מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן טו
כבוד הרב המאה"ג וכו' לתשו' יקרתו. הנה מ"ש כת"ה דאף שנהגו מעולם להחמיר כהחת"ס שאין לפדות בנו בבאנקנאטען מ"מ בקראנען מטבעות שבימינו י"ל שיהי' די בערך חמשה עשר קראנען או יותר קצת יען שהוא שוה כסף היינו שיכולים לקנות בו כסף צרוף ה' לויט וקווינטל וא"צ להחמיר כמו שנהיגו עתה כמה גדולים ליתן 22 קראנען מפני שיש בהם כסף צרוף ה' לויט וקווינטיל בעצם. וחילק בין באנקנאטע שנדפס עליו כן שהוא שטר שכל מי שיביאו ישלמו לו השטאאטסקאסע הסך הלז בכסף מטבעות משא"כ בקראנען שאז נחקק עליהם כנוסח הזה אף שאין בהם כ"כ כסף צרוף והם נקחים רק בתורת שטר מחוק המלכות מ"מ הוי כמו שוה כסף כיון שמתקבלים בכל מקום במדינה במחיר הזה לקנות בו כסף צרוף במשקל הנז' ורצה לדמותם לחפץ יקר שקונים מאדם גדול אף שאין בו שיוי בעצם רק א' ר"כ (בדרך משל) עכ"ז גם המותר ל"ש לומר עליו דיוחשב רק ראוי כמו שטר דאין הבכור נוטל פי שנים ז"א דהא החפץ בעצמו שוה למי שמשתוקק עליו מחמת חשיבת פקודת המלכות והמדינה עכת"ד. הנה לבבי לא כן ידמה וגם אם הי' מקום קצת לחלק באיזה סברא כדברי כת"ה הנה מה נעשה דהא מ"מ החומרא שנהגו שלא לפדות בבאנקנאטען הוא עפי"ד הגאון חת"ס זצ"ל (חיו"ד סי' קל"ד) והחת"ס כ' שם בזה הלשון והה"כ באנקנאטע וכו' רק מפקודת המלכות וזה לא שייך כלפי מעלה ואע"ג דרב כהנא שקיל סדרא בפה"ב ואמר לדידי שוה היינו משום שאם הי' לו ה' סלעים הי' נותנם בעד הסידר משא"כ אלו הצורות אינם שוים גם לכהן כלום רק מאימתא דמלכותא אפשר אין פודין ועדיין צ"ע עכ"ל החת"ס. וכיון שנתקבל פסקו זה של החת"ס (ומחמירין בספק עשה אף שכ' רק בדרך וצ"ע כנז') והוא כתב בפירוש שמה שמתקבל מאימתא דמלכות' לא נחשב שיוי לפנין פדה"ב ולא דמי להך דרב כהנא לענין לדידי שוה לי א"כ גם אלו הקראנען שכ' כת"ה דחשיבותם בעצם רק מחמת כבוד המלכות והלא ע"ז כ' החת"ס בפירוש שאין לחשבו עוד שיוי לענין פה"ב כנז' וז"ב. ואף שבביאור הגר"א נראה דשער המטבע סגי וא"צ להיות כסף צרוף בעצם בו. וכן בתשו' השיב משה (חיו"ד סי' נ"ה) ובתשו' חסד לאברהם מה"ק (חיו"ד סי' צ"ה) פסקו דפודין בבאנקנאטען מ"מ העולם נהגו כהחת"ס ולא שמענו מעולם לפדות בבאנקנאטען וכן פסק בדרך החיים להגאון מליסא זצ"ל שאין לפדות בבאנקנאטען שהם שטרות. ואם כי בחסל"א בתשו' שם הרבה להשיב והשיג על החת"ס שמחלק דלענין שאר דברים דין הבאנקנאטע כמו כסף דפודין בו הקדשות ומע"ש וכן לענין שבועה ושומרים וכיוצא מ"מ לענין פדיון הבן כיון דפודין מהקב"ה כדכתיב כי לי כל בכור אלא שהקב"ה נתן פדיונו לכהן וכיון דלגבי הש"י לא נחשב הצורה וחוק המלך לכלום ע"ש וע"ז הקשה דהא במתני' דבכורות דתנינן תמן שאין פודין בשטרות ולא הקדשות והוי משוינין להו להדדי וא"כ האיך יחלק בין הקדשות לפדיון הבן כיון דחד דינא אית להו עכ"ד מ"מ זה אינו סתירה מוכרחת די"ל דלענין שטרות באמת שוין הם דאין פודין אותם אמנם לענין באנקנאטען אי יש לחשבו בכלל שטרות בזה יש לחלק כד' החת"ס ואין השגה ומלבד זאת הנה בשביל קושיא לא ידחו מהלכה דברי שני המאורות הגדולים עמודי ההוראה החת"ס והחו"ד אשר פסקו ונהגו כותיי' שאין לפדות בבאנקנאטען. ואף שנראה לכאו' מדברי כמה אחרונים ז"ל שחשבו כמה עולה הג' רייכסטאהלער במעות עססטרייך ו' ז"כ ופ"ד צ"ל ולא חששו שעל הרוב המטבע נחושת אין בה שיוי בעצם רק מחמת הטיבעא של חוק המלכות (וכבר העיר ע"ז הה"ג מנירעדהאז ני' בתל תלפיות משנת תרנ"ג) מ"מ כיון שכ' בכנסת הגדולה בסי' ש"ה דאין לצמצם בשיעור זה דפה"ב וצריך ליתן שיעור שהוא לכולי עלמא בלי ספק כלל ע"ש ע"כ שפיר מחמירים העולם במ"ע דאורייתא שיהי' לכ"ע היינו לדעת החת"ס והחוו"ד ג"כ כנז'. ואינני כמכריע בין ההרים הרמים אם לפדות בבאנקנאטען דבאמת לכאו' דברי החסל"א שם בתשו' מסתברים לנכון אך כיון שנהגו שלא לפדות בבאנקנאטען עפי"ד החת"ס ומעולם לא שמענו להקל לפדות בבאנקנאטען אם כי האחרונים הנ"ל מהם מקילים) וה"ז כפשט החומרא ברוב ישראל או כולם שגם אם יבא ב"ד גדול ביותר אין שומעין להם להקל מקצת כעין מה דאמרינן בש"ס ע"ז ל"ו ע"א בפשט איסורו ברוב ישראל אפי' וכו' ע"ש אם כי בזה לא הי' גזירה) ולד' החת"ס בטעמו ודבריו שם כיון שגם הקראנען אין שיוי בעצם לענין פה"ב שנחשב לגבי הקב"ה כנז' וה"ז כשטרות מחוק המלכות ואין סברא לחלק לפי"ד החת"ס בפירוש כנז' ע"כ צריך שיהיה בהם משקל הה' סלעים כסף צרוף. והנה הוראת אביו הה"ג נ"י שכתב כת"ה. שפיר נכונה. לענין חפצי חשיבות של הצדיק ז"ל דל"ש לומר דהמה רק כמו שטרות דאין הבכור נוטל בהם פי שנים כמו בראוי דז"א דהם בעצם החשיבות שויים וכמו כן בפה"ב י"ל לע"ד אם אומר הכהן לדידי שוי לי הך ה' סלעים מחמת חשיבות הדבר שהי' חפץ של הצדיק וכיוצא אף כי לולא החשיבות לא הי' שוה בעצם רק מכל מקום יוכל לפדות בו דהוי' לדידי שוה מחמת שחפץ בהדבר הזה מרצונו הטוב מפני חשיבות הצדיק או חשיבות אחר מה שאין כן בבאכקנאטען או בקראנען במותר הכסף שאין בו בעצם רק מחמת המטבע מחוק המלכות מחמת אימתו ועל זה כתב החתם סופר לחלק דלענין פה"ב אז הנה חוק המלכות זה לא נחשב שיוי בעצם רק שצריך שיהי' בו כסף צרוף כ"כ באמת בעצמותו כנ"ל ואין להאריך והוא הדברים שאמרתי שעפי"ד החת"ס צריך גם בקראנען להיות עד כדי שיהי' משקל ה' לויט וקווינטל כסף בעצמותם כנז':
ולענין מה שדעת קצת שמחמת ספק גזל צריך עכ"פ להחזיר לו' הכהן המותר מסך חמשה עשר קראנען בערך דהיינו מה שיוכל לקנות בהם כסף צרוף ה' לויט וקיוינטל. הנה לע"ד זה אינו מוכרח וע' בגליון מהרש"א למהר"ש איגר ז"ל שכ' ע"ד השאילת יעבץ שהחמיר (כמעט מדינא) לכהן להחזיר הה' סלעים שלקח בפה"ב משום דאין לנו כהן מיוחס וע"ז כ' הוא שם דאינו מיחוור דכיון דמדעתו נותן אבי הבן מחמת שרוצה לצאת ידי ספק אולי יפגע בכהן א"כ מה גזל איכא עכ"ד וכן ה"נ לדידן כיון שרוצה לצאת כל הדיעות כנ"ל ליתן כ"ב כתרים כדי שיהי' לכ"ע ברור שקיים המ"ע והרי מדעתו הוא נותן. אך אם אבי הבן מתנה עמו בפירוש באופן זה שיחזיר לו המותר. בזה יש להסתפק וצ"ע:
אך מי יכריחו ליתן במטבעות קראנען שצריך ליתן כ"כ הרבה שיהי' כסף צריף למשקל הנז' הלא יכולים ליתן במטבעות רובעל כסף שמשקלן כבד יותר בכסף בעצמותן. וכן נ"ל ברור שיוכלו ליתן במטבעות זהב קראנען שהזהב שוה בעצם משקל 5 לויט וקווינט ולא מחמת פקודת המלכות בלבד. דהיינו שיתנו מטבע א' של זהב של עשרה קראנען שזה המטבע עולה משקלה זהב כאשר אחשוב בזה (הן הגיעני אז בעת כתבי התשובה את החשבון ממקום הגבוה בע"מ וויען ועתה בעת ההדפסה שאלתי עוד הפעם שמה בוויען מחמת שהשער מהכסף עלה מעט לעומת הזהב במשך איזה שנים האלו מיום כתבי התשובה עד ההדפסה וזהו שהגיעני החשבון עתה בעת ההדפסה) מטבע זהב של עשרה כתרים משקלה 3.04878 גראם זהב צרוף (פיין גאלד) ובעד משקל זהב כזה יתנו כסף צרוף (פיין זילבער) במשקל 45/100. 90 גראם. והנה אנחנו צריכים לפי"ד הטו"ז 5 לויט של הקיסר (וויענער) וקוווינט שהוא עוד רבע הלויט וכמ"ש שם בביאור הגר"א סי' ש"ה והנה כל לויט וויענער מחזיק 6/7 17 גראם נמצא שהמטבע זהב של עשרה כתרים יתנו בעדה ( בעד הזהב בעצמו) כסף צרוף 5 לויט עם 6/100 מהלויט כחשבון הלז. ולאשר לפי"ד הטו"ז ה' לויט וקוינט שהוא רביעית הלויט נמצא שיצטרכו כשיוי לויט עם 25/100 כסף צרוף ע"כ עתה אם יוסיפו על המטבע זהב של עשרה כתרים עוד קראנע א' כסף אשר משקלה כסף צרוף בערך (חמישית הלויט) 20/100 לויט ובהמטבע זהב דעשרה כתרים יש בעלמותה שוה 5 לויט עם עם 6/100 כנ"ל נמצא ס"ה שוה כסף צרוף 5 לויטה 26/100 וה"ז עוד מעט (חלק א' ממאה מהלויט) יותר ממה שהצרכנו לפי"ד הט"ז. ונמצא די שיתן רק קראנע א' נוסף על המטבע זהב דעשרה קראנע וזהו שוה כסף בעצם (ולא מחמת פקודת המלכות בלבד) כאשר היתה התשובה על שאלתי בווינ"א לחשוב בחשבון גרוטאות של זהב צרוף בלי סיגים וגרוטאות של כסף צרוף ג"כ. וגם אם נאמר כד' הגאון שבילי דוד ז"ל באהע"ז וביו"ד שם שאותו משקל כסף שחשבו צ"ל מוטבע במטבע שזה שוה יותר קצת מחמת הטיבוע ממה כשאינו מוטבע כלל. וא"כ הרי גם המטבע זהב מוטבע במטבע. וגם לא חשבנו בזה בהזהב רק הפיין גאלד ונמצא נשאר עוד ליתר שאת שאר הסיגים והעבודה במטבע זו של זהב שניתן להכהן אשר לא חשבנו בהנ"ל (וזהו שיוי בעצם לעומת הכסף משא"כ אם יתנו קראנען של כסף י"ל שצריך ליתן כ"ב קראנטן כדי שיעלה למשקל הכסף בעצם ולא מחמת חוב ופקודת המלכות והמדינה כנ"ל) ועפי"ז שכתבנו יהי' די אם יתן מטבע זהב של עשרה כתרים עם עוד קראנע א' כנז' אך נ"ל לחומרא אולי יחסרון עוד איזה פרוטות לפעמים גם בהוספות קראנע א' כנז' ע"כ ליתר שאת ועוז של תורה צריך שיתן שני קראנען נוסף על המטבע של זהב דעשרה כתרים ובזה יוצא בודאי המ"ע של תורה בלי חשש וספק עוד. ואשר כ' הגאון יעב"ץ ז"ל במגדול עוז על הפוסקים אשר הקילו ולא חשבו המשקל בכסף צרוף רק עם הסיגים ע"כ חשבנו בזה לעיל כפי חשבון הפיינסטע זילבער בעצמותו וכמ"ש האחרונים ז"ל. וז"פ:
והגם שבעולם רבים יחשבו הלויט למשקל 17 גראם וחצי מכיון ואנחנו חשבנוהו יותר היינו למשקל 17 גראם עם 6/7 נמצא לפי חשבון העולם א"צ כ"כ למשקל הלויט ויהי' די בפחות מעט ממה שכתבנו כדי להשלים שיוי החמשה לויט וקווינט כסף כנז' אך נתברר שזה חשבון העולם הוא רק בדרך כללי לאשר נקל ביותר לחשוב עם החצי הנ"ל אבל בדיוק היטב בעת נעשו המשקלות הגראמען במדינתינו נחשב צאלל פונד (שהוא חצי קילא בדיוק) למשקל 28 לויט וויענער נמצא הק"ג (המחזקת אלף גראמען) משקלה 56 לויט כנ"ל וכאשר תחלקם בחשבון יגיע לכל לויט 17 גראם עם 6/7 כאשר חשבנו וזהו בדיוק ולא כחשבון רבים הנז' ע"כ לא הקלנו עפ"י חשבון רבים הלז ורק מה שכתבנו לעיל שריר וקיים בעה"י:
והנה צריכנא למודעי כי זהו החשבון כתבתי עתה בעת ההדפסה בתחלת שנת תרס"ז לטובה ופן במשך השנים יעלה שער הכסף לעומת הזהב א"כ צריכין ליתן יותר גם במטבע זהב שיהי' שוה הכסף במשקלו הנ"ל ע"כ צריך הרב ומורה בזה לדרוש מהבקיאים אם לא עלה שער הכסף וגם כמה עלה כפי החשבון מהיום הנז' כדי דלא אתי לידי תקלה וקולא במ"ע של תורה וזהו שכתבתי הוא לפי חשבון של עתה כנז'. והש"י יקיים מצות פדיון בן בכורו ישראל. במהרה בבנין אריאל