת החזקה ע"כ איתרע החזקה ול"ש לסמוך לה ולומר סמוך המיעוט לחזקה. וא"כ ה"נ כיון דמתעסקין ע"י הבאת השליח הגט בעד האשה א"כ ל"ש כלל לומר סמוך מיעוטא לחזקה וקשה על המפרשים הנ"ל. ובתשו' בית אפרים (חאהע"ז סי' כ"ד) מביא בשם רבו הגאון מו"ה סענדר מסאטונוב זצ"ל לתרץ על קו' התוס' על מה לא חששו לחשש מחובר וכ' דבאמת כשכתבו להגט אף שיש לחוש שכתבו במחובר או פסול אחר מדאו' מ"מ הוי מתעסקין לסלק החזקה דא"א אבל הכא ברוב בקיאין לשמה הוי החשש דילמא משכח כתוב כמבואר ברש"י א"כ יש חשש שלא כתבו כלל ע"כ שייך סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש לדרכו ותמהתי ולא זכיתי להבין החילוק כלל למה לא היו מתעסק לסלק החזקה א"א בהבאת הגט ממדה"י ואין לך מעשה גדול מזה והתעסקות להביא ממרחק ממדה"י ומנ"ל להגאון מהר"ס זצ"ל דדוקא הכתיבה בלבד הוי נחשב להתעסקות בזה ואדרבא הרשב"א כתב דהיכא שע"י הרוב מתעסקין מסתלקת החזקה ל"ש סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ השליח שהביא הגט מתעסק בדבר הזה ורוב ישראל בקיאין הן לשמה ואין לחושדך כמ"ש רש"י שם וא"כ ע"י רוב המתעסקין מסתלקת החזקה שהשליח המביא הגט וגם הבעל הם בקיאין דצריך לשמה כמו רוב ישראל ואין לחוש דילמא אשכח כתוב ועומד וגם אין לחושדן דידע שצריך לשמה ועברו במזיד. וא"כ הרי התעסקו לחלק החזקה ועל ידי רוב מסתלק החזקה ול"ש סמוך מיעוטא לחזקה וקשה על המפרשים כנז'. ג) צריך להבין פירש"י שפי' רוב ישראל בקיאין הן ואין לחושדן. וכבר עמדו בזה המפרשים. ד) צריך ביאור מה שעמדו התוס' וכל המפרשים הראשונים ע"מ דאמרי' דאיתחזק איסורא והוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים דלמה נקט תרתי ורצו לעשות ט"ס בגי' שם. ונ"ל ליישב הכל בס"ד דהנה י"ל באמת כמי שהוכיח הפנ"י דעל כרחך ידע המקשן (בש"ס. דפריך דליבעי תרי) ג"כ דרוב בקיאין הן ע"ש בראיותיו והוא נדחק לומר דעכ"ז הקשה בגמ' דליבעי תרי דהא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. וזה באמת דוחק להקשות מכח זה דכל דתקון רבנן וכו' דהא באמת בכל מקום שאני דרבנן מדאו' וגם קשה לדברי הפנ"י בזה מה דמסיים בגמ' רוב בקיאין הן הא לפי"ז גם בתחלה ידעו דרוב בקיאין הן וגם מה דמסיים אח"כ ורבנן הוא דאתקון הא גם בתחלה ידעו דרוב בקיאין הן וא"כ מותר מדאורייתא ואסור רק מדרבנן ומה זה דמחדש אח"כ בתירוצ' בגמ'. וי"ל בדרך כזה דבאמת ידע המקשן דרוב בקיאין הן ועכ"ז אסור מדאורייתא דהנה נגד רוב בקיאין יש חזקת א"א והוי סמוך מיעוטא לחזקה ואסור מדאו' כמ"ש הפנ"י במס' גיטין דף כ"ה בתוס' ד"ה מיחל דהתוס' לשיטתם דכל היכא דאיכא חזקת איסור המיעוט מצטרף לחזקה ואסור מדאורייתא אלא דוקא לענין דמאי כיון דהוי מיעוטא דמיעוטא ע"ש וכיון דסמוך מיעוטא לחזקה ואסור מדאו' ול"ש להאמין לע"א ומתרץ דע"א נאמן באיסורין בדאו' והדר פריך אימור דאמרינן בחתיכה ספק חלב ספק שומן וכו' אבל הכא אתחזק איסורא דא"א ואין דבר שבערוה פחות משנים ושפיר איצטריך לשניהם לאיתחזק איסורא וגם דבר שבערוה דאי משום איתחזק איסורא בלבד י"ל דשאני מבכל דוכתא דאיתחזק איסורא דא"א בודאי אין ע"א נאמן משא"כ דרוב בקיאין הן (כמו שידע גם בקושי' בגמ' כנז') ורק מטעם חזקת א"א אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ הוי פלגא ופלגא כמו דאמרינן בכל מקום בסמוך מיעוטא לחזקה ונשאר כמו ספק השקול בלא איתחזק איסורא משום שהחזקת איסור כבר השתמשנו לגרע כח הרוב ולסומכו להמיעוט ולעשות ספק השקול ע"כ י"ל דלא הוי כשאר ספק דאורייתא במקום דאתחזק איסורא כנז' לזה איצטריך לומר דהוי דבר שבערוה היינו דגם אם נאמר דמטעם ספק סמוך מיעוטא לחזקה הוי רק כספק השקול בלבד מ"מ הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים אף אם תאמר דבשאר ספק דאורייתא יש להתיר עפ"י ע"א מ"מ הכא הוי הספק דאו' בדבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים. (ומיושב קו' הד' למה הוצרך לאתחזק איסורא וגם דבר שבערוה) וע"ז מתרצינן רוב בקיאין הן ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי היינו כיון דרוב ישראל בקיאין לשמה וא"כ התעסקו לסלק החזקה דא"א ע"י השליח שהביא הגט ומתעסק לסלק החזקה וע"י ריב המתעסקין מסתלקת החזקה כיון דהשליח ג"כ בכלל רוב ישראל בקיאין הן כנ"ל וא"כ ל"ש עוד לומר סמוך מיעוטא לחזקה כנ"ל מהרשב"א במשמרת הבית וזהו דקאמר ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא היינו מה דמחמירין בסמוך מיעוטא לחזקה הוא רק שרבנן מודי בכה"ג לר"מ דחיישינן למיעוטא היכא שיש חזקה מ"מ בכה"ג שנסתלק החזקה ע"י רוב המתעסקין והתעסקו לסלק החזקה כנז' א"כ ל"ש סמוך מיעוטא לחזקה שמחמרינין כר"מ בכה"ג כנז'. ורבנן הוא דאתקון כיון דל"ש סמוך מיעוטא לחזקה ואין כאן איסור דאו' רק מתקנת חכמים לחומרא ומשום עיגונא הקילו. ושפיר מתורץ קו' הא' למה נקט אליבא דר"מ כיון שכל עיקר השקלא וטריא בזה הוא אליבא דר"מ דרבנן מודי לו בכה"ג דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. וגם י"ל עפימש"כ התוס' בחולין (פ"ו ע"ב) דר"מ דחייש למיעוטא מדאו' רק היכא שיש חזקה דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אבל כשאין חזקה ס"ל לר"מ דמיעוטא אסור רק מדרבנן (וידוע שיש פלוגתא בזה בראשונים ועכ"פ י"ל דלא סתרי עם מ"ש בפנ"י בדברי התוס' גיטין הנ"ל על מה שהתחלנו לבנות ולפרש בדברי הגמרא. דגם לרבנן סמוך מיעוטא לחזקה אסור מדאו' ולפי הנז' דגם לר"מ דאסור מדאו' רק סמוך מיעוטא לחזקה כדברי התוס' חולין ופלוגתת ר"מ ורבנן הוא רק כשאין חזקה נגד הרוב דלר"מ אסור מדרבנן ולרבנן מותר לגמרי) ע"כ יתפרש שפיר בזה ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא היינו מדאו' כשיש חזקת איסור והוי סמוך מיעוטא לחזקה (כסוגית הגמ' לענין ע"א נאמן בדאורייתא) מ"מ כשמתעסקין לסלק החזקה י"ל גם ר"מ מודה דל"ש לסמוך המיעוט עלי' כיון שאיתרע החזקה ואינו אסור עוד מדאורייתא רק מדרבנן אסור לר"מ (דחייש למיעוטא רק מדרבנן כשאין חזקה כנז') וזהו שמתרץ הש"ס רוב בקיאין הן וכיון שמתעסקין לסלק החזקה וע"י רובן מסתלקת החזקה כנז' א"כ ל"ש סמוך מיעוטא לחזקה מדאו' גם לר"מ כנז' ורבנן הוא דאצריכי ומשום עגונא הקילו. ונכון מאוד. וגם הקו' הב' יתורץ דבאמת זהו פלפול הגמ' ותירוצן דרוב ישראל בקיאין הן והתעסקו לסלק החזקה וא"כ ל"ש סמוך מיעוטא לחזקה כמבואר. וע"כ מדייק רש"י וגריס בלשונו הזהב ופי' רוב ישראל בקיאין הן ואין לחושדן. היינו רוב ישראל דייקא ולא דוקא ספרי דדייני בלבד כמו רוב מצויין א"ש מומחין הן רק רוב ישראל גם שאינם סופרים וא"כ השליח שהביא הגט בכלל רוב ישראל דאי דוקא רוב ספרי דדייני וכמו בשחיטה שכ' הפוסקים דהטעם כעין אומן לא מרעי אומנתי' וגם חזקה אין אדם מעיז לבא לשחוט בלתי ידע הלכות שחיטה כי ירא שישאלוהו ה"ש ואם היה רק כזה אז לא הי' שייך בכה"ג דהא החשש (דילמא משכח כתוב ועומד) שלא התעסקו כלל הספרי דדייני לכתוב גט לשם אשה זו רק אשכח כתוב ועומד ששמה כשמה ולא התעסקו כלל לסלק החזקת א"א מאתה וא"כ עדיין שייך סמוך מיעוטא לחזקה שיהיה אסור מדאו' ע"כ דייק שפיר רש"י דרוב ישראל בקיאין וא"כ השליח שאינו סופר ג"כ בכלל בקיאין הן שצריך לשמה וא"כ לא יביא גט שמשכח כתוב ועומד וגם פי' ודייק. ''ואין לחושדן'' ר"ל שלא ניחוש לומר שבקי השליח שצריך לשמה רק שמקיל במזיד ולוקח גט שאשכח כתיב ועומד ששמה כשמה ע"ז קאמר דריבי ישראל בקיאין וגם דאין לחושדן למזיד משום דחזקת כשרות בודאי לרוב ישראל ולא יזידו כיון דיודעים שצריך לשמה וא"כ ע"י השליח שהביא הגט היו מתעסקין לסלק החזקה וע"י רובן מסתלקת החזקה ע"כ אחיז שיב י"ל סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי שהוא רוב מהסופרים ג"כ כיון דל"ש עוד כמוך מיעוטא לחזקה ול"ש איסור דאו' ורבנן הוא דאתקין בתקנת חומרא ומשום עגונא הקילו (ואם לא הי' הרוב ישראל בקיאין לא הי' מהני הסתם ספרי דדייני בלבד אף שהוא כרוב ויותר כיון שי"ל סמוך מיעוטא לחזקה משום דיש ספק עדיין אם אשכח כתוב ועומד ולא התעסקו מעולם הספרי דדייני לשם אשה זו לסלק החזקת א"א) ומיושב כל הקושיות וא"ש נכון בעה"י:
א"י בפשיטות מה דקאמר בזה אפי' לר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי היינו כיון שעיקר שאנו דנין בזה מטעם סמוך מיעוטא לחזקה שבזה מודי רבנן לר"מ כנז' וא"כ זה רק במיעוט גמור אבל לא במיעוטא דמיעוטא ע"כ כתב התוס' שם דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי וא"כ הוי כמו מיעוטא דמיעוטא דלא חייש גם ר"מ א"כ ל"ש כלל לאסור מדאו' ורבנן הוא דאתקון לחומרא ומשום עגונא הקילו
שוב ראיתי בשערי תורה תיג (כלב ט' פרט ג') שהביא מדברי המחנה אפרים דס"ל ג"כ דסמוך מיעוטא נחזקה אסור מדאו' גם לרבנן דמודי לר"מ בכה"ג והקשה השע"ת מסוגיא זו דגיטין דאמרי' ואפי' כר"מ דחייש למיעוטא סתם ספרי דדייני וכו' הא לפי"ז למה דוקא לר"מ הא אפי' לרבנן דכיון דסמוך מיעוטא לחזקה הוי פלגא ופלגא ואסור מדאורייתא ובא תחזק איסורא ופלפל שם בזה ולפי מה שכתבנו לק"מ דהא ל"ש לומר בזה דהוי ס' דאו' ואיתחזק איסורא דהא כבר השתמשנו בהחזקת איסור נגד הריב לסומכו להמיעוט כדי שיה' פנגא ופלגא ואם כן הוי כמו ספק השקול בלא איתחזק איסורא וע"כ איצטריך בגמ' לומר משום דהוי דבר שבערוה ואינו פחות משנים ועוד והוא העיקר דמה דאמרינן כר"מ דחייש למיעוטא כונתם ג"כ אליבא דרבנן דמודי לר"מ היכא שיש חזקה ואמרי' סמוך מיעוטא לחזקה כמו שביארנו וגם י"ל דאשמעינן רבותא דאפי' נר"מ דחייש למיעוטא מדאו' היא רק בסמוך מיעוטא נחזקה כנ"ל מתוס' חולין דף פ"ו וא"כ גם לר"מ י"ל כיון שאיתרע החזקה ע"י שמתעסקין לסלק החזקה וא"כ אינו אסור מדאו' רק מדרבנן גם לר"מ ובדרבנן המנוהו לע"א בזה משום עגונא הקילו ול"ק קו' השע"ת (וע"ש בשע"ת שהעיר ג"כ די"ל דהוי מתעסקין לסלק החזקה ע"י הבאת השליח הגט ועיי' בדברינו במנח"א בזה לעיל סימן כ"ה לענין סימנים)
והנה בישועות יעקב (יו"ד סי' א' פי' הארוך אות ט') הקשה בחש"ו ששחטו ואחרים רואין שחיטתו כשירה דמשמע אפי' א' עע"ג ג"כ מהני והא באמת איתחזק איסורא דבהמה בחיי' רק דבידו לשחוט כהוגן משום דאין קלקול שחיטה יוצא מבר דעת והתינח בבר דיעה אבל בתש' דמסקינן לענין כיסוי דרוב מעשיהם מקולקלים וא"כ איך נאמן האחר עע"ג להעיד ששחט כהוגן הא אין בידו והחש"ו ששחטו רוב מעשיהם מקולקלים וקו' י כבר קדמו בפר"ג שם בריש ס' א' במשבצות ע"ש ואולם ביעש''ק תי' כיון דכבר נעשה דבר המוציא מחזקתו היינו שנשחט אלא שאנו מסופקי' אם נעשה כהוגן בזה נאמן ע"א אף שרוב מעשיהן מקולקלין מ"מ נאמן ע"ד נגד הרוב דאינו מברר רק כהמיעוט עכ"ד והיינו כמ"ש הפנ"י דנאמן ע"א נגד הרוב אף אם אינו נאמן נגד החזקה משום שמהריב מברר רק כהמיעוט ולע"ד יפלא מאוד דברי הגאון ישיע"ק אלו דהא זה שייך רק היכא דאיכא רוב בלבד נאמן ע"א נגדו אבל הכא איכא חזקת איסור דבהמה בחיי' ויש עוד רוב מעשיהן מקולקלין דמסייע להחזקה וא"כ אם העיד ע"א ששחט החש"ו כהוגן היינו כהמיעוט נגד הרוב מ"מ החזקת איסור נשאר ואיך נאמן ע"א ואם כשנעשה מעשה כשמתעסקין לסלק החזקה כמ"ש הרשב"א במשמרת הבית כנ"ל הנה כ' בפירוש רק שע"י הרוב המתעסקין מסתלקת החזקה היינו משום שריב המתעסקין מומחין הן ואין קלקול שחיטה יוצא מבר דעת וכמ"ש הפמ"ג בכמה מקומות (ופירשנו שפיר לעיל שע"כ דייק שם בגיטין רוב בקיאין הן ורש"י פי' רוב ישראל בקיאין הן כדי שע"י הרוב מתעסקין מסתלקת החזקה) אבל לא בחש"ו שרוב מעשיהם מקולקלים ולא ישחטו כהוגן ואדרבא הרוב להיפך וא"כ לא נסתלקה כלל החזקת איסור ע"י מעשיהם ועדיין הקושיא במקומה כמו נד נצבה דאיך נאמן ע"א להעיד ששחטו כהוגן ואם נבא לומר דלדברי הישיע"ק קיל יותר בזה בהעדאת ע"א נגד החזקה כשמתעסקין לסלק החזקה גם בלא מומחין שמסלקין החזקה ורק שע"י המיעוט מתעסקין מסתלקת ג"כ אז ג"כ איתרע החזקה דיהי' נאמן ע"א נגדה א"כ יוקשה בזה הש"ס גיטין בסוגיין דלמה צריך לומר לר"מ דחייש למיעוטא משום דהוי סתם ספרי דדייני כמו מיעוטא דמיעוטא כמ"ש התוס' הא גם אם הוי כמו מיעוט גמור לר"מ עכ"פ כיון שמתעסקין לסלק החזקה בהבאת השליח הגט כנ"ל ואם להשיע"ק גם במיעוט מתעסקין כהוגן נגד החזקה אז נסתלקת החזקה שנאמן ע"א נגד הריב מכש"כ בפלגא ופלגא היכא שע"י חצי המתעסקין מסתלקת לר"מ (דפשוט דלא גרע לר"מ הרוב ממיעוט ולא עדיף המיעוט עכ"פ מספק השקול כמובן לכל), ולמה צריכין לומר לר"מ דהוי כמו מיעוטא דמיעוטא א"ו דלא כהישיע"ק צ"ל אולם זה יש לתרץ ולפרש בש"ס גיטין שם כמו שביארנו לעיל דכונתם לר"מ היינו לרבנן מטעם סמיך מיעוטא לחזקה ולק"מ מש"ס דשם אך גם בל"ז אין סברא לומר (כדי לתרץ ד' הישיע"ק) דגרע בזה חזקת א"א ע"י מיעוט מתעסקין לענין נאמנות ע"א שיהי' נאמן ולענין סמוך מיעוטא לחזקה לא נגרע החזקה בזה דהא אדרבא בסמוך מיעוטא לחזק' נראה ברשב"א דבעילה כל דהו מדחינן לה בכמה דרכים לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ועכ"ז כ' הרשב"א שם כ' בפירוש דרק משום דריב מתעסקין הם מומחין והיינו שע"י הרוב המתעסקין מסתלקת החזקה משא"כ הכא דהוי רק מיעוט ואדרבא הרוב מסייע להחזקה חזקת איסור דבהמה בחי' של"ש לומר שיהי' נאמן ע"א (וקשים דברי ה שע"ק) וז"ב
ב) (גיטין נ"ד ע"ב) האי דא"ל לחבריה טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו אתא לקמי' דרב אמי א"ל שורת הדין אינו נאמן אמר לפניו ר' אסי רבי אתה אומר כן הכי א"ר יוחנן משום ר' יוסי מה אעשה שהתורה האמינתו היכן האמינתו א"ר יצחק בר ביסנא כ"ג ביוהכ"פ יוכיח דכי אמר פגול מהימן ומנא ידעינן והכתיב וכל אדם לא יהי' באהל מועד אלא לאו משום דמהימן ודלמא דשמעני' דפגול אי לאו דמהימן אע"ג דשמעני' נמי לא מהימן דדילמא לבתר הכי קאמר (דילמא לבתר עבודה קאמר רש"י ) ודילמא דחזיני' בפשפש (ושמענו שאמר כן בשעת עבודה) קשיא עכ"ל הגמ'. מכאן קשה לי ותמהתי על מדן הפרמ"ג ביו"ד סי' ה' (ס"ק ז' במשבצות) שכ' וז"ל ודע דקשיא לי הא דתנן פיגולן פגול וכן כה"ג ביוהכ"פ אף דנימא דבעינן שיוציא בשפתיו (כונתו כנראה לדברי רש"י במנחות דף ב' ע"ב ד"ה אבל מחשבה דמינכרא ותוס' זבחים דף ד' ותוס' פסחים ס"ג ע"א דפגול צריך להוציא בשפתיו דוקא וע' מל"מ פי"ג מה' פסולי המוקדשין) אין שומע לו (היינו שהכ"ג לפני ולפנים בעת עבודתו ביוהכ"פ מי שומע לו מבחוץ גם אם מוציא בשפתיו שם מבפנים שהוא שוחט להקריב חוץ לזמנו) ואיך נאמן והא אין אדם משים עצמו רשע כמבואר בכתובות עדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון אינם נאמנים דמשוינן נפשי' רשיעא ועיי' תוס' שם וכן פסק הר"מ בהלכות עדות הי"ב אף דיש להם מגו ואולי התורה גילתה ביוהכ"פ או דפגול הוא לא יחשב לו מיותר באמת דשלוחי דרחמנא נינהו ועיי' נדרים ובר"ן שם דנאמני' הם מכ"מ עכ"ל הפמ"ג. ונפלאת בעיני במ"ש אף דאמר בפנים אין שומע לו מבחוץ וכי נעלם חלילה מעיניו הבדולחים ז"ל ש"ס ערוכה ומפורשה בגיטין בזה דקאמרי' ודילמא דשמעני' דפגול דאיירי בכ"ג ביוהכ"פ שהגיד בקול רם עד ששמעו מבחוץ ג"כ וגם ראו בפשפש שהגיד זאת בשעת עבודה ואז דוקא מהימן לומר הכ"ג ביוה"כ דפגול אבל באופן אחר לא דהא באמת דחינן עי"ז הך דר' יוסי דרצה לומר דכ"ג ביוהכ"פ יוכיח שהתורה האמינתו לומר דפיגל ומסקינן בגמ' די"ל דשמעו וגם ראו דרך פשפש כנז' ומסקינן הך דר' יוסי בקשיא. וגם מה שתירץ הפמ"ג דהתורה גילתה בכ"ג ביוהכ"פ דנאמן הא זהו דברי ר' יוחנן משום ר' יוסי ור' יוסי ור' יצחק בר ביסנ' בש"ס כנז' ודחינן לה דאין ראי' משום דנאמן די"ל דשמעו וראו כנז' אמנם מלבד זה לא קשה איך נאמן מטעם אין אדם משום עצמו רשע דהא כ' התוס' בב"מ (דף ג' ע"ב) בכריתות (י"ב ע"א) ד"ה או דילמא דאי אמר מזיד אכלתי מהימן ול"ש לומר אא"מ עצמו רשע דאימר מתכוין לטובה שאינו רוצה להביא חולין לעזרה וא"כ לפי"ז ה"נ י"ל דל"ש אאמע"ר דרוצה לומר שנתפגל הקרבן כדי שלא יקריבוהו וגם כדי שיביאו הקהל קרבן אחר כחובה מחמת שלא יצאו י"ח בזה (וע' בתשו' נוב"ת חאהע"ז סי' כ"ג ובתשו' שיבת ציון סי' כ"ג) ול"ק קו' הפמ"ג. ומדברי התוס' אלו בכריתות ובב"מ יש להקשות בדברי התוס' ביבמות (דף פ"ח ע"א) ד"ה ומה אם ירצה לומר שהקשו מנ"ל משום דשתיק והוי כהודאה ע"כ נאמן דלמא משום דע"א מהימן בלא הודאתו דכיון שאין אומר העד שמזיד הי' יש לנו לומר בסתמא דשוגג הי' דלא מחזקינן לי' ברשיעא ואר"י דשפיר מוכח דסבר הש"ס דאי הוי לן למימר מסתמא שוגג הי' לא הוי כל כמיני' למיפטר נפשי' מקרבן ולומר מזיד הייתי ולאפוקי נפשי' מסתמא עכ"ל התוס'. ועל תי' ר"י קשה דלמה לא נאמין כשאומר שמזיד הי' דהא אין בזה מחזיקין אותו עתה רשיעא ואדרבא אנו אומרים שמחמת שאינו רוצה להביא חולין לעזרה ע"כ הוא אומר ומודה על האמת כדי שלא יביאו חולין לעזרה ובכה"ג מהימן דהוי דרך תשובה וכמ"ש התוס' בכריתות ובב"מ כנז'. אולם נ"ל ליישב ולחלק דמה שכ' התוס' בכריתות וב"מ היינו אף דבאמת אאמע"ר ואינו נאמן לפסול עצמו לומר עי"ז שהיה מזיד משום שאדם קרוב אצל עצמו מ"מ לגבי הקרבן שלא להקריב נאמן שפיר דאימור כונתו שלא להביא חולין לעזרה והיינו כמו דאסביר לן בתשו' נוב"ת חאהע"ז סי' כ"ג שם דהוי דבר שביד האדם נאמן על על עצמו משא"כ לענין חזקת כשרות בגופו אינו נאמן באמת לפסול א"ע עי"ז לעדות וכיוצא. והיינו דשני ענינים הם בזה דהחזקת כשרות של עצמו אינו נאמן להוציא א"ע דאדם קרוב אצל עצמו ואאמע"ר לפסול הגופו משא"כ לענין הקרבן נאמן דהוי בדבר שבידו ואין אנו דנין כלל בזה על החזקת כשרות. והתינח זה בכריתות שם אבל בתוס' ביבמות לפי סברת המקשה שם בתוס' דנימא דע"א נאמן לא מטעם שתיקתו כהודאה רק משום חזקת כשרות שלו דבודאי שוגג הי' ולא מזיד דלא לאחזוקי נפשי' רשיעא ואנו דנין רק עפ"י חזקת כשרות שלו דהא העד אינו אינו יודע אם שוגג או מזיד הי' רק עפ"י חזקת כשרות שלו נדון לחייבו קרבן ע"כ שפיר תירץ ר"י דלפי"ז אם נאמר שנדון רק מטעם חזקת כשרות שלו א"כ שוב לא יהי' נאמן לומר מזיד הייתי לפסול גופי' ולהוציא א"ע מחזקת כשרות כיון דאנו באים לדון עפ"י חזקת כשרות שלו וענין א' הוא בע"כ לפי סברת המקשה שנדון עפ"י החזקת כשרוה משא"כ בכריתות שם דמיירי דנאמן מטעם שתיקתו וי"ל שפיר כמ"ש התוס' שם דנאמן כשאומר מזיד הייתי משום דענינים מחולקים הם זמ"ז עתה עם החזקת כשרות שלו ולענין הקרבן נאמן אבל לפסול את גופו באמת לאו כל כמיני' מטעם דאאמע"ר כנז'. ודוק:
ג) שם בתוס' ד"ה אמר אביי. וגבי אשתו זינתה בקידושין (דף ס"ו ע"א) פליגי נמי בשותק ומהני לאביי בע"א דלאו גזלנא דאין דבר שבערוה פחות משנים או בקינוי וסתירה בע"א הכא דשותק שאני. אי נמי מדרבנן עכ"ל. והנה לפי התי' דשם באשתו זינתה (בקידושין שם) הוי רק איסור מדרבנן אי מהימן עלה כבי תרי זהו אסור רק מדבריהם ולפי"ז יש לפתור מה שנסתפקתי במ"ש התוס' בכמה מקומות (בעירובין צ"ו ע"א ובש"ד) דסומא אף שפטור מה"ת מן המצות לר"י מ"מ מדרבנן חייב במ"ע (והפמ"ג בפתיח' כוללת לאו"ח כ' דבל"ת חייב מדאו'. ועיי' בנוב"ת חאו"ח סי' קי"ב מ"ש ע"ז) והנה נסתפקתי לעיל (סי' י"ד בחלק הלז) אם חייב הסומא גם במ"ע דרבנן דכיון דכל הטעם דחייבוהו חכמים במ"ע דאו' היינו כדי שלא יהי' כנכרי א"כ די ההיכר במ"ע דאו' שחייבוהו חכמים כדי שלא יהי' כנכרי בלא מצות כלל אבל במ"ע דרבנן מהיכי תיתי דחייבוהו ג"כ לסומא ולהוסיף עליו משמרות במה שגם במ"ע מדאו' אינו חייב רק מתקנת חכמים כדי שלא יהי' כנכרי. או י"ל שחייב גם במ"ע דרבנן ולא חלקו. והעלני בזה פרפרת בדברי הש"ס ביצה (ט"ז ע"ב) בההיא סמיא דהוי מסדר מתניתא קמי' דמר שמואל בענין עירובי תבשילין ע"ש ולפי"ז יש להסתפק כיון דהפמ"ג כ' בפתיחה כוללת דאף דסומא פטור ממ"ע מה"ת מ"מ בל"ת חייב מדאו' כנז' עכ"פ יש להסתפק באיסור דרבנן אם חייבוהו ג"כ חכמים כמו למי שאינו סומא כיון דאם נאמר דאינו חייב במ"ע דרבנן א"כ י"ל דגם בל"ת דרבנן לא חייבוהו חכמים כיון דגם הל"ת דרבנן הוא משאל אביך ויגדך וזה לא הוי יותר משאר מ"ע דאו' עכ"פ דאינו חייב מה"ת או י"ל כיון שיש בזה לאו דלא תסור ולהפמ"ג מחויב בל"ת מה"ת ע"כ חייב גם בל"ת דרבנן (וגם בעשה דרבנן) משום ל"ת דלא תסור. אולם תלוי בזה אי קיי"ל כהפרמ"ג דסומא חייב בל"ת מה"ת וגם אם איסור דרבנן הוא לאו דלא תסור מה"ת ממש דבזה פלוגתת הרמב"ן והרמב"ן בס' המצות ואכמ"ל. ועכ"פ מדברי התוס' אלו בגיטין לתי' השני שכתב דהוי רק מדרבנן שם בקידושין (דף ס"ו) דהוי העובדא בההוא סמיא דמסדר מתניתא קמי' דמר שמואל כי אתא שליח ואמר דאשתו זינתה אתא לקמי' דמר שמואל א"ל אי מהימן עלך דלאו גזלנא הוא זיל אפקה ולפי"ד התוס' בתי' השני דהוי רק איסור דרבנן משום דמדאו' אין ע"א נאמן בדבר שבערוה וא"כ איך פסקו לו לההוא סמיא ליזהר באיסור דרבנן ולהוציא אשתו עי"ז א"ו דבאיסור דרבנן ג"כ מחוייב הסומא ליזהר ונפתר הספק שכתבנו: