מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ח
לידידי הרב המאה"ג וכו' מה שביקש לבאר לו הדין איך לפסוק אם השדכן דר במקום היוקר והמחותן במקום הזול כיצד משלמין שכר השדכנות. הנה בתשו' פנים מאירות (ח"ב סי' ס"ג) המובא בקצרה בפת"ש אה"ע (סי' נ' ס"ק ט"ז) כ' שם בפנמ"א עפי"ד המתני' והש"ס. ר"פ הפועלים ועפי"ד הירושלמי המובא גם בנימוקי יוסף שם דבני מעון משכימין ומעריבין בני טבריא לא משכימין ומעריבין בני מעון שהלך וכו' ע"ש בירושלמי וברמ"א חו"מ סי' של"א ותכלית היוצא מדברי הפמ"א לדינא דתלוי במקום ששוכרין הפועל. א) וא"כ בשדכן:
שהלך למקום ושידך שם בן עם הבת במקום א' בזה אזלינן בתר מנהג המקום ההוא שנעשה שם השידוכין כיון ששם הוי כשכרוהו ושם עשה פעולתו. ב') ואם השדכן דר במקום הזול וכתב לו א' ממקום היוקר שיהי' שדכן בעירו לזווג פלוני בן פלוני מחוייב ג"כ לשלם כבמקום היוקר שנעשה השידוך ואין לדמותו להך דינא דשם בירושלמי בא' מבני טבריא שעלה לבית מעון ושכר משם פועלים לעשות כטבריא דמצי למימר וכי סלקא דעתכון דלא מצי משכח מוגר בטבריא אלא כיון דשמעית דאתם משכימים ומעריבים וא"כ ה"נ הי' יכול לטעון המחותן דלכך כ' לאותו שדכן אף דמצי משכח שדכן אחריני בביתו רק מחמת שהשדכן הזה דר במקום הזול של שכר השדכנות. ז"א דשם בפועל מיירי בפעולה שכל א' יכול לעשות בשוה כגון לחרוש ולזרוע ע"כ שפיר מצי לטעון הבעה"ב וכי סלקא דעתכון דלא מצי מושכח מוגר בטבריא אלא כיון דאתם משכימין ומעריבין אבל בשדכן אין כל אדם מסוגל להיות לו לשון מדברת לכלכל דבריו ולאשר לא מצא איש חיל כזה בעירו ע"כ כתב אליו ובחר בזה ולעולם י"ל דעתו הי' לשכרו גם במנהג מקומו ביוקר ע"כ צריך לשלם לו כפי מנהג מקומו של המחותן ביוקר. ג) אבל אם הי' החתן דר במקום הזול והכלה במקום היוקר והשדכן דר במקום החתן היינו הזול אז אינו מחויב ליתן לו רק כבמקומו דבזול משני הצדדים הן מצד הכלה כיון דלצד הכלה עשה השדכן פעולתו לה במקום החתן וזהו מקום הזול. וגם מצד החתן אף שעשה לו פעולתו היינו לפעול במקום הכל' שהוא היוקר מ"מ כיון שהוא דר במקום החתן שהוא הזול הוי דומיא דבני מעון ששכר א' מבני מעון שיעשה פעולה בטבריא דמחויב לעשות עמו כמנהג מקומו דבני מעון משכימין ומעריבין ופשיטא הכי יותר בנידון דידן שיושב כאן וכותב לשם דאין לו אלא מנהג מקומו היינו הזול דאזלינן בתר המקום ששכר הפועלי' היינו אף ששכרן לעשות הפעולה במקום היוקר וא"כ ה"נ כיון ששכרו החתן במקומו אף שהפעולה היא במקום הכלה ביוקר אזלינן בתר מקומו הזול כנ"ל ע"כ משני הצדדים לא יקח רק כמנהג הזול דמקומו. ד) אבל אם השדכן דר במקום היוקר וכתב לו ממקום הזול כבני מעון דעלו לטבריא ושכרו שם פועלי' דאינן מחוייבין להשכים ולהעריב (דהיינו שמשלמין להם בעד היום שכרן ואינן משכימין ומעריבין) וא"כ ה"נ צריך לשלם לו כבמקום היוקר של השדכן עכ"ד הפמ"א. וזהו שהוצאתי מדבריו זצ"ל וסדרתים וחלקתים ושמתי עליהם סימנים באותיות וזהו כונתו ברור מתוך דבריו כמו שכפלן שם לחיזוק הענין:
אמנם מה דפשיטא לי' להפנים מאירות דאם היה השוכר פועלים דר במקום היוקר והלך למקום הזול ושכר שם פועלים ע"מ שיעשו פעולתם במקומו (הזול) י"ל דצריך ליתן להם מ"מ כבמקום היוקר כיון ששכרן שם במקום היוקר ואזלינן בתר מקום השכיר' ע"ש בפנמ"א ולענ"ד לא זכיתי להבין דבריו זצ"ל דנראה להיפך מדברי הירושלמי דקאמר אבל אדם שהלך מטבריא לשכור פועלים מבית מעון יכול הוא למימר כן סליקת מחשבתי כיון דלא הוינא משכח מוגר פועלים בטבריא אלא כיון דשמעית עלייכו שאתם משכימין ומעריבין בגין סלקית להכא עכ"ל הירושלמי ואם נאמר כדברי הפנמ"א דתלוי במקום ששכרן גם אם המלאכה שיעשו הוא במקום אחר א"כ קשה למ"ל להירושלמי מטעם הזה דיכול לומר דסליק כן במחשבתי' כנז' (דהא באמת יש להקשות ע"ז דהא הם יכולים לטעון לעומת זה דרק מחמת הטבת מלאכתם שהמה אומנים ביותר ע"כ בא אצלם ולא מפני דמשכימין ומעריבין וכיוצא כנזכיר להלן בס"ד) תיפוק לי' דבלא"ה כיון שסליק ושכרם בבית מעון שם אף שיעשו המלאכה בביתו בטבריא מ"מ הכל הולך אחר מקום השכירה לפי"ד הפנמ"א א"כ בלא"ה מחוייבין להשכים ולהעריב כמנהג מקום השכירה שהוא בית מעון. א"ו בע"כ דאם יעשו המלאכה במקום אחר אין הולכין אחר מנהג השכירה רק אחר מקום המלאכה ע"כ אשמעינן בזה הירושלמי רבותא דיכול לומר הבעה"ב דלכך סליק אצלם ע"כ הם מחויבים להשכים ולהעריב. ולפי"ז נמצא בבני מעון שהלך לטבריא לשכור שם פועלים שיעשו עמו בבית מעון בביתו אף שהשכירה היה בטבריא מ"מ כיון שהמלאכה היא בביתו בבית מעון ע"כ מחוייבים להשכים ולהעריב. והרבותא הוא רק אשמעינן בבני טבריא שהלך לבית מעון אף שיעסקו עמו בטבריא וכיון שתלוי במקום המלאכה ובטבריא אין משכימין עכ"ז כיון שטוען הבעה"ב בכה"ג כן סליקת במחשבתי וכו' כי על כן בא בצל קורתם וכו' ע"כ בזה מפיו אנו חיים (ואין להם רשות להפועלי' לטעון שבא אצלם רק מפני שהם אומנים לחרוש ולזרוע בטיב יותר אבל שלא ישכימו ויעריבו אצלו וכמנהג בני מעון רק לדבריו שומעין שהלך אצלם רק מפני שמשכימין ומעריבין) אבל באמת בכל מקום הולכים אחר מנהג מקום המלאכה ולא אחר מנהג מקום השכירה כן נראה ברור מהירושלמי. והיינו כמו דמתחיל ברישא בירושלמי בני טבריא שעלו לשכור בבית מעון נשכרים כבית מעון ובית מעון שעלה לשכור בטבריא נשכרים כבני טבריא. היינו שעלה לשכור בבית מעון שיעשה המלאכה ג"כ בבני מעון אז נוהגים כבית מעון וכן בטבריא אם שכרם בטבריא שיעשו שם בטבריא אף שהוא הבעה"ב מבני מעון מ"מ נוהגים כבני טבריא כיון שעושים שם המלאכה ג"כ בטבריא כמו שהביא הפנים מאירות בעצמו שם דברי הירושלמי אלו ברישא (ומה שכ' אח"ז הגאון פנים מאירות זצ"ל לא זכיתי להבין כנז' דאדרבא הוכחנו להיפך וז"ב) וכמו שהוכחנו בעה"י שתלוי במקום המלאכה ורק במקום שבעה"ב דר במקום היוקר והפועלים במקום הזול אז יכול לומר וכי סק"ד דלא מצית משכיר בטבריא אבל בגין דשמעית באתם משכימין ומעריבין היינו שהם במקום הזל ע"כ הלך אצלם ע"כ בכה"ג הולכין אחר מקום הזול לפי טענתו של הבעה"ב אף שהמלאכה במקום היוקר כמו בטבריא כנז':
ולפי"ז יש לנו לעורר על חלוקה הב' שכתבנו לעיל מהפנמ"א שכ' דאף דאמרינן בירושלמי בא' מבני טבריא שעלה לבית מעון לשכור פועלים שם לעשות בטבריא דמצי למימר וכי סלקא דעתכון דלא מצי משכח מוגר בטבריא רק כיון דאתם משכימין ומעריבין ע"כ מחוייבין להשכים ולהעריב א"כ ה"נ במחותן במקום היוקר יכול לומר לו לשדכן במקום הזול שלכך פנה אליו אל השדכן הזה רק מחמת שבמקום זול הוא דר ע"ז חילק בפנמ"א (כנז' באות ב') דשאני פועל שכל א' יוכל לעשות בשוה לחרוש ולזרוע ואין חילוק משא"כ שדכן אף שמצי משכח שדכן אחריני בביתו פנה אל זה מחמת שיש לו לשון מדברת וכו' וכזה לא נמצא בביתו שתדלן בדבריו כזה עכת"ד. וקש' לע"ד חילוקו בין שדכן לפועל דמנין לו דהתם בגמ' ובירושלמי מיירי בפועל בעבודת אדמה דייקא הא מיירי סתם בכל מיני פועלים ובונים והלא יוכלו לומר שלכך הלכת לבית מעון אף דמצית משכח בטבריא מפני שמלאכתינו מפוארה יותר כמו שמצינו כן בכל האומניות והעבודות חילוקים בין עבודת פועל זה לפועל טוב יותר ממנו וז"פ וא"ו בע"כ כיון דעכ"פ יוכל לטעון הבעה"ב דרק מפני שהם משכימין ומעריבין הלך אצלם אף דהם יוכלו לטעון להיפך דרק מחמת שהם אומנים טובים יותר ע"כ הלך אצלם לבית מעון מ"מ כיון שספק הוא הולכים בזה אחר כונת הבעה"ב וצריכין להשכים ולהעריב היינו כמו מחיר הזול כנז'. (ומה שהולכים בזה אחר כונת הבעה"ב ועפ"י דבריו דמי קצת למ"ש בש"ע סי' של"ב במחבר סעי' ה' בשכר בעה"ב בסלע ונתדלדלה המלאכה וכו' שהם יאמרו לא פייסנוך אלא על דעת שנעשה המלאכה טובה אף שיש לומר להיפך הולכים אחר דבריהם כיון שהם המפייסים וכן אם הוקרה המלאכה והוא פייסם בדברים הולכים אחר כונת דבריו וטענתו. הרי מזה דהולכין להאמין להמפייס באיזה אופן כונתו הי' כיון שהם נתרצו לדבריו והאמינו לו וכן בנידון דידן הולכים אחר דיבורו של בעה"ב בכונתו שהלך לשכרן לבית מעון והביאם אצלו א"כ נתרצו לכונת דעתו) א"כ ה"נ לפי"ז בשדכן אף שהשדכן יוכל לטעון דהבעה"ב פנה אליו מפני שהוא בעל דברים ואיש יודע בזה להשתדל ולגמור מ"מ המחותן יוכל לטעון דגם במקומו מצי מוגר כזה ורק מפני שהוא במקום הזול ע"כ פנה אליו וא"כ השדכן בזה ידו על התחתונ' כיון דדמי לפועל כנז' ול"ש לחלק חילוקו של הפנמ"א כנז' ולפי"ז נסתר דינו דחלוקה ב' שכתבנו לעיל דישלם כבמקום היוקר. ולפי דברינו ישלם כבמקום הזול של השדכן שלכך הלך אליו מחמת שהוא דר במקום הזול כנ"ל. ודו"ק:
ומ"ש כת"ה על המנהג דפה. הנה המנהג דפה ליתן שנים וחצי למאה מהנדן מיד הגדולה וזה השדכנות נותנים שני המחותנים כ"א מחציתו. ופשוט להלכה דזה תלוי רק כהמנהג כנז' בסי' של"א כן יגבו השדכנות ונהרא נהרא ופשטי'. והי' שוכט"ס ונחוג חג המצות בדיצות הכשר ויתרון ונשמע ונתבשר ב"ט בכלל כ"י ע"ע:
ידידוש"ת באהבה