אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן יז

סימן יג

בענין שנסתפקתי אם סומא שייך במ"ע דרבנן.

במס' ביצה (ט"ז ע"ב) האי סמיא דהוי מסדר מתניתא קמי' דמר שמואל חזיא דהוי עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותיבי עירוב תבשילין א"ל סמוך אדידי לשנה חזי' דהו' עציב א"ל פושע את לכ"ע שרי ולדידך אסור עכ"ל הגמ' פירש"י מסדר מתניתא שהי' יודע משניות בגירסא ומחזיר עליהן לפני מר שמואל שהוי סדורות בפיו כעיקרן עכ"ל ובד"ה לדידך אסור פירש"י שאין דעתי על המזידין והפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים עכ"ל רש"י והענין פלא. א) כי למה הזכיר הש"ס שהי' המעשה בסומא ב) וגם כי הי' גדול בתורה כ"כ שהי' יודע המשניות וסדורות בפיו כעיקרן. ג) ואח"כ בשביל ששכח עוד לשנה הבאה מלהניח ע"ת אמר עליו פושע את כפירש"י שהוא בכלל המזידין והפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים. ד) קו' הט"ז בסי תקכ"ז ס"ק ט' למה נקרא פושע הלא י"ל שרק טעה וסבר דמותר לסמוך על חבר עיר ע"ש עוד מזה בט"ז. ה) למה לא הביאו הפוסקים ראשונים מהך דהאי סמיא דמי שסומך שני פעמים על חכם העיר נקרא פושע ולא מהני. והרמב"ם לא הזכיר כלל דמי שסומך על חבר העיר נקרא פושע כמו שנראה מהך דהאי סמיא וע' מה שהעיר בזה בתשו' כנסת יחזקאל סי' כ"א. ונלע"ד בזה דהנה כ' בתוס' בתוס' בכמה מקומו' בעירובין צ"ו ע"א וכן בב"ק פ"ז ע"א ובמגילה כ"ד ע"א) דהסומא אף שפטור מן המצות לר"י מ"מ מדרבנן חייב במצות עשה והנה יש להסתפק לע"ד אם חייבוהו רבנן גם במצות דרבנן דלכאו' י"ל כיון דזהו בעצמו תקנתא כמו שכ' התוס' הטעם כדי שלא יהי' כנכרי בלא מצות כלל א"כ לפי"ז די במ"ע דאורייתא אבל במ"ע דרבנן הוי כעין תקנתא לתקנתא דלא עבדינן כמו דאמרינן בכמה מקומות א"כ הסומא פטור ממצות דרבנן אולם י"ל כיון דכ' הפמ"ג בפתיחה כוללת דהיינו רק במ"ע פטור הסומא מדאורייתא אבל בל"ת מחוייב מדאו' ג"כ (ובשו"ת נו"ב תנינא חאו"ח סי' קי"ב מבן המחבר מפקפק ע"ז ואכמ"ל) וא"כ כיון שכל דרבנן הוא מלא תסור כמ"ש הרמב"ם בס' המצות בשם בה"ג וא"כ י"ל כיון שבלאו דלא תסור הוא חייב מדאו' ע"כ חייבוהו חכמים גם במ"ע דרבנן ששייך גביי' ג"כ לאו דלא תסור כדאמרי' בש"ס שבת והיכן צונו מלא תסור (ויש לומר דז"א דא"כ יהי' חמור לגבי סומא מצוה דרבנן ממצות דאורייתא דהא מ"ע דאו' הוא פטור מה"ת ובדרבנן יהא חייב מטעם לאו דלא תסור דהא בכלל לאוין דחייב מה"ת לדעת הפרמ"ג כנזכר ויש לומר דכמו שתי' בספק דבריהם לקולא אף שהוא בלאו דלא תסור מ"מ כיון שחכמים הקילו מעצמם וע"כ ל"ש לאו דלא תסור בספיקו כן ה"נ י"ל בזה כיון דאם נאמר דחכמים לא תקנוהו המ"ע שלהם בסומא אז ל"ש גבי' מדאו' כלל הלאו דלא תסור אך י"ל כיון דעכ"פ סוף כל סוף הסומא בכלל לאו דלא תסור ע"כ תיקנו חכמים גבי' המ"ע דרבנן כמו בשאר העולם וק"ל). והנה עירוב תבשילין הוא מדרבנן ואף שבש"ס ביצה שם בדף הקודם אסמכי' אקרא אר"א מכאן סמכ"ו חכמים לע"ת מן התורה היינו לאסמכתא בלבד אבל פשוט וברור בכל הש"ס שע"ת רק מדרבנן והנה נודע דעת הקרית ספר להמבי"ט ז"ל ה' ממרים (ומובא ג"כ בלח"מ שם) להכריע שהיכא שאומר שאינו עושה המצוה הזה או מיקל באיסור הזה מחמת שהוא רק דרבנן אז בודאי עובר בלא תסור מה"ת כיון שהוא מיקל ומזלזל בדברי חכמים להיותם רק מדבריהם ועמ"ש בעה"י בחיבורי מנחת אלעזר ח"א סי' א' ובח"ב בזה סי' י"ג אות א'. ולפי"ז י"ל האי סמיא דהוי מסדר מתניתא קמי' דמר שמואל דלא הוי אנח ע"ת שפיר ס"ל בתחלה כיון דהוא רק מ"ע דרבנן והוי כמו תקנתא לתקנתא בסומא כיון דגם מ"ע דאו' אינו מחוייב סומא רק מדרבנן ע"כ הקיל ולא אנח ע"ת ואחר שחשך היום חזיא מר שמואל דעציב כיון דלא אנח עירוב תבשילין וחשב שבאמת לבו נוקפו כיון דעכ"פ לאו דלא תסור שייך גם בסומא ע"כ שפיר חייבוהו חכמים גם במ"ע דרבנן שהוא מלאו דלא תסור ע"כ פלפלו בזה והוכיחו לו שחייב במ"ע דרבנן משום לאו דלא תסור וכיון שלא הי' לו באפשר לעשות ביו"ט א"ל סמוך אדידי. לשנה האחרת חזיא דהוי עציב וא"ל מפני מה עציב והשיב ג"כ שלא הניח ע"ת ושוב הרעיש עליו מר שמואל כי ראה בזה שלא עשה בשגגה רק שהלך לשיטתו בשנה העברה ועדיין מחזיק (האי סמיא דמסדר מתניתי') שיטה זו שהקיל לעצמו בעיו"ט שלא הניח ע"ת רק מחמת שהוא סומא ופטור ממ"ע וללאו דלא תסור אינו חושש לומר שיהי' דאורייתא והוא מיקל בדברי חכמים שאין כח לדבריהם בכח לאו דלא תסור ע"כ שפיר א"ל פושע את וזהו שפירש"י שפיר שאין דעתי על המזידי"ם והפושעי"ם שאינ"ם חרדי"ם לדבר"י חכמי"ם דייק לשונו הזהב שלזה הי' כונת מר שמואל (והיינו כד' הקרית ספר הנז' שאם מיקל בדברי חכמי' להיותם רק מדבריהם אז עובר בלא תסור מדאו') מחמת שהוא כנראה במתכוון עשה מחמת שאינו חרד לדברי חכמים לומר שהם מלאו דלא תסור כנז' ע"כ א"ל פושע את (ומה דהוי עציב אח"כ י"ל אולי נתחרט אח"כ והוא הוכיח' על דעתו ומחשבתו בעיו"ט כי על כן פירש"י שא"ל אין דעתי על המזידים והפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים היינו כי בעיו"ט בעת שהניח מר שמואל ע"ת לא הי' דעתו על המזידים וכו' והוא הי' אז מזיד בדעתו וגם י"ל שהי' עציב אח"כ הסומא ביו"ט מחמת שחשב כיון שיש לו אסמכתא מהכתובים כנז' ע"כ הוא מלאו דיו"ט דאו' וחייב אולי גם סומא בזה ולא מלאו דלא תסור) אבל באמת מי ששגג לתומו בשנה הבאה מודה גם מר שמואל דמותר לסמוך על חבר ולא קשה מה שהקשיתי לעיל ומיושב הכל על נכון כל הקושיות בעה"י וא"ש ודו"ק. [ועיי' מ"ש בזה לקמן סי' ל"א אות ג' בעה"י]

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה