אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כו

סימן כה

כבוד ידידי הרב המאה"ג וכו'.

פקודתו שמרה רוחי ועיינתי בדבר אם מותר לכת"ה לילך למקוה ביום ש"ק בבוקר שהוא יום הז' לאבלו ר"ל. הנה נלע"ד להתיר כי הנה בלשון הרמ"א (בסי' שצ"ה סעי' א') מפורש וז"ל ובמדינות אלו שאין המנחמין אלו רגילין לבא ביום ז' צריך להמתין עד שעה שרגילין המנחמים לבא בשאר ימים דהיינו לאחר יציאה מביהכ"נ שרגילין לבא מנחמים וכו' עכ"ל והנה מחמת שלא נהגו אז לבא מנחמים ביום הז' ע"כ כ' הרמ"א שצריך להמתין עד שעה שרגילין המנחמים לבא ''בשאר הימים" והיינו לאחר יציאה מביהכ"נ והנה בשבת שאין רגילין המנחמים לבא בכ"מ ע"כ פשוט בודאי שצריך לשער כפי שרגילין המנחמי' לבא בשאר הימים דהיינו לאחר יציאה מביהכ"נ בימות החול ולא בזמן יציאה מביהכ"נ בשבת דהא בשבת אין רגילין לבא מנחמים ואיך ישער על שבת דהא אינם באים אז מנחמים לעולם בש"ק ועל כרחך היינו על זמן שרגילין לבא בשאר הימים כמ"ש הרמ"א וז"ב ופשוט כנז' והוצרכתי לכתוב זה מחמת שהט"ז בסי' ת"ב ס"ק ה' כתב לענין דינו של כת"ה כשחל יום הז' מימי אבלו בש"ק וז"ל ואפי' בשחרית יש היתר לקרות לתורה אלא כיון שבחול ממתין עד אחר התפלה של שחרית גם בשבת יעשה כן וכו' עכ"ל הט"ז. ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים. דממ"נ כיון שכ' שבשחרית שבת יש היתר גמור לקרותו לתורה היינו על כרחך לפי"ד האשר"י והרמ"א סי' שצ"ה שם וא"כ איך כתב מיד אח"ז שגם בשבת יעשה כן שימתין עד אחר יציא' מביהכ"נ בשבת הא במקורו ברמ"א בסי' שצ"ה כתב בפירוש דביום שאין באים מנחמים צריך לשער רק לפי שאר הימים שבאים מנחמים וכיון שבשבת ג"כ אין באים מנחמים למה הוצרך הט"ז לשער לפי יציאה מביהכ"נ בשבת ולא על שאר הימים (ימי החול) שאז באים מנחמים ואין לומר דטעמו דהט"ז משום שבימיו היו באים מנחמים גם ביום השבת וכמ"ש בש"ע ה' שבת (סי' רכ"ז) ע"כ הצריך להמתין עד יציא' מביהכ"נ דיום השבת היינו שיבואו מנחמים אז. ז"א דהרי כתב בפירוש החילוק בתחלה דההיתר מהנץ החמה ביום הז' בשבת משום שביום השבת ליכא שום קום ועשה באבילות משעה שניכר האבילות או התנחומין משא"כ בחול ביום השביעי יש תנחומין בקום ועשה על כן צריך להמתין עד שיבואו המנחמים היינו עד יצייאה מביהכ"נ משא"כ בשבת ע"ש. ובאמת נראה שכ' שם הט"ז שמדינא מותר לקרות בתורה ביום הז' שחל בשבת ומ"ש אח"ז להחמיר היינו כונתו רק מחמת חומרא ולא מדינא וכן הוא בע"כ האמת כדי כשלא יסתרו דבריו זל"ז וראיתי בתשובת גבעת שאול שמובא:

ג"כ בפת"ש ועיינתי שם בסי' ע' וכ' דצריך להמתין בלבישת חלוק ש"ק עד לאחר יציאה מביהכ"נ כמ"ש הרמ"א בסי' שצ"ה עכ"ד ובאמת ברמ"א שם משמע להיפך דביום שאין באים מנחמים א"צ לשער רק לפי שאר הימים ימות החול שבאים מנחמים ולא צריך להמתין עד יציאה מביהכ"נ בשבת דייקא כנ"ל. ועוד כ' הגאון בגבעת שאול שם כי ברור הוא שצריך להמתין עד לאחר יציאה מכל ביהכ"נ' שאז רגילין המכחמי'. לבא וכ' ג"כ כמ"ש הרמ"א בסי' שצ"ה ולא ידעתי מנין לו חומרא זו דיציאה מכל ביהכ"נ וברמ"א לא כ' זה רק יציאה מביהכ"נ בהדרך שבאים אז מנחמים בודאי אבל למה צריך כל המנחמים מכל הביהכ"נ שבעיר מהיכן הוציא דין זה לא ידעתי ע"כ בודאי אין להחמיר בזה בדבריו. וגם בשכנה"ג סי' שצ"ה כתב שהתיר לש"ץ שאירע יום השביעי מאבלו בש"ק להתפלל לפני התיבה בשחרית כיון שמקצת היום השביעי הוא ככולו ע"כ מותר להתפלל עוד בשחרית לפני העמוד ע"ש. והנה לא הזכיר הכנה"ג כלל שצריך להמתין לזמן שבאים מנחמים ועל כרחך או דס"ל שזהו רק חומרת הרמ"א לבני אשכנז שצריך להמתין ביום הז' (כשאין באים מנחמים) עד שיצאו מביהכ"נ. אף שהמחבר כ' שם ג"כ עד זמן שעמדו מנחמים והוא מש"ס מ"ק היינו אם באים מנחמים אבל בזמן כזה שאין באים מנחמים אז הוי מיד בהנץ החמה נפטר מהאבילות ע"כ בשבת שאין באים מנחמים ממילא פטור מהאבילות מיד בהנץ החמה לדעת המחבר ויוכל בשחרית להתפלל לפני התיבה ולא הזכיר מ"ש הרמ"א להמתין עד שיצאו מביהכ"נ (והיינו עד יציאה מביהכ"נ בימות החול שבאים מנחמים כנ"ל) כיון שלהם בני ספרד לא קיבלו חומרת הרמ"א רק פוסקי' כהב"י והמחבר כנודע או י"ל שס"ל להכנה"ג דגם לדברי הרמ"א מותר לו להתפלל לפני התיבה כמו שכתבתי לעיל כיון דהרמ"א כ' שביום הז' שחל בחול שאין רגילין מנחמים ע"כ צריך לשער בזמן שיוצאים מביהכ"נ בשאר הימים כשבאים מנחמים וא"כ גם בשבת צריך לחשוב עד שעה שיוצאין מביהכ"נ בימות החול כנ"ל וזהו שיעורא זוטא בבוקר השכם כשמתפללין כותיקין במדינתם ובש"ק מאחרים מעט כמ"ש בש"ע ה' שבת (סי' רפ"א) שצריך לאחר מעט התפלה בשבת על כן אז כבר יוצאים מביהכ"נ בימות החול כשמתחילין שחרית בשבת והוי גם להרמ"א. והנה ראיתי עתה בשו"ת אשדות הפסגה הספרדי (חיו"ד סי' ב') האריך בזה להתיר לכתחלה לאבל לעלות למפטיר ביום שבת שהוא יום הז' לימי אבלו ר"ל ומברר ג"כ שבשבת מיד בהנץ החמה מותר בכל ומ"ש הט"ז להחמיר לכתחלה עד אחר יציאה מביהכ"נ אולי ראה כן הט"ז בימיו המנהג להחמיר כן גם בשבת אבל לדינא גם הט"ז מודה כמ"ש הוא בפירוש בסי' ת"ב שם כנז' והביא שם ממנהג קבוע בחברון ת"ו שמי שחל ז' דאבילות שלו בשבת לקרותו לס"ת בשבת שחרית וכן הביאו בס' קמח סולת וכ"כ בס' אלי' זוטא דמותר לקרות לתורה בשבת שחרית שהוא יום הז' לאבלו ר"ל. גם דעת הרדב"ז הובא ג"כ בפת"ש דלדבר מצוה י"ל דמקצת היום הז' נחשב היינו גם מקצת הלילה ואף שבדברי יוסף כ' שלא נהגו כלל להקל כדעת הרדב"ז בזה מ"מ לסניף כל הנ"ל יש לצרפו כיון שהוא לדבר מצוה לילך לטבול בשבת שחרית כמ"ש האריז"ל. וליתר שאת יוכל לעשות כמו שרצה להתפלל בש"ק שחרית בביתו עם מנין עשרה ולילך אח"כ (קודם קריאת התור' בביהמ"ד) למקוה ובזה י"ל שיצא ללשון הרבינו ירוחם מובא בב"י בסי' שצ"ה משיעמדו המנחמים מאצלו ביום ז' מותר ברחיצה כ' הרבינו ירוחם דהיינו לאחר שהתפללו עם האבל וכיון שהתפללו עמו המנין שחרית י"ל דיצא ומותר אז בכל לכ"ע. אך גם בל"ז יש להתיר מטעמים הנ"ל. וה' יגדור פרצותינו ברחמים ונשמע אך טוב סלה וחיים ושלום עלינו ועל כ"י אורך ימים שמחה וששון:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה