מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ה
אבאר בזה בעה"י בענין המשתה ושמחה שנוהגים הצדיקים והחסידים להרבות בסעודת יום שושן פורים ולפעמים יותר מיום פורים עצמו. ולכאו' ברמ"א (סי' תרצ"ה) כ' וחייב במשתה ושמחה קצת בשני הימים וכן נהגו עכ"ל דייק וכ' במילת קצ"ת משמע אבל לא כיום פורים עצמו. אך באמת על הרמ"א יפלא שהרי הביא דברי המנהגים כמו שציין שם ובאמת במנהגים שם מפורש וחייב במשתה ושמחה בשני הימים כמו ביום י"ד שנא' להיות עושים את שני הימים האלו עכ"ל. וא"כ קשה למה להרמ"א לכתוב משתה ושמחה קצ"ת. ונראה טעמו דכיון שבש"ס לא נמצא שחייבים הפרזים במשתה ושמחה גם ביום ט"ו רק שאחז"ל דבהספד ותענית של זה בזה היינו מוקפים בי"ד ופרזים בט"ו אבל לא נמצא דחייב במשת' ושמחה בשני הימים ע"כ לא כתב רק וחייב וכו' קצ"ת היינו לצאת לדברי המנהגים אבל לא לחיובא לגמרי וכן סיים בלשון וכן נהגו ולא בלשון והכי נהוג דהיינו שצריך לפסוק כן כמ"ש הפרמ"ג בהקדמתו ליו"ד בכללי הפוסקים ומחלק בין לשון וכן נהגו (שכ' הרמ"א) היינו שצריך לפסוק כן (נהוג במשקל זכור שמור בדרך ציוי ופסק לנהוג כן כמו שהביא כ"ק א"א שליט"א בדרכי תשובה בסי' ל"א בשם חכם א') אמנם מלשון המנהגים מבואר כנז' שחיוב לעשות משת' ושמח' וסעודה ביום ט"ו כ"כ כמו בי"ד כמ"ש משום שנאמר להיות עושים את שני הימים האלו וא"כ שניהם שוין בזה. וכן כ' במנהגים שבי"ד וט"ו לאדר הראשון אסורי' בהספד ותענית ומצוה לאכול ולשתות ולהרבות בשמח' מבואר בזה שי"ד וט"ו (שבאדר הראשון) שוין לענין משתה ושמחה ט"ו כמו י"ד בלי שום שינוי. והנה בלשון הגהות מיימנית בשם הסמ"ק (הוא הגהות רבינו פרץ בסמ"ק) הובא בב"י סי' תרצ"ז כ' לענין פורים קטן שהעולם לא נהגו לעשות משתה ושמחה כי אם ביום י"ד שבאדר הראשון אע"פ שבאדר השני נהגו גם בט"ו שמחה ומשתה עכ"ל. מזה משמע שהשמחה בט"ו גם באדר השני אינה רק ממנהגא. וא"כ צריכין ליישב דברי המנהגים שכ' שחייב במשתה ושמח' בשני הימי'. והנה לכאורה נראה דאף שבש"ס לא נמצא מפורש חיוב משתה ושמחה גם בט"ו מ"מ כיון שבהספד ותענית אסורים של זה בזה וכיון שאסור בהספד ותענית מכח פורים ע"כ ממילא חייב במשתה ושמחה ג"כ כדין פורים. כן נראה למד המנהגים וע"כ כ' בלשון חיובא דס"ל דזה תלוי באיסור הספד ותענית בכונת הש"ס וא"כ הוא חיובא מדינא דגמ' אמנם זה נסתר מדברי התוס' (מגילה ו' ע"ב) ד"ה ור"א. לענין פורי' קטן דמדאמרינן בגמ' הספד ותענית זה וזה ושוין באדר ראשון ובאדר שני מכלל דמשתה ושמחה ליכא באדר ראשון ע"כ דלא תליא הא בהא דאי תליא הא בהא לאשמעינן דמשתה ושמחה נהגו בהו וממילא נאסר בהספד דהא הימים של מגילת תענית שנאסרו בהספד אין בהם שמחה עכ"ד התוס' וממילא כיון דלא תלוי זב"ז איסור הספד ותענית וחיוב שמחה ואין בלשון איסור הספד ותענית חיוב שמחה כלל לפי"ד התוס' לענין פורים קטן. א"כ גם לעניינינו לענין יום ט"ו לנו בני הפרזים כיון דבגמ' לא נמצא רק איסור הספד ותענית א"כ אינו חייב במשתה ושמחה כלל. ושוב קשה על המנהגים שכ' שחייב במשתה ושמחה כמו בי"ד. אולם דברי התוס' הם לראי' לדינם שכתבו דא"צ משתה ושמחה כלל באדר ראשון. אבל להפוסקים דס"ל דצריך משת' ושמח' גם בפורי' דאדר ראשון א"כ ע"כ לא ס"ל הך סברא דמנאמר בגמ' רק איסור הספד ותענית א"כ משתה ושמחה א"צ כלל כמ"ש התוס' רק ס"ל להנך פוסקי' דאדרבא זהו תלוי בדברי הגמ' דאסורין בהספד ותענית באדר ראשון וממילא גם חיוב משתה ושמחה בכלל ע"כ פסקו עפי"ז שצריך משתה ושמחה כמו באדר ראשון. וא"כ להנך פוסקים דס"ל לענין אדר ראשון בכלל איסור הספד ותענית לענין פורים גם חיוב משתה ושמחה בכלל לפי"ז גם לענין שושן פורים יום ט"ו בכל שנה על כרחך ס"ל ג"כ דחייב במשתה ושמחה כמו בי"ד כיון דאמרי' בגמ' דבהספד ותענית אסורים זה בזה וממילא חיוב משתה ושמחה בכלל כנז'. (ומה שהקשו התוס' דהא הימים שנאסרו בהספד ותענית במגילת תענית אין בהם שמחה ע"כ ס"ל להנך פוסקי' דשאני בפורים כיון דהוא אסור בהספד ותענית מכח שנק' יום פורים ע"כ הוא חייב במשתה ושמח' כדין פורים) וא"כ הבעל מנהגים לשיטתו דהוא פסק שצריך באדר הראשון ג"כ משתה ושמחה (דס"ל בע"כ דבאיסור הספד ותענית לענין פורים גם חיוב משתה ושמחה בכלל) א"כ גם בשושן פורים חייב במשתה ושמחה. ע"כ שפיר פסק דחייב במשתה ושמחה בשני הימים שנא' להיות עושים את שני הימים דמזה הכתוב למדו חז"ל בגמ' דהספד ותענית אסורים זה בזה שנאמר להיות עושים את שני הימים ע"כ שפיר כ' מזה הכתוב חיוב שמחה בשני הימים. ונכון דעת המנהגי' לשיטתו דהוא ס"ל כהנך פוסקים באדר ראשון שצריך משתה ושמחה מטעם הנז' שלא כדעת התוס'. וכן ראיתי בסמ"ק (שהביא ממנו בב"י כנז') במצות מגילה קמ"ח וז"ל אבל הספד ותענית אסור בין בי"ד וט"ו של אדר השני והוא הדין לשמוח במשתה ושמחה עכ"ל משמע ומפורש שחייב בשני הימים במשתה ושמחה גם בט"ו באדר ראשון ובע"כ דס"ל ג"כ דהפי' איסור הספד ותענית לענין פורים גם חיוב משתה ושמחה בכלל ע"כ חייב בשמחה באדר הראשון בפורים קטן וגם חייב בשמחה בשושן פורים מטעם הנז'. (ודוחק לומר דמ"ש והוא הדין לשמוח במשתה ושמחה היינו על יום י"ד בלבד שחייב בשני החדשים ביום י"ד ז"א ולא ניתן להאמר ולדחוק כזה דהוול"ל זה. ופשיט דקאי על מ"ש בתחלה בין בי"ד ובט"ו וכו') ע"כ דייק בלשונו בין בי"ד וט"ו של אדר הראשון ונקט גם יום ט"ו באדר הראשון ובאדר השני דתלוי זב"ז יום ט"ו בכל שנה עם פורים קטן (גם ביום י"ד) אם חייב במשתה ושמחה כמו שביארנו לעיל וא"כ גם דעת הסמ"ק כהמנהגים. אמנם בהגהת רבינו פרץ שם על הסמ"ק כ' לעשות משתה ושמחה בי"ד של אדר ראשון אמנם בט"ו צ"ע שהרי גם באדר השני אין ט"ו נוהג כי אם מטעם לאסור את של זה בזה עכ"ל והרי זה כדברינו דמה שאחז"ל בגמ' לאסור של זה בזה בהספד ותענית ממילא גם משתה ושמחה בכלל ותלוי בזה פורים קטן וגם יום ט"ו בכל שנה. א"כ הוא תלוי בפלוגתא דרבוואתה לדעת המנהגים והסמ"ק חייב במשתה ושמחה ביום ט"ו כמו ביום י"ד בלי חילוק ולדעת התוס' והרבינו פרץ בהגהות הסמ"ק א"צ משתה ושמחה ביום שושן פורים. היינו דלדעת התוס' שא"צ כלל משתה ושמחה באדר הראשון גם ביום י"ד א"כ גם בט"ו בכל שנה א"צ כנז' שתלוי זב"ז. ולדעת רבינו פרץ ג"כ א"צ מחיובא משתה ושמחה בט"ו באדר הראשון א"כ על כרחך לא ס"ל הפי' הספד ותענית לחיוב משתה ושמחה רק ממנהגא ע"כ ביום שושן פורים בכל שנה ס"ל דהוי ג"כ רק ממנהגא ולא מחיובא כמ"ש וז"ל אמנם בט"ו (היינו באדר א') צ"ע שהרי גם באדר השני אין ט"ו נוהג כי אם מטעם לאסור את של זה בזה עכ"ל אמנם באמת תמהתי ולא זכיתי להבין דברי רבינו פרץ ז"ל אלו בהגהות הסמ"ק דהא כ' דבט"ו בכל שנה נוהג שמחה בט"ו משום לאסור של זה בזה. הרי דס"ל דבאיסור הספד ותענית בפורים נכלל גם חיוב משת' ושמחה כנ"ל א"כ גם באדר הראשון כיון שנאסרו שני הימים בשוה בהספד ותענית כמו אדר השני שני הימי' ושוין בהספד ותענית בשני הימים בשני החדשים בלי שינוי א"כ למה נסתפק בט"ו באדר הראשון אם צריך משתה ושמחה וכ' דא"צ משום שגם באדר הב' היא רק לאסור את של זה בזה. א"כ מטעם זה הא גם באדר א' צריך גם בט"ו דמ"ש. כמו שביארנו. ונרא' לכאו' ליישב בדוחק דלא ברירא לי הך פי' בש"ס דאם נאסר כל זה גם חיוב משתה ושמחה בכלל ע"כ די להחזיק במה שנהגו היינו בט"ו באדר השני ולא:
בט"ו באדד הראשון. אך עדיין צ"ע ליישב דבריו ממה שהקשוני עליו בזה. נחזור לתחלת דברינו. כיון דהמנהגי' והסמ"ק פסקו דחיוב משתה ושמחה בט"ו כמו ביום י"ד וגם מדברי רבינו פרץ נראה שלכ"ע בט"ו באדר השני צריך משתה ושמחה וכן בתוס' אין מפורש להיפך רק שהוכחתי מלשונם כן לפי"ד לענין פורים קטן ע"כ, בודאי כן דחייב במשתה ושמחה ביום שושן פורים ומ"ש הרמ"א לשון משתה ושמחה קצ"ת כנז' נראה הטעם לפי מה שביארנו דזה תלוי בהפי' איסור בהספד ותענית אם חיוב משתה ושמחה בכלל לענין אדר הראשון וכיון שהרמ"א פסק בסי' תרצ"ז שבי"ד אדר ראשון ירבה קצ"ת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים עכ"ל גם כאן כ' בלשונו ירבה קצ"ת לשיטתו כנז' דתלוי זה בזה ומציין שם ברמ"א הג"מ בשם סמ"ק ובאמת בסמ"ק עצמו לא כתב כלל לשון קצ"ת כמו שהבאתי לעיל לשונו דמשמע פשוט כמו בי"ד וכן בפורים קטן בשניהם י"ד וט"ו ואין בהם חילוק כנז' רק הרמ"א הוסיף לשון קצ"ת כמ"ש בסי' תרצ"ז טעמו ונימוקו עמו שהוא לדעתו רק כדי לצאת ידי המחמירים ע"כ כ' גם כאן בסי' תרצ"ה לשון קצ"ת מחמת שתלוי זב"ז. אבל בדברי הפוסקי' הסמ"ק ומנהגים (וגם לדעת הרבינו פרץ בשושן פורים בכל שנה ולא באדר הראשון) נראה שחייב במשתה ושמח' בשושן פורים כמו בי"ד בלי מגרעות כנ"ל. וכ"כ בס' גופי הלכות למהר"ש אלגאזי ז"ל לענין פנים חדשות בחתן די"ל גם ט"ו באדר מיקרי פנים חדשות כמו יום י"ד שלפניו דימי משתה ושמחה כתיב (ולא יום בלבד) שניהם (י"ד וט"ו) חייבים במשתה ושמחה ע"ש. ובביאור הגר"א שם סי' תרצ"ה כ' דבגמ' משמע דשני הימים רק בהספד ותענית אסורי' ולא לשמחה. ועפימש"כ דזה תלוי בזה דכיון דאסורים בהספד ותענית מטעם משת' ושמח' א"כ חייב במשתה ושמחה כנז' ונכונים דברי המנהגי' והרמ"א כנז':
ונלע"ד להביא בעה"י סמוכין לדעת הפוסקי' הנז' שחיוב משתה ושמחה ביום שושן פורים כמו בי"ד.
א) דהנה בה' מגילה (סי' תרפ"ט סעי' ד') פסק, הרמ"א וי"א שאין אבילות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו וכן נוהגין ואפי' אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים עכ"ל הרמ"א. וא"כ כיון שאבילות יום ראשון דאורייתא נדחה מפני שמחת יום ט"ו. וא"כ פשיטא לפי"ז שחייב אז בשמחה בתורת חיוב ולא ממנהגא דאל"כ איך שייך לפוטרו גם מאבילות יום ראשון שהוא דאורייתא כיון שבעצם אינו יו"ט וגם אין בו משתה ושמחה כלל א"ו דחייב במשתה ושמחה לכך נדחה גם אבילות יום א' דאורייתא (כיון שהוא מ"ע דרבים מדברי קבלה לשמוח אז וכמ"ש הרא"ש בפ"ז דברכות דאבילות יום ראשון מ"ע דאו' דיחיד נדחה מפני שמחת יו"ט שני דרבנן כיון שהוא מ"ע דרבים ע"ש) וז"ב ופשוט. (ובאמת תמהני קצת על קהילות היראים במדינת גליל העליון במדינת הגר ואשכנז ששמעתי שמקילין ואין עושין יום ט"ו משתה ושמחה ביום כלל כמו במדינת פולין ואיך א"כ לפ"ז יפסקו כהרמ"א כשאירע ל"ע אבילות ביום שושן פורים ובפרט אבילות יום ראשון דאורייתא ואם אין עושים אותו יום משתה ושמחה ויו"ט איך יבטלו לחנם אבילות דאורייתא אך עדיין צ"ע לפי"ז דהא יקשה קצת על הרמ"א בעצמו שכתב בלשונו שחייב במשתה ושמחה קצ"ת כמו שביארתי לעיל טעמו ונימוקו לפי שיטתו. אמנם יש ליישב זה:
ב) עוד י"ל ראי' חדשה שחייב במשתה ושמח' כט"ו כמו ביום י"ד דהנה המרדכי במגילה הקשה באמת למה לא נעשה בפורים ספיקא דיומא ותי' משום דלא יעבור כתיב וע' ט"ז סי' תרפ"ח ס"ק ד'. והנה הר"ן כ' במגילה פ"א לענין פורים שחל בשבת דעושין הסעודה ביום א' שלאחריו דל"ש ולא יעבור משום שמה שאמר הכתוב ולא יעבור היינו לקריאת המגילה אבל לא לשמחה וכיון שקרא המגילה בזמנו ע"כ לא שייך ולא יעבור בהסעודה ושמחה שעושה ביום א' שהוא ט"ז לחודש עכ"ד הר"ן. ולפי"ז קשה עדיין קו' המרדכי דלמה לא נעשה בפורים ספיקא דיומא במשת' ושמח'. ואין לתרץ כתירוצו משום דולא יעבור כתיב דהא במשתה ושמחה לבד ל"ש כלל ולא יעבור כמ"ש הר"ן אלא על כרחך דצריך באמת גם בט"ו משתה ושמחה משום ספיקא דיומא יום י"ד ורק המגילה אין קורין משום ולא יעבור כתי' המרדכי. ונכון. (אך עדיין יש להקשות להפוסקים הנ"ל דחיוב משת' ושמח' באמת ביום ט"ו משום להיות עושים את שני הימים א"כ קשה לפי"ד המרדכי דיהי' צריך להיות לפי"ז גם ביום ט"ז משתה ושמחה משום ספיקא דיום ט"ו ואין לומר משום ולא יעבור דהא כ' הר"ן דבמשתה ושמח' לבד ל"ש ולא יעבור וצ"ע ויש ליישב:)
וראיתי בחיי אדם כלל קנ"ה סעי' ל"ה שכ' דהמשת' ושמחה בשני ימים נוהגים כן אך אינו מדינ' כלל וכלל וכו' ונראה שנטה בזה לדעת רבו בביאור הגר"א כנ"ל אמנם איך כתב בחיי אדם בסעי' שלאחריו שלא לנהוג אבילות דברים שבפרהסיא גם בט"ו משום ימי שמחה וכיון שאינו נוהג בו שמחה מדינא איך פטור מאבילות דאו' וכבר ביארנו לעיל די"ל דתלוי זב"ז בחיוב שמחה באיסור הספד בפורים כנז':
שוב ראיתי עתה בשו"ת בשמים ראש המיוחס להרא"ש ז"ל (סי' רמ"ה) וז"ל ומה שאין קורין את המגיל' משני ימים מספק וכו' ועל משתה ושמחה לא קשיא (מדוע לא נעשה שני ימים) דהא ממילא גם ט"ו מחויב מהך דמגילת תענית אלין יומיא דלא להתענא' ואי תקשי לחייב בי"ו גם זה לא קשיא דהא ממילא נתחייב משום שלאחרי' וספיקא דלאחרי', ודאי דלא חיישינן לי' וכו' עכ"ל וה"ז כדברינו דמהך דמפורש דלא להתענאה הרי הוא מחוייב ג"כ עי"ז בשמחה ומשתה ג"כ וע"כ יוצאין בט"ו משום ספיקא דיומא ג"כ ופשיט לי' שחיוב לעשות משתה ושמחה בט"ו וגם ביום שיתסר משום יום שלאחריו כנז'. (ואם כי אין להעמיד יסוד כ"ש על דברי הבשמים ראש כי זייפו בו הרב' כנודע עכ"ז את הטוב נקבל ממנו להביא סמוכין לדברי הפוסקי' ומה שמתקבל מסברא):
וכיון שביארנו בס"ד החיוב כד' הפוסקים במשתה ושמחה בט"ו כמו בי"ד וא"כ הא כבר כ' המ"א (בסי' תרצ"ה ס"ק ה') בשם ת"ה דהא דלא נהגו לעשות הסעודה בשחרית יום י"ד היינו משום שטרודי' במשלוח מנות כדאשכחן בפ"ה דחולין שלא היו מרבין בסעודת יו"ט הראשון של סוכות משום שהיו טרודי' בסוכה ולולב עכ"ד (ולפי"ז מיושב מנהג העולם שהביא הרמ"א מה שנוהגים להתחיל הסעודה סמוך לערב ועיקר הסעודה ליל ט"ו אף שהרמ"א כתב שלא נכון כן מ"מ עפי"ז יש לו מקור וטעם כיון שטרודים ביום במשלוח מנות ומתנות לאביונים ולקבץ לאסוף בעד העניים ע"כ מתחילין הסעודה סמוך לערב) וא"כ לפ"ז כיון שבט"ו חייב במשתה ושמחה כמו ביום י"ד ובי"ד יש לו שארי מצות היום אחרות כמו מגילה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות ואין זמן להרבות בסעודה כ"כ ביום י"ד משא"כ ביום ט"ו דאין מצות אחרות ע"כ מתעסקין יותר במצות זו דחובת היום במשתה ושמחה ביום ט"ו ועיקר החיוב הוא ביום כדאמרי' בגמ' מ"ט ימי משת' ושמח' כתיב ע"כ גם עפ"י הדין שפיר נכון מנהג הצדיקים והחסידים שמרבין אז ביום ט"ו יותר בשמחה עוד מיום י"ד. אך יש לעורר דיהי' צריך משלוח מנות ג"כ ביום ט"ו כיון דמשלוח מנות תלוי בהסעודה (משא"כ מתנות לאביונים תלוי בקריאת המגילה מדינא וכנ"ל) אך כיון שלא נמצא בפוסקים ולא שמענו זה מעולם ע"כ בודאי אין לעשות חדשות ואין להחמיר כלל לעשות משלוח מנות בט"ו:
ועיי' בשו"ת עולת שמואל (סי' ק"י) לענין פורים שחל בשבת אימתי עושין סעודת פורים שרבו דיעות הפוסקים ותשו' וכ' דנ"מ גם לדידן בזמה"ז לענין סעודת שעושין שושן פורים דמצו' נמי להרבות בסעודה וכשחל שושן פורים בשבת אם יוצא בהסעודה שעוש' בשבת או צריך לעשו' סעודה ומשת' ביום א' ע"ש:
ובחיבורי שער יששכר על המועדים בעה"י (מאמר ימי ששון. לפורים) כתבתי עוד טעם לשבח מה שמרבין בשמחה יותר ביום שושן פורים עפי"ד התזוה"ק בדרך האמת. ועוד שם. וה' ישמחנו בכל עניינו בקרוב בימינו: