אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן טוב

סימן טז

כבוד ידי"נ חביבי האברך כמשמעו הרב החריף וכו'. הנני לקיים הבטחתי להשיבך ע"ד קושייתך ע"ד הריב"ש מובא בחת"ס (חיו"ד סי' רי"ט) דגופו של אדם בינוני עולה בכ' סאה שהיא אמה ברחבו וחצי אמה בעוביו וג' אמות בגובהו דנמצא דאמה על אמה ברום ג' אמות הוא כפליים משיעור שיתכסה גופו בהן והוא שאמרו חז"ל מים שכל גופו עולה בהן הך עולה פירושו בטל כלומר שכל גופו יתכסה בהן כי האדם מחזיק כ' סאה והמים צריך להיות פעמיים היינו מ' סאה ולפי"ז הקשית ע"מ דאמרינן בחגיגה דף י"א דטהרות יש להן ע"מ שיסמוכו מקרא ורחץ את כל בשרו במים מים שכל גופו עודה בהן ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה האיך מרומז מקרא שצריך להיות כפול משיעור שכל גופו עולה בהן כדברי הריב"ש עכת"ד:

הנה באמת לא זכיתי להבין דברי החת"ס ז"ל מ"ש בשם הריב"ש כי לענ"ד לא נמצא בריב"ש כפי מה שכתוב משמו וז"ל הריב"ש (תשו' רצ"ד) ודרשו עוד מדכתיב את כל בשרו שיהי' כל גופו עולה בהן ר"ל בטל בהם מלשון תעלה באחד ומאה וזהו אמה על אמה ברום שלש אמות ר"ל שהמקוה שיטבול בה האדם המחזיק כל גופו ושיהי' בטל במים שבו דהיינו אמה על אמה ברום שלש אמות צריך שיהי' מלא מים כשיבוא האדם לטבול לא שיהי' הוא מכוסה במים בהתפחת המים מחמת גופו וכל זה הוא מה"ת עכ"ל הריב"ש בתשו' רצ"ד והנה החת"ס פירש כוונתו דהיינו שהאדם מחזיק כ' סאה ע"כ צריך שיהי' בטל במים חד בתרי שיהי' המקוה מ' סאה היינו כפול ממדת גופו ועפי"ז כ' ראי' לדעת הפוסקים דחד בתרי בטיל היינו תרי ממש כדעת המנח"י ולע"ד ז"א כונת הריב"ש כאשר כ' הריב"ש לאח"ז בסמוך (בתשו' רצ"ה) לענין תמיהת השואל על מתני' פ"ו דמקואות שלש מקואות בזה עשרים ובזה עשרים סאה מים שאובים וכו' ואיך יתפחו המים עשרים סאה באדם הטובל ע"ז כתב הריב"ש שזה אין פלא כלל והביא דעת התוס' דחגיגה ובשאר מקומות דקומת האדם ד' אמות אלא שנחשב לענין מקוה רק ג' אמות כדי שלא יטבע במקוה וכופף ראשו בשעת טבילה ודאמרי' בתרגום אסתר ג' אמות חתיכי הראש הי' כשנתלו וז"ל עוד שם ואם תאמר שבזמן הזה נכפפה קומתינו מפני אשמתינו כשנשנית מתני' דמקואות בזמן ההיא נשנית המתניתין דכוכין ומתניתין וכו' שהצריכו ארבע אמות (ר"ל שאם תרצה לחלק שאין ראי' מבני המן שהי' בדורות הקודמים ע"כ הי' בני ד' אמות אבל מתני' דמקואות שהי' אח"כ זמן רב מאוד הרי נכפפו הקומות ע"כ כתב דהא באותו זמן שנשנית מתני' דמקואות נשנית מתני' דב"ב ומתני' דמי שהוציאוהו וכן בת"כ כמ"ש שם ובכל אלו נראה ששיעור האדם בן ד' אמות אלא שהשיעור לטבול נחשב עד הראש ג' אמות כנז' ובכוכין וכיוצא מיירי בכל הקומה עם הראש א"כ כ"ש כשמתפיחין המים עכ"פ כ' אמות ע"י טבילת האדם גם בזה"ז. וע"ז כ' עוד שם הריב"ש וז"ל) אף כי בזמן הזה אני רואה ששיעורו של אדם בינוני צריך לפחות עשרים סאה עכ"ל הריב"ש ומזה (כנראה) החת"ס למד דכונתו דגם בזמן נתינת התורה ובזמן המשנה כן הי' האדם מחזיק רק עשרים סאה כמו בזמה"ז. ועפי"ז שפיר הקשה כת"ה דמנ"ל זה בקרא להיות כפול השיעור מקוה היינו שיעור מ' סאה. אמנם עפר אני תחת כפות רגלי החת"ס זצ"ל ואין כונת הריב"ש כן כלל דנמצא לפי"ד החת"ס דהריב"ש ב"ש בא להכחיש הידוע לכל קוראי הדורות. ולומר דאין שינוי בקומת האדם מעולם ועד עתה. ולמד כן החת"ס כנראה מלשון הריב"ש שכ' קצת בדרך ואם תאמר שנכפפה קומתינו וכו' היינו שאין ברור לו כן או שכתבו בדרך שלילה. אמנם באמת נראה בפשיטות דז"א כונתו רק כמו שכתבתי לעיל בפירושו בזה"ל כשנשנית מתני' דמקואות בזמן ההוא נשנית כמתניתן דניכון וכו' ופשוט כונתן כיון שנשנו בזמן א' המשניות הנז' (שנז' קומת האדם ד' אמות) עם המשנה דמקואות א"כ בודאי הי' אז קומת האדם ד' אמות ע"כ בודאי מתפיח כ' אמות ויותר ולא תקשי קו' השואל ע"ש. אבל באמת מאז (זמן חכמי הש"ס) ועד עתה (זמנו של הריב"ש) י"ל ג"כ נשתנה ונכפפה קומתינו (דאם כונתו כמו שחשב החת"ס דלא נשתנה כלל ומחזיק האדם בינוני רק כשיעור מים עשרים סאה כמו שמצא בימיו א"כ למה כתב הריב"ש וא"ת שנכפפה קומתינו וכו' כשנשנית מתני' דמקואות בזמן ההיא נשנית כמתניתין דכוכין וכו'. וכי הריב"ש הי' בזמן חכמי המשנה שהי' בעת החורבן והלא מהם ועד זמנו נמשך בערך אלף שנים ואיך ברור לו שבזמן אלף שנים אלו לא נתקטנו הקומות ולא נשתנו כלל א"ו פשוט כמו שכתבתי. ואין להאריך) וגם שסיים א"ף כ"י בזמ"ן הז"ה (היינו גם בזמנו שנתקטנו עוד הקומות כנז') אני רואה ששיעורו של אדם בינוני צריך לפחות עשרים סאה ר"ל מזה נוכל לידע כי עכ"פ בזמן הכמי הש"ס והקודם בע"כ הי' יותר קומתו וא"כ הי' מחזיק אז קרוב למ' סאה ע"כ כ"ש שלא יפלא תמיהת השואל איך יתפח ע"י טבילת האדם כ' סאה ובפרט שתנועת המים מסייע בתפיחתם כמ"ש שם וכונתו פשוט ג"כ ששפיר ששיערו חז"ל מ' סאה שהוא טבילת האדם בינוני בזמנם שיטבול במים בריוח ובודאי בזמן חכמי הש"ס הי' מחזיק האדם בינוני קרוב למ' סאה היינו עם המלבושים (כמ"ש התוס' בחגיגה) הוא מ' סאה דאל"כ אמתא באמתא האיך יתיב והריב"ש אינו חולק על התוס' בזה ואדרבא הוא מחזק דבריהם והביאם שם. וכמו שנראה ג"כ מלשונו בסי' רצ"ד שהבאתי לעיל שכ' כונת חז"ל בחגיגה שיהי' בו מים כ"כ שיהי' גופו עולה בהן והיינו שלא יצטרך שיהי' מכוסה במים רק עי"ז שיתפחו המים רק שיהי' מלא מים סביב לגופו גם בבואו להמקוה וזהו כונתם שיהי' כל גופו עולה בהם. ומ"ש החת"ס מדברי הריב"ש סתירה להפוסקים שס"ל שביטול ברוב לאו דוקא חד בתרי בטיל ז"א סתירה לפי דברינו ואדרבא ראי' קצת להם שכיון שכ' לשון עולה היינו בטל מזה נראה שס"ל שאם המים רק יותר מעט משיעור גוף האדם אז נקרא האדם בטל ול"צ להיות כפול ליבטיל בתרי ממש (דאם הי' מחזיק בזמן הריב"ש שיעורו של אדם בינוני כ' סאה בודאי בזמן הללמ"מ הי' מחזיק שיעור האדם יותר ונמצא חסר אז בזמן הללמ"מ בהמים מהשני פעמים כנגד שיעור האדם שיתבטל). ועוד נלע"ד דלפי"ד התוס' דג' אמות חשבו עד הצואר והטבילה תהי' ע"י הרכנת ראשו וא"כ בע"כ צריך מקום במי המקוה להרכנת ראשו לפניו או לצדדיו מלבד הג' אמות שהם עד צוארו ועפי"ז שיערו חכמים השיעור ס' סאה שיהי' בריוח כדי הרכנת ראשו מקום ג"כ במים או כמו שחשבו התוס' עם המלבושים היינו שיהי' מים במקום המלבושים ועי"ז יהי' מקום להרכנת ראשו בהיותו ערום וי"ל שהכל כונה ושיעור א' עד שיהי' המקום בריוח שיבא הגוף ושימלאו המים סביבותיו כמ"ש הריב"ש זהו שיעור מ' סאה ששיערו:

אמנם כ"ז רק השערת חכמים להסמיכו לקרא ששיעור מ' סאה הוא שיבא במים את כל בשרו בריוח כנז' אבל שיעור מ' סאה הוא הללמ"מ מדאורייתא וחכמים אסמכוהו בקרא לחשוב בערך לפי קומת האדם שיבא המים בריוח וכמ"ש שם הריב"ש בתשו' רצ"ד וז"ל ואמת שאין מ' סאה כתוב בתורה ולא שלש אמות אלא שכך למדו חכמים מתי השמועה שמה שכתוב בתור' את כל בשרו ר"ל כל גופו עולה בהן שהן אמה על אמה ברום ג' אמות כמו שלמדו מהללמ"מ שהאכילה הכתובה בתורה הוא בכזית והאוכל ביוה"כ בככותבת וכמו שלמדו מפי השמיעה לל"ט מלאכות בשבת וכו' עכ"ל הריב"ש. והללמ"מ היא דאורייתא מקובל שיעור מ' סאה וכיון שחז"ל אמרו במתני' חגיגה הטהרות יש להן ע"מ שיסמוכו בקרא ע"כ הוכרח לפרש דברי הגמ' ולמצוא חשבון באופן שיהי' מכוון ומותאם כונת את כל בשרו לחשבון מ' סאה כנז' אבל באמת היא רק אסמכתא בקרא וזהו הכינה במתני' יש להן ע"מ שיסמוכו היינו בדרך אסמכתא לרמז בזה מה שנאמר לנו השיעור הללמ"מ. וכן ההכרח לומר בזה כמו שכ' בס' זכר לחגיגה הקשה ג"כ הרבה קושיות בזה דאם למדו חכמים שיעור ג' אמות במקוה מזה הכתוב א"כ יהי' צריכין שיעמוד גופו כ"כ בגובה קומתו בלי הרכנת גופו ולמה תפסו החבל בשני ראשין שזהו שיעור מ' סאה דהיינו אף אם המקוה בשטח רב וצריך לכפוף ולפשוט לארכו (כמו שהיא ההלכה) א"ו בזה הי' מקובל שיעור מ' סאה מהללמ"מ ואסמכוהו אקרא וכן הקשה שם מהך דמצורע שנא' וגילח את כל שערו ואפ"ה לא מפרשינן דצריך לגלח את כל שערו יחד ולמה כאן אמרינן דמשמע כל בשרו כאחד כמו שפירש"י בעירובין א"ו דזהו רק אסמכתא ועיקרו מהללמ"מ והיא באמת מה"ת שהללמ"מ דאו' כנז' וכן כתבו התוס' בנדה (נ"ו ע"ב) על זה שנא' בחגיגה שם שיש להן ע"מ שיסמוכו שהיא רק אסמכתא. וכן יש עוד ראיות וז"ב לע"ד ודו"ק כי קרוב הוא בעה"י:

ידידוש"ת

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה