מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן חיים
לידידי הרב וכו' בדבר שאלתו כי בקהלתו הקטנה יארע כ"פ ביומי דחנוכה כשאיזה בע"ב הם רחוקים מביתם אז בהעלות המנחה אין מנין בביהכ"נ ונסתפק כת"ה אם לברך אז בעת הדלקת נרות בביהכ"נ והאריך כת"ה בזה. והנה מה שכתב שיש בזה להדלקת נרות חנוכה בביהכ"נ ג' טעמים בפוסקים אבל באמת מצאתי בזה שם ד' טעמים. הא) טעם הב"י סי' תרע"א לאפוקי אורחים. ב) טעם הכל בו שכ' להוציא מי שאינו בקי ואינו זריז בזאת. ג) טעם הב' של הכלבו משום הדור מצוה ופרסום הנס זכר למקדש ע"ש הלשון בכלבו. ד') טעם הריב"ש משום פרסומי ניסא מפני שאין יכולים לברך כ"א על פתח ביתו מבחוץ מפני שיד העכו"ם תקיפה ע"כ מברכין בביהכ"נ לפרסומי ניסא. והנה הרואה בב"י שכ' שתקנו כן מפני האורחים וכו' וכן כ' בכלבו וכ' טעם אחר וכו' משמע לכאו' מלשון הב"י שבכל בו כ' ג"כ כטעם א' הנז' מפני האורחים ובאמת בכלבו כ' רק להוציא מי שאינו בקי וזריז כנז' וכבר עמד ע"ז הגאון מהר"ש הכהן ז"ל מווילנא בס' שו"ת בנין שלמה סי' נ"ג והגאון בס' שדה חמד ערך חנוכה יישב זה ע"ש וגם זה כמה תמהתי ולא הבנתי כי מה מהני להוציא האורחים הא צריכין להשתתף בפרוטה ודינא דגמ' וגם מה מהני להוציא את שאינו בקי הא אם הוא דר באותו העיר ההוא צריך להדליקו בפתח ביתו שדר בו ואם אינו עושה כן לא יצא המצוה מדינא דגמ' ותקנתא לפושעים לא עבדינן ואם הוא שאינו בקי בברכה הלא יכול לקרוא א' לביתו להוציאו בברכה ואיך יוצא בזה בברכה של ביהכ"נ על ההדלקה בביתו עד שמצאתי עתה בשו"ת בנין שלמה סי' הנז' שהעיר בתמוה זו והניח בצ"ע ובשדה חמד רצה ליישב זה ותי' דכונת הכלבו רק למי שאינו זריז לקיים המצוה ובשיגרא דלישנא כ' מי שאינו בקי אבל כונתו רק למי שאינו נזהר לקיים מצוה זו ולא יחוש להדליק נר בביתו ע"ז תקנו נרות דביהכ"נ עכ"ד ותמהתי מאוד דהא תקנתא לפושעים לא עבדינן אם עובר על דברי חכמים במזיד א"ו דהכונה רק לשאינו בקי ובזה ג"כ צ"ע כנז'. אך לקושיא הראשונה שכ' דהא צריך מדינא להשתתף בפרוטה נ"ל ליישב דהוי זה כעין מ"ש הרשב"ם והתוס' והעיטור מובא בטוש"ע או"ח סי' תרנ"ח לענין אתרוג הקהל שכל הקהל נותנים חלקם וכל מי שנוטל לצאת בו ע"מ שיחזירוהו להם כיון דבענין אחר אין יכול לצאת בו ע"ש וא"כ ה"נ הגם דצריך לשתף א"ע בפרוטה בשמן מ"מ ע"ז נותנים במנורת ביהכ"נ שמן ופתילה ממעות הקהל בשביל האורחים לטעם הב"י היינו שהקהל מקנים בזה לכל אורח פרוטה כדי שיוכל לצאת י"ח. ואם אמרו כזה לענין אתרוג דבעינן לכם מדאורייתא מ"מ מהני כיון שדרכם כן לקנות אתרוג הקהל הוי כהותנו מכ"ש בנר חנוכה שא"צ האורח רק להשתתף בפרוטה (ובגוף הענין אם בעינן כלל בנ"ח לכם נסתפקו בזה האחרונים) וא"כ בודאי די"ל דהאורח יצא י"ח במה שהקהל מדליקים בשביל האורחים דהוי סתם כאלו מקנין להם אותו שיתוף דצריכין מדינא. זה נ"ל ליישב טעם מרן הב"י. ועוד נ"ל לומר דכונתו דנתקן לפני האורחים היינו אורח שמדליקין עליו בתוך ביתו ואז אינו מחוייב להדליק רק עכ"פ מחוייב לראות הנרות חנוכה של אחרים כמ"ש מרן המחבר בסי' תרע"ז סעי' ג' וכיון שיש מהם שאין באים לבית ישראל באכסניא לראות את הנרות חנוכה וא"י לכון העת לבא לבית ישראל לראות בשעה שדולקים נרות חנוכה של הבעה"ב לראותן באותה חצי שעה וא"כ לא יפטרו אלו במה שמדליקין אותן בביתן ע"כ התקינו להדליק בביהכ"נ ששם באים האורחים לתפלת ערבית שם יראו הנרות ויפטרו עי"ז לצאת י"ח. ונכון טעם הב"י:
אמנם לעניננו בפרט שאלתו. כשאין עשרה בביהכ"נ אם לברך אנ"ח הנה לכאו' מסתבר טעמי' דהמור וקציעה שכ' דאין לברך כשאין עשרה בביהכ"נ ע"ש אך מה שכ' וז"ל ולישנא דריב"ש נמי הכי דייק דבמקהלות ילפינן לעשרה דברכת חתנים וכו' דלפרסומי ניסא לא סגי דלאו עשרה כדאמרי' פ"ק דכתובות לפרסומי מילתא בעינן בי עשרה וכו' ע"ש הנה מ"ש בשם הריב"ש באמת בל' הריב"ש לא נמצא כלל זה הלשון דכשמברכין שמו במקהלות ורק בב"י הביא זה בשם הכלבו ובאמת גם בכלבו לא נמצא לשון זה כלל רק כ' בזה"ל משום הדור מצוה פרסום הנס וזכר למקדש עכ"ל רק הב"י הוסיף זה לומר שהוא פרסום גדול כשמברכין שמו ית' במקהלות עכ"פ בריב"ש ובכלבו לא נמצא לשון במקהלות שעלי' דייק המו"ק שצ"ל במקהלות בי עשרה דייקא. אך מעצמו הוא מוסבר טעמו דהמו"ק. וכן ראיתי לזקיני הלבוש בסי' תרע"א שם כ' לכן נוהגין להדליק גם בביהכ"נ שזהו פרסום שלנו "באסיפת הצבור'' עכ"ל הרי מצאנו ראינו דעת רבינו הלבוש מפורש יוצא שרק ''באסיפת הצבור" נתקנו ונהגו בנרות חנוכה דחנוכה ושזהו פרסום שלנו וממילא כשאין עשרה נאספים בביהכ"נ אין לברך. ואם כי לפי טעמו של הב"י משום אורחים (וגם לפי טעמו של הכלבו כדי להוציא את מי שאינו בקי) י"ל דגם בפחות מעשרה יש לברך ג"כ וכמו שהעיר גם כת"ה מ"מ כבר כתבנו שטעמים אלו בעצמם צ"ע עד שטרחנו ליישבם. והעיקר משום פרסום הנס כנראה מלשון הראשונים ולפי"ז שפיר י"ל דאין פרסום רק באסיפת עשרה עכ"פ ובפחות מזה אין לברך בנ"ח בביהכ"נ. ואף שכ' המג"א סי' תרע"א ס"ק י' דבע"ש כשהוא סמוך לחשיכה וטרם שיבואו מנין לביהכ"נ יתקדש היום יברך וידליק מיד דמ"מ איכא פרסומי ניסא כשבאים אח"כ לביהכ"נ והביא כעין זה ממהרי"ל ע"ש וחשב כת"ה בזה שני דיעות דיברך גם בדליכא עשרה. אך באמת כבר כ' שם במו"ק דאין ראי' כ"כ מהמהרי"ל דאולי הדליק השמש מקודם בלי ברכה יען שלא היו עשרה ולא נשאר אלא דעת המג"א בלבד ובאמת המג"א לא מיירי רק כשבאים אח"כ בטח עשרה אז דעתו דהוי עכ"פ פרסומי ניסא ע"כ אין לבטל הברכה מקודם משא"כ בקהלתו דכת"ה שכ' כשנוסעים מהבע"ב למקומות אחרות הסמיכות שגם לאח"כ לא יהיו עשרה אז בודאי מודה המג"א שאין לברך וז"ב ופשוט ותמהני על מעכת"ה שהשוה עובדא דקהלתו לנידון המג"א. וז"א. וכמדומני שנוהגים העולם כהמג"א בע"ש חנוכה בביהכ"נ אף שאין עשרה מ"מ מברך ומדליק השמש כיון שיבואו אח"כ בטח אבל כשלא יבואו אח"כ אין לברך וכנז'. וגם מה שהביא מהבית דוד סי' תע"ד. גם שם אדרבא נוטה שלא לברך כשאין עשרה כמ"ש שם שאפשר שא"צ להדליק בכה"ג והוא העיר זאת שאין לברך רק שצוה למעשה להדליק על סמך הברכ' שבירך השמש בביתו ע"ש ובלבוש נראה מפורש דרק באסיפת עשרה כנז' ע"כ נלע"ד שלא יברך כשאין באים עשרה לביהכ"נ בטח אח"כ כנז'. ויותר אין לי פנאי להאריך כעת. וימי הנסים עלינו יתנוססו בכל הישועות ממקור הברכות:
ידידוש"ת