אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן יב

סימן יא

ב"ה כבוד הה"ג וכו' מ"ש על מ"ש בעה"י בחיבורי מנחת אלעזר (סי' נ"ח) שהקשיתי לפי"ד הרמב"ם ולפי"ד החוו"ד דס' עשה מודה הרמב"ם דלחומרא א"כ מה זה דאמרינן בש"ס חגיגה פ"ב בתולה שעיברה אי חיישינן לדשמואל ע"ש וכת"ה תמה דלפי דעתו הפי' בגמ' להיפוך דהיינו אי שכיח דשמואל חיישינן היינו שנבעלה ע"י הטיי' ואז אסורה לכ"ג וכן הראה מהגהות הב"ח שהגיה כן בתוס' (ד"ה בתולה שעיברה) ואי ''לא" שכיחא דשמואל מהימנא וכן קצת הוכחה מהגהת ר"י פיק עכת"ד:

הנה כאשר נפרש כן בדברי הש"ס חגיגה דחיישינן היינו לחומרא שמא נבעלה ע"י הטיי' וע"ז משני בן זומא דחיישינן רק שמא באמבטי עיברה והיינו חיישינן לקולא. הנה יסתער עלינו עי"ז כמה קושיות. א) דהעיקר חסר מן הספר בגמ' דאם נפרש דהאיבעיא הוא אם נתעברה ע"י מה שנבעלה ע"י הטיי' או ע"י אמבטי נתעברה ובהאיבעיא באמת לא נזכר כלל אמבטי והעיקר חסר עי"ז דז"ז אין פי' להאיבעיא דמה איבעיא לי' אם חוששין לדשמואל שנבעלה בהטיי' או לא. הרי חזינן בע"כ שנבעלה בהטיי' דהא נתעברה וגם מיירי שמצא לה הכ"ג כבר בתולים כמו שפירש"י וא"כ בעל כרחך רק כשנבעלה ע"י הטיי' ומה זה ספק. דהא לא מיירי כלל בהאיבעיא ממציאו' אמבטי בקס"ד וא"כ אין כאן ספק כלל ובודאי שנבעלה ע"י הטיי' והנה לזה יש גי' בס' דקדוקי סופרים דגרס באמת נוסף בהאיבעיא (בסוף האיבעיא) ''וחיישינן שמא באמבטי עיברה" ע"ש בהגה"ה בס' הנ"ל אבל כפי נוסח הש"ס דילן ליתא כלל גי' זו וקשה כנזכר ב) קשה. דהא לפי פירש"י וכמובא בתוספות ד"ה בתולה שעיברה ואי שכיחא דשמואל מהימנא משמע דאדרבא שכיחא דשמואל היינו לתלות עי"ז להקל וזהו להיפך מפי' זה. ועל כרחך צריך למחוק (לפי פי' זה) ולתקן כגי' הב"ח שם בתוס' ונודע דבמקום שאפשר שלא למחוק. יותר צריכין לתקן הגי' הישינה. ג) ביותר קשה על עיקר הדבר דלפי"ז הפי' על כרחך צריכין לחלק דאם נתעברה מביאת הטיי' אף שיש לה בתולים מ"מ אסורה לכ"ג ואם ע"י אמבטי נתעברה אז מותרת. ואטו בעולת בעל נאמרה בתורה הלא לא נאמר רק והוא אשה בבתולי' יקח וא"כ ממ"נ אם יש לה עדיין בתולים והיא אשה בבתולי' עדיין א"כ גם בנבעלה ע"י הטיי' תהי' מותרת לכ"ג ואם נאמר דמה שנתעברה זהו מגרע אותה לכ"ג א"כ גם בנתעברה ע"י אמבטי אסורה לכ"ג בע"כ ואיזה סברא לחלק ולאוסרה בנתעברה ע"י הטיי' וכיון דמ"מ יש לה עדיין הבתולים תהי' מותרת דהא בעולת בעל לא נמצא כלל בזה בתורה לקפידא רק אם יש לה בתולים. ואם ממה שנתעברה א"כ גם ע"י אמבטי תאסור. ד') קשה אם נפרש בסיפא חוששין שמא באמבטי היינו לקולא וברישא חוששין היינו להחמיר קשה מאוד למה לא מפרש בגמ' דחוששין דסיפא היינו לקולא. או ברישא דחוששין היינו לחומרא כדי שלא נטעה. דלא מצינו כזה. בפרט לסתור בהפי' חוששין מרישא לסיפא:

אלא ודאי כדי לתרץ כ"ז יתפרש נכון יותר כמו שפירשתי בגמ' ושכן נראה מפירש"י בד"ה בתולה שעיברה מהו לכ"ג וז"ל והיא אומרת שימצאו לה בתולים אי נמי כ"ג נשאה ולא ידע שהיא מעוברת ומצא לה בתולים ואחר כך נמצאת מעוברת מהו לקיימה משום בתולה מעמיו יקח עכ"ל רש"י. וכן הביא התוס' בשמו כגי' דידן וז"ל בד"ה בתולה שעיברה מהו לכ"ג ופירש"י שהיא אומרת בתולה אני ואי שכיחא דשמואל מהימנא עכ"ל ר"ל דזהו הפי' א' ברש"י ''שהיא אומרת שימצאו לה בתולים'' והיינו שנבעלה ע"י הטיי' ואז יש לה עדיין בתולים והאיבעיא הוא רק אם נאמין לה שימצאו לה בתולים דאז מותרת כיון דצריכין רק והוא אשה בבתולי' יקח וכיון שאומרת שיש לה בתולים נאמין לה ע"כ איבעיא אם שכיחא דשמואל לבעול בהטיי' אז יש להאמין שימצאו עוד בתולים כיון דשכיח שנבעלה בהטיי' ויש לה עדיין בתולים ע"כ מותרת לכ"ג אבל אי דשמואל לא שכיח אינה נאמנת לומר שהי' דבר דלא שכיח ושיש לה עדיין בתולים ובאמת לא מיירי כלל מאמבטי בקס"ד בהאיבעיא ע"כ לא הזכיר כלל מאמבטי בהאיבעיא ורק בן זומא חידש זאת אח"כ מציאות זו ומיושבין כל הקושיות (א' ב' ג' ד') שהקשיתי לעיל וגם בדברי בן זומא חוששין שמא באמבטי עיברה הוי לקולא בע"כ כהגהת הגמהר"י פיק זצ"ל והוא כמו בהאיבעיא חוששין היינו לקולא שניהם בכונה וסגנון א'. (ומה שציין הגאון מהר"י פיק בסיפא דחוששין היינו להקל ולא ציין זה בתחילת האיבעיא אין ראי' כ"כ וגם אם נאמר דהמהר"י פיק זצ"ל סבר כדבריכם עכ"פ קשה קושיות הנ"ל ע"כ יתורץ בעה"י הכל על נכון יותר כפי שנראה באמת מדברי רש"י ותוס' בגי' שלפנינו כנז' וגם ממה שהביא ראי' הגמהר"י פיק מרש"י שבת קנ"א ע"א ד"ה ושמואל ע"ש ומה שהביא רש"י שם דחוששין שמא באמבטי עיברה היינו לקולא י"ל חדא מיני' נקט בקצרה לדוגמא ובאמת גם ברישא חוששין היינו להקל וז"פ) אמנם רש"י ז"ל מה שכ' אי נמי כ"ג נשאה ולא ידע שהיא מעוברת ומצא לה בתולים וכו' כנז' לשונו י"ל זהו פי' אחר שמפרש רש"י והיינו כפי' כת"ה דאף שמצא לה בתולים מ"מ כיון שנמצאת מעוברת האיבעיא הוא אם לקיימה משום בתולה מעמיו יקח אשה כיון דשמואל שכיח ושמא נבעלה ע"י הטיי' וחוששין היינו להחמיר. והנה לפי פי' הב' הזה ברש"י והיינו כפי דבריכם כנז' בודאי לא קשה כלל על הרמב"ם מה שהקשיתי שם בחיבורי (סי' נ"ח) כיון דחוששין היינו להחמיר אבל לפי"ז יהי' קשה הד' קושיות הנ"ל וא"כ בע"כ נפרש כפי' הא' ברש"י וכמו שהביאו התוס' כגי' שלפנינו (בלי הגהת הב"ח זצ"ל) רק פי' הא' וחוששין לדשמואל היינו להקל וא"כ לפי"ז עדיין קשה על הרמב"ם הקו' שהקשיתי שם בחיבורי בס"ד אמנם הב"ח כנראה למד הפי' ברש"י דאינו ב' פירושים וכונת רש"י היינו בשני מציאיות או שאומרת שימצאו לה בתולים אי נמי שכבר נשאה ומצא לה בתולים ולפי"ז ל"ק על הרמב"ם כנז' ודו"ק:

שוב ראיתי בשער המלך סוף פי"ז מה' איסורי ביאה שנתעורר על דברי התוס' אלו בחגיגה לפי גי' הישינה וע' בס' זכר לחגיגה מה שיישב דבריו והעלה דבאמת י"ל אם נבעלה לכשר ע"י הטיי' כשירה לכ"ג עדיין אם יש לה בתולים אף שנבעלה מאיש וע' מל"מ שם ופט"ו מה' אישות ובס' יד דוד על מועד בחגיגה שם וע' מנחת חינוך (פ' אמור) שהביא ג"כ מהמל"מ דמש"ס דחגיגה דבתולה שעיברה נראה דאם נבעלה ע"י הטיי' ויש לה בתולים אז מותרת לכ"ג והיינו כפי' דידן בגמ' הנז'. עכ"פ הדבר תלוי באשלי רברבי ולפי"ד הסוברים כגי' הישינה וגם בנבעלה ע"י הטיי' כשירה לכ"ג וכדברינו ולפי"ז שייך הקו' לפי"ד הרמב"ם והחוו"ד שכתבתי שם (בסי' נ"ח) כנ"ל דמ"מ ספק הוא אם ימצאו לה בתולים ודו"ק:

ומ"ש כת"ה די"ל דלאו משם ספק קאתינן בזה ורק משום שנאמנת לגבי עצמה כמו ע"א נאמן באיסורין ואי דשמואל לא שכיחא הוי כע"א בהכחשה עכ"ד. הן אמת שמדברי תוס' שם נראה דמ"ש רש"י דאי דשמואל שכיחא נאמנת היינו מטעם נאמנו' כמ"ש שם בד"ה בתולה שעיברה. אמנם כל עובר יפלא ויקשה על דברי רבותינו בתוס' שם ע' בשעה"מ שם הלכה הנ"ל שהניחם בצ"ע ובס' זכר לחגיגה ובס' יד דוד דהא גם לר"ג יש לחוש שנבעלה בהטיי' לנתין או לממזר ואין לומר דאומרת לפלוני כשר נבעלתי דא"כ אין להסתפק שמא באמבטי עיברה ע"ש בספרים הנז'. וגם בטורי אבן הקשה עליהם. וממילא כאשר יוקשו על תירוצם של התוס' אז קשה על דברי רש"י ז"ל אם נפרש כונתו מטעם נאמנותה שאומרת לנו אלא ודאי בעל כרחך לולא דבריהם ז"ל נראה לפרש דברי רש"י בפי' הא' דאי דשמואל שכיחא נאמנת היינו שיוכל כ"ג לישאה מטעם ספק וכיון דשמואל שכיח הוי ספק השקול ואז מותרת לכ"ג מדינא מדאורייתא (ובן זומא ומאן דאיבעי' מיני' ס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא כמ"ד דבעינן חתיכה משתי חתיכות) ולא מיירי כלל מחומרא דדבריהם וממילא ל"ק מה שהקשו גדולי אחרונים הנ"ל מחשש שמא נבעלה לפסול דבאמת לא מיירי רק להתירה מדאורייתא מטעם ספק לקולא וכונת רש"י אינו מטעם נאמנות עדותה ורק צריך שהיא תאמר כן דאל"כ לא הוי ספק להתירה כלל וז"פ ומחמת ספק יש להתירה כדברי' לכ"ג (והיינו כעין דאמרו המניהו רבנן בדרבנן כיון שס' מותר מה"ת כנז') זה הי' נלע"ד בתחלה לחומר הנושא ובע"כ לפרש כן כנז' אמנם אם נאמר כהחוו"ד דבס' עשה גם הרמב"ם מודה אז לא יעלה ארוכה וזהו שהקשיתי שם בקצרה:

ומ"ש דהא גם לדעת הרמב"ם עכ"פ מדרבנן אסור כל ספק דאו' וא"כ מה איבעיא בגמ' דהא עכ"פ מדרבנן יאסר בספק דאו'. לק"מ דהא על כרחך מיירי שם האיבעיא רק אם מותרת מה"ת ולא מדבריהם דמדרבנן אסור עכ"פ מטעם מעוברת חבירו דאסור עכ"פ מדבריהם א"ו דמיירי רק מה"ת ע"כ שפיר איבעיא אם נאמר דס' דאו' לקולא מה"ת כמבואר שם. וה' יאיר עיניני בתורתו ובמצותיו בכט"ס:

דוש"ת ומוקירו

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה