מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן יט
כבוד ידי"נ חביבי הרב המאה"ג וכו'.
אשר שאל מאתי ע"ד הירושלמי סנהדרין (פ"ד הלכה ב') וז"ל א"ר ינאי אלו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה מה טעם וידבר ה' אל משה אמר לפניו רבש"ע הודיעני האיך הוא ההלכה א"ל אחרי רבים להטות רבו המזכין זכו רבו המחייבין חייבו כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור וכו' עכ"ל ולשונו פלא. והנה הפני משה פי' אלו ניתנה התורה חתוכה היינו פסק הלכה בלא נטיית דעת לכאן ולכאן. אך לפי"ז עדיין צריך פי' מ"ש "לא היתה לרגל עמידה,'' והנה מ"ש הירושלמי מ"ט וידבר ה' אל משה א"ל רבש"ע הודיעני האיך הוא ההלכה פי' הפ"מ היינו שא"ל הקב"ה כל הדינים התלויים בכל פרשה ופרשה והרשות הנוטים לכאן ולכאן וא"ל משה הודיעני האיך ההלכה שלא יהי' בה ספק וא"ל זה אי אפשר אלא אחרי רבים להטות מפני שהתורה צריכה להיות נדרשת במ"ט פנים לכאן ולכאן ואם אני מגלה לך ההלכה שוב לא תהי' נדרשת בהרבה פנים עכ"ל הפני משה ועדיין יפלא מה זה ענין קישור למה שמתחיל הירושלמי לא היתה לרגל עמידה כנז'. ולהבין פי' וקישור הדברים נלע"ד עפי"מ שכתבתי בדרושי חג השבועות בס"ד על הש"ס שבת (ל"א ע"א) מעשה בנכרי שבא לפני שמאי א"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל א' דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גיירו, א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד זו כל התורה כולה עכ"ל ומה דא"ל דעלך סני לחברך לא תעביד היינו מצות ואהבת לרעך כמוך כן פי' במהרש"א שם. ויש לפרש לפע"ד עפי"מ דאמרינן בש"ס חגיגה (ג' ע"ב) דברי חכמי' כדרבונות כו' בעלי אסופות כולם נתנו מרועה אחד בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקי' בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם האיך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה א' פרנס א' אמרן מפי אדון כל עולמי' ב"ה עכ"ל הש"ס ונקדים עוד דברי הגמ' עירובין י"ג ע"ב) יצתה בת קול אלו ואלו דא"ח והלכה כב"ה וכי מאחר שאלו ואלו דא"ח מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהם ודברי ב"ש ולא עוד שמקדימין דברי ב"ש לדבריהם ע"ש ברש"י שלא הי' קל בעיניהם דברי ב"ש אף שחולקים עליהם ואף שהיו ב"ש מחדדי טפי עכ"ז יען לא היו כב"ה שהיו נוחין ושונין אף דברי הלכה של חבריהם אף:
שחלוקים עליהם ולפי דעתם אינה הלכה והוא היפך דין התורה עכ"ז שונין אותה ג"כ. וזהו לדעתי העני' ג"כ הפי' בבת קול אלו ואלו דא"ח והלכה כב"ה. אשר קשה לכאו' דהיא תרתי דסתרי אהדדי. איך יתכן בשני הפכים להיות שניהם אמת. אולם ע' מהרש"א חגיגה שם שהי' הדיבור מתחלק לכמה קולות ודבר שאינו מפורש ניתן להכריע בדעת החכמים ואחרי רבים להטות וכדאמרי' בש"ס חגיגה הללו אוסרין והללו מתירין כולם ניתנו מרועה א' וא"כ כ"ש שלא הי' שונין דברי חבריהם ג"כ א"כ לדעתם נחשב אצלם כלא דעת החולקים עליהם ואינה תורה כלל ובאמת ז"א דנמצא לפי"ז הדרא קושיא שמא יאמר אדם האיך אני לומד תורה מעתה זה אוסר וזה מתיר כנ"ל נמצא כשתי תורות ח"ו אבל ב"ה שהיו שונין גם דברי חבריהם שחולקי' עליהם וא"כ גם דעת חבריהם נחשב אצלם תורה שבע"פ אך להלכה למעשה פסקו כפי הכרעת דעתם וקבלתם. מחמת שב"ה המה הרוב ואחרי רבים להטות. וזהו הפי' אלו ואלו דא"ח והלכה כב"ה כלומר הטעם בצידו מחמת זה הלכה כב"ה מפני שבאמת אלו ואלו דא"ח וזה יתכן רק לדעת ב"ה כי ב"ה מחשיבין גם דברי חבריהם בעלי מחלקותן אשר אלו ואלו דא"ח ע"כ הלכה כמותן כנ"ל בגמ' (וזה הטעם נרמז בקצרה בדברי הבת קול) וכעין שפירש"י בסנהדרין (כ"ד ע"א) גבי בני א"י וז"ל על נוחין זל"ז בהלכה נוחין עוד ומעיינין יחד ומתקן זה את דברי זה והשמועה יצאה לאור עכ"ד [הג"ה ע"ש בגמ' אלו ת"ח שבא"י שמנעימין זל"ז בהלכה ות"ח שבבבל שמחבלין זל"ז בהלכה והוי כהך דב"ש וב"ה שב"ה נוחין בהלכה וקשה דשם להיפך דהלכה כתלמיד בבלי וע"כ י"ל הטעם משום דתלמוד בבלי אחרון סותר והלכה כבתראי ואכמ"ל] והנה זה הנכרי שבא לפני שמאי וא"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל א' בודאי לא כיון לחוכא (וכמו שהאריכו בזה המפרשים ובעלי הדרוש כולם שהי' חכם ופילוסיף) וכונתו הי' כמעשה דלפניו בנכרי שבא לפני שמאי א"ל כמה תורות שלכם שבכתב ותורה שבע"פ כו' ושבע"פ אינם מאמינך גיירני ע"מ שתלמדני תורה שבכתב גער בו וכו' בא לפני הילל וכו' וע"ז הביא זאת שוב מעשה כו' היינו דאותו נכרי רצה באמת לקבל בזה גם תורה שבע"פ רק הוקשה לו מאוד דאיך ידע לשמור וללמוד תורה שבע"פ כשראה בעלי אסופות ב"ש וב"ה מחולקים זה אוסר וזה מתיר זה פוסל כו' והאיך יוכל לשמור תורה שבע"פ אם לא ידע אל מי יפנה ולמי ישמע ע"כ אמר לו ע"מ שתלמדני כל התורה כולה היינו גם תורה שבע"פ (יחד כמו תורה שבכתב) יהי' על רגל א' רג"ל נקרא תורה שבע"פ כמבואר בספרים כי הוא נק' מלכות פה תורה שבע"פ וכ"כ בבני"ש שתורה שבע"פ נק' רגל והיינו שגם התורה שבע"פ יאמר לו וילמדו בלא מחלוקת שידע הלכה ברורה ולא יהי' כשתי תורות והנה בבואו לפני שמאי דחפהו כי לא יכול בזה לעשות שאלתו לאשר ב"ש אינן שונין דברי חבריהם החולקים עליהם ואף שב"ה הם הרוב עכ"ז לאשר הם מחודדי טפי ע"כ דוחים לגמרי דברי חבריהם. משא"כ בבואו לפני הילל א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד כו' היינו ואהבת לרעך כמוך כנ"ל משום דב"ה היו נוחין בהלכה ושונין דבריהם ודברי חבריהם באהב"ה ועי"ז אלו ואלו דא"ח וכולם נתנו מרועה א' ולהלכה פסקינן כרבים (וכן באמת הלכה כב"ה שהמה רבים) ועי"ז תירץ לו שפיר לפי שיטתו וקיבלו להתגייר עכ"ל מה שכתבתי בחי' אגדה שלי. ועפ"ז יתפרשו דברי הירושלמי ששאל כת"ה. אלו ניתנה התורה חתוכה (היינו פסקי התורה בלי מחלוקת כפי' הפ"מ) לא היתה לרגל עמידה (היינו אז לא הי' שום עמיד' וצורך קיום לתורה שבע"פ שנק' רג"ל כנז'. ועפי"ז יתפרש שפיר ההמשך בל' הירושלמי) מה טעם (כנז' מפי' הפ"מ ולפי"ז יתכן דבאמת תמה הירושלמי דמה חסר באמת אם הי' נותנין התורה פסקי הלכות ברורות בלי חולק והי' הכל נכתב ולא היו צריכין כלל לתורה שבע"פ ולא הי' צריכין לעמידת הרג"ל היינו תורה שבע"פ ע"ז אמר מה טעם בדרך תמי' וקושיא דלמה צריכין באמת תורה שבע"פ וע"ז משני) וידבר ה' אל משה א"ל רבש"ע הודיעני האיך הוא ההלכה (היינו כפי' הפ"מ שהש"י דיבר אל משה ההלכות בדרך תורה שבע"פ בכמה חילוקים ודעות לכל צד ושאל מרע"ה להודיעהו ההלכה ולא בפנים שונים ודעות החולקים א"כ זהו באמת עוד קושיות מרע"ה דלמה צריכין תור' שבע"פ בדעות שונות וע"ז השיבו הקב"ה) א"ל אחרי רבים להטות רבו המזכין זכו רבו המחייבין חייבו כדי שתהא התור' נדרשת במ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור (ר"ל שלכך צריכין לתורה שבע"פ שאם הי' בכתב הלכ' ברורה לא היו יכולין לדרוש למ"ט פנים לכל צד ובאמת מצינו בש"ס הנ"ל בפלוגתת החכמים שכל א' דרש לפי דעתו ואלו ואלו דא"ח שם כי שניהם הפכיים ואם הי' נכתב בפירוש לא הי' אפשר זה וכשנא' בדיבור תורה שבע"פ אז רבו הדרשות והדיעות ובאמת כולם ניתנו מרועה א' כנז' מחגיגה ואלו ואלו דא"ח וזהו מעלת תורה שבע"פ רק ההלכ' למעשה היא אחרי רבים להטות וזהו להלכה למעשה כמ"ש יצתה בת קול אלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כב"ה שהם רבים כנ"ל ואחרי רבים להטות.) ושפיר יתפרש הירושלמי עפ"י הדרוש הנז' כמין חומר בעה"י. כתבתי הדברים האלו למלאות רצונו לאהבת כת"ה וכו' ואחתום ברוב שוכט"ס:
ידידוש"ת באהבה.