אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כז

סימן כו

נשאלתי ממופלג א' אם יש איזה היתר למכור הטאבלין (טבלות) שתולין הנכרים על הכותלים בבתיהם שהם צורות בנ"א האלילים ע"ז שלהם והשבתי לאיסור ועוד הזהרתי על ככה מקודם (בראותי כי איזה בעלי חניות הקילו בזה) ואמרתי להפרישן מזה. ואבאר טעמי בפשיטות. דהנה יש להסתפק אם העכו"ם הנכרים האכרים עובדים לאלו הצורות או תולים אותם בבתיהם רק לנוי ובש"ע יו"ד סימן קמ"א סעי' ג' בכלים סתם שמסתפקים אם נעבדו דהחילוק בין כלים מכובדים למבוזים דכלים מכובדים אסור גם בסתם וי"א גם במבוזים והרמ"א כ' דהמנהג כסברא הראשונה והיינו דוקא במכובדים יש לאסור בסתם וא"כ הטבלות המצוירים האלו הם כלי' מכובדי' ליופי חדריהם תולים אותם בכתליהם וגם לזכר עבודתם ע"ז שלהם ובכלים מכובדים לכ"ע אסור מחמת ספק אם נעבדו. ולכאורה י"ל עוד כיון דאלו הטבלות אינם כלי תשמיש שעליהם נחקק הע"ז שלהם שיהי' שייך לחלק בין כלי מכובד לבזוי דהא הטבלות האלו הם רק צורות הע"ז שלהם ולא לתשמיש אחר וכיון שאנו מסתפקין אם הם לעבודת ע"ז או לנו והרי הקונים הטבלות האלו רובא דרובא המה האכרים הנכרים בני הכפרים ופסקינן בש"ע ה' ע"ז סי' קמ"א סעי' א' דכל הצלמים של ע"א הנמצאים בכפרים אסורים דסתמא לשם ע"א נעשו והנמצאים בכרכים מותרים דודאי לנוי נעשו וא"כ כיון שבני הכפרים הנכרים קונים הרי סתמן בודאי לע"ז ולא לנוי וע' בש"ך שם ס"ק א' דגם אם בספק אם נעשו לשם ע"ז או לנוי אסורים ג"כ רק אם בודאי נעשו רק לנוי אז מותר. אמנם באמת הך חילוק בין כפרים לכרכים הוא רק בצלמים הנמצאים אצלם כבר די"ל שכבר נעבדו בודאי בכפרים אף דמלשון הטור משמע דתלוי רק בעשי' כמ"ש הטור בכפרים אסורה כיון דס' אליל אסורה דסתמן לשם אליל נעשו וכן בש"ע מ"מ העיקר בש"ס פ' כל הצלמים במתני' משום שנעבדו ועלה אמר רבה החילוק בין כפרים לכרכים משמע פשוט שעיקר הקפידא רק מחמת החשש שנעבדו כבר בכפרים ומ"ש ''שנעשו לשם ע"ז" היינו שכיון ששם בכפרים א"צ לכלום לנוי ובודאי מחמת רק שנצרכים להם לעבודה זרה ע"כ עושים אותן הכלים וא"כ בודאי שנעבדו דאל"כ למה עשאן וא"כ בנ"ד שעדיין לא היו ביד הנכרים בני הכפרים רק שהוא היהודי קנאם מהצייר הפאבריקאנט וא"כ ל"ש חומרא דבני כפרים כיון דלא היו עדיין בידם שיעבדום אך גם בל"ז מטעם שכתבנו לעיל דכלים מכובדים לכ"ע אסור ואלו הטבלות כלים מכובדים הם כנז' ואף דלא היו עדיין ביד הנכרים הקונים שיהי' שייך לומר שכבר עבדום באיזה פעם מ"מ ממקום שבאו שם הטבלות מהאומן הנכרי ג"כ יש לחוש מדינא שעבדום משום דהוי כלים מכובדים כנז' וגם אם לא עבדה בהשתחוי' שזה לא שכיח בזמנינו לעבוד בהשתחוי' וכיוצא מד' עבודות מ"מ יפה כתב בשו"ת מהר"ם שיק ז"ל (חיו"ד סי' קנ"ב) דאפילו עשאה הצורה רק לזכר ולא לעובדה מ"מ הרי הוא מכבד לע"ז בזה שעושה לה זכר וזה ג"כ הוי עבודתה אף שאינו מד' עבודות ויישב בזה מה שדקדק הר"ן על הרשב"א (מובא בש"ך סי' קמ"א ס"ק ו') שאפשר שאין עושים אלו הצורות רק לזכר בעלמא ולא יהא רק לזכר מ"מ כבוד הוא לה וג"כ אסור מטעם ע"ז כמ"ש הרמב"ם דכל דברי כבוד שעושים לע"ז עובר בל"ת דלא תעבדם אלא שבכלי מבוזה מותר דהוי כעומדת על ביב וכו' אבל בכלי מכובד אפי' עשאה רק לזכר אין לך כבוד גדול מזה ובזה עצמה עושה לה כבוד ונאסרה משום ע"ז וכליו דאסור בהנא' ולא משום דחיישינן להשתחואה להם עכת"ד המהר"ם שיק והנה בנידון דידן גם אם נאמר שהוא רק לזכר מ"מ איך לך כבוד גדול מזה בצורות האלו על הטבלות שתולה בכותליו לחשיבות וחביבות אצלו וג"כ נאסר מחמת שמכבדה. וכיון שכן הוא הנה פסקינן בש"ע (יו"ד סי' קנ"א) שאסור למכור להם דבר הנצרך לע"ז. ופשוט דהנוצרים בזמנינו והשו"ע שלהם הוא ע"ז כמ"ש התרומת הדשן וכן כ' הרמב"ם בפי"א מה' מאכלות אסורות בדפוס ווינעציאה (שהחסירו אח"כ מחמת גזירת הבקורת בעו"ה) דהנוצרים בזמנינו נהי דאינם אדוקים אבל עבודתם הוא ע"ז. ואף דבש"ע שם סי' קנ"א באנו לפלוגתת הרמ"א והש"ך דהיכא שיוכל למצוא במ"א לקנות פסק הרמ"א דמותר למכור להם כל דבר וגם בכאן י"ל שיוכלו למצוא אלו הטבלאות אצל חנוני נכרי (ועיי' מ"ש בזה בחיבורי מנחת אלעזר ח"א סי' נ"ג בתשובת כ"ק אאזמ"ו זי"ע שם בתמצית הדינים היוצא ממנה ע"ש בסופה). מ"מ בלא"ה אסור דהוי נאסרה מטעם ע"ז בעצמ' שמא כיבד לה הנכרי אחר שעשאה ועכ"פ כיבד לה גם בזה בפעולתו ע"י זכר שמצייר צורותיהם של בנ"א האלילים שלהם דהנכרים בזמנינו (וכעין מה שזכרנו ממהר"ם שיק) והרי נאסרה בזה מטעם ע"ז ואסור ליהנות ממנה ולהחזיקה למכרה בחנותו. ופשוט דל"ש לומר בזה מ"ש הרמ"א בסי' קמ"א דבזמה"ז שאין עובדים הנכרים לצורות אלו מותרים בהנאה אם מצאן (מלבד דגם הוא אסור להשהותן כמ"ש שם) דהא כ' הש"ך שם ס"ק ט"ז שקאי אדלעיל היינו צורות חמה ולבנ' ודרקון שלאלו הצורות אינם עובדים בזמנינו אבל לצורות האלילים והשו"ע שלהם בודאי עובדים ומכניעי' א"ע ועכ"פ מכבדים לה הנכרים גם בזמנינו כנז' וא"כ אסור למכור בחנותו הטבלות הנז' מטעם שביארנו ואם כי הטעם של המהר"ם שיק י"ל דל"ש רק בנכרי הקונה או שצייר לעצמו צורת הע"ז שלהם שזהו עושה מחמת חשיבותה וחביבותי' לה והוי לכבודה ואסור משום ע"ז משא"כ האומן הצייר הפאבריקאנט שעושה רק למסחרו כדי למכור וי"ל דאינו מתכוון לכבודה ועושין מהם אלפי אלפים למסחר וגם אלו האומנים אולי אינם אדוקים עפ"י רוב וגם אולי הוא יהודי פושע עכ"פ אינו מאמין בע"ז שלהם. עכ"ז כיון שכ' הש"ך שצריך לידע בודאי שלא נאבדה באיזה אופן ומי יוכל לבטוח בודאי שלא נתכבדה כי רבים מהאומנים גם בזמנינו כאדוקים ואין להאריך:

אמנם הגם שביארנו בזה צדדי האיסור כנז' מ"מ בענין שקרה לא' שקנה מהטבלאות סכום הרב' מחמת שהי' מורי היתרא לעצמו בראותו אחרי' מבעלי חניות מקילין ג"כ מקלן יגיד להם ואין נזהרים. ואם יצטרך כעת לאבדם יהי' הפסד מרובה ואין ידו משגת ע"כ י"ל בזה צד היתר שמותר ליהנות בדמיהם כיון שכתב הט"ז שם בסי' קמ"א (ס"ק ב') דבכפרים סתמן לשם ע"ז ע"ש מה שהקשה ותי' דאעפ"י שספק ע"ז לחומרא מ"מ כל שיש סברא לאיסור ולהיתר ראוי להקל דהא קיי"ל בכל דוכתא דלא מחזיקין לאיסורא מספק ואין מחמירין בספק אלא במקום דאיתחזק איסורא כבר ע"כ במקום שיש סברא דלנוי עשוי וכיון דיש סיוע ממה דאין מחזיקין איסור ומותר בכרכ' אבל בכפרים דאין דרך לעשותה לנוי א"כ האי סברא דלנוי נעשה הוא בשו' עם צד ההיתר דלשניהם יש ריעותא דלאיסור יש סתירה דאין מחזיקין איסור ולההיתר יש סתירה דאין דרך לעשות לנוי הוי שניהם ספק ובספיקא אזלינן לחומרא בע"ז עכ"ד הט"ז ע"ש והנה בטבלות צורות אלו שנעשה מאומן צייר בהפאבריק ובדפוס הרחק מפה וידוע כוונתם של הציירים והפאבריקען האלו רק למען בצע כסף והם עצמם עפ"י הרוב ככולם אינם מאמינים כלל בהבלם זה וא"כ יש לתלות יותר להיתר דלא עשאו רק לצייר נאה למוכרו להנכרי האכר שחפץ בו וגם ל"ש לומר כיון שמכבד לה הוי ג"כ עבודת ע"ז כמ"ש המהר"ם שיק דזהו י"ל רק במי שקובע הצורה הטבלא על כותלו לחשיבות כנז' אבל האומן המדפיס והפאבריקאנט מובן דכל כוונתו רק למען בצע כסף ולא לכבדה כלל וסיוע לזה הך דלא מחזיקין ריעותא א"כ הוי רובן להיתר ומותר (כמו בשל כרכים שם) כ"ז נראה היתר מסברא ישרה ואמרתי לסמוך ע"ז להציל ממון ישראל הפסד מרובה בשאלה שזכרנו שקרה לא' אבל באמת הש"ך שם כ' בפירוש דרק אם יודע בודאי שזהו רק לנוי ומי יוכל להבעית ודאי ע"ז ע"כ להחזיק אלו בחנותו כדי למכרן לנכרי' לכתחלה יש לאסור כמו שכתבנו לעיל:

והנה ראיתי בשו"ת נהרי אפרסמון (חיו"ד סי' פ"ד) בדין ארונות שעושים למתי נכרים שעליהם צורת שו"ע והתיר באופן כזה שהשתי וערב יצוה לעשות אח"כ בסוף ע"י טישלער נכרי (השו"ע הבולט שעושים על ארונם) באופן ידוע ברור שלא השתחוה לו ובאופן זה התיר כיון שיכולים לקנות אצל אחר כמ"ת הרמ"א סי' קנ"ד עכת"ד ולע"ד נכונים יותר דברי המהר"ם שיק דגם בצורת שו"ע שעל קבריהם כיון שעושין דרך עבודה להסתירם בסתר כנפי' ועכ"פ לכבוד ג"כ הוי עבודת ע"ז (דלאו דוקא בד' עבודות אסור כנז') וא"כ הרי אסור לעשות ע"ז לנכרי כמו שפסק הרמב"ם בפ"ג מה' ע"ז הלכה ט' דהעושה ע"ז אפי' לגוי לוקה ע"כ אם נסמוך ע"י שעושה בנכרי אומן ואין שליחות לנכרי מ"מ כבר כ' במחנה אפרים ה' שלוחין דאומן פועל בשכר יש שליחות לנכרי וגם לחומרא יש דיעה דיש שליחות לנכרי כמ"ש בה' רבית סי' קס"ח ע"כ לא הבנתי לנכון ולא מצאתיו נכון לסמוך בזה על היתרו של הרב הגאון בעל נהרי אפרסמון ז"ל גם באופן שכ' שם כנז'. ומה שהביא שם מתשו' מהר"י אסאד לענין האיבערטאן שהוא בגד וכיסוי שמשימים הנכרים על מתיהם. התם שאני כמו שביאר הגאון מהר"י אסאד ז"ל טעמו ונימוקו בתשובתו משום דהוי בכלל בגדים וכלי מבוזה ולא הרי מכובדים לענין זה רק כלים החשובים כמ"ש בש"ע שם ואף שי"ל שגם ארונו של מתו שקוברי בארץ בו הוי ג"כ כתשמיש מבוזה מ"מ לא דמי לשם דגם במהר"י אסאד לא התיר רק לקנות האיבערטאן מהפאבריק שהוא לא עשאו רק בפאבריק עשאוהו מצוייר השו"ע אבל לא שיעשהו ישראל דהוי כעושה ע"ז לנכרי וגם ע"י שליחו י"ל דאסור כנז'. ומה דפשיטא לי' שם בתשו' נהרי אפרסמון דאם יוכל למצוא במ"א שוב מותר למכור לו עפי"ד הרמ"א בסי' קנ"א דל"ש לפ"ע בכה"ג הנה הרמ"א כ' שם ב' דיעות ומסיים נפש היפה יחוש לעצמו וגם מה שכ' שם הש"ך ס"ק ז' היתר אחר מטעם דעבודתם של אלו שיתוף הוא ואין ב"נ מצווה על השיתוף הנה בזה באנו לפלוגתא דרבוואתה גדולי האחרונים אי ב"נ מצווה על השיתוף וע' בפת"ש ביו"ד סי' קמ"ז ס"ק ד' ובחיבורי מנחת אלעזר ח"א סי' נ"ג ועכ"פ לא הוי היתר ברור גם מזה. וגם צריך לדקדק אם יוכל הנכרי למצוא באותו מקום ארונות יפים כאלו במחיר שוה כזה דאל"כ הוי עדיין לפ"ע כמו שביאר אאזמ"ו בתשו' הנדפסת שם על ידי במנח"א עש"ה:

ולענין אם מותר לישראל לעשות ראמען לטבלא נייר מצוייר כזה של אלילים שלהם (כמו שרגילין בחניות של זכוכית לעשות ראמען לטבלות מצוירות שתולין על הכתלים). הנה כיון שאין עושה לה רק תשמיש ע"ז ואינו צורה בעצמה אשר אם נעבדה גם ע"י שמכבד לה כנ"ל ג"כ עובר בלא תעבדם ואסור בהנאה לישראל משא"כ הראמע"ן שעושה סביבה שאינה הע"ז בודאי (אם כי היא לה לנוי מסגרת סביב) ובאנו לזה לד' הרמ"א בסי' קנ"א כנז' ואם יש חנווני אחר בעושה מקום שעושה ג"כ ראמען יפים כאלו ובמחיר כזה ויוכל למצאן במקום אחר כמו כן אז ל"ש לפ"ע להרמ"א רק שע"ז כ' הרמ"א שם כי שומר נפשו ירחק מזה ג"כ והש"ך חולק ומתיר בנכרי, ונפש היפה שסומך על הש"ך אין לגעור בו כ"כ, אך אם אין חנות ואומן טוב כמותו בהעיר שיעשה הראמען כאלו וגם במחיר כזה אז בודאי שייך איסור לפ"ע כמבואר בתשו' אא"ז במנח"א סי' נ"ג כנ"ל:

ובדברי הרמ"א אלו בסי' קנ"א שכ' דהיכא שיוכלו למצוא לקנות במ"א ל"ש לפ"ע ומותר למכור להם ומסיים וכל בעל נפש יחוש לעצמו ובסי' קל"ט סעי' ט"ו לענין ספרי עכו"ם לזמר בהם לע"ז שלהם כ' המחבר שאין איסור למכרם והרמ"א כ' וי"א שאסור למכרם וכ' עוד דיעה בשם פסקי מהרי"א לכומרים שלהם אסור אבל לא לשאר העם וסיים והמחמיר תע"ב ויש להסתפק אהיך קאי אם על מה שכתב הדיעה בשם מהרי"א דלשאר העם מותר משום הוי לפני דלפני דלא מפקדי או"ה וע"ז סיים דגם בזה לשאר העם המחמיר תע"ב או קאי אתחלת דבריו כיון שהמחבר סתם כי"א להתיר והרמ"א כתב ו"יא לאסור וע"ז סיים והמחמיר תע"ב והיינו רק לכהנים אבל לשאר העם אינו מחמיר כלל כיון דהוי לפני דלפני כנז' ואם נחליט כזה אז י"ל דס"ל להרמ"א כיון דעפ"י הרוב הם מציאים אלו הספרי תפלות לעבודתם ויוכלו לקנותם הכומרי' בכל מקומות חנותם והרמ"א לשיטתו בסימן קנ"א דבכה"ג מותר ורק שסיים בעל נפש יחוש לעצמו ע"כ גם כאן סיים רק והמחמיר תע"ב ובביאור הגר"א תמה מאוד על המחבר למה סתם להתיר כהי"א שהוא השבלי הלקט ובתוס' ע"ז דף י"ד ע"ב ד"ה השני מפורש לאסור וכן בכל הראשונים כמ"ש שם הנה לע"ד ליישב ד' רבינו המחבר כיון דהתוס' ע"ז כתבו שם רק מטעם לפני עור וא"כ בכה"ג שיוכל למצוא לקנות במ"א במחיר כזה ואינו מסייע לו כלל דל"ש לפ"ע ומותר לדעת הרמ"א וי"ל דהמחבר ס"ל ג"כ כן ע"כ שפיר פסק דמותר למכור להם הספרי תפלות ומקורו השבלי לקט וי"ל דס"ל להמחבר דהשבלי לקט לא פליג עם התוס' דהתוס' מיירי בלא יוכלו למצוא במ"א לקנות וגם אם ימצאו לקנות יהיה ביוקר ע"כ כשמוכר להם אסור מטעם לפ"ע ולפי"ז ל"ק מה שתמה הגר"א וגם מה שתמה שם דהא הרא"ם שמביא בב"י מביא ראי' מנדרים ס"ב ע"ב דא"ל רבינא לרב אשי והא איכא לפ"ע בהיער שזבין רב אבא לע"א. הנה כבר כ' אא"ז בתשו' שהדפסתי במנח"א (ח"א סי' נ"ג) כנ"ל דיער עצים שלם אינו מצוי לקנותו כ"כ בכל המקומות ואם לא ימצא פה יצטרכו לקנות ברחוק וא"כ הוי לפ"ע דיהי' להם טירחא בריחוק הדרך להוביל העצים והוי לפ"ע כמו שביאר שם וא"כ אין ראיי משום דמיירי דינא ביער דזבני' כנז' משא"כ ספרי תפלות לזמר להם שמצוין בכל החניות גם הרמ"א מודה ובכה"ג מיירי י"ל ג"כ המחבר והרמ"א מיירי ג"כ בכה"ג והוא באמת מתיר רק שכ' בסי' קנ"א לחוש לבעל נפש ע"כ גם בסי' קל"ט סיים רק והמחמיר תע"ב אך לפי"ז לא יהי' שום פלוגתא בין המחבר ורמ"א בזה וכנראה מלשונם שם סי' קל"ט שהם פליגי שהמחבר תפס הלכה הי"א שמתירים והרמ"א תפס הי"א האוסרין ומה שמסייים והמחמיר תע"ב קאי ע"מ שכ' בשם מהרי"א לענין למוכרן לשאר העם דאין אסור רק לכומרים וע"ז סיים וכונתו דגם העחמיר (שלא למכרן לשאר העם הנכרים) תבא עליו ברכה והרמ"א מיירי באמת בלא יוכלו למכרן הנכרי בנקל לקנות במ"א דאל"כ הי' לו להתיר לשיטתו בסי' קנ"א והבין הרמ"א דהמחבר מיירי גם בכה"ג ועכ"ז התיר וע"ז כ' וי"א אמנם י"ל דהמחבר מיירי רק ביוכלו למצאן במ"א וספרי תפלות הטמאים שלהם מצוים בכל חנותם במחיר הלז בלי טירחא ע"כ התיר המחבר ול"ק עליו מה שתמה הגר"א מהפוסקי'. כנז':

וראיתי זה כמה בס' שו"ת דברי יוסף (להרב מ' יוסף שווארץ מירושלים) סי' ל"ג מתיר לענין כורך ספרים לכרוך ספרים בעד הקלוסטער היוני אשר שם וגם לסייע בבית דפוסם ומגבב היתרים. ועליהם יש להשיב הרבה ומה שכ' דנכרים שבחו"ל לאו עע"ז הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם הנה כבר כתבנו מדברי הרמב"ם להלכה דהנוצרים עע"ז הן. גם מה דפשיטא לי' לחלק במה שהנכרי עובד בביתו הע"ז אין חשש לסייע לו ז"א לע"ד ואין טעם לחלק ומה שהביא ראי' מלשון הרמ"א בסי' קל"ט שכ' בשם פסקי מהרי"א דלהנכרים אין איסור למכור ספריהם לזמר לעכו"ם דאף שימכרום הנכרים להכומרים שלהם מ"מ הוי לפני דלפני והקשה הלא שמא יזמר הנכרי בביתו לע"ז א"ו בביתו אין חשש זהו כל ראיתו וז"א ראי' דהרמ"א כונתו בפשיטות משום שהנכרי האכר לא יוכל לקרות בהספר בפרט לזמר בו וגם לא נהוג אצלם כלל מחוקי עבודתם רק לזמר בזה כומרים בבית תפלת טומאתם. וכן עוד בדבריו צ"ע שם וגם אם נניח כדבריו בעובדא דידי' בכריכת ספריהם במ"ש דאין הנכרים עובדים כלל לספרים האלו בעצמם רק קורים בהם זהו בודאי נראה כן. אבל בטאבלין עם ציוריהם שאנו רואין שיארע לפעמים שמסירים האכרים הכובע מפניהם והוי זהו עבודתם דרך כבוד לה. ע"כ בטאבלין שכתבתי אף שתולים בבתיהם מ"מ יש לאסור להחזיק למוכרם בחנות דהוי הנכרי מכבד ועובד לע"ז בזה וכדעת המהר"ם שיק הנ"ל הנלע"ד כתבתי בעה"י והוא יעזרנו להעביר גלולים מן הארץ ורוח טהרה ישים בקרבנו לעבדו שכם אחד באמת במהרה:

והנה אח"ז נשאלתי אם קונה לחנותו אלו הציורים שלהם מאומן ישראל (שהוא קל בדעתו ועושה אלו הציורים) עכ"פ אין שום חשש שעבדה או שכיבד לה כלל וא"כ מותר גם לפי דברינו והשבתי לו דגם בכה"ג אסור מטעם אחר דהא הישראל העושה ע"ז לנכרי ג"כ עובר וכמו שביאר שם במהר"ם שיק תשו' הנז' וא"כ אם הוא קונה מיד הישראל הזה שעובר ועושה ע"ז לנכרי הרי הוא מסייע ידי עוברי עבירה ואין לומר מטעם היתר שאם הוא לא יקנה ימצא האומן הישראל קונים הרבה אחרים כמ"ש הרמ"א בסי' קנ"א בכ"ז כ' הרמ"א רק בנכרי ולדעת הש"ך שם גם בישראל מומר שיצא מכל ישראל לגמרי ע"כ ל"ש לגבי' מטעם מסייע ידי עוברי עבירה אבל בישראל גם בליכא תרי עוברי דנהרא אסור מדרבנן משום מסייע לדעת הרמ"א כמבואר בפוסקים וא"כ אסור לקנות מהאומן ישראל משום מסייע כנז':

גם ראיתי להזכיר כי זה פשוט שאין לדון בזה בנ"ד מטעם שהטבלא המצויירת אינה בולטת והוי כשקוע דכיון שיש חשש שנעבדה באיזה כיבוד שמכבד לה והיכא דאיכא חשש נעבדה אין חילוק בין שקוע לבולט כמ"ש הש"ך סי' קמ"א ס"ק כ"ה באורך:

עוד ראיתי להעיר בראותי בשו"ת נהרי אפרסמון סי' קט"ז וי"ז מיו"ד מתיר לכורך ישראל לעשות צורת שתי וערב שקוע על ספרי תפלתם והוא באמת דבר זר להתקבל וגם עפי"ד הש"ך הנז' בסי' קמ"א ס"ק כ"ה דהיכא שלאליל נעשו אין חילוק בין שוקע לבולט ולפי"ד המהר"ם שיק הנ"ל וגם מקורו בתה"ד וברמ"א ששו"ע הוא אליל ע"ז וכשהוא מדבקו על ספרי תפלתם והוא מכבדו בזה דרך כבוד והרי

עובדו בזה הכבוד הנ"ל וא"כ אסור לעשות ישראל ע"ז לנכרי שיעבדה הנכרי ע"כ בודאי יש לאסור להישראל הכורך לעשות הצורת שו"ע כנז' ואחתום בברכת שלום:

כבוד הרב החריף וכו'.

אשר שאל אם אשה תאמר א' מלך נאמן בק"ש כיון שהוא רק להשלים הרמ"ח תיבין נגד אבריו של אדם ואשה יש לה רנ"ב אברים וכמ"ש המ"א בסי' תר"י ס"ק ג' באשה שאין לה לעשות נר יוהכ"פ מחמת שאין המספר שייך באיברין דילה שהם רנ"ב ע"ש ומאחר שבלא"ה כ' המג"א בסי' ס"א בשם מהרש"ל שלא יאמר א' מלך נאמן שלא להפסיק בברכת ק"ש ע"כ באשה י"ל ודאי דלא תפסוק כיון דל"ש המספר גבה עכת"ד:

הנה מחמת שמקור הדין והענין שצ"ל רמ"ח תיבות בק"ש הוא רק מהזוה"ק והתיקוני' כמ"ש בב"י סי' ס"א שם באורך ע"כ הנני בזה לכתוב בתשובה קצת מדברי קבלה אם כי לא בינת אדם לי להכריע ולברר בסוד ה' ליריאיו עכ"ז לאשר יסוד הדין בזה רק בזוה"ק ע"כ באמת צריכין אנו לבא למקורו טהור בדרך האמת. והנה האריז"ל כ' בשער הכוונו' ובסידור שטעם סוד הרמ"ח תיבין בק"ש שעתה בק"ש נגדל ז"א ונעשים לו רמ"ח אבאים שלימים וכו' ע"כ צריך לכפול ב"פ הג' תיבות (ה' אלקיכם אמת) כדי שעל ידם ישלמו כל הרמ"ח אברים דזעיר. אנפין עכתד"ה לעניננו. ומעתה שפיר נכון דגם אשה אם אומרת ק"ש (אף שאינה מחוייבת. ומביאה עצמה לידי חיוב) עכ"פ בע"כ עושית (סתמן כלשמן) לכונה ההוא של הזוהר ותיקונים לתקן הרמ"ח אברי' למעלה של הז"א (שהוא דכר בחי' רמ"ח אברים כביכול) ושפיר גם אשה צריכה לומר אל מלך נאמן או לכפול ה' א' אמת ואין חילוק כלל. וכיון שבאנו לידי כך דמ"ש בב"י הזוהר לתקן הרמ"ח אברים אינו של האדם כ"א וא' בעצמו עפי"ז יתורץ מה שנתלבטו הפוסקים לפרש הטעם מ"ש שם בב"י בשם ארחות חיים דנראה ממדרש דהוא מעוות לא יוכל לתקון מי שלא שמע אלו הג' תיבות מן הש"ץ משמע שביחיד א"צ כלל להשלים הרמ"ח תיבות (דהא הב"י כ' שם שאין לומר א' מלך נאמן כלל רק לכפול ב"פ אלו הג' תיבות ה' אלקיכם אמת) ולכאורה יפלא מאוד דמה ענין זה לש"ץ דוקא דהא צריך להיות נגד רמ"ח אבריו של כ"א וא' כל יחיד בפ"ע ברמ"ח אבריו שלו ומה זה ענין לש"צ בצבור דוקא. ובתשו' מהרש"ך ח"ג סי' ל"א נתלבט בזה לתת טעם כי לא רצו לתקן להפסיק באלו התיבות רק בצבור ע"ש ועדיין קשה מ"ש דהא הרמ"ח תיבות שייכים נגד איבריו של כל יחיד כנז' ולפי האמור יתורץ דלא נתקן רק נגד הרמ"ח דקומת הז"א למעלה ודי מה שהש"צ בצבור אומר זה לשי' האורחות חיים ומהר"י אבוהב ז"ל כי גדול כח הצבור ויחיד א"צ לזה או אין לו כח לתיקון גדול הזה אבל אינו נגד אבריו של כל יחיד. [וע' בתשו' הרדב"ז (מובא בלימודים בשמחת הרגל להחיד"א זצ"ל) שפלפל על הטעם שחמץ אסור במשהו יותר משאר איסורי כרת וכ' בסופו שבהכרח לומר רק מטעם הרמז שאחז"ל שחמץ רומז ליצה"ר וכו' ע"ש. כ"ש אנן בנידון דידן שכל עיקר מקורו דהך דינא הוא רק מהזוה"ק ותיקוני' בכאן צריכין בודאי לדברי קבלה מרבינו האר"י החי אשר באורו נראה אור בדברי הזוה"ק בכל המקומות]:

והנה מ"ש לעיל לומר אל מלך נאמן או לכפול ה' אלקיכם אמת ועל כרחך ביחידות (דהא האשה אינה עוברת לפני התיבה להיות ש"ץ) אל יפלא הדבר. בעיניו אף שאנחנו יוצאים ביד רמ"א לומר אל מלך נאמן ביחיד כמו שנתפרסם בסידותם מ"מ בברכי יוסף ששמע משם כתבי מהרח"ו ז"ל שנהג רבינו האריז"ל לכפול גם ביחיד ה' אלקיכם אמת והביאו בשערי תשובה שם סי' ס"א. וכן שמעתי שנהג מרן הגה"ק רבשכבה"ג מצאנז זי"ע בעל דברי חיים. והנה אף שאני הצעיר כתבתי והדפסתי כבר בהגהות הסידור חמדת ישראל למהר"ש וויטאל זצ"ל (שנדפס פה"ק מונקאטש בשנת תרס"א) בלוח התיקון בסופו כתבתי לתמוה על מה שכ' הגאון בברכי יוסף בשם מהרח"ו כנז'. ולא ידעתי כיון שלפנינו בשעה"כ ובפע"ח ובכל סידורי האריז"ל לא נמצא כן א"כ מנין השמועה ששמע הרב חיד"א זצ"ל שנמצא כן ואולם אחר ההדפסה הראוני מופלג א' בשעה"כ שער ט' מדרושי הלילה בכונת ק"ש שעל המטה כ' שלאחר תשלום הק"ש תחזור לומר פ"א ה' אלקיכם אמת כמו שעושה הש"ץ ועל ידי כן ישלמו כל הרמ"ח תיבות עכ"ל הרי מפורש מהאריז"ל דגם בק"ש שעל המטה (שהיא ביחיד) יכפול אלו הג' תיבות וזהו השמועה ששמע ובא בס' ברכ"י כנראה. וגם ראיתי עתה בס' אמת ליעקב למהר"י שאלתיאל נינייוו ז"ל (בשפת אמת שאלה נ"ב) שכ' ג"כ לתמוה על הברכ"י הנ"ל וכ' שלא מצא כן בכהאריז"ל ולבסוף כ' שמצא במקום הנ"ל לענין ק"ש שעל המטה כנ"ל:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה