מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ו
כבוד מחו' הרב הגאון הצדיק סוע"ה עומד לנס עמו וכו'
אחדש"ה וכו' אשר הגיד כהדר"ג בהיותנו במחנת קדשו לקיים מילי דאבוהו אביו הגה"צ וכו' (במה שכתבתי בעה"י בחיבורי מנחת אלעזר ח"א תשו' ל"ו אות ג') בענין המזוזה. וכהדר"ג חידש לומר כיון דבפתח של החדר השני מחדר לחדר ל"ש שני טעמים שאמרו בגמ' אי משום כדי שיהי' כל הבית שמור. ואם משום שיפגע במצוה מיד. דכיון דפסקינן דמקום האסקופ' כלחוץ א"כ מקום מזוזות הדלת שייכים לחדר שלפניו וא"כ ממילא המה שמורים מחמת המזוזה שיש לחדר שלפניו. וגם ל"ש כדי שיפגע במצוה מיד כיון דעדיין לא חל עליו חובת מצות מזוזה לחדר הב' כשהוא בתוך האסקופה כיון שהאסקופה כלחוץ היינו חדר שלפניו ול"ש לומר שצריך שיפגע במצוה מיד ע"כ בפתח שבין חדר לחדר ל"צ כלל להיות המזוזה קבועה בטפח הסמוך לחוץ ויכולה להיות בסוף האסקופה היינו מזוזת הפתח. ומה דאמרינן בגמ' לקובע בטפח הסמוך לחוץ היינו רק בפתח הא' ומיירי במי שאין לו רק חדר א'. ורק אז שייכים שני הטעמים בגמ' כנז' עכת"ד. ואם כי מיד לא יכולתי להולמם ושאלתי עליהם דא"כ לא צריך כלל לקובעה במזוזת הפתח שבין חדר לחדר דכיון דהאסקופה כלחוץ וכדברי הדר"ג ול"ש חובת מזוזה עוד על מקום האסקופה מחמת ששייכה לבית שלפניו ורק בכותל בבית השני סמוך לפתח (אחורי הדלת) צריך לקובעה (לפי"ד הדר"ג) כדי שיפגע במצוה מיד בתחילת חיובה בחדר הב'. וע"ז השיב כיון דעכ"פ צריך להיות בתוך חלל של פתח כדאמרי' בגמ' וש"ע ע"כ צריך להיות על מזוזת הפתח ולא אחורי הדלת אבל אין נ"מ ויוכל להיות בטפח האחרון לכניסתו לבית ואדרבא זהו מקומו בפתח שבין חדר לחדר עכ"ד ועוד דברנו מזה. והנה גברא רבא כי"ב אמר מילתא אמרתי אז לעיין בבואי לבית בעה"י ואשמור מוצא שפתי ואכתוב את אשר עם לבבי ברור בעה"י וישים נא עיניו הבדולחים לטובה,
הנה מה דפשיטא לי' להדר"ג לענין זה דהאסקופה כלחוץ בענין זה עדיין מיבעיא לי טובא וצ"ע. כי באמת נראה להיפך. כאשר אציע בזה בעה"י. הנה לענין שבת פסקינן דמקו' האסקופ' אם עוביו ד' טפחי' הוא כלפנים רשות היחיד ואם פחות מזה דינה ככרמלית ואסור לטלטל ממנה ולחוץ וגם ממנה ולפנים כדאמרי' בש"ס שבת (ט' ע"א) ובש"ע סי' שמ"ו (סעיף ג' בהג"ה) ובט"ז שם ס"ק ו' וא"כ לא מיבעיא בפתח שעובי החלל ד' טפחים בודאי ל"ש דברי הדר"ג דהא אין דינו כלחוץ ואדרבא הוא רה"י וגם בחלל שאין עוביו ד' טפחים והוי דינו (אם עומד בחוץ) ככרמלית מ"מ אינו כלחוץ דהא אם הי' לנו דין רשות הרבים בודאי הי' אסור לטלטל מר"ה לתוכו כדין מרשות הרבי' לכרמלית ולא הוי כלל דינו כלחוץ וא"כ איך שייך לומר לענין מזוזה דהוי דינו כלחוץ היינו כבית שלפניו דאדרבא הלא הוא כבר רשות בפ"ע לענין שבת ג"כ. ועוד והוא העיקר. דכ"ז שייך רק בפתח נעול אבל בפתח פתוח דינו כלפנים גם בפחות מד' טפחים כדאמרי' שם בשבת דף ט' כנז' וכן בט"ז שם בשם הגה"מ דרק כשהוא נעול היא כרמלית ע"ש וא"כ לענין המזוזה בודאי דנין בפתח פתוח דהא המצוה דרך כניסתו וביאתו לפתוח הפתח ובפותחו הדלת בכ"ע אז דינו כלפנים ולא נפטר כלל ממזוזה מחמת הבית שלפניו ושוב חייב במזוזה בטפח הסמוך לחוץ וז"ב:
ולכאורה הי' נראה להביא ראי' לכהד"ג מהא דש"ע או"ח (סי' נ"ה סעי' י"ג) ומקורו מש"ס פסחים (פ"ה ע"ב) לפי"ד ר' ירוחם פסק לענין עשר' בביהכ"נ דהעומד בתוך חלל הפתח הרי הוא כלחוץ וע"ש ביד אפרים. אך הנה במ"א שם בשם תניא רבתי דהוי החלל (האסקופה) כלפנים. והנה הב"י כ' שם באמת דנראה מהגמ' פסחים הנ"ל דרק מחמת שהיו צריכין שערי ירושלים כדי שיכנסו שם מצורעין מפני החמה וכו' ומטעם זה לא נתקדשו והרי הם כלחוץ אבל ז"ז בכל מקום הוי כלפנים וכן הביא ראי' מעזרות ע"ש בב"י ועפי"ז כ' במחצית השקל דבאמת נרא' להב"י דבכל מקום י"ל אגף כלפנים וא"כ לענין עשרה הוי ג"כ כלפנים רק שביטל דעתו נגד הרי"ו וגם שמצא ראי' מדברי הרמב"ם אמנם אלו ראה מרן הב"י ס' תניא שחולק עליו הי' מביא דעתו ואפשר שהי' פוסק כותי' (א) כיון דכן משמע בגמ' עכ"ד המחצה"ש. וראיתי בס' תניא רבתי שם וז"ל ואגוף עצמו פירש מורי הרב חביבי ר' יהודא בר' בנימין הרופא ז"ל שהוא כבפנים לענין תפלה דהא לענין שבת אמרינן פתח פתוח כבפנים בענין אסקופה משמשת שתי רשויות עכ"ל. הרי כשיטתנו לעיל דאדרבא דנין מאסקופה לענין שבת כשהוא פתוח דהוי כלפנים. וכן בביאור הגר"א שם סי' נ"ה תמה על רבינו ירוחם דבאמת נרא' מהש"ס דסתמא כלפנים כמ"ש מרן הב"י וגם הקשה משם סעי' ט"ז דמצטרפין ע"ש. וכן בבית מאיר הניח בצ"ע מהך דסעי' ט"ז ע"ש וע' בשו"ת הרשב"ש (בן התשב"ץ) סי' תע"ג וכן כ' בשבלי הלקט בשם רבינו יהודא דתוך האגף כלפנים לענין תפלה דהא לענין שבת אמרינן דהוא כלפנים כשפתח פתוח עכ"ד וע' במחזיק ברכה להחיד"א זצ"ל שכ' שזהו ניהו רבינו יהודא המובא בס' תניא רבתי הנ"ל וע"ש מה שהשיג על האבן העוזר שרצה להשוות דעת רי"ו עם ס' התניא וז"א. וכן השיגו במגן גבורים (לבעלי מפה"י ז"ל) שם סי' נ"ה על האעעוה"ז במה שרצה להשוות הדעות כנז' ע"ש. ואף שבהגהות מהרל"ח על הטור שם כ' ליישב שיטת רבינו ירוחם דנראה כן מש"ס פסחים שם דאמרינן דלא נתקדשו חומות ירושלים מפני המצורעין משמע דתוך האגף לא הוי כלפנים דאי כלפנים הוי אף אם לא נתקדש בפני עצמו הא הוי בכל קדושת פנים ולא שייך לחלקו לעצמו אלא ע"כ צ"ל דלא הוי בכלל פנים רק שבעזרה נתקדש בפני עצמו ובירושלים לא נתקבל ורק לענין תפלה לא הוי כלפנים עכ"ד המהרל"ח וכל עובר ישתומם ע"ז דהא מיני' ובי' פירכא במה דאמרי' טעם בגמ' למה לא נתקדשו חומות ירושלים דמשמע הא סתם בכל מקום הוי אגף כלפנים וכמ"ש הב"י כנז'. ואין לומר כדברי מהרל"ח דאי כלפנים הוי א"כ אף אם לא נתקדש שערי ירושלים בפני עצמו הא הוי בכלל קדושת היום ז"א דשאני לענין קדושת מקום שצריך לקדשו להמקום העיר ואם לא קדשוהו להאגף הרי כחוץ עשאוהו ובפרט הש"ס לא קדשוהו להמקום הזה בשביל המצורעין ועשאוהו חולין במכוון ע"כ אינו קדוש ואיך שייך לומר כד' המהרל"ח דליהוי קדשו האגף ממילא כנ"ל דהא דלא קדשיהו ב"ד ואדרבא עשאוהו חולין במכוון משא"כ בשאר ענינים שפיר י"ל דתוך האגף ולפנים היינו לענין תפלה י"ל דהוי כלפנים ולא הבנתי מזה לע"ד ראי' לרבינו ירוחם. ע"כ בודאי נראה כסברת הב"י וכפסק התניא שהביא המ"א וכמ"ש בשבלי הלקט והמחצה"ש כ' דבאמת נראה להב"י לפסוק כן כנ"ל וכן משמע בביאור הגר"א אם כי אין בידינו חלילה לעשות נגד פסקי מרן במחבר שהחמיר והיינו לענין תפלה אמנם לענין מזוזה שנמצא מזה קולא בודאי ל"ש לומר כן ובודאי צריכין להחמיר כדעת התניא והפוסקים ובפרט דלענין מזוזה ל"ש כלל סברא זו לומר דשייכים מזוזות הדלת (היינו אסקופה) לחוץ (היינו לחדר הראשון) דהא אדרבא כבר החדר ב' מחוייב במזזה ומקום המזוזה הוא רק בתוך חלל הפתח בזה (דאחורי הדלת פסול) ואיך נאמר דלא חל עדיין שם חובת המזוזה כמו שחשב כהד"ג. לא הבנתי כלל איך שייך לומר כזה:
אך ממתני' דאהלות (פי"ב משנה ח') נראה מפורש לכאו' דהאסקופה כלחוץ לענין טומאה דהא פסקינן כר' יהושע דכזית מן המת מודבק לאסקופה ר"י מטהר. אך לענינינו מלבד מה דלא ילפינן איסור מטומאה. ואף שכ' בבית שמואל (אה"ע סי' ו') דבמקום סברא ילפינן איסור מטומאה מ"מ כאן לא ברור הוא דענין סברא הוא. וגם נראה בנידון דידן דודאי לא ילפינן כלל מיני' דאהלות כיון דהש"ס בפסחים שם מסתפק באגף עצמו דהיינו האסקופה אי כלחוץ או כלפנים ולמה לא פשיט לי' ממתני' למפורשת באהלות א"ו פשוט בזה להש"ס דאין להביא מזה משום דהוא איסור מטומאה ולא ילפינן וא"כ אין לנו דין מזה ומלבד זה הנה גם ר' יהושע עצמו במתני' שם תנינן בהי' טומאה נתון בתוך הבית באסקופה ר' יהושע אומר מטפח ולמעלן טמא וכ' שם הר"ע ברטנורא ואף ע"ג כשמודבק (הטומאה) לאסקופה מטהר ר"י את הבית הכא כשהטומאה בבית מטמא ר' יהושע מטפח ולמעלה משום דדרך טומאה לצאת ולא ליכנס והלכה כר' יהושע עכ"ל וא"כ גם שם כשהטומא' בבית אמרינן לר' יהושע דהאסקופה כלפנים משום דדרך טומאה לצאת כנז' וא"כ אין ראי' כלל לנידון דידן:
שוב ראיתי להגאון בשו"ת חקרי לב (חאו"ח ח"א סי' כ"ז) תשו' ארוכה בענין האגף כלפנים או לחוץ לענין תפלה ובתוך דבריו שם דגם לדעת הרמב"ם לענין ק"פ האגף עצמו כלחוץ י"ל דמודה לענין תפל' דהנה הך דאמרי' שם בגמ' פסחים וכן לענין תפלה ע"כ לא קאי לענין אגף עצמו דהא פרכינן שם בגמ' סתירה מדיוקא דרישא דסיפא לענין אגף עצמו דברישא משמע דאגף עצמו כלחוץ ובסיפא משמע דלכפנים ומשנינן כאן בשערי עזרה כאן בשערי ירושלים ולענין תפלה ל"ש לומר כן ועדיין קשה א"ו פשוט דלא קאי הך וכן לתפלה דאמרי' בגמ' רק לענין מאגף ולחוץ אבל לא לענין מה דשקיל וטרי לענין אגף עצמו דע"ז ל"ש לומר לענין תפלה כמו דמשנינן לענין השערים כאן בשערי עזרה כאן בשערי ירושלים. ומעתה הרמב"ם שפיר (בפ"ט מה' ק"פ) דאגף כלחוץ לענין יציאת הפסח בליל ט"ו ה"ט משום דשערי' לא נתקדשו וזיל בתר טעמא. וע"ש מה שביאר באורך דגם שערי בתי ירושלים לענין אכילות פסחים דינם על כרחך תלויים בשערי ירושלים ודינם כגגות ולאו כלפנים. אבל לענין תפלה ל"ש זה דוכי מצינו באיזה מקום שלא להתפלל בשערי ביהכ"נ עכת"ד ע"ש דבריו בארוכה כי נעמו בראיות רבות והעלה לדינא דאגף כלפני' לענין תפלה כמ"ש התניא והשבלי הלקט וכ' דמ"ש רי"ו וכנראה שגם הב"י הסכים כן הם דברי יחיד עכ"ל החק"ל זצ"ל וגם האריך שם (בסי' כ"ו) בחק"ל דזהו לענין האגף עצמו היינו מקום נקישת הדלת אבל המפתן של פני הדלת היינו חלל הפתח כשהדלת נוקש מבפנים נראה דהמפתן דינו כלחוץ לענין תפלה אך במבי"ט (ח"ב סי' ע"ה) נרא' להיפך דגם המפתן ועובי חלל הפתח נחשב כלפנים שכ' שיצטרף לעשרה העומד על המפתן וכן נראה ממה שהבאתי לשם בשם התניא ושבלי הלקט שהביאו ראי' לענין שבת דפתח פתוח כלפנים ושם מיירי בחלל הפתח כולו (ולא במקום נקישת הדלת בלבד) ע"ש בחק"ל. וידעתי שיש עוד לפלפל בזה לשיטות הנראות מהם דאגף אינו רק מקום נקישת הדלת אבל עובי חלל הפתח י"ל דהוי כלחוץ לענין ק"פ ולענין תפלה:
יהי' איך שיהי'. בנידון דידן לענין מזוזה פשוט בלא"ה כמו שכתבתי לעיל בעה"י דל"ש לומר דהוא כלחוץ (היינו החדר הא') דהא הוא מקום החיוב דחדר הב' (דמקום קביעת המזוזה לכ"ע במזוזת חלל הפתח) ולכ"ע הוי כלפנים שהיינו החדר הב' מטעם זה והרמב"ם י"ל מודה בודאי בזה דהוי כלפנים לענין מזוזה וגם הרי"ו וב"י מודה לענין מזוזה כנז' וגם המה לא כ' שם רק לחומרא לענין תפלה ומעתה בנידון מזוזה שהוא לקולא אם נאמר שדינו כלחוץ. בודאי אין לומר כן. ובפרט דל"ש כלל הדמיון לענין אסקופה כלחוץ כיון שהוא חיוב מזוזה דחדר הב' וא"כ לענין מזוזה אין לו שייכות לחדר הא' וז"פ וברור בעה"י. ע"כ פשוט להלכה לכ"ע דצריך להיות המזוזה בטפח הסמוך לחוץ בכל הפתחים בלי שינוי. וה' את שלומו יענה לעמוד על משמרתו משמרת הקודש כנפשו הטהורה ונפש תדרשנו. מכבדו ומוקירו ידידוש"ת וצדקתו באהבה: