מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ג
בענין מודה במקצת בתוס' ב"מ (דף ג' ע"א) בד"ה מפני מה. שהקשו מנ"ל דכופר הכל פטור מה"ת משבוע' ואין לומר דילפינן מדאצטריך למיכתב דעד אחד מחייבו שבועה ואי כופר הכל חייב מה נ"מ מעד אחד הא בלא"ה חייב. דהא איצטריך במקום שהוא אינו תובע כלום ואינו יודע והעד מעיד שהוא גנב או שאביו הלוה לו עכ"ל התוס' ונודע בזה קושיית הגאון רבינו משולם ומטיסמניץ זצ"ל דאיך שייך לומר דאיצטריך קרא דע"א מחייבו שבועה בכה"ג בטענת ספק דא"כ אי פיקח הוא יפרענו ואח"כ יתבענו ויקיים קמאי במלוה והתובע שיטעון אינו יודע יתחייב לשלם (כפי שיטת הרמב"ם דגם בלא הוי לי' למידע אמרינן משואיל"מ) והעד לא יפטרנו כמ"ש הש"ך בסי' פ"ז דהיכא שהוא משואיל"מ לא מהני עד המסייע לפוטרו משבועה דזה הוי פטור ממון ואין עד קם לממון עכ"ד קושייתי ומובא ג"כ בטיב גיטין על מס' גיטין וכבר עמדו בזה כל גדולי האחרונים ליישב במציאיות כל א' וא' לדרכי ולענ"ד י"ל דהנה בתוס' בב"מ שם ע"ב ד"ה בכולי בעי דלודי לי' כ' דבשבועה דרבנן לא אמרינן משאיל"מ וכ"כ התוס' בכתובות דף י"ח ע"ב. ובגיטין נ"א ד"ה בכולי פירשו יותר דהיינו דלא אמרינן משאיל"מ בשבועה דרבנן משום דהוי תקנתא לתקנתא דהיינו דמשאיל"מ זהו מעצמו מדרבנן וע"כ לא תקנוהו רק בשבוע' דאורייתא ולא בשבועה דרבנן דהוי תקנתא לתקנתא ע"ש וכן הוכיח מזה מהר"י חאגיז ז"ל בתשו' הלכות קטנות (ח"א סי' י"ב) דמשאיל"מ הוא רק תקנתא דרבנן (וע' בהלכה רווחת פי' על הלק"ט שנדפס מחדש) וכ"כ בתשו' מהרש"ך ח"א דף קס"ח ע"ש. הן אמת שלכאור' יש להעיר מדברי התוס' בב"מ ה' ע"ב ד"ה ותקנתא שני דמשאיל"מ לא שייך הכא כדפרישית היינו לעיל בד"ה שכנגדו ע"ש ולפי"ז תיפוק לי' דבלא"ה ל"ש לומר דישלם מכח משאיל"מ דהא הוי תקנתא לתקנתא דמה דמשלם חשוד שא"י לישבע הוא רק מתקנתא דרבנן ואיך ישלם עוד מכח ר' נחמן והוי תקנתא לתקנתא וא"כ דברי התוס' כסותרים אהדדי למ"ש בדף ג' דלא אמרינן משאיל"מ בשבועה דרבנן ופירשו בגיטין יותר כנ"ל משום דהוי תקנתא לתקנתא וא"כ גם בדף ה' הו"ל להתוס' לתרץ בההיא רעי' דהוי חשוד והוי ג"כ תקנתא לתקנתא ע"כ לא אמרינן משאיל"מ כנז' ונמצא כסותרים זא"ז. ע"כ נראה כדי דלא יסתרו אהדדי דבאמת עדיפי מיני' הו"ל לתרץ בתוס' שם משום דהוי תקנתא לתקנתא כנז' רק שגם עפ"י סברתם בד"ה שכנגדו ג"כ ל"ש לומר שם משאיל"מ ע"כ לא רצו להאריך. וראיתי בקצוה"ח סי' ע"ה שרצה לחלק דבחשוד הוי משאיל"מ מדרבנן ובחמשין לא ידענא הוי מדאורייתא ובאמת זה צ"ע לכאורה וי"ל שאינו מוכרח ולפי דבריו יוקשה ג"כ בדברי התוס' הנז' ד"ה ותקנתא דהא שם מיירי בחשוד ובחשוד הוי רק משאיל"מ דרבנן וא"כ הוי תקנתא לתקנתא אולם כבר כתבנו דאין מוכרח כ"כ משם דאל"כ יוקשה בלא"ה דהא סתרי אהדדי דברי התוס' כנז'. יהי' איך שיהי' עכ"פ התוס' בעצמם ס"ל בודאי כן כמ"ש בזה בב"מ ובכתובות ובגיטין ביארו טעמם בפירוש יותר משום דמה דאמרינן משאיל"מ הוא רק תקנתא מדבריהם ולא מדאורייתא וא"כ לק"מ קו' הגאון הנ"ל על התוס' שכ' דאיצטריך קרא לע"א כשאומר אינו יודע והקשה דהא יוכל לפורעי וכו' כנ"ל (וכנז' מהש"ך והש"ך כ' שפיר זה רק אליבא דהילכתא ושהוא תקנתא דרבנן דאמרינן משאיל"מ ע"כ העד אינו קם לממון לחייבו) ז"א דהא מדאו' לא אמרינן כלל משאיל"מ וכשיפרעו מקיים קמאי במלוה ויחזור ויתבענו כשלא יוכל לישבע יהי' פטור לגמרי ויפסיד מעותיו ע"כ שפיר כתבו התוס' די"ל דהקרא איצטריך כשאינו יודע וע"א מעידו שהוא גנב או שהלוה לו דמה"ת ל"ש כלל עצה זו דמשאיל"מ בזה לא אמרינן מדאורייתא. ולא הוצרכנו למה שכתבו האחרונים ז"ל כל א' מציאיות רחוקות בזה כדי ליישב קו' הגאון הנ"ל ולא העירו מדברי התוס' הנזכרים:
אמנם באמת נתיישבתי דהא שפיר הקשה בקהלת יעקב למהר"י אלגאזי ז"ל ע"ד המהרש"ך הנז' דהא מ"מ ש"ס ערוך הוא בשביעות (דף מ"ז) שבועת ה' תהי' בין שניהם ולא בין היורשים וכו' אא"ב דאביו כה"ג מיחייב איצטריך קרא למיפטרי יורשים הרי מפירש שם שלמדו מזה דמשאיל"מ בכל מקום הוא מדאורייתא כא דאיצטריך קרא ע"ז ע"ש ואיך שייך לומר דהוי רק דרבנן והמפרש בהלק"ט (הנק' הלכה רווחת) שם רצה ליישב קו' הקהלת יעקב וכתב דאינו קושיא מקרא דשבועת ה' תהי' בין שניהם לא נפקא לן אלא היכא שאינו יכול לישבע כגון שאומר איני יודע שאינו נשבע כלל ויפטר בכך לגמרי ואתי רבנן ותקין שמתוך שאיל"מ והיא דעת הלק"ט עכ"ל המפרש שם ודבריו תמוהין כי איך כ' דאתי רבנן ותקין שמתוך שאיל"מ הא דאו' הוא מקרא דשבועת ה' תהי' בין שניהם וכקו' הקה"י ומה העלה ארוכה כלל לקושייתו. אך באמת יפלא וכי נעלם ח"ו מעיני התוס' בגיטין דף נ"א כנז' (שכ' דהוי תקנתא לתקנתא כנז' דמשאיל"מ הוא רק דרבנן) ש"ס מפורש בשבועות דמשאיל"מ הוא מה"ת א"ו נ"ל בזה עפי"ד הקצוה"ח שמחלק בין אינו יודע לחשוד דחמשין לא ידענא הוא מה"ת וחשיד הוי משאיל"מ רק דרבנן ומעתה שפיר מיושב דלא קשה על התוס' הנז' דמיירי בחשוד שפיר כתבו דהוי תקנתא לתקנת' דבחשוד לא הוי משאיל"מ רק תקנתא דרבנן משא"כ בש"ס שבועות דמיירי בחמשין לא ידענא שפיר אמרינן מקרא דמשאיל"מ הוא דאורייתא ולזה שפיר הועיל חילוקו של הקצוה"ח ושפתי כהן ישמרו דעת דלפי דבריו לא יוקשה על התוס' בגיטין קו' הקה"י מש"ס ערוך בשביעות כנז'. ולפי"ז שוב קשה קושית הגאון מהר"ם מטיסמניץ ז"ל כיון דהתוס' דמיירי באינו יודע אם אתה:
חייב לי וע"א מעידו ובכה"ג באומר אינו יודע וכשיתבענו בחזרה כנז' יהי' משאיל"מ מדאורייתא ושפיר קשה קו' הגאון מהר"ם טיסמניץ הנ"ל בדברי התוס' שם. אך לפי"ד המהרש"ך ובפרט בהלכות קטנות שכ' בהחלט כן דמשאיל"מ הוי רק דרבנן שפיר מיושב קו' הגאון הנז' בפשיטות כנ"ל: