מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן כ
לידידי וכו' אשר רצית לשמוע חוו"ד אודות הס' ''יענו בקול'' ע"ד התפל' ופסד"ז בקול שנדפס כעת תשובות גדולי וצדיקי הדור שיחיו לאיוש"ט הן צעיר אנכי לימים ואירא מחות דעי לעמוד במקום גדולים. ובפרט להיות כיהודא ועוד לקרא כי פשוט לכל שבו אי יאשר כחם וחילם של רבותינו הגאונים שליט"א תלית"ש לא אלמן ישראל משומרי כרם ה' צבאות נותני לבם ונפשם לעמוד נגד המחבלים כרמים. עבדי' המתפרצים המתכנים בשם חכמים. או בשם מתחדשים. הרוצים אך להתדמות איכה יעבדו הגוים את אלהיהם. ויעשו כן כמוהם. לעמוד כ"א כאיש נדהם. רק קול הש"ץ ישמע מרישא ועד סיפא גם בפסד"ז וברכת ק"ש וכיוצא. האין די לנו באשר צווחו קמאי על החזנים זב"ח רשעים תועבה היו להם למעמסה גם בהמעט בהפסוקים אשר יסיימו ויתנו בקולם שלא לש"ש אלא שבאו להוסיף בהשטאטוט הגרוע שלהם שלא יתעורר כ"א בתפלתו בקול כלל לא יזכר ולא יפקד גם בפסד"ז רק ישמעו להחזן מהחל ועד כלה. אוי להם ואוי לנפשותם. ובעוה"ר כונתם ניכר רק להתדמות לעבודתם. בבתי תפלותם. וברור מללו שפתי הרבנים הג' שיחיו וכל ראי' וטעם בפ"ע ג"כ כדאי לאסור תקנתם אשר הוא קלקלתם. ה' יצילנו. ומדי עברי במרוצה בין בתרי אמריהם אעיר קצת על פרטן בעה"י:
מ"ש המ"א בשם האר"י הקדוש ז"ל שלא הרים קולו רק בפסד"ז בשבת הרים קולו מעט מפני סבור השבת. הנה על כרחך הכונה שלא הרים קולו בימות החול בקול חזק אבל קולו הי' נשמע כדבר איש אל רעהו דאל"כ תיקשי מש"כ האריז"ל בלק"ת בתהלים שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו דלכאו' להצדיקים הי' די כשמתפללים במחשבה בלבד אלא שע"כ שומע תפלה בדיבור שאם לא היו מתפללין בדיבור רק במחשבה לא היו לומדים מזה האחרים לבא ג"כ להתפלל משא"כ אם מתפללים בדיבור אז עדיך כל בשר יבואו ידעו אחרים ג"כ להתעורר להתפלל לפניו ודוחק לומר שכונתו בלק"ת כי כשבאים הצדיקים להתפלל גם בשפתים נעות ידעו ג"כ אחרים ללמוד מזה להתפלל ובא רק לשלול שאם הי' די במחשבה לבד אז לא הי' יודעים אחרים ג"כ מחשבת הצדיק. ז"א וכמו שנראה מהנועם מגדים פ' חקת שפי' דברי האריז"ל אלו בלק"ת היינו שע"י נעימת הקול של התפלה מושך ג"כ אחרים לעבדו ית' ולהתפלל לפניו ופי' בזה עה"כ תהלת ה' ידבר פי בפה דייקא כדי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד ע"ש. ובכתבי כ"ק אאזמ"ו הגה"ק זצללה"ה מפה (שם שלמה כת"י פ' בא) פי' בה' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו שישמחו אחרים ויערב להם הוא כדי גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו כדי שגם הם יתעוררו מקולו, ודיבורו לברך ולרומם את הש"י ובזה דרשתי את ה' וענני. ובזה פי' הכ' דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב דהנה שאלה היא לשון תפלה כמ"ש חיים שאל ממך וגו' אחת שאלתי מאת ה' ואין נ"א אלא לשון בקשה וזהו ''דבר נא" לדבר התפלה ''באזני העם" שישמעו אחרים ולא די במחשבה לבד הוא כדי וישאלו כשיתפללו יהי' ''איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה" כל א' ע"י קולו ישפיע שהוא בחי' איש לחבירו שיהי' מקבל (בחי' אשה) כלי כסף (אהבה) וכלי זהב (יראה) ישפיעו זל"ז בהתעוררת התפלה ע"י הקול ואמר כלי שהוא שהוא לשון כמו בככליה"ם אשר נכלו וזהו ענין רמוז שיתפללו בקול שיתעוררו באהבה ויראה שכן קו"ל גי' חס"ד די"ן שהוא אהבה ויראה כלי כסף וכלי זהב עכתד"ה אאזמ"ו בכת"י הנז'. והנה, כ"ק אאמ"ו שליט"א פי' בזה בפ' בראשית עה"כ קול דמי אחיך צועקים במסורה צועקין תרין קול דמי אחיך צועקים על כן הם צועקים לאמר. כי אחז"ל בברכות לא תאכלו על הדם קודם שהתפללתם על דמכ"ם הרי מזה בתורה כי ד"ם רומז ונדרש על התפלה וזהו קול דמי אחיך צועקים כי לכאו' הי' די להצדיק להתפלל במחשבה לבד או בחשאי ועכ"ז צ"ל קול דמ"י אחיך התפלה שנק' דמי אחיך צועקי"ם בקול דייקא והטעם במסורה ''על כן הם צועקים'' כדי שיתעוררו הם המתפללים עמו ויהיו ג"כ צועקים להש"י כמ"ש בשם האריז"ל כנ"ל:
והנה ראיתי בתשו' הה"ג מטשערנאוויץ בקונ' הנז' בנה פלפול על מה שהקדים מעצמו דמלה"ש אינם יודעים מה שמתפללים בחשאי רק מה שמתפללי' בקול וכ"כ הה"ג מווישווא נ"י דזה תלוי בפלוגתת התוס' והרא"ש והשל"ה אי מלה"ש יודעים המחשבות ובנה פלפול ע"ז היסוד. ונפלאתי מאוד דהא בתוס' בשבת דף י"ב והרא"ש בפ"ב דברכות הביאם בהחלט דמלה"ש יודעים המחשבות ואין כאן פלוגתא כלל בין התוס' והרא"ש ולא מפוסק אחר רק שכ' טעם למה ארז"ל מלה"ש אינם יודעים לשון ארמי דאם המחשבות יודעים כ"ש לשון ארמי וע"ז כתב דהיינו משום דמאיס אצלם ואינם נזקקים לו או כמ"ש באלי' רבא סי' ק"א בשם התמים דעים ע"ש וגם בבאר שבע כ' הטעם משום שרצה הקב"ה כן כדי שלא יכירו ויתנו מלה"ש לב לתפלות ותשבחות גדולות להש"י שאנו אומרים בלשון ארמי כדי שלא יתקנאו בנו ומובא בא"ר שם. אבל במחשבות ב"א יודעים לכ"ע. (וגם בשל"ה בווי העמודים פ"י כ' בשם ס"ח שטוב להתפלל בלשון ארמי או שאר לשון שמכיר בו כדי שיבין מה שהוא אומ' ולא פליג כלל על התוס' הנ"ל. ופשוט שמלה"ש יודעי' המחשבו') וא"כ כ"ש כשאומרי' התפל' בלה"ק בחשאי שמלה"ש שומעי' ויודעי' וממילא בל"ז פשוט דאין שייך לומר בשכל נבדל כמלאכים לחלק בין אם אומרים בקול נמוך בחשאי או בקול רם ע"כ נפל ונסתר כל בניכם שם:
גם מ"ש ש"ב הנה"צ מדזיקוב נ"י בתשובתו שם לחלק דיש סתירה לפי דבריו ברשב"י דסותר א"ע וכ' עפי"ד הס' בן יוחאי דיש חילוק בין ר"ש סתם לרשב"י וז"א במחכת"ה כי גם בס' הנז' ביאר שם רק מה דרשב"י נקרא לפעמים סתם ר"ש היינו קודם התבדדותו במערה ומה שנקרא רשב"י היינו אחרי צאתו מהמערה ע"ש בס' ב"י בטעמו וראיותיו שהלכ' שנאמרו מאתו אחרי צאתו מהמערה נקרא רשב"י ולא ר"ש סתם אבל הוא הוא ר"ש בעצמו סתם ר"ש הוא רשב"י וז"פ. וממילא לא העלה ארוכה כלל ש"ב הה"ג הנ"ל ועדיין תיקשי דר"ש אדר"ש דגם אם במקום א' נק' רשב"י בצאתו מהמערה לפי דעת הנז' אבל עכ"פ לא יסתור א"ע כיון שזהו ניהו הוא בעצמו וז"ב:
וכתב עוד שם בקונטרס יענו בקול בסי' מ"א וכן בסי' י"ז בענין אם ''בנחת'' פירושו. בחשאי. או רק לא במרוצה. וביותר הרב בסי' ל"ז שכתב וז"ל דהגם דגוף החילוק אמת דענין בנח"ת אינו מורה כלל על אמירה בלחש רק הוא מובן ההפכי של במרוצה דנקט ברישא והוא לאט לאט ומתינות עכ"ל. וכולם לא זכרו מדברי רבינו הרוקח ומובא בב"י ה' ראש השנה סי' תק"צ וז"ל כ' הרוקח אם תקע כסדר אפי' בנחת לא יחזור ויתקע פעם שנית דתניא כל הקולות כשרים בשופר הי' קולו דק או צילול או עב כשר עכ"ל הרי מפורש דמלת ''בנחת'' הכונה היינו בקול נמוך היפוכו של קול גבוה ולא יתכן כלל בזה לפרש היפך המרוצה דאז הוי משנה בין הקולות ומעכב כגון מקצר בתקיעה וכיוצא וזהו עיקר החילוק בין תש"ת תר"ת לאריכת הקול או קיצורו. א"ו פשט דבנחת היינו בקול נמוך ולא גבוה ע"ז קאמר שגם קול נמוך איני מעכב וכשר דכל הקולות כשרים בשופר כיון שתקע על הסדר כראוי וז"ב:
והנה בגוף הדבר ראיתי להרבנים הגאונים. כולם כאחד עונים. כמעט בסגנון א'. ויחפשו בחפש מחופש כל א' מדברי הש"ס והפוסקים והזוה"ק במעלת התפלה בקול כמעט לא הניחו דבר להתגדר (ומה שהביאו משו"ת אמרי אש ממקורו מהש"ס ברכות דף ו' ברש"י שכ' בביהכ"נ ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב עכ"ל הנה עיי"ש בהכותב בעין יעקב שפי' דהיינו שאומרים בביהכ"נ פסד"ז בקולות נגינה כדרך המשוררי' יחדיו וג"כ ראי' דאין לומר שכונת רש"י בקול ערב נמוך רק כונת רש"י בקול חזק של נגינה כדברי הכותב שם) רובם ככולם אהובים וברורים מקנאי קנאת ה' צבאות כראוי להם הע"י. אולם בתוכם נמצא במחכת"ה שמתוך ארש"ם ניכר אר"ש ארס ספון בפנימיותם. כי ישפכו מרירתם על האומרים תהלת ה' ומתפללים בקול חזק ואחד מהם כ' כי אסור לענות איש"ר בקול גדול כדי שלא יהי' העונה מגביה קולו יותר מן המברך הנה לע"ד אין חשש כי הנה בסי' קכ"ד במשבצות שם כ' (על הך דהעונה לא יגביה קולו יותר מן המברך) דיש סמך למה שהחזנים מגביהים קולם ביותר כדי שלא יהיה העונה יותר מן המברך ע"ש וידעתי כי בקהלו' ההם החזנים מגביהים קולם יותר מדאי והלואי יענו הצבור לש"ש בקול רם כ"כ איש"ר כמו קול החזן המברך אז יהי' בודאי מרפסין איגרא א"כ אינם מגביהים קולם יותר מן המברך וגם כבר הביאו האחרונים משו"ת לב שלמה הספרדי דבמקום מצוה כגון שרוצה לעורר אחרים שיענו ג"כ איש"ר מותר להגביה קולו לענות בקול גם יותר מן המברך וא"כ כשלבו בוער בקרבו ועונה בקול רם בודאי הוי במקום מצו' ומותר וגם הוא טוב לעורר אחרים ג"כ וכמ"ש לעיל על המסורה על כן הם צועקים. ועוד כיון דאנן פסקינן כתוס' (שבת קי"ט ע"ב) שכ' דכל העונה איש"ר היינו בכל כחו ממש ולא בכל כונתו בלבד וכי יהיה זה עוד לתקלה שכיון שאם יתלהב ויענה איש"ר בכל כחו ממש בקול כראוי וכתורה כד' התוס' אז ימצא על הרוב שיעבור ע"מ דאל יגביהו קולו יותר מן המברך א"ו בע"כ דזהו רק מתקנת חז"ל לכתחלה אם אפשר שידקדק ובמקום מצוה שרי כמ"ש משו"ת הנז' ואין לך מצוה יותר אם יתלהב לבו ואז א"א לו לצמצם ולבלבל דעתו אם החזן מברך בקול רם כמותו שיהיו שניהם מכווני' ובודאי לא חייבוהו לצאת מכונתו עי"ז והיא רק לכתחל' אם אפשר כנז' וע' בשל"ה הקדוש באריכות מגודל ענין שארז"ל בשבת העונה יהש"ר בכל כחו שאפי' הי' בו צד מינות מוחלין לו ע"ש:
גם מה שחילקו בין הקולות וכ' יש קול מפוצץ סלעי' ומבלבל בעת השומעים הנה כבר כ' המאסף הה"ג מבאניהאד נ"י דכיון דיש לפני כ"א סידורים ופסקינן בש"ע ה' ר"ה שלא שייך בלבול גם במתפללי' שמ"ע בקול רם ע"ש. ומלבד זה ארשה לי לשאול אותם מי נתן להם רשות לשקול הקולות והרי ילפינן מויקרא אל האלקים בחזקה הרי שצריך להיות בקול חזק וכח אדיר (והה"ג מפעסט נ"י העיר דבש"ס תענית ובירושלמי לא נמצא לשון זה עה"כ ויקראו אל האלקים בחזקה דתפלה צריכה קול. אמנם באמת ל"ק. דהרמב"ן לא כ' דנמצא בש"ס דרשה זו רק דרז"ל דרשו כן ובודאי נמצא כן באיזה מדרש שהי' לפני הראשונים בכת"י וכמוה נמצא במקומות רבות שהביאו הראשוני' דרשות חז"ל ולא נמצאו בש"ס שלנו וכיוצא ואכמ"ל ונאמן עלינו גדול אדונינו הרמב"ן ז"ל שנמצא כן בדרז"ל וז"ב ופשוט) ע"כ אין ממש בדברי החולקי'. וע' בס' חסידי' סי' תשס"ח וז"ל כשהיו אומרים שירות ותשבחות אמר לא' שהי' מרים קולו תאמר בקול נמוך כמו קולנו השוה קולך לקולנו (וע"ז השיבו) אם אני מרים קולי כדי לכוון כי אני יודע לכוון כשאני מרים קולי ובטוב סי' עושה כך מה שהאדם עוסק להרים קולו כדי שיאמר בכוונה עכ"ל הרי שהסכים רבינו יהודא החסיד רבן של פוסקי אשכנז הראשונים ז"ל שירום קולו ושטוב עושה בזה (ולא חילק בין הקולות אם מרים ביותר) כי הקול מעורר הכוונה וכ"א לפי קולו וכמבואר בכל הס'. וכ"כ בס"ח בסי' קנ"ט ואם באת להללו ולשבחו דע שאתה מתאוה לשבח קול נעים ושיר של שבח אם היו מרצים ומאהבים בלא ניגון ומי מקובל הי'. לפיכך אין לעשות במהרה אלא במשך ובקול נעים ובקול רם שנאמר להרים קול בשמחה עכ"ל. הרי מפורש שבהרמת הקול דוקא צ"ל תהלת ה' ושבחיו
בהא נחיתנא ובהא סליקנא יאשר כחם וחילם של הרבנים הגאונים שליט"א העומדים בפרץ לגדור גדר נגד בעלי קלקלה שכינו א"ע מתקני השטאטוט בעיר ההוא וה' יעזור וישיבו מדרכם ויקראו אל אלקים בחזקה ויודע ישוב ונחם ושב ורפא להם. ונזכה כולנו לראות במהרה בביאת ג"צ ברחמים:
ידידוש"ת