מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן חי
כבוד ידידי המופלג וכו'. בדבר שאלתך בשלשה שקידשו על היין בליל ש"ק כ"א במקומו לבדו ובסוף הקידוש בא בעל היין אליו לומר כי קבל טעלגראם שעל היין הזה יש שאלה והביא אתו הבעה"ב כוס יין אחר ועשה מעשה ולקח מידו ושתה הכוס האחר. והשני שהי' אתו הלך ונטל ידיו וברך ברכת המוציא והשלישי הפסיק ולא עשה מאומה ונסתפק כת"ה מי מכם עשה כדין וגם עלה ונסתפק כי מחמת ספק שהי' על היין רק שאלה ולא איסור ברור עדיין אז א"כ יש לצדד שהי' מותר לטעום מן היין הזה. כדי שלא לעבור על לא תשא עכת"ד:
תשובה
הנה מה שהביא אתו הבעה"ב כוס אחר אם מותר לשתות הכוס האחר על סמך ברכת פה"ג שבירך על כוס יין של קידוש שהי' עליו ספק איסור. נ"ל דזה תלוי בפלוגתת הראשונים שהביא הט"ז בה' ברכת הפירות (סי' ר"ו ס"ק ח') דלר"ת כשהי' דעתו עליו משעה ראשונה אז א"צ לברך עוד הפעם גם כשנפל מידו ונאבד הכוס שבירך עליו וכן פסק הרמ"א שם וכ"ש לדעת רבינו יונה שכ' הט"ז שנראה דס"ל דגם אם לא הי' בדעתו כלל ג"כ א"צ לחזור ולברך על הכוס האחר גם כשנפל ונאבד הראשון כיון שהוא מאותו המין ולשי' הרא"ש שמביא בב"י נראה דגם אם הי' דעתו עליו על הכוס האחר צריך לחזור ולברך ע"ש וכיון שלדעת ר"ת עכ"פ בדעתו עליו לכתחלה א"צ לחזור ולברך וכ"פ הרמ"א בהחלט ואנחכו האשכנזים יוצאים ביד. רמ"א להלכה למעשה וכיון שהיכא שאוכל אצל בעה"ב א"צ להיות דעתו עליו בפירוש כיון שתלוי בדעת בעה"ב רק בסתם הוי ג"כ כמו דעתו עליו כמ"ש הר"פ ע"ד הכל בו מובא בב"י ובמ"א שם ס"ק ז' וכיון שהי' שם בהקידוש אורח אצל הבעה"ב (כמ"ש כת"ה בהשאלה) אף שהכוס הזה אינו ראוי לשתותו מחמת האיסור והוי כמו נפל או נאבד מ"מ כיון שהבעה"ב הביא לו כוס אחר והוא סמך מתחלה על דעת הבעה"ב אם יביא לו יין אח"כ כמה שירצה להסעודה והוי כמו דעתו עליו וא"צ לברך על הכוס האחר בפה"ג. ולא מיבעיא לדעת המבי"ט הובא במ"א שם ס"ק ח' דבסתם אמרינן ג"כ הוי כדעתו עליו אלא גם לדעת המ"א שם דסתם לא הוי כדעתו עליו. מ"מ בסמוך אצל בעה"ב הוי כדעתו עליו כנז' בפרט דאם קבע עלי' נראה שם מדברי המ"א בס"ק ז' דגם בסתם א"צ לברך עוד הפעם ובפרט דיין קידוש פוטר ממילא את היין של אח"כ ושל תוך המזון ואף אם נאמר שלא יצא בזה י"ח הקידוש מ"מ לא גרע מהך דהביא בב"י בסוף סי' ר"ו בשם תשו' אשכנזית שאם בירך אדם על היין וטעם ומצא שהוא מים עכ"ז כיון שהי' דעתו לשתות אח"כ יין יצא בזה הברכה ויוכל לשתות אח"כ וא"צ לברך כ"פ הרמ"א בסי' ר"ט וה"נ בזה כיון שהי' דעתו אתכא דבעה"ב אם יביא לו יין אח"כ להסעודה כנז'. אמנם אם יצא בזה י"ח קדוש על היין הנה לפימ"ש הט"ז (סי' רע"א ס"ק י"ט) במעשה שבא לידו שקידש על הכוס שסבור שהוא יין והי' מים ובכלי שני שהי' לפניו עוד הי' בו יין והעלה לדינא דיכול לשתות הכוס האחר שהי' לפניו בכלי על השלחן וא"צ לברך עוד הפעם בפה"ג וגם קידוש יצא י"ח בזה כנראה מדבריו שם וא"כ ה"נ בנידון דידן אף שלא הי' היין הזה ראוי לשתי' גם בפני המסובין כיון שבא ט"ג שיש עליו שאלה שהוא סתם יינם וגם אם נאמר דהוי רק ספיקא דרבנן דסתם יינם דרבנן עכ"פ יכולין לבררו ול"ש ס' דרבנן להקל ואינו ראוי לשתותו לשום א' מהמסובין עכ"ז כיון שהי' דעתו של המקדש אתכא דבעה"ב מה שיביא לפניו אח"כ יין להסעודה והוי כמו דעתו עליו ויוצא בזה י"ח קידוש לדעת הט"ז כמו שיוצא בברכת פה"ג על הכוס יין אחר שישתה מיד שהביאו לפניו (בנידון דידן) כוס אחר מיד ולא הפסיק כלל. אולם באמת המ"א לא ס"ל כן בנידון של הט"ז שם והמ"א כ' דאף שיוצא בברכת בפה"ג מ"מ צריך לקדש שנית והלב"ש הניח בצ"ע לדינא אם לקדש שנית כדברי המ"א. אמנם זהו אם הי' כוס אחר לפניו על השלחן בעת הקידוש וע"ז סמך הט"ז כנראה ותמך יתידתו להקל שא"צ לקדש עוד הפעם אבל בנידון דידן אף שגם בלא הי' לפניו הי' כמו דעתי עליו כיון שסמך אתכא דבעה"ב זהו לענין ברכת פה"ג אבל להקל שלא לקדש עוד הפעם צ"ע אולי דעת הט"ז רק בהי' לפניו ע"כ יצא י"ח קידוש בשתיית הכוס האחר שהי' לפניו ממש על השלחן אף שלא הי' על ידו ממש מ"מ אולי סמך הט"ז ע"ז להקל כמו שסברו חכמי בילוגראד שהתוכח עמם החכם צבי ז"ל (בתשו' חכ"צ סי' קס"ח ע"ש) בעובדא שהחכם המברך הי' נזיר ואחר תפס הכוס והחכ"צ חלק עליהם והעלה כיון דחכז"ל תקנו כ בהמ"ז על הכוס צריך שיתפוס על ידו ממש ולא בסמוך לו כמו שביאר שם בראיות מש"ס. וכ' שהחכמים מבילוגראד הודו לדבריו אח"כ. וא"כ ה"נ לענין קידוש אולי תמך הט"ז טעמו שמהני ג"כ מה שהכוס האחר הי' לפניו בשעת קידוש אולם נראין דברי החכם צבי דאיך שייך לומר שיוצא בזה בכוס שתקנו חכז"ל על ידו דייקא והוא כ' לענין בהמ"ז כ"ש לענין קידוש שחכז"ל תקנו על היין בכוס יין בידו וכיון שלא הי' ראוי לשתי' כנז' ולא שתו ממנו א"כ הלכה כד' הגאונים דלא יצא י"ח קידוש כשלא טעם ממנו כמ"ש שם המחבר בסי' רע"א (סעי' י"ד) ואיך נאמר שיצא ע"י הכוס האחר שעמד על הספסל או על השלחן וא"כ לד' החכ"צ י"ל בנידון דהט"ז דלא יצא י"ח קידוש כיון שלא הי' על ידו רק כוס מים ולא יין וא"כ הרי לנו בזה ג"כ כחולק על הט"ז והמ"א כתב בפירוש דצריך לקדש עוד הטעם ובנידון דידן שלא הי' כלל לפניו רק דעתו עלי' אולי גם הט"ז מודה דצריך לקדש עוד הפעם כנז' ע"כ נלע"ד שהי' צריך לכתחלה לקדש על הכוס האחר רק לדלג ברכת פה"ג ולשתותו (כיון שברכת פה"ג א"צ עוד הפעם לכ"ע). אמנם גם מי שסמך לשתות הכוס האחר ולא לקדש עוד הפעם אין מזחיחין אותו שיש על מה שיסמוך הוא רבינו הט"ז שנראה כן מדבריו אולי גם בנידון דידן כנז'. ומי שנטל ידיו ולא שתה הכוס האחר בודאי לא יפה עשה שכיון שהפסיק ולא שתה מיד הכוס האחר הרי עשה ברכת פה"ג מהקידוש לבטלה וגם מי שהפסיק פשוט ג"כ שלא יפה עשה. ונסלח לשניהם כי לכל העם בשגגה:
והנה נסתפקתי לע"ד דאם הי' עובדא כזו ששתו כבר היין ואחר ששתו הכוס בא השמועה כי היין הי' סתם יינם ודאי וכיון שכ' האחרונים שאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה א"כ לא עשה בזה איסור כלל כיון שא"צ כפרה וי"ל בזה בודאי דיצא י"ח קידוש. אך באמת מבואר ברמ"א (יו"ד סוף סי' קכ"ג) בשם תשו' הרא"ש דמי ששותה יי"נ (היינו סתם יינם בזמה"ז) בשוגג יתענה ה' תעניתים וא"כ הרי דבשוגג דסתם יינם עשה ג"כ איסור וצריך כפרה. והנה שמעתי מקשים עפי"ז ע"ד האחרונים דאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה א"כ סתירה לדבריהם מד' הרמ"א הנז' בשם תשו' הרא"ש. ולע"ד אין סתירה דשאני יי"נ היינו סתם יינם דפוגם בנפש מאוד דכל עיקר טעמם של האחרונים היינו שאיסור דרבנן רק איסור גברא ובשלא עשאו בזדון ל"ש איסור גברא כיון ששוגג הוא רק בדאו' עכ"פ עשה פגם בנפשו האכילת איסור ואיסור דרבנן אינו איסור חפצא רק איסור גברא ואסמכוהו אדברי הרמב"ם והש"ע חו"מ סי' רל"ד דנראה דבאיסור דרבנן אין נפשו של אדם חותה כשנודע לו אח"כ שאכל בשגגה (וכמו שכתבתי מזה באיזהו מקומן בספרי שו"ת מנחת אלעזר ח"א) ע"כ ע"כ בשוגג א"צ כפרה. ולפ"ז בסתם יינם שהאריך מהרנ"ש ז"ל וכל גאוני הדור בס' יין המשומר עפי"ד הזה"ק גודל האיסור שפוגם בנפשו אם שותה סתם יינם עד שסורו טמא יקראו לו וא"כ הוא איסור חפצא שמדמע ומטמא עוד הנפש השותה ממנו ע"ש בדבריהם ע"כ שפיר כ' הרמ"א שצריך כפרה לנפשו גם בשוגג משא"כ שאר איסורי דרבנן. עכ"ז גם אם נאמר מהב"ע גם מדרבנן מ"מ י"ל דיצא י"ח קודוש בדיעבד כששתה בשוגג אף שעשה פגם בנפשו מ"מ בשעת עשיית המצוה לא עשה העבירה דהשתיה הוא אחר קידוש וכעין מ"ש בשעה"מ פ"ה מה' לולב לענין ליקטן הענבים ביו"ט דלא הוי מהב"ע ואף שלא יצא י"ח קידוש אם לא שתה מעט כנ"ל מ"מ י"ל דלא הוי בשעת מעשה המצוה ממש. שוב ראיתי בשו"ת יד אלי' סי' כ"ג לענין מהב"ע מה שהשיג על הבאר עשק הנז' להלן ע"ש. וצ"ע עוד בזה:
וגם זאת נראה דאין לדון בזה להקל לשתות היין בדיעבד כשכבר בירך עליו ברכת פה"ג כנידוו דידן אף שרק שאלה יש עליו ולצרף אף לסניף דברי הבאר עשק בתשו' ע"ט ומובא בבאה"ט או"ח סימן ער"ב דכבר מחו לי' אמוחא בהלק"ט שכ' דאין זה מברך אלא מנאץ ועוד גדולים ע"כ קרא שם הבאר באר עשק כי התעשקו עמו ז"ל ע' בשו"ת בית יהודא מהר"י עייאש (סי' כ"ד) ובשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' מ"ה) ובברכי או"ח (סי' קצ"ו) ובשו"ת מהר"י אסאד חאו"ח סי' ק"ס) גם מ"ש בזה בשו"ת דברי יוסף (סי' כ"ה) למהר"י אירגאז ז"ל ויוסף הוא המשביר מ"ש עליו בענין גילוח הזקן במספרים ואכמ"ל. ובשו"ת יד אלי' סי' כ"ג. ע"כ פשוט דאין לצרפו אפי' לסניף בזה. והנלע"ד כתבתי. וה' יעזרני לשתות מיין המשומר בענביו ונחוג חג הקדוש הבע"ל זמן מתן תורתינו בשמחה והרחבה וכט"ס בקדושה. ובטהרה ונזכה להקריב מנחה חדשה לה' בתוככי ירושלים ב"ב ברחמי':
ידידוש"ת