אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן כד

סימן כג

כבוד ידי"נ הרב הגאון וכו'.

אחדש"ה באהבה וכו' והנה מדי עברי בחבורו ראיתי מילתא דתמוה בסוף תבואת השדה חלק ה' בתשו' מתיר ס"ת שנכתב בו אותיות ממי שמחלל שבת בפרהסיא. ונבהלתי משתומם דהרי פשוט בש"ע יו"ד סי' רפ"א ובאו"ח סי' ל"ט דגם ס"ת שכתבו מסור פסול מטעם שיצא מכלל ישראל ע"י פירוק עול (כמ"ש רש"י בגיטין דף מ"ה ע"ב במקורו שם) ע"כ אינו נקרא בר קשירה וכ"ש מחלל שבת בפרהסיא דקי"ל בש"ס חולין דף ה' האי תנא שבת חמירא לי' כע"ז וכן פסקינן בש"ע יו"ד סי' ב' וא"כ המחלל שבת בפרהסיא יצא מכלל ישראל וחמיר בודאי ממסור לענין זה שיצא מכלל ישראל דהא המחלל שבת בפרהסיא יינו יי"נ ג"כ ופשוט דפסול הס"ת שכתבו ומ"ש כהדר"ג שאין לחוש שיכתיב לשם ע"א כיון שאין עושה להכעיס כלל רק מחלל שבת בשביל פרנסתו וכיוצא:

תמהני על הדר"ג דמה ענין אם כותב לשם ע"א או לא הא תלתא בבי ניהו בדברי ר"נ בגיטין דף מ"ה שם א) ס"ת שכתבו מין ישראל שמחשבתו לע"ז. ב) ס"ת שכתבו נכרי יגנז (מטעם שאינו בר קשירה). ג) נמצא ביד נכרי א"ל יגנז וא"ל וכו' וכן פסקינן בטוש"ע יו"ד סי' רפ"א שם וז"פ לכל דפסול נכרי. מומר. מסור. מחלל שבת בפרהסיא דדינו כמומר. וכיוצא. אינו כלל מחמת מחשבת ע"ז רק (בכלל הבבא השני' הנז') משום שיצאו מכלל בר קשירה וא"כ מה זה שכהד"ג עירבב הדברי' לדון מטעם מחשבת ע"ז דזה אינו שייך כלל רק (בחלוקה הא' הנז') בס"ת שכתבו מין שצריך לשורפו ולא באלו דאמרו יגנז שאינם בר קשירה כנז'. ומה שהביא מהבני יונה. באמת זהו דברי רש"י שם בגיטין בהטעם דמסור וכו' מחמת שפרקו עול אינו בר קשירה וא"כ כ"ש מחלל שבת בפרהסיא דחשבוהו חז"ל כמומר לכל התורה. וגם מה שנסתייע מדברי השו"ת בנין ציון סי' כ"ג והגאון מהר"י אסאד חיו"ד סי' ו' שצידד קצת להקל בזמנינו ענין מחלל שבת בפרהסיא אם יינו יי"כז אם כי ראיתי ג"כ בשו"ת מהרש"ם שנדפס מחדש (סי' קכ"א) שהביא דברי הבנין ציון הנז' להלכה. הנה כבר הבאתי דבריהם בתשו' מנחת אלעזר ח"א סימן ע"ד והשגנו עליהם בעה"י עש"ה באורך לענין דברי הבנין ציון ג"כ ואין מהצורך לכפול הדברים בזה. ומה זה כתב כהדר"ג להמליץ כיון שאינו עושה רק בשביל פרנסתו וכיוצא מ"מ הרי עכ"פ הוי מחלל שבת בפרהסיא לתיאבון ג"כ הוי מומר לכל התורה ורק בשאר עבירות מצינו חילוק בין להכעיס או לתיאבון ובחילול שבת בפרהסיא גם לתיאבון הוי כמומר לכל התורה וז"ב ולא מהני עע"ג בזה כיון שהכותב אינו נחשב בר קשירה כלל כדחז"ל. וגם מש"כ כהדר"ג ע"ד הכת"ס לענין מסיר וכ' דשם שאני דגם מסור לתיאבון פסול ומשמע מדבריו דבמחלל שבת יש חילוק אם לתיאבון או להכעיס ופשוט דז"א וכמפורש בש"ע יו"ד סי' ב' סעי' ה' עפ"י ש"ס חולין ורק בשאר עבירות חלקו שם בש"ע דאם הוא להכעיס גם בעבירה א' הוי כמומר לכל התורה אבל בחילול שבת אין חילוק כנז' וז"ב ופשוט. ועוד נפלאתי יותר במה שסיים עוד ע"ז בזה"ל א"כ אין שום חשש בנ"ד והס"ת כשר לקרות בו בלי שום חשש ופקפוק כנ"ל ברור עכ"ל. ובאמת זהו ברור ופשוט לכל שהס"ת צריך גניזה (היינו היריעה שנכתב בה מאלו המחללי שבת בפרהסיא) בלי שום ספק וחשש ואסור לקרות בו כדין ס"ת שכתבו מומר כנז'. ומלבד זה מי לא ידע הקלות בדורותינו בעוה"ר מההתחדשות מלימודי חכמות חיצוניות אם מעט ואם הרבה בילדי נכרי ישפיקו שדא תיכלא בכולהו ר"ל בכפירת דחנז"ר ואמונת אומן השרושה מני עולם והמה יטו בדרך צחוק וספיקות כדרכם הרע וזהו גרם כפירה ר"ל להם' ולבניהם אחריהם לדורות עולם השורש נמשך מכפירה ומינות ולא לתיאבון כנז' (וכמו שכתבתי שם בחיבורי מנח"א סי' ע"ד כנ"ל) אך מלבד זה פשוט בגמ' ובש"ע דגם לתיאבון בחילול שבת בפרהסיא דינו כמומר כנז'. מצאתי א"ע כמחוייב לעוררו ומחמת אהבתו דמר הדר"ג שלא יצא מכשול ח"ו מתח"י חבר כי"ב נדול בתורה וישתו התלמידים ויחובו ח"ו. ומהנכון שבשארי חלקים שידפיס יזכיר זה שהדברים בטעות נאמרו והס"ת פסול כנז' אשרי הדור שגדולים נשמעים לקטנים כמוני ויזכה להרביץ תורה בטהרה כאות נפשו הטובה ונפש תדרשנו:

ידידו דוש"ת באהבה.

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה