מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן כב
כבוד ידידי הרב המאה"ג וכו'.
עיינתי בקונטריסו בדבר הקאסע לענין רבית ואחר עד עתה מלהשיב בהיותי בחבילי טרדין וגם ע"נ אשר סבבוני בעו"ה כידוע לכת"ה ואבא עתה בזה בעה"י גם בימי הרצון הקדושים האלו:
הנה מראש אראנו צריך אני לבאר בענין שמחולקים בזה האחרונים ז"ל הלא המה הגאונים השואל ומשיב (מהדורא קמא ח"ג סי' ל"א) והמהר"ם שיק (חיו"ד סי' קנ"ח) אי שייך בזה ברירה שהחלק של הנכרי והפראצענט שלו זה מקבל הישראל בהריוח בהבאנק וגם כשלוה הישראל ברבית מהבאנק שנאמר שהוא לוה רק חלק הנכרי האקציאנער בהבאנק. והנה מצאתי בדבריהם המה מחולקים מן הקצה אל הקצה כי לפי"ד השו"מ י"ל בזה ברירה גם למ"ד אין ברירה ולפי"ד המהר"ם שיק אין לומר בזה ברירה גם למ"ד יש ברירה בכ"מ גם בדאורייתא מ"מ ל"ש בזה ברירה כאשר נזכיר דבריהם. והנה מה שהביא השו"מ מתוס' תמורה (דף ל"א) דכשנולד האיסור בתערובות אז אמרינן ברירה כבר הערה בעצמו שם דזה נראה רק למ"ד יש ברירה וכן נראה בפשוט כונת התוס' באמת אך כ' שם בשו"מ שבתוס' סוטה נראה מדבריהם דגם למ"ד אין ברירה מ"מ בדנולד האיסור בתערובו' מודה דיש ברירה ואני לא מצאתי כן בתוס' סוטה ואדרבא כן נמצא שם בתוס' סוטה (דף י"ח ע"א) בד"ה תנו וחלבן דיש לחלק דברירה בכה"ג היכא שכבר הוכר הכתב ונתערב ל"ש כ"כ לומר ברירה כמו בריר' היכא שלא הוכר חלקו של א' מהם מקודם ונולד הברירה מעיקרא בתערובות ואח"כ מביא התוס' כמה סוגיות בעירובין וביומא דלא חילקו בין ברירה דניכר מקודם או לא ע"ש אבל לומר דגם למ"ד אין ברירה מ"מ היכא שנולד בתערובות מודי דיש ברירה. פשוט דז"א כלל דהא כל התנאים בהלוקח יין מבין הכותי' וס"ל דאין ברירה ואף שג"כ הברירה נולד בתערובות מעיקרא וכמ"ש שם התוס' בסוטה ואעפ"כ ס"ל אין ברירה וכן בכל המקומות וז"פ וברור. ולפלא בעיני שיצא כזה מפי הגאון זצ"ל. ומ"ש בשו"מ שכן נמצא בתוס' יו"ט (תמורה פ"ו משנה ג') הן אמת דלכאורה נראה כן בתוי"ט בתמורה שם שהקשה ע"מ דפריך הש"ס דלישתרי מטעם ברירה וע"ז הקשה התוי"ט דהא בדאו' אין ברירה ועוד כל איסורים לישתרי כן בתערובות מטעם ברירה וע"ז מביא בשם הרמ"ר בתוס' החילוק בין היכא שהתערובתו באיסור או בהיתר וכיון שכאן תערובתו בהיתר ל"ש ברירה וסיים ''תוס''' וא"כ נרא' מזה לכאו' דקאי על קושייתו דהא בדאו' אין ברירה וע"ז חילק דהיכא שנולד בתערובות גם למ"ד אין ברירה שפיר שייך ברירה ע"כ מקשי הש"ס בתמורה שפיר שם גם למ"ד אין ברירה. אמנם לפי"ז יהיו דברי התוס' יו"ט סותרים זל"ז למ"ש התוי"ט בדמאי (פ"ו משנה ז') כמו שהביא המהר"ם שיק שם ג"כ דהיכא שכבר חילקו מקודם (והוי כהוכר האיסור מקודם) אז לכ"ע אין ברירה היינו גם למ"ד יש ברירה אז בכה"ג ל"ש ברירה ע"ש בתוי"ט א"כ דבריו סותרים זא"ז דכאן בתמורה חילק בכלל דהיכא שנולד בתערובות לכ"ע יש ברירה גם למ"ד אין ברירה והפלוגתא בע"כ בין המ"ד אי יש ברירה או לא רק היכא שניכר האיסור מקודם ובדמאי כ' התוי"ט דהיכא שניכר כ"א בפ"ע כגון שחלקו השותפים מקודם ואח"כ נתערבו בשותפות אז לכ"ע ל"ש ברירה ופלוגתא דברירה הוא רק כשנולד בתערובות כנז' וא"כ סותרים דבריו. ב) וגם יוקשה על התוי"ט בתמורה (אם נפרש דבריו כנז' כמ"ש השו"מ) דאיך שייך לומר דפלוגתא דברירה רק בהוכר האיסור מקודם ובנולד בתערובות לכ"ע יש ברירה דהא בלוקח יין מבין הכותים וכיוצא עיקר הפלוגתא דתנאים בסוגיא דברירה אי אמרינן ברירה והתם הוי נולד בתערובות. ג) וגם שהתוי"ט בתמורה הביא זה מהתוס' שם ובתוס' בתמורה שם לא כתב כן רק על הקושי' הראשונה שהקשה התוי"ט דהא בדאו' אין ברירה זהו מעין קו' התוס' שם על הש"ס דפריך ואידך לישתרי וע"ז תי' התוס' דאתיא למ"ד יש יש ברירה ועוד הקשו שם התוס' (בענין בפ"ע) דאיך שייך ברירה בתערובות איסורי דא"כ כל איסורים לישתרי וכו' וע"ז תירצו בשם מורי הרמ"ר ע"ש ובתוי"ט נראה לכאורה כאלו חילק זה בתוס' בשם מורי הרמ"ר שייך גם על קו' הראשונה שהביא בתוי"ט דהא בדאו' אין ברירה ככז' ובאמת בתוס' שני עניני' הוא כנז'. א"ו בעל כרחך דגם כונת התוי"ט אינו כלל שחילוק הרמ"ר בתוס' יהי' תי' מספיק גם לקו' הראשונה שהקשה דהא בדאו' אין ברירה דאל"כ הוא מהפך מדברי התוס' ממ"ש הם בעצמם והביא בשמם דהא התוס' כתבו דבאמת אתיא שם הגמ' בתמורה למ"ד יש ברירה. וגם כדי שלא יוקשה עליו הקושיות כנז' שלא יהיו דבריו סותרים זא"ז ע"כ בודאי בע"כ גם כונת התוי"ט דשני ענינים הוא כנז' וא"כ דברי הגאון השו"מ אין להם יסוד בזה כ"כ. אמנם גם מ"ש הגאון המהר"ם שיק ופשיט' לי' דהיכא שנודע מקודם כ"א בפ"ע ונתערב אז אח"כ אז לכ"ע ל"ש ברירה (ע"כ כ' בזה כיון שניכר חלקו היינו מעותיו של כ"א וא' מבעלי האקציעס טרם נתן מעותיו להיות אקצינער בהבאנק ע"כ ל"כ ל"ש ברירה) ויסודו על דברי התוי"ט בדמאי שכתב כן באמת כנז'. הנה בתוס' סוטה (י"ח ע"א) כ' בפירוש דס"ל להש"ס בעירובין (ל"ז ע"א) וביומא (דף צ"ה) דעל כרחך אין חילוק לענין ברירה בין הוכר מתחלה לשארי ברירות שנולדו בתערובות עיי"ש ובמהר"ם שיק הקשה כן בשם רבו הגאון חת"ס ז"ל על הש"ס ביומא דלא הי' שופרות לקני חובה דהא שם הוכר חלקו של כ"א וא' בתחל' ול"ש ברירה ותמהני מאוד שהרי כבר הקשו זה בתוס' סוטה הנז' ומפורש בתוס' שם דסוגי' דש"ס יומא ס"ל באמת דאין חילוק וגם בכה"ג שהוכר חלקו של כ"א וא' אמרינן ברירה כנז'. היוצא לנו מזה לנידון דידן די"ל דעדיין תלוי הענין בברירה דלפי סוגיות הש"ס ביומא ובעירובין לפי"ד התוס' סוטה גם בזה שניכר חלקו של כ"א וא' (קודם שנתן חלקו בהבאנק) ג"כ שייך הפלוגתא דברירה ותלוי אי כמ"ד אמרינן ברירה או לא. והנה לפימ"ש הש"ך בסי' קס"ט בה' רבית דמה דאמרינן לדעת רש"י יש שליחות לנכרי לחומרא היינו רק מדרבנן וכ"ד רוב הפוסקים. וא"כ כשהקאסיער בהבאנק הוא עכו"ם ויש לו שליחות רק מדרבנן ומדרבנן יש יש ברירה ושפיר לפי מה שהעלוני לעיל דתלוי באמת נידון זה בברירה ובדרבנן אמרינן יש ברירה ע"כ שפיר יש היתר ול"ש לכאו' להחמיר למ"ש המהר"ם שיק בשם האחרונים דכיון דהלוה חותם על השט"ח הוי כאלו הוא שלוחו לי יהא שלוחו עכ"פ כיון שביארנו דזה תלוי בברירה וכיון שהשליחות לנכרי הוא רק מדרבנן ובדרבנן אמרינן יש ברירה לומר שזהו הרבית הוא חלק הנכרי שהוא שותף ג"כ אקצינער בהבאנק או לוה בהבאנק. אך דא עקא לדברי החוו"ד סי' ק"ס שהעצ' דהיכא שהשליח מזכיר שם הלוה והשליח מסתלק והאחריות החוב הוא על המלוה אז הוי רבית קצוצה דאורייתא כמו שביארו שם בשם תשו' הרא"ש דל"ש בזה שליחות כלל דגם באינו בר שליחות הוי כמו ניטל רבית שהניחו ע"ג קרקע ע"ש וא"כ בדאו' אמרינן אין בריר' וגם מה שכתבנו לעיל דתלוי בבריר' הוא מתוס' סוטה הנז' ומדברי התוס' נראה שם דהסוגיות בש"ס מחולקים בזה אי אמרינן כלל ברירה בכה"ג שהוכר מקודם כ"א בפ"ע ע"ש. ואנחנו לא נדע כאיזה סוגיא הלכ' נקבעה בזה וא"כ יש להסתפק אי שייך בזה ברירה כלל. ובודאי צריכין אנו למשכוני נפשן ללמד זכות על עם ישראל שנהגו היתר בזה בקאסעס כי הוא בעו"ה דבר שאין כמעט באפשרי להפטר ממנו בצוק העתים בדורותינו בהשתרגות עמל החובות והעסקים הקשים ורבים עד שימצאו חוק וטרף צרכי ביתו ע"כ בודאי מצוה לחפש ולמצוא היתר:
והנה כת"ה האריך לבאר כיון דאין שליחות וזכי' לנכרי ע"כ עכ"פ יש היתר באופן שהממונה הקאסיער בהבאנק הוא נכרי כיון דאין שליחות וזכי' לעכו"ם אף שהלוים נפטרי' עי"ז מהחוב כיון שהישראלי' בעלי האקציעס צוו להחזיר לאותן הבעאמטען והקאסיער הממונים בהקאסע כיון שכן הוא דרך הבאנק והשטאטוטען שלהם מ"מ הוי המעות רק משועבד לישראל כיון שלא זכה הנכרי הקאסיער בשבילו דאין זכי' לנכרי כנז' ומעות שאינו בעצם של ישראל ל"ש בו רבות כמ"ש במהר"ם שיק שם עכת"ד והאריך בזה לבאר עפי"ד הפוסקים. ואף שהממונים נוטלים שכר מ"מ רצה כת"ה לומר דל"ש בו שליחות. ומ"ש המחנה אפרים בה' שלוחין דהעושה מעקה ע"י פועל גוי מברך עליו משום דבפועל אף בנכרי יש לו לדין שליחות ע"ז כ' כת"ה שכבר השיג עליו ודחה כלאחר יד ולא ידעתי טעמו ונימוקו ולע"ד עדיין צ"ע טובא ויעיי' נא בהגהות הגאון מהרי"ש ז"ל אבד"ק לבוב על השער המלך פ"א מחמץ ומצה שכ' באמת דבמידי דלא בעי כוונה ולא שליחות י"ל דיש שליחות לנכרי ותי' בזה קו השעה"מ שם וכמ"י הרשב"א דמהני טבילת כלים ע"י נכרי כיון שאם הטבילו ישראל שלא מדעתו ג"כ כשר ע"כ מהני טבילת נכרי ע"ש וכתבתי מזה במ"א בתשו' בס"ד לענין חמץ. אך בנידון דידן באמת אף אם נאמר דיש שליחות לנכרי במידי דל"ב כונה כנ"ל אבל זהו שצריך לזכות בעד הישראל צריך בודאי כונת הנכרי לזכות בעד הישראל וזה בודאי ל"ש בנכרי לכ"ע. אולם לפי"ד מחנה אפרים כיון דהוא בשכר (היינו הממונה בהבאנק) י"ל דזוכה בעדו הישראל כנז' ועדיין צ"ע:
גם מ"ש כת"ה דגם לדעת רש"י דלחומרא אמרינן יש שליחות לנכרי ע"כ לא מחמרינן אלא אם בשעה שאנו דנין על השליחות כבר יש כאן האיסור רבית בזה י"ל דמחמרינן גבי איסור רבית דלחומרא משא"כ בנידון שלנו שאנו דנין על שעה שמקבל הנכרי הפרעון מיד הלווים לומר שאז לא זכו היהודי' המלוין באותו מעות של הפרעון משום דאין שליחות וזכיה לנכרי עכת"ד. ולא הבנתי החילוק כלל. דממ"נ הרי גם שם בסי' קס"ט סעי' ו' וז' אם נאמר דאין שליחות לנכרי הרי אין כאן רבית מעיקרא כלל כיון שמקבלו מיד הנכרי כמ"ש הש"ך ס"ק ט"ז אלא שמחמירין שם לדעת רש"י דלחומרא יש שליחות לנכרי וגם בזה בנידון דידן אם נאמר יש שליחות וזכיה לנכרי לחומרא א"כ הרי יש כאן איסור רבית כיון שמקבל הנכרי (הממונה לקאסיער בהבאנק) מעות הרבית בכל עת שילום הראטען ומקבלו וזכו בשביל ישראל בעלי האקצינערען אם לחומרא יש שליחות לנכרי ולא ידעתי מה מצא לחלק בזה וז"פ:
ומ"ש כת"ה לענין היתרו של המהר"ם שיק זצ"ל מטעם שותפות נכרי והאריך בזה כיון דמטבעות יוכלו לחלקן שפיר דמי יותר לתרומה דלא ממעטינן שותפות עכו"ם כיון שאפשר לחלקן במדה. כן נכון הוא וכבר קדמו בזה בתשו' בנין ציון להגמהר"י עטלינגער ז"ל (ח"א סי' ס"ה) ע"ש וכן בתשו' בית יצחק (חיו"ד ח"ב בקו"א סי' ל"ב ל"ב) השיג עפי"ז על המהר"ם שיק כדברי כת"ה:
ומ"ש כת"ה על מ"ש המהר"ם שיק שכ"ז נעשה לטובת הלווין וע"ז תמה כת"ה דאנן רואין דאין כן הדבר לעניננו כי אין הקאססעס נעשי' לטובת הלוין בלבד רק לטובת עסקם להרויח לבעלי האקצינערע כל מה שיוכלו להרויח יותר. הנה כן הוא בהקאסעס רובם ובעירנו אבל כוונת המהר"ם שיק ז"ל הי' בהקאסעס שנעשו כעין קרעדיט פעראיין (או סעוועט קעזעט בלשון מדינה זו) שאין מלוין מעות רק למי שיש לו חלק בהבאנק ועשו לטובת חבורתם ואגודתם הנוסדה והם בעצמם הלוים וכן המה בהרבה עיירות הגאליציען (ונקראו מהפקודה ג"כ בשם גענאססענשאפט) ועל אלו כונת המהר"ם שיק שנעשו לטובת הלוים היינו שהלוים בעצמם המה רק בעלי הבאנק שיש להם חלק (אקציע) בהבאנק ועל אלו כוונתו ולא טעה כלל. וכעין זה כ' בתשו' הרי בשמים (מה"ת סי' קט"ו) בקאסע כזו שמלוים רק למי שיש לו שותפות בהבאנק וכ' בכזה היתר חדש עפימש"כ בלקט הקמח סי' קס"ח קס"ט היתר היכן שהמלוה מעות להקהל הוא ממונה מהקהל שמלוה לצורכי הקהל' ברבים כיון דהוי מלוה לעצמו שגם הוא מהקהל ואין כאן לוה ומלוה ולא נושך ונשוך דאסר לן קרא ע"ש:
וכשאני לעצמי לא הבנתי איך לסמוך על היתר זה דהא הלקט הקמח מביא זה שם מתשו' בית יעקב ובתשו' בית יעקב מיירי רק לצורך הקהל דמבואר בש"ע היתר ללוות ברבית דרבנן משא"כ הקאסעס האלו שהם לצורך מו"מ בלבד נעשו וגם מ"ש שם בלקט הקמח בשם עצמו להתיר בכנ"ל מחמת שהוא בעצמו המלוה לעצמו שהוא הממונה מהקהל ויש לו חלק בזה ואם לא ימצאו מעות יצטרך הוא להטריח להשתדל ללות אצל אחר כמ"ש שם. והרי מ"מ הוא מלוה מעות לבני הקהל ומה שיש לו חלק בהקהל זהו מעט מזעיר והשאר לבני הקהל הוא רבית ול"ש אצלם לומר שהוא הנושך והנשוך כנ"ל וכבר הביא שם שחכם א' צווח ע"ז שאין לומר זה דא"כ יתירו ששותפין ילוו זל"ז ברבית בהעסק ע"ש והלקט הקמח כ' שהאריך בזה בתשו' להתיר והתשו' לא ראינו ע"כ לא זכינו לידע טעמו ונימוקו ויסוד היתרו עכ"פ נראה שם ג"כ עיקר סמיכתו דיש היתר באופן הנז' מחמת שהוא' בלא"ה לצורך הקהל כנז'. אבל ללות בקאסע לצורך מו"מ לא ידעתי היתר מזה כלל לע"ד. גם מ"ש שם בהרי בשמים דרבית ע"י שליח נכרי. תמהני שלא זכר במחכהדר"ג מ"ש החוו"ד סי' ק"ס כנ"ל דהיכא שהשליח מזכיר שם הלוה והשליח מסתלק והאחריות נשאר על המלוה היינו האקצינערען והלוה נותן הוועקסיל בחתימת ידו להבאנק כנהוג ל"ש היתר זה כנ"ל וכמ"ש ג"כ בשו"מ ומהר"ם שיק שם גם מ"ש בהרי בשמים לענין ברירה ופשיטא לי' דל"ש בזה ברירה רק באחין ושותפין לאחר שחלקו אבל לא קודם החלוקה.. הנה זה עדיין צ"ע לע"ד דהא גם בהלוקח יין מבין הכותים לא הופרש עדיין כלל ואעפ"כ אמרי' ברירה וכן בכיוצא. ואי משום שיוכל לומר דשאני מעות השותפין הלא אדרבא במעות השותפין שייך יותר לומר דאינם מעורבין וכעין מה כדאמרי' בש"ס סוף ביצה לענין דשיל"מ דל"ש לומר כשנתערב ממון חבירו בשלו ויאכל הוא וחדי וכ"א וא' בע"כ בפ"ע קאי. ועוד והוא העיקר דהא עתידין להם להתחלק בעל כרחן דכל קאסע נעשית עפ"י החוק רק על משך שנים ידועים שלשים או ארבעים וכיוצא ואח"כ יתחלקו ואם יתאספו אח"כ וירצו האקצינערען להחזיק עוד בהקאסע הרשות בידן והוי נשתתפו מחדש. וגם בשביל הקרן אין חשש רק בשביל הרבית היינו הדיוודענדען הקופאנס שלוקח כל אקצינער ריוח מהרבית וזהו מתחלק בכל שנה ובדבר המתחלק שפיר שייך ברירה דמה שמקבל הישראל הריוח מהקופאנס הוא משל רבית ששילם הנכרי וכיוצא ועדיין י"ל דתלוי בברירה כנ"ל. (ואי משום ריוח שמניחים למשמרת בהבאנק לרעזערווע פפאנד ואינו מתחלק בכל שנה. הלא זה יקחו בע"כ רק בעת שיחלקו ביניהם האקצינערען ויבטלו הבאנק ושוב אז כשמחלקין ביניהם י"ל ברירה):
נחזור לדברי כת"ה עכ"פ גם היתרו שכתב כת"ה כשהממונה הקאסיער נכרי ואינו משתמר לדעת הישראל רק לדעת הקאסיער שהוא מקבל אחריות מהמעות בכל יום כשמקבלו מהלווים עכ"ד. הנה זה לא מהני כשהקאסיער בלבד הוא נכרי דהא גם כשיהי' מהפערוואלטונג הדירעקטאר (הפרעזעס) או פקיד אחר איזה יהודי אז נפל בבירא. פיתקא דהיתרא. (שרצה להמציא כת"ה) דהא הקאסע עם המעות העומד שם בתמידות משתמר לדעת הפערוואלטונג מהבאנק וכשיש ביניהם יהודי א' הרי הוא משתמר לדעתו ג"כ בשביל בעלי האקציעס ושפיר זכו בהמעות בעלי האקציעס ע"י הכלי והבית ואותו הישראל הדירעקטור או הבעאמטער הגדול שמשתמר לדעתו בשבילם (כי הממונים הגדולים המה המקבלים האחריות) וזכו בו האקצינערס כנז':
וראיתי בשו"ת הגאון מהר"י איטינגא ז"ל (ח"ב סי' נ"ד) שכ' בזה היתר בענין הבאנק דזה לא נקרא שליחו כלל ופקיד הבאנק (הדירעקטאר) לא נקרא שליחו כלל דמעולם לא דיבר המלוה עם הדירעקטאר שום דבר רק נותן להקאסע והעושה הלואה הוא הדירעקטאר והמלוה המעות הוא מיד הקאסיער וגם הבעאמטען מהבאנק אינם מקבלים אחריות מהמעות רק מחלקים המעות עפ"י הפינקסאות בחשבון ויצאנו בזה ממ"ש הט"ז בסי' קס"ט דהא כיון שהשליח מקבל אחריות הוי הוא השליח לוה נגד המשלח ומלוה נגד הלוה ומקבל ממנו רבית ובנידון הבאנק שהפקידים אינם מקבלים אחריות ל"ש זה ע"ש. אמנם באמת בבאנק שלנו בודאי מקבל הקאסיער האחריות מהמעות ואם הוא יהודי הרי הוא נעשה מלוה ולוה ברבית כנז' מהט"ז וכפי הנראה דשם בעובדא דידי' (בגאליציען) שאני הנהגת הבאנק מאשר הם אתנו במדינותינו. והנ' הי' נראה לכאו' היתר זה גם לפי"ד החוו"ד בסי' ק"ס אף שחותם הלוה על הוועקסעל. כיון דהחוו"ד מיירי בשליחו ממש אבל זה הבאנק דירעקטאר אינו שליחו ממש כמו שכ' שם בפרטות בתשו' מהריא הלוי ז"ל עכ"ז נראה מהחוו"ד די"ל גם בכה"ג עכ"פ הוי כמ"ש בתשו' הרא"ש דלוקח רבית מעל גבי הקרקע דג"כ אסור כמו שהביא שם בחוו"ד וצ"ע) והנה מ"ש בתשו' מהרי"א שמעולם לא דיבר המלו' עם הדירעקטור הנה בגלילות שלנו אינו כן כי בכ"ע בעת ישיבת הצענזאר בכל שבוע וכיוצא מדבר המלוה היינו האקצינערען עם פקידי הבאנק למי יתן הלואה ועל איזה סך יתנו לו והמה המלוים מדבנים עם שלוחם הדירעקטאר והפקידים מהבאנק כדת מה לעשות בכ"ע ע"כ ל"ש היתרו רק למי שאינו מפקודי הצענזור הממונים להעריך בעניני ההלואת אף שיש לו אקציען מהבאנק והוא מלוה חלק מעותיו שם עכ"פ כיון שמעולם לא דיבר עם הפקידים איך יעשו בענין ההלואה וכיוצא עכ"פ י"ל דאינם שליחו בזה שיייך ההיתר ליקח מעות הקופאנס מהאקציעס שלו. וגם באיש כזה שאינו מפקודי הצענזור בהבאנק עכ"פ כיון שעפ"י השטאטוטען הדירעקטואר נעשה שלוחו לכאו' יש להחמיר אך בזה י"ל כיון שלא דיבר עמו בפירוש כנז' יש לומר שאינו שליחו עפ"י התורה רק יש לחוש עדיין לדעת החוו"ד כנז':
שוב ראיתי בשו"ת מהרש"ם שנדפס מחדש (סי' כ') הערה ג"כ מ"ש כת"ה לדון מטעם דאין שליחות לעכו"ם וכבר כתבנו מזה לעיל בס"ד. ומחמת קדושת ימי הרצון והטירדות לא אוכל להאריך כעת יותר וחיים ושוכט"ס:
ידידוש"ת. והנה חזר הרב הנז' והקשה על דברי וזה אשר השיבותו לו בעה"י] כבוד ידידי הרב הה"ג וכו'.
הגיעני מכתבו וכאשר כתב והתנצל כת"ה. כן גם אני יש לי להתנצל ביותר כי אני בעל מלאכות הרבה ובעוה"ר אין דבר א' יוצא בשלימות כראוי וזאת הי' באוחרי מלהשיב עד כה. ועתה הנני בזה לסלק מעלי שלשת חצי השגותיו אשר ירה כת"ה על דברינו ואבא בזה בעה"י. ואשיב על ראשון ראשון:
א) מ"ש בתחלת דבריו וגם בסוף דבריו דעיקר הקו' על השואל ומשיב הוא חומה כנד נצבה דהא ל"ש בכה"ג ברירה כיון שלא נתברר גם עתה אם הוא חלקו של ישראל מה שמקבל בריוח אם זהו הרבית שנתן הנכרי א"כ לא יוכל להתנות זאת מקודם כיון שתלוי הוא בשותפות האקצינערען הנכרים שהשותף לא ירצה להסכים שהישראל יקח מרבית הנכרי (ופן יהי' הלוים ישראלים עניים ולא יהי' ריוח מהם רק היזק ההלואה עוד ומה שיהי' ריוח מהנכרים יקחו האקצינערען הישראלים לזה בודאי לא יסכימו הנכרים האקצינערען) וא"כ לא יוכל להתנות מקודם. ואם שיתנה אח"כ זה לא מהני כי האי דבפ"ק דע"ז (כ"ב ע"א) דרק בהתנו מתחל' מהני לענין שבת עכת"ד:
הנה לע"ד ז"א השגה. דבאמת זה הסכים גם כת"ה שיהי' מהני אם יפריש עכ"פ בפיו חלקו כמו בהלוקח יין מבין הכותים אמנם שם צריך בע"כ להפריש מקודם קודם שתייתו דהא אמרינן מיחל ושותה מיד וא"כ אם לא יפריש בפיו מקודם הרי ישתה טבל בשעת שתייתו משא"כ בנידון דידן י"ל דיוכל להפריש בפיו בשעה שמקבל מעות הדיוועדענדען בעת חילוק הקאפאנס בכל שנה. ומה זה רחוק בעיני כת"ה. והלא מקודם לא עשה איסור כלל ומה שקיבל הבעאמטע המעות רבית גם בשבילו הרי סוף כל סוף אמרינן אין שליח לדבר עבירה כמ"ש הרמ"א בסי' ק"ס סעי' ט"ז ובש"ך ונקה"כ שם וא"כ הלוה לא עשה איסור עוד בעת קבלת השליח מעות הרבית. אלא שלכאו' הלא שפיר כ' החוו"ד בשם תשו' הרא"ש דהא הוי כמו שהניחן ע"ג קרקע והלוה נטלן מע"ג קרקע דג"כ אסור ברבית. הן אמת שתחלת יסודו של החוו"ד שם שהקשה על דברי הרמ"א בסי' ק"ס שם ממ"ש המחבר בסי' קס"ט סעי' כ"א בישראל שהפקיד מעות ביד נכרי דאם הוא באחריות של ישראל אסור דהוי רבית קצוצה מדאורייתא כמ"ש הט"ז והש"ך בשם הריב"ש. אמנם באמת הפלתי בס' המדע כ' ע"ד המחבר בסי' קס"ט שם דהך דינא ל"ש כלל לדעת ר"ת דאין שליחות לנכרי רק לדעת רש"י אבל עכ"פ לא הוי רק מדרבנן כדין שליחות לנכרי וכ"כ בשער משפט בשם הגה"מ ועוד פוסקים ראשונים וכן העיר בס' שבילי דוד (כמו שנזכיר להלן) אמנם גם אם נניח כדברי החוו"ד דהוי רבית קצוצה שם בסי' קס"ט מ"מ כיון דאין שליח לדבר עבירה ול"ש לאסור רק מטעם דהוי כמו לוקח רבית מע"ג קרקע וזהו כשנוטל הרבית מישראל א"כ י"ל דעובר. אבל בזה טרם שיקח חלק מהקופאנס (לאחר חילוק החשבון בכל שנה בהבאנק) אם יתנה כן שיהי' זה חלקו המעות מהקופאנס רק ממה ששילם הלוה הנכרי ברבית בודאי י"ל דמהני קודם לקיחת המעות דאם לא יקח הריוח בודאי לא יעבור כנז' ואין לדמותו להך דש"ס ע"ז ספ"ק שם לענין שבת ישראל ונכרי שקבלו שזה בשותפות כיון שהמלאכת שבת נעשית ל"ש לומר שיתנו אח"כ כשיבאו לחשבון דא"כ הרי המלאכת שבת נעשית באיסור קודם שהתנו אבל הכא הרי לא קיבל כלל מהבאנק שום ריוח ובעת שיקבל דמי הקופאנס יוכל להתנות כנז' ואז יסכים גם הנכרי שותפי האקצינער כי לאחר שחלקו וחשבו החשבון מהשנה בהבאנק. מה זה נ"מ להנכרי מה שהשותפו ישראל מתנה בפיו (כדי להנצל מאיסור דת ישראל) שיהי' זה ממעות רבית הלוה הנכרי. יהי' מכל מקום שיהי'. הלא לא יקבל הישראל עי"ז יותר אף פ"א מהקופאנס כלל ולמה ימחה הנכרי שותפו בזה כלל. ואם באמת לא:
הי' ריוח מנכרים כלל (אשר באמת זה לא שכיח שלא יהי' מנכרים) אז בלא"ה אסור דל"ש כלל ברירה אבל כשיש ריוח כנהוג מכולם ביחד בודאי יוכל להתנות כנז'. וגם דמי זה יותר למ"ש הש"ך בה' ערלה (סי' רצ"ד ס"ק כ"ח) שמחלק שם בין הך דערלה ובין שבת בישראל ונכרי שקבלו שדה כנז' דאסור בלא התנו מתחלה ושם בערלה מותר לדעת הי"א ברמ"א גם בלא התנו מתחלה ע"ש וא"כ ה"נ י"ל דלא דמי למלאכת שבת שנעשה כבר איסור אבל הכא לא קיבל עדיין המעות וכיון שאין שלד"ע לא עשה עוד האיסור במה שקיבל בעדו הפקיד המעות מהבאנק קודם שהתנ' הוא כנז' וזה נכון בעה"י.
ב) ומ"ש על מה שכתבתי דאין כאן אלא איסור דרבנן ובדרבנן יש ברירה ואפי' אם נאמר יש שליחות לנכרי לחומרא הוא רק מדבריהם. וע"ז תמה כת"ה דהא מפורש בש"ע סי' קס"ט סעי' כ"א דמעותיו של ישראל מופקדות ביד נכרי דאם האחריות על ישראל אסור וכ"כ הט"ז והש"ך דהוי רבית קצוצה מדאו' וגם כאן האחריות כשלא ישלם הלוה להבאנק יפסידו בעלי האקצינערען ובדאו' אין ברירה עכת"ד הנה בשער משפט כ' ראי' מדברי תשו' מיימוני והגה"מ שהביא ראי' לדברי ר"ח דיש שליחות לנכרי מהך דאם הי' באחריות ישראל אסור אלמא אפי' באחריות ישראל אסור רק מדרבנן וכן כ' שנראה מלשון המרדכי והמהרי"ק, והרמ"א בסי' ק"ס ע"ש וכ"כ הפלתי בס' המדע דהוי רק מדרבנן גם באחריות כנ"ל וכ"כ שם בס' שבילי דוד. וממילא נכונים דברינו דבדרבנן שייך ברירה. וגם:
ראיתי שם בשבילי דוד שהאריך בזה עוד היתר לענין השפאר קאסעס שיהי' שייך ברירה אף דהוי בשותפות עפי"ד הנתיבות בסי' רכ"ט דמה שנוגע לענין איסור י"ל דנתבטל אף דהממון לא נתבטל ע"ש לטעמו ונימוקו שלא יהי' שייך זה רק כשרוב האקצינערען נכרים לדידן. וידעתי כי יש עוד לברר בזה והנני טרוד עתה:
בענינים אחרים. וציינתי עתה למשמרת וה' יעמידנו בקרן אורה. זו תורה. והלכה ברורה:
ג) ומ"ש על מ"ש מדברי התוס' סוטה י"ח. דא"כ כל התערובות חד בתרי יותרו ע"י ברירה. כבר תי' מעכת"ה שפיר בעצמו דיש לחלק בין ממון לתערובות כיון דא"צ שיבוא לידו אותו ממון דייקא רק הממון שיבא לידו יקרא שם על הנכרי שפיר י"ל ברירה ול"ד להתערובות איסור ואין להאריך. ובאתי ללמד זכות בעה"י על ישראל כן מן השמים ידונו לכף זכות וחסד ורחמים:
והנה לכאורה יש להסתפק היכא שהאקציענערען היהודים רבים המה והלוים הנכרים מעטים הם ונמצא מגיע מעות (הדיוועדענדען) הריוח להיהודי' יותר ממה שנאסף הרבית מאת הנכרים הלוים בשנה בשנה זו ונמצא ברור בע"כ מגיע ריוח גם ממעות ששילמו הלוים היהודים. אך גם לזה י"ל כיון דמטעם ברירה קאתינן עלה וכ"א מהאקציענערען עושה בפיו ברירה כזו כנ"ל וכיון דהוי רק מדרבנן כנ"ל מדעת האחרונים א"כ בודאי י"ל כהך דשני שבילים (פסחים י' ע"א וכתובות כ"ז ע"א) א' טמא וא' טהור והלכו שנים ועשאו טהרות דשניהם טהורים (אם לא באו באו לשאול בב"א) אף שא' מהם הלך בודאי בשביל הטמא מ"מ תלינן בכ"א בפ"ע לקולא מכ"ש בזה באיסור דרבנן שכ"א יוכל לברור חלק הנכרי לעצמו וא"צ לחשוב אם בין כולם ממ"נ הא' קיבל רבית מיהודי ג"כ. ושוכט"ס ידידוש"ת.