אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן ב

סימן א

כבוד הה"ג וכו' אחדש"ה כן בא לפני וכו' והראה לי מכתב כת"ה שכ' שיבוא לד"ת למחנתו אם כי התובע הולך אחר הנתבע מ"מ כיון ששלחו לו הפירמא חשבון ובו נדפס בל"א (צאהל-באר באר אין ד' קרייץ) ע"כ צריך לילך לדון בדתה"ק במחנתו. והנה כפי הנראה טעמו של כהד"ג לדמות זאת כעין מ"ש בשו"ת שואל ומשיב מהדורא קמא (ח"ג סי' י"ח) בדין וועקסיל (טראטי) כיון שכ' עלי' צאהל באר במקום המלו' אז צריך לילך לדון למקום התביע' ולפע"ד לא דמי הנידון לשם כאשר אבאר בזה בעה"י:

הנה מקור דין זה בתובע הולך אחר הנתבע ברמ"א (סי' י"ד) בשם מהרי"ק והנ' אף שבש"ס סנהדרין (ל"א ע"א) מסקינן דיד המלוה (שהוא התובע) על העליונה לענין לילך למקום הועד משום דעבד לוה לאיש מלוה ומהגם כי לענין ב"ד הגדול נמצא י"א ברא"ש ובטור דרק לנתבע שומעין ולא לתובע מ"מ ע"ש בב"ח ובהגהות מהרל"ח דהיינו כשהנתבע אינו רוצה לילך למקום ב"ד הגדול רק לבית הועד אז אין שומעין לתובע לילך לב"ד הגדול אבל כשאין הנתבע רוצ' לילך כלל מעירו בודאי שומעין לתובע לילך לבית הועד וכן לענין אם לדון במקום המלו' או במקום הלוה כ' בב"י בשם תשו' הרשב"א שאין המלוה כפוף ללכת עם הלוה לדון עמו באיזה מקום שירצ' ואדרבה הלוה חייב ללכת עם המלוה וסמכו על לשון הש"ס בסנהדרין פ' ז"ב ע"ש עכ"ז כתב במהרי"ק (שורש א') דהתובע לא יכול להכריח את הנתבע ואדרבה צריך התובע ללכת אחרי הנתבע וכדי שלא נשוי פלוגתא בין המהרי"ק להרשב"א בתשו' י"ל דכמו שחילק שם המהרי"ק לדברי ר"ת דהיינו דוקא במלוה ולו' משום דעבד לוה לאיש מלוה אבל בשאר טו"ת ושותפות ומו"מ וכיוצא לא אמר ר"ת. ע"כ י"ל כן גם להרשב"א כיון שהמהרי"ק מיירי שם בעובדא דידי' בענין שאינו מלוה ובכה"ג אפשר יודה גם הרשב"א כיון דל"ש עבד לוה וכו' וצריך לילך אחר הנתבע וכמו שמחלק שם המהרי"ק אליבא דר"ת כנז'. עכ"פ אנחנו בני אשכנז ופולין יוצאי' ביד רמ"א שפסק כמהרי"ק ותה"ד להחלט וכן פשט בכל תפוצות ישראל בלי שום חולק ופקפוק מעולם וכן פסקו רבותינו גם במדינת הספרדיים כמ"ש בתשו' מהרשד"ם (חחו"מ סי' ז') ממנהג שאלוניקי וע"ש מ"ש בשם סמ"ג ובתשו' תורת אמת למהר"א ששון (סי' מ"ד) שכן פשט המנהג בכל מקום שהתובע הולך אחר הנתבע. והטע' לזה דתובע הולך אחר הנתבע. הנה בכנה"ג מביא לרבותינו כמה טעמים לשבח (טעם א') ממהר"י בן לב משום שהיחיד הוא מוכרח ונכנע לפני ב"ד קהלו מה שלא יכנע אם יגזרו זולתם ע"כ פסקו שהתובע הולך אחר הנתבע כדי שיציית הנתבע לב"ד בקהלתו יותר (טעם ב') כ' המהרשד"ם שם כדי שלא יתקוטטו התובע והנתבע שכל א' יאמר שהב"ד שבירר הוא גדול מהדיין שבחר חבירו ע"כ התקינו להשקיט ריב אחר שהנתבע רוצה לדון לפני הב"ד במקומו צריך התובע לילך אצלו (טעם ג') כ' הכנה"ג דברי עצמו מפני תועלת הנתבע שאם אתה אומר שהנתבע ילך אחר התובע יבוא איש רמאי ויתן עיניו באיש עשיר בעיר אחרת ויאמר לו שיש דו"ד עמו שיבוא לדון עמו לעירו (של התובע) והעשיר ההוא כדי שלא לכתת רגליו יתפשר עצמו ויגבה ממנו שלא כדין משא"כ אם יצטרך לבוא לעיר הנתבע עכ"ד (טעם ד') ראינו בביאור הגר"א מווילנא ז"ל שם ע"ד הרמ"א הנז' שהתובע הולך אחר הנתבע ציין לש"ס ב"ק (מ"ו ע"ב) דסברא הוא המע"ה דמאן דאית לי' כאיבא אזיל לבי אסיא עכ"ד. הן אמת כי דברי הגר"א זצ"ל לא יכולתי להבינם לכאו' דבשלמא לטעמים השלשה שזכרתי בתחלה שפיר י"ל אף שנראה מהגמ' סנהדרין דלענין לילך למקום הועד שומעין לתובע יותר מ"מ כיון שאין לנו בימים דין ב"ד הגדול כמ"ש רמ"א ולענין מקומות התובע והנתבע לא מצינו בש"ס בפירוש לאיזו מקום הולכין ע"כ שפיר עשו תקנה מטעמים הנ"ל כ"א בטעמו שילך התובע אחר הנתבע והנהיגו כן שאין לשנות המנהג כמ"ש מהרשד"ם שם והוא לתקנת העולם שהבינו לפני עניני הדורות וטבעם וכדי שיבואו ויצייתו לד"ת באופן זה יותר. משא"כ לפי"ד הגר"א שהביא חילו מש"ס ב"ק מ"ו. מה זה ראי'. הלא שם לא מיירי רק מענין המוציא מחבירו עליו הראי' אבל לענין מקום הב"ד שפיר יש ללמוד יותר מש"ס סנהדרין פ' ז"ב הנ"ל דשם מיירי בענין זה דמקום הב"ד ונראה שם דלתובע שומעין יותר בענין זה. א"ו בעל כרחך רק משום שהתקינו רבותינו בדורות שאח"כ מטעמי' שכ' הפוסקים הנ"ל ולא מש"ס ב"ק חילם וגם הגר"א בע"כ יודה בזה ולא כתבו רק בדרך סמך. דלולי הטעמים הנ"ל בודאי אין ראי' מש"ס ב"ק לנידון דידן לדחות מה שנראה מש"ס סנהדרין בענין דלתובע שומעין יותר וכמ"ש הראשונים הפוסקים ראי' מזה ואולי כונתו לקצת כעין (טעם הב' הנ"ל) ד' המהרשד"ם דמחמת הקטטות שכ"א יאמר ב"ד שלו גדול. וכמו שבש"ס לא מצינו מפורש לענין מקומות התובע והנתבע (רק לענין ב"ד הגדול כנז') ע"כ כיון שמסתפקין לאיזה מקום נכריע לילך. בכה"ג נאמר כהך דב"ק מ"ו מאן דאית לי' כאיבא אזיל לבי אסיא שהתובע יטריח לילך למקום הנתבע וק"ל. והנה בשו"ת שואל ומשיב (קמא. ח"ג סי' י"ח) העלה דבטראטי וועקסיל שכתוב בו צאהלבאהר במקום המלוה אז יש לילך אחריו וטעמו שם משום דבפוסקים מחלקינן בין אם יש לו טענה ריקנית להמלוה דאז אין מחייבין אותו להלוה לילך לבית הועד ב"ד הגדול ורק אם יש לו עדים וראי' אז מחייבין אותו להלו' לילך למקום התובע ולא שהתובע ילך למקום הנתבע עכ"ד. ולכאור' דבריו ז"ל תמוהים דמנ"ל לחלק זה דהא בפוסקי' הנז' מבואר סתם דהתובע הולך אחר הנתבע ולא חילקו כלל באם יש לו עדים וראי' להתובע או אין לו. אולם י"ל דזיל בתר טעמא דהכנה"ג דהתובע הולך אחר הנתבע הוא משום כדי שלא ילך עני רמאי ויתפוס א"ע בעשיר בטענת חוב ויצטרך לילך עמו למרחוק ועי"ז יוכרח להתפשר עמו וליתן לו תביעתו אף שאינו חייב לו והנה זה הטעם הוא כמ"ש הרא"ש והטור בשם י"א לענין ב"ד הגדול שיש לחוש שיתנו העניים עיניהם בעשירים ויתבענהו לילך למרחוק ויתנו להם כל תביעתם שלא כדין ואף דפסק המחבר כדעת ר"ת דהמלוה יוכף את הלוה עמו וחייב לילך עמו לב"ד הגדול היינו דוקא אם יש לו טענה וראיה אבל לא בטענה ריקנית הרי דבעדים וראי' שוב ל"ש החשש שיתלו עניים עיניהם בעשירים לתבוע מה שלהד"מ כיון דהרי עדים וראי' עכ"פ שאינו דבר ריקן וכ"ז לענין ב"ד הגדול וא"כ שפיר נמי י"ל כמו כן לענין תובע הולך אחר הנתבע לפי טעמו של הכנה"ג הנ"ל שלא יתן עני עיניו בעשיר לתבוע כנז' וכיון שיש לו טראטי הרי עדים וראי' עכ"פ שאינו טענה ריקנית ושוב ל"ש כ"כ הטעם של הכנה"ג לתובע הולך אחר הנתבע ע"כ לטעם זה שפיר י"ל מיושב קצת דברי השואל ומשיב דבטראטי הנתבע הולך אחר התובע כנז'. אבל התינח לטעמו של הכנה"ג אבל לטעמו של המהר"י בן לב או לטעמו של המהרשד"ם (וגם לטעמו של הגר"א מש"ס ב"ק אף שהעירותי שם לעיל ע"ז. עכ"פ צ"ע דגברא רבה הגר"א זצ"ל אמר מילתא) לא שייך כלל לחלק ולומר שיש נ"מ בין אם יש לו עדים וראיה למלו' או לא א"כ גם בטראטי י"ל התובע הולך אחר הנתבע וא"כ יוכל המוחזק שהוא הנתבע לומר קים לי כהנך פוסקים בטעמם ובפרט כי רבים הם ואז גם בטראטי י"ל התובע הולך אחר הנתבע וקשה דברי השו"מ. אך י"ל כיון דכתב האחרונים דנגד טראטי לא יוכל לטעון קים לי כמ"ש ג"כ בשו"ת שואל ומשיב (קמא ח"ג סי' ק"ה) דהוי כ"ש משטר דפסק בתשו' המיוחסת להרמב"ן דלא יוכל לטעון קים לי אם כי בשו"ת בית אפרים לא כתב כן עכ"פ הגאון ז"ל בשו"מ שפיר לשיטתו נכונים דבריו בזה וזהו רק בוועקסיל בחת"י הלו' שחייב עצמו. וע' בשו"ת אבני צדק חחו"מ סי' ט' לענין הזשיראנטען בוועקסל דאנו צריכין לפסוק כפי דינא דמלכותא כיון שע"ד כן חתמו כולן ע"ש. אמנם כ"ז בוועקסיל שחתם הלוה אבל בחשבון (פאקטורא) ששולח הסוחר התובע ובו נדפס ע"פ ( צאהלבאר אין ד' קרייץ] והנתבע לא חתם א"ע ע"ז כלל ולא ראוהו כמעט. האיך יתחייב הנתבע לילך למקום התובע היפך ד"ת ולא דמיא לוועקסיל כעוכלי לדנא כיון שרק התובע כתבו והנתבע לא חתם א"ע עליו ופשוט בזה גם אם נאמר דהוי קצת ראי' הפאקטורא ששולח הסוחר וא"כ אולי ל"ש טעמו של הכנה"ג שילך עני ויתפוס א"ע בעשיר כיון דלא הוי טענה רקנית עכ"פ כנ"ל אבל שאר הטעמים של המהר"י בן לב והמהרשד"ם והגר"א כנז' שייכים גם בזה לכ"ע ויוכל המוחזק שהוא הנתבע לטעון קים לי כותי' בפרט דהמה הרבי' נגד הכנה"ג שהוא יחיד בטעם הנז'. וע' בתשו' מהר"י בן לב (ה"ג סי' צ"ז) שכתב לענינו דיכול הנתבע לטעון קים לי כהפוסקים שלא לילך לדון במקום התובע ע"ש. ובפרט דבטראטי גופא שחותם א"ע הנתבע עלי' טרחנו ליישב דברי השו"מ והבו דלא להוסיף עלה ובפרט (פאקטורא) שאינו דומה כלל כנז':

וגם בגוף דברי השו"מ שכתב כיון שיש לו ראיה הוועקסיל אז י"ל דלא אמרינן התובע הולך אחר הנתבע. הנה הגאון בתשו' תפארת צבי (חאהע"ז סי' ע"ח) כ' דמנהג פשוט דגם מלוה בשטר הולך התובע אחר הנתבע ואין לך ראי' יותר משטר אעפ"כ אמרינן התובע הולך אחר הנתבע והרי דלא כהשו"מ ובפרט הבו דלא לוסיף עלה כנז'. גם מ"ש שם בשו"מ ליישב קו' מהרי"ק שהקשה לשי' הגאונים דבכל התובעי' מצי כייפי א"כ למה אמר בש"ס דעבד לוה לאיש מלו' הא אפי' בשאר תובעים דל"ש טעם זה נמי אמרינן הכא ותי' דנ"מ דבשאר תביעות במקום שאין התובע עושה הוצאות רק תובעו למקומו י"ל דצריך לילך אחר הנתבע אבל במלוה דעבד לוה לאיש מלוה ע"כ גם במקום שאין התובע עושה הוצאות צריך לילך למקום המלוה ע"ש בטעמו וכבר קדמו בזה הקצוה"ח במקומו. וא"כ בנידון דידן שאינו מלוה ולוה רק מקח וממכר אז צריך מדינא דגמ' ג"כ התובע למקום הנתבע דל"ש עבד לוה לאיש מלוה ואף שבתביעה על מכירת היין י"ל דהוי כמו מלוה כעין דאמרינן בש"ס גיטין (י"ד ע"א) ללישנא קמא דהוי עבד לוה לאיש מלוה אף שלא לוה ממש וע' ש"ס ב"מ (ע"ו ע"ב) דמה שנשאר חייב מן המכר הוי כמלוה וכן פסקינן מ"מ כיון שכתבו בזה הב"י בשם הרא"ש דחילקו בשני דברי' וכ' דלאו דוקא לוה ומלוה אלא ה"ה גזילות ומקח וממכר וכו' משמע דחוב מקח וממכר הוא אינו בכלל מלו' ולוה שיהי' בכלל עבד לוה וכו' בזה נמצא לפי חילוקו הנ"ל של הקצוה"ח והשו"מ דבמקום שאינו מלוה ולוה ממש אז גם מדינא דגמ' צריך התובע לילך אחר הנתבע כנ"ל. וגם י"ל דלא ברור הוא אם אין לו טענות נגד כל תביעותיו ואינו מודה במקצת ובכה"ג כ' הב"י דלא הוי עבד לוה לאיש מלוה כיון דלפי דבריו של הנתבע אינו חייב לו כלום ואינו עבד לוה וק"ל ואין להאריך:

שוב ראיתי בס' ערך שי שהרבה להשיב על דברי השו"מ לענין טראטי והביא משו"ת מבי"ט סי' שמ"ג דגם בשטר התובע הולך אחר הנתבע ואין לך ראי' יותר משטר אעפ"כ התובע הולך אחר הנתבע והנה במקום שנהגו לפסוק בוועקסל בחת"י הלוה יש להם על מנת שיסמוכו כנ"ל אבל לא בחשבון של התובע כנז':

ולסניף י"ל עוד בזה עפי"ד הרמ"א (סי' י"ד סעי' א') דבעשיר חשוב בעירו מוציאין את הנתבע לדון בעיר אחרת ולאו דוקא אם הוא גבר אלם וכמ"ש התשב"ץ מובא בב"י בבד"ה שם סי' י"ד על א' שהזמניהו לדין גדולי העיר ופרנסי' אשר כל דברי העיר נחתך על פיהם והנדון אומר איך אדון בעיר הזאת והלא אימתם מולטת על הדיינים וגם טענתו יסתתמו לפניהם וכ' לילך במקום הסמוך ע"ש ובפת"ש שם מהרבה גדולי האחרונים ז"ל דאם הם פרנסי העיר יוכל לטעון הבע"ד שכנגדם שנסתתמו טענותיו אם ידון בעירם לפני הב"ד וילכו למ"א לדון וא"כ בעיר קטנ' מאנשים בה מעט והסוחרי יין הגבירים המה מעמידי הקהלה בכללה המה נכבדי' ופרנסי' אם כי רב גדול בתוכה ולא יצא עול מתח"י עכ"פ אינו משום נגיעה ח"ו רק משום שנסתתמו טענותיו של הבע"ד שכנגדו א"כ שפיר יוכל לטעון הנ"ל כן וזהו גם בתובע יוכל להוציא את הנתבע ממקומו מכ"ש להכריחו להנתבע לילך למקום התובע עשיר מפרנסי העיר וגם נגד הכלל דתובע הולך אחר הנתבע בודאי אין לו שחר אם כי לא שמענו מדקדקים בימינו כן מ"מ ההלכה היא כך לדעת כמה פוסקים גם באינו גבר אלם ויוכל לטעון הנתבע כנז'. ולא כתבתי זה רק לסניף בעלמא כלאחר יד:

אך גם בלא זה פשוט דל"ש לומר בהפאקטורא (בלי חת"י הנתבע על וועקסיל) ששולח הסוחר התובע כנז' שילך למקום התובע. ואקוה כי הדר"ג יודה על האמת למען חותמו אמת ית' ותורתו אמת ויאבה נא כת"ה להזהיר ולהודיע להגביר כו' שלא לעשות הוצאות בערכאותיהם ושלא לבא בפלילים אצלם ח"ו ואם יש לו טו"ת נגד הנ"ל יבא לדתה"ק לכאן כדין התובע הולך אחר הנתבע ויקוב הדין את ההר ואיש על מקומו יבא לשלום ואחתום בברכת שלום וכט"ס:

מוקירו ודוש"ת

והנה אחרי זמן כתבי את הדברים האלו. עתה העירני חכם א' במה שכתבתי לעיל שבאמת מעיקר דינא דש"ס נראה יותר כח התובע משום דעבד לוה לאיש מלוה רק כשהתובע ונתבע דרין בשני מקומות וזה אין מבואר דינו בגמ' באיזה מקום לדון וע"ז תקנו דתובע הולך אחר הנתבע. וע"ז פקפק החכם הנז' דלדעתו גם בזה לא משום תקנה נחתו בה רק מדינ' דגמ' יחילו וראיתו הוא מתשו' רמ"א (סי' ק"ד) באמצע התשו' לענין נתבע שלקח לו מורשה שהוא קרוב לדיין של התובע והד"ת הי' בזבל"א וזבל"א וכ' שם הרמ"א בתשו' דיד הנתבע על העליונה בזה והתובע צריך שיברור לו דיין אחר דמאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסיא והמע"ה. ואף דלענין ליזל לבית הועד עדיף כח הנתבע מכח התובע כדאי' בסנהדרין בפ' ז"ב ה"מ גבי דייני שיכולים לכוף לעמוד לפניהם בזה יד התובע על העליונה וכן כתב הנמ"י ריש פ' זה בורר דהתובע יכול להסתלק מב"ד א' לחבירו (אם שני הבתי דינים שוים ואין הא' גדול מחבירו) משא"כ הנתבע אבל בזבל"א וזבל"א דכח שניהם שוים לברור לו א' למה יהי' יד התובע על העליונה הלא אדרבה המע"ה ומאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסיא וכח הנתבע עדיף בזה עכת"ד הרמ"א בתשו' שם. והנה מזה לע"ד קצת סייעתא למ"ש הגר"א בביאורו כמו שהבאתי לעיל (טעם ד') שכ' דטעם דהתובע הולך אחר הנתבע משום הך דש"ס דב"ק דמאן דאית לי' כאיבא וכו' והעירותי לעיל דאין ראי' מש"ס ב"ק דהמע"ה לענין דהתובע הולך אחר הנתבע כנז' ולפי"ז הרי דגם הרמ"א בתשו' ס"ל כן ללמוד מהך דמאן דאית לי' כאיבא בש"ס ב"ק לענין עדיפות כח התובע. אמנם באמת דברי הרמ"א בתשו' לא זכיתי להבינם דהנה כתב הרמ"א והנמ"י בפ' ז"ב ומשם באמת סתירה לדבריו דהנה כ' הרמ"א דרק לענין בית הועד שיכולים לכוף לעמוד לפניהם שהם חכמים גדולים ויבוש הנתבע מפניהם ע"כ בזה שומעין לתובע יותר אבל בענין אחר בזה לא. והלא הביא בעצמו מהנמ"י דגם בשני בתי דינים בעיר א' היכא שאין הא' גדול מחבירו עכ"ז יכול התובע לברור לו איזה שירצה לדון בפניהם ולא הנתבע וא"כ בשני ב"ד בעיר א' ושאין הא' גדול מחבירו כלל ול"ש כלל הך דבית היעד ועכ"ל שומעין לתובע משום דעבד לוה לאיש מלוה וכמ"ש בנמ"י והרי מזה דלאו דוקא לענין בית הועד מפני שיכולים לכוף וגם יבושו מפניהם יותר כנז' ורק בלא"ה עדיף כח התובע בזה ועל כן לא זכיתי להבין דברי רבינו הרמ"א ז"ל בתשו' ההוא. החכם הנז' העיר ג"כ על מה שהבאתי מתשו' הרשב"א מובא בב"י סי' י"ד שאין המלוה כפוף ללכת הלוה לדון עמו לאיזה מקום שירצה ואדרבה הלוה צריך לילך למקום המלוה כדאי' פ' ז"ב וע"ז פקפק דשאני עובדא דהרשב"א דעיקר סמיכות משו' שיש לשמעון נכסים במונטסין וגם שיש ב"ד יפה יותר במונטסין צריך לבוא לדון במונסטין כמ"ש שם בב"י בשם הרשב"א אך באמת ז"א השגה דאם נאמר כסברתו דאין ללמוד מהך דפ' ז"ב דמיירי רק לענין לילך לבית הועד ורק בזה עדיף כח התובע כנז' א"כ מה זה מייתי הרשב"א הראי' וכי בשביל הנכסים שיש לו במונטסין לא מצינו דאשתמיט לשום א' מהפוסקים להביא זה דאם יש לא' נכסים במקום א' צריך לילך לדון למקום שיש לו נכסיו ובפרט שמה לנו לראיות הלא הרשב"א כ' בפירוש שם וז"ל לפי שאין המלוה כפוף ללכת אחר הלוה לדון עמו באיזה מקום שירצה ואדרבה הלוה חייב ללכת עם המלוה כדאיתא בפ' זה בורר עכ"ל הרי מבואר דס"ל דלאו דוקא לענין בית הועד עדיף כח התובע רק גם במקום שהמלוה דר במקום אחר והלוה במקום אחר יש ללמוד מפ' ז"ב דעדיף כח המלוה ומ"ש שיש לו נכסים במונטסין גם שהב"ד שם יפה יותר זהו ליתר שאת לסניפין כמו שנראה שם. וגם מה שכתבתי לעיל בתשו' שרק מתקנה שתקנו תובע הולך אחר הנתבע. הנה לא עלי תלונתו כי כן כתב גם המהר"י בן לב (ח"ג סי' צ"ז) וז"ל אדרבה הוא מנהג קבוע בכל המקומות שיש קהלות מרובות התובע הולך אחר הנתבע וכו' משום דכך הסכימו והוי לי' כאלו קבלוה עליהם כל הקהלות כן וכו' עכ"ל ואף שכ' בנידון דידיה שם שהי' בזבל"א כ' סמיכין שי"ל שגם מדינא הוא כן ותלוי בפלוגתא דרבאתה מ"מ סיים וז"ל וכ"ש שאין אנו צריכין לזה שכבר כתבנו שהמנהג קבוע שהתובע הולך אחר הנתבע בפני הב"ד שלו עכ"ל המהר"י בן לב הרי מפורש שהעיקר מטעם מנהג ותקנה נגעו בה וכ"כ בכנסת הגדולה סי' י"ד וז"ל נהגו שהתובע הולך אחר הנתבע וכו' דבריו מוכיחים שלתועלת התובע נהגו כן ולי נראה שנהגו כן מפני וכו' עכ"ל הכנה"ג הרי כ' ג"כ בפירוש מטעם מנהג ותקנ' וכן משמע מהרבה פוסקים. עכ"פ להלכה למעשה בודאי הוא כנ"ל כאשר ביארנו דהתובע הולך אחר הנתבע למקום הנתבע ותו לא מידי:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה