אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן יא

סימן י

כבוד וכו' מ"ש לערער על דברינו בחיבורי מנחת אלעזר בסי' ל"ג וכל רואה באמת יראה כונתי שקצרתי בדבריי היינו דהמ"א שכ' בסי' רע"א להחמיר הוא לשיטתו ודעתו (בשי' הפוסקים) בסי' רצ"ט שמחמיר ג"כ שם בהבדלה אבל להט"ז שם מותר גם ביהשמ"ש גם בקידוש וכן מפורש כדברינו במחצית השקל סי' רע"א ס"ק י' שם וז"ל אבל להרא"ש דהסוגיא מיירי דוקא בודאי חשיכה ה"ה לענין התחלה מיירי דוקא בודאי חשיכה אבל בספק חשיכה אפי' להתחיל מותר וכן פי' הט"ז רסי' רצ"ט ע"ש וכן מורה פשטות לשון ש"ע שכ' וכו' ולפי"ז ליתא לדברי מ"א שכתב כאן וכו' עכ"ל מחצית השקל וכונתו פשוט דלפי"ז גם לענין קידוש אין איסור רק בודאי חשיכה דכל הסוגיא לא מיירי רק מודאי ולא מספק והט"ז חולק על המ"א בזה ע"כ בא לפרש שם טעמו של המ"א שמפרש בשיטת הפוסקים כשיטתו להחמיר בין בקידוש בין בהבדלה וכמע"ל צווח כי פשיטא לי' דגם הט"ז לענין קידוש מודה דאסור כהמ"א וז"א וממפורש במחצה"ש דלפי"ד הט"ז בפי' ד' הרא"ש ליתא לדברי המ"א כאן לענין קידוש וז"פ. וכ"כ הפמ"ג באשל אברה' שם סי' רע"א דכונת המ"א רלהי"א בספק חשיכה וכו' א"כ ספק חשכה בהבדלה אסור א"כ ה"נ בקידוש כה"ג אסור עכ"ל הפמ"ג וזהו כונת דברינו בפשיטות גם מ"ש לפרש בגמ' סוכה אי אתרמי לי' סעודתא היינו שמיירי שישב מבעוד יום מי לא ראה את גודל הלחץ זו הדחק לפרש כדבריו ופשיטא דלשון איתרמי לי' היינו אם ביהשמ"ש איתרמי לי' סעודתא שישב לאכול. וגם פשוט שלא כתבתי כ"ז רק לדעת הט"ז ולהביא ראי' לדבריו ולהמ"א אין הלכה כן וז"פ וכמו שכתבתי שם:

גם מ"ש כת"ה וז"ל ולפי"ז אין ראי' כלל מסוכה די"ל דוקא גבי שבת דקובעת מש"ה אסור לטעום קודם קידוש ואף בהשמ"ש לשיטת וכו' אבל גבי יו"ט דאינה קובעת למעשר רק שמחוייב לקדש כשיגיע ליל יו"ט א"כ דוקא סעודה אסור קודם קידוש לפי שקידוש צריך להיות במקום סעודה וקודם לה עיי' ר"ן שבת וכו' אבל מנ"ל איסור טעימה קודם קידוש וכ"ש בהשמ"ש עכ"ל כת"ה. ולא הבנתי כלל דהלא לא מיירי שם בש"ס סוכה מטעימת ביהשמ"ש רק אי איתרמי לי' סעודתא היינו סעודת קבע דטעימה בלא"ה פטור מסוכה ובע"כ מיירי בסעודת קבע ובסעודת קבע גם כת"ה כ' דפשוט דאסור גם ביו"ט לפי שקידוש צ"ל קודם סעודה כנ"ל וא"כ קשה כמ"ש שם במנח"א דאיך מותר לו לאכול סעודתא ביהשמ"ש ובע"כ דאסור רק בודאי חשיכה אבל בספק מותר ע"כ מותר גם סעודה וכ"ש טעימה ביהשמ"ש ע"כ גם אם נאמר דשבת קובעת למעשר ולא יו"ט מ"מ כיון דביו"ט מותר ביהמ"ש גם סעודתא לפי"ד הגמ' הרי דכל האיסור לענין קידוש לא נאמר רק בודאי חשיכה אבל בספק מותר ע"כ מותר גם סעודה וכ"ש טעימה ביהשמ"ש. ע"כ מזה בע"כ דכל האיסור לענין קידוש לא נאמר רק בודאי חשיכה וביו"ט מותר גם סעודתא ביהשמ"ש א"כ כמו כן בקידוש שבת י"ל דעכ"פ טעימה מותר דלא אסרוה ביהשמ"ש לענין קידוש רק בודאי חשיכה כנזכר וכ"ז ברור:

ב) גם מ"ש כת"ה על דברינו במנח"א ח"א בסי' ל"ה על קו' הצ"צ החדשות לר"ל ביוהכ"פ שחל בשבת יאכל כזית וכו' ע"ש והשיג כת"ה הן אמת שי"ל כדברי דכיון דאחשבי' למצות אכילת שבת הוי אכילה שפיר אמנם לענין יוהכ"פ כיון דבעינן מיתבא דעתי' א"כ לא מיתבי דעתי' פחות מככותבת עכת"ד והביא מדברי האחרונים דגם לר"ל דס"ל כ"ש למכות מ"מ ביוהכ"פ דכתיב בי' עינוי מודה ר"ש דאינו חייב עד שיאכל כשיעור דמיתבי דעתי'. הנה יש ליישב דברינו באמת דהא מצות ג' סעודות בשבת הוא משום וקראת לשבת עונג וכמ"ש הרמב"ם וא"כ באכילת רשות שפיר י"ל דלא מיתבי דעתי' פחות מככותבת גם לר"ש משא"כ אם יאכלו בתורת סעודת שבת כדי לקיים מצות וקראת לשבת עונג שוב הוא עובר על ועניתם את נפשותיכם שהוא היפך מעונג. והוי תרתי דסתרי אהדדי. ומחמת חשיבת המצוה בע"כ נחשב לו שקיים בזה מצוה עונג א"כ עבר על ועניתם את נפשותיכם ואיך שייך לומר גם לר"ל שיעשה כן ביוהכ"פ שחל בשבת כנז' ודו"ק:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה