מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ל
כבוד וכו'. בדבר שאלתך באיש הסוחר עם אימפעריאלען (אובלין) והיא מטבעות זהב גדולות שתולין הנכרים על צואריהם לנוי ויש לו כמה מהם ואין קונה ורוצה לעשות עליהם ציור הפאפסט ברומי צורת הפרצוף עד החזה עם הוואפען שלו וג' כתרים ועי"ז יוכל להציל ממונו למכרם כי יקפצו עליהם קונים והנה נפשך בשאלתך אם מותר זה וכבר ראית בזה שלענין צורת ראש אדם בולטת בלא גוף שלם לפי המבואר קמ"א סעי' ג' שהש"ך כ' המחמיר תע"ב ומה שמביא בפת"ש בשם השאילת יעבץ. רק כתבת שיש על הכתרים שו"ע כדרך שיש על. הכתרי' שעל המטבעות:
הנה זה מלפני איזה שבועות כתבתי בענין כזה תשובה בדבר הטבלות המציירים של אותו האיש (בנ''א אלילים שלהם) וביארתי שם ענין זה הלא הוא הוא כתובה (לעיל סי' כ"ז) וטורח גדול לפני להעתיקה לך רק אכתוב בזה בקצרה. כי בענין הצורה של הפאפסט בודאי אינה צורה הנעבדת כי הפאפסט אינו אצלם שותף אלקיות רק הכומר הגדול שלהם ביותר (אבל צורות אותו האיש ואמו בודאי הוי צורת ע"ז הנעבדה כמו שביארתי שם) ואם לענין צורת אדם בולטת בראש בלא הגוף הרי פשוט בש"ע סי' קמ"א סעי' ג' דמותר. ומ"ש שם הפת"ש בשם השאילת יעב"ץ הנה עיינתי שם בשאילת יעב"ץ (ח"א סי' ק"ע) ואין דבריו ז"ל מוכרחים שכ' לדינא בזה וכתב לדעת הרא"ש כאלו יחיד הוא ולא משגחינן בי' והרי באמת המחבר בסי' קמ"א סעי' ז' והרמ"א סתמו כותיה דהרא"ש בזה ושנוהגין כן דצורת הראש בלבד מותר וכי לא ידע חלילה הגאון בשאילת יעב"ץ דגם המוחזק בממון לא יוכל לטעון קים לי כדעות הפוסקים הראשונים שלא נמצאו בש"ע והש"ע סתם דלא כותי' והרי הש"ע והרמ"א סתמו בזה כהרא"ש ומכ"ש שלא להרעיש על מי שפוסק בזה כהש"ע. אלא שהוא בא (בשאילת יעב"ץ) להוכיח נגד דעת הרא"ש בקושיא שאינה מוכרחת למעיין שם שהקשה לפי"ד הרא"ש מהתוס' פכ"ג דשבת (קמ"ט ע"א) דהא דבנן של קדושי' הוי בסתמא שלא לשם ע"א ע"כ אסור רק ממדת חסידות ואם יש חילוק בין היכא שהראש בלבד ובין גוף שלם א"כ מנ"ל להתוס' לחלק בין נעשה לע"ז או לנוי דילמא לעולם אימא לך אפי' לנוי אסור והאי דבנן של קדושים מיירי בראש בלי גוף א"ו דלא ס"ל להתוס' כהרא"ש עכ"ד וזהו אינו הכרח כלל די"ל דס"ל להתוס' דלנוי וגם בחצי צורה היינו הראש בלבד אז מסתבר דגם מדת חסידות ליכא דאין זה בכלל לא תעשון אותי וכמ"ש הרא"ש ע"כ לא ניחא לי' להתוס' לאוקמי החילוק רק בין נעשה לנוי או לשם ע"כ לנוי אסור עכ"פ ממדת חסידות כיון שהוא דמות מרום כביכול אבל בראש בלבד ליש חשש כלל כלל ולמה לי' להתוס' לדחוקי ולהוסיף חומרא כ"כ שאינה מוכרחת מהגמ' ולומר דגם לנוי ובחצי צורה (היינו בראש בלבד) עכ"ז אסור עכ"פ ממדת חסידות ומנ"ל להתוס' חומרא זו ע"כ שפיר חילקו התוס' בשבת בצורת אדם וכתבו דרק לנוי אסור ממדת חסידות כהאי דבנן של קדושים. ובפרט שאין לבנות על קושי' זו יסוד להלכה נגד הרא"ש והש"ע כי לכל קושיא יש תירוץ ובפרט שאינה קושיא מעיקרא כנז' וגם מ"ש בשאילת יעב"ץ להעמיס בכונת הרא"ש בע"כ דהיינו גולם ראש בלי פרצוף פנים אינו נראה כלל בלשון הרא"ש ואדרבא הרא"ש שם בפ' כל הצלמים כ' בפירוש וז"ל והא דאסרינן צורת אדם ודרקן דוק' בגולם שלם אבל בצורת הראש בלא גוף שלם מותר ולא תעשון אותו דרשינן וגם ליכא חשדא אם אין הדמות שלם עכ"ל משמע דוקא שעיקר היתרו רק מחמת שאין כל דמות הגוף שלם כמ"ש בפירוש כן משום שהוא בלא גוף שלם והראש הוא בלבד אבל לא מצריך כלל שגם הראש יהי' בלא שום פרצוף פנים דזה אינו רק כדור בלבד ולא ראש נקרא כלל ופשוט דז"א כוונתו. ורק מחמת שאין הדמות אדם עם כל הגוף סובר הרא"ש דמותר כנז'. גם מ"ש שם בשאילת יעבץ דהוי (המטבע דשאלתו) כעומדין על בסיסן זה לא ניתן להאמר כלל שהמטבע הוי כעומדין על בסיסן. אך מיד חזר בו שם וכתב מיד שנ"ל שהוי מטבע עכ"ז אסור דהוי מכובד. זהו ג"כ לכאור' נגד פסק הש"ע והרמ"א שם בסעי' ג' דמטבעות הוי בכלל כלים מבוזי' שאין לחוש שנעבדו ואין לנו לזוז מפסק הש"ע ואין מהצורך לחוש למ"ש בכנסת יחזקאל ומובא בפת"ש שם שיש לחלק בין מטבעות כסף לנחושת. אך י"ל ולהמליץ לענין דינא בעובדא דידי' להשאילת יעב"ץ שהי' מטבעות רק לזכר צורת הגאון בעל מעשה:
רוקח זצ"ל שאינם נעשין לחליפין ולמו"מ רק לזכר חשיבות אלו בודאי מכובדים הן אבל לא שאר מטבעות החולפות דאל"כ לא שבקית חיי בכל מטבעות שלנו (ובכל המדינות בגלות אדום) שעל הכתר יש שו"ע קטן בולט וכבר נודע מהתרומת הדשן דשתי וערב הוי הצורה הנעבדת מעכו"ם שבזמנינו וא"כ אסור להחזיק שום מטבע ממעות שלנו בכיסו ופוק חזי מה עמא דבר כל רבותינו הגדולים ז"ל מעולם א"ו שבני ישראל יוצאים ביד רמ"א שפסק להחלט בלי חולק שמטבעות החולפות הוי מבוזים וכונתו של השאילת יעבץ רק על המטבעות צורת הגאון ז"ל הנ"ל שנעשו רק לחשיבות ולזכר בלבד ומסתבר הטעם דהוי בכלל כלים מכובדים. וא"כ בנידון השאלה דידן ג"כ יש לאסור כיון שאין עושה מטבע החולפת עובר לסוחר רק האימפעריאלען שתולין לחשיבות הוי בודאי בכלל נזמים וטבעות שמבואר בש"ע ומחבר שם דבכלל כלים מכבדים הם ויש לאסור. אמנם כ"ז בצורה שלימה של אדם אבל בראש בלבד כיון שפסקינן בש"ע ורמ"א סעי' ז' להתיר כהרא"ש ואין יסוד בהשגות השאילת יעב"ץ כנז' א"כ אין לאסור רק שהמחמיר כהשאילת יעב"ץ בודאי יפה עושה כיון שכן כ' הש"ך שם שהמחמיר בכל זה תע"ב. וראיתי בשו"ת דברי יוסף (להרב מ' יוסף שווארץ ז"ל מירושלים) סי' מ"ג מקיל מאוד בצורה בולטת של אדם לומר דאם נעשית רק לנוי מותר מדינא להתפלל כנגדה והביא ראי' מש"ע או"ח סי' קי"ג סעי' ח' לענין המתפלל ובא כנגדו נכרי שיש לו שתי וערב שלא ישחה כנגדו אפי' אם כונתו לשמים משמע דוקא שתי וערב שהוא נעשה לע"ז אבל היכא שהוא רק לנו מותר עכ"ד. וזהו בודאי אינו כלל ותמהני עליו דהא להשהותן אסור לצורת אדם אפי' כשהוא לנוי כמבואר בסעי' ד' מסי' קמ"א והטעם מפני חשדא וגם בכה"ג אסור כ"ש לשחות כנגדן דבודאי שייך חשדא ואסור בודאי אולם כ"ז בצורת אדם שלם אבל בראש בלבד מותר מדינא דהמחבר ורמ"א בסעי' ז' כנז' וגם ידוע שאלו הצורות שעל המטבעות המה חצי צורות הראש וזה לכ"ע מותר כמ"ש הש"ך בסי' קמ"א סעיף כ"ה בד"ה ונרא' ע"ש:
אך לאשר כתבת כי הכתרים נעשים עם שתי וערב קטנים עליהם. וצורת שתי וערב היינו צורה הנעבדת דאסור בזמה"ז כמ"ש בתה"ד סי' קצ"ו ומובא ברמ"א סי' ק"נ (ומה שנמצא שם ביו"ד ד' ו ווילנא ברמ"א בסי' ק"נ שם שרים וכהנים שנושאים צורת חמה לפניהם וכו' וכן משתחוים לצורת חמה זהו נעשה ע"י הצענזור וביו"ד הישנים נמצא הנוסח שתי וערב וכן מ"ש ברמ"א סי' קמ"א סעי' א' נחסרו תיבות שתי וערב מפני הבקורת) ועפי"ז כ' הש"ך סי' קמ"א ס"ק ו' דצורת שתי וערב שתולין בצואריהם לזכרון דמותר היינו רק דידוע בודאי שלא השתחוה לו דאל"כ אסור מספק עיי"ש ועפי"ז כתב בתשו' מהר"ם שיק (חיו"ד סי' קנ"ד) לענין שתי וערב שעושים הנכרים על קבריהם דאסור לישראל לעשותה דהוי עושה ע"ז לנכרי כיון דשתי וערב דינה כע"ז ואף אם אין האומן משתחוה לה הנה בע"ז אין צריך להיות דוקא מד' עבודות אלא המגפף והמלביש והמכבד לה באיזה כבוד ג"כ עובר כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מע"ז הלכה ו' ומעתה איזה כבוד שעושה לה הנכרי הוי עבידתה והוי נעבדה ע"י הכבוד זה כל דהו ע"ש במהר"ם שיק וה"נ כיון שתולין על צואריהם לנוי ולחשיבות עם צורות השתי וערב שעליהם הוי חשיבות והוי מכבד לע"ז עצמה (שהוא השתי יערב) ונאסרה וגם אם יצוה לעשותה להנכרי בשבילו רק למוכרה. פן האומן היא מהאדוקים בה ויעשה איזה כבוד אחר אמונתה ועשייתה ותהי' עי"ז הצורה הנעבדת שאסורה בהנאה וכמו שביארתי בתשו' הנז' בעה"י. ואם נאמר שהישראל אומן יעשה הצורה הרי איסור לאו לעשות ע"ז לנכרי ג"כ. ע"כ לא מצאתי היתר לזה. ואם כי בפשוט הוא דבר רחיק שהאומן מכבדה אחר עשייתה בבליטת צורתה על האימפעריאל מ"מ כיון דמדברי הש"ך בסי' קמ"א משמע שצריך לידע בודאי ברור שלא נעבדה א"כ מי יוכל להיות ערב שלא נעבדה ועכ"פ באיזה כיבוד כל דהו (כדעת המהר"ם שיק הנ"ל) ושוב אסור. ואין לתמוה מהמטבעות שאנו נושאים באמתחותינו ועל כולם יש עליהם על הכתר צורת שו"ע קטן דשאני התם דפשוט בש"ע דמטבעת החולפת הוי כדין כלי בזוי וא"צ לחוש שמא נעבדה משא"כ האימפעריאל שתולין בצוארו שהוא לתכשיט והוי מכובד כנז' ואחתום בזה בברכת חיים ושלום