אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

יו"ד

או"ח

סי' נ"ה. בענין מסוכנת מה שרצה א' להרעיש לאסור כל בהמה מסוכנת (והדפיס ע"ז קונטרס) השגה על דבריו:

ס"א בשני אווזות שנמלחו יחד והא' הי' טריפה מחמת שהסניא דיבי לקתה במוגלא והב' חסרה. וע"ד השמ"ח בסי' ל"ו:

ל"ז ע"ד קו' השואל על הט"ז בה' מתנות כהונה בישראל ונכרי שותפים בבהמה שכ' דאין הולכין בממון אחרי הרוב:

ט'. מצדיק דבריו במנח"א ח"א סי' נ"ו לענין רגלי עופות שלא נמלחו והושמו בתערובות ומקודם לזה נמלגו ברותחין. ובירור דין מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' מכמה מקומות:

סי' י"ג. מצדיק דבריו במנח"א ח"א סי' ח' בדשיל"מ בענין היתר כרוך בצד האיסור. וגם ע"ד במנח"א ח"א סי' ד' וסי' נ"ח. ובסי' נ"ג לענין לפ"ע ובסי' ע"ב בענין שם לעפאלד בגט. ובסי' ע"ו בהג"ה בענין קים לי אם יכול לטעון כנגד רוב הפוסקים. ובענין ד' פסקי התוס' בהקוצץ סרק. ובענין אפקעינהו רבנן וכו':

סי' ל"א. פלפולים נחמדים בסוגיא דע"א נאמן באיסורין. ושם בסופו אי סומא חייב ליזהר באיסור דרבנן (ועיי' בתשו' י"ד בזה):

ל"ה ע"ד הישועת יעקב יו"ד סי' ק"כ דטבילת כלים דאו' ועכ"ז מותר להשתמש בו בלי טבילה מה"ת מה שהקשו בזה:

כ"ז. בדין טבלות ציירי ע"ז אם מותר למכור בחנותו ואם כבר קנאם לחנותו כדת מה לעשו'. ואם מותר לעשו' ראמע"ן לציורי' כאלו:

באיש הסוחר עם (אובלי"ן) אימפעריאלע"ן שתולין הנכרים בצואריהם ורוצה לעשות עליהם צורת הפאפסט עם שו"ע כדי למכרם:

ע"ג. בענין אם מותר לראות על המורה שעות שעומד על בית תפלתם של נכרים:

כ"ב. בענין השפארקאסעס בזמנינו איך יש עצה להנצל האקציענערען היהודים מאיסור רבית:

ל"ג. ע"ד אם מותר לעשות עסקאמפטע געשעפט אם אין בזה חשש רבית גם למי שנזהר מלהלות על היתר עיסקא ברבית:

מ"ח. ע"ד גילוח הזקן במספריים:

הערה למלאות רצון ת"ח שכתב לי הדברים הבאים ולמען השלום הנני להביא בקצרה ממכתבו בזה"ל הנה היו למראה עיני קונטריסים מודפסים מספרו היקר מנחת אלעזר חלק שני אשר יוציא כעת לאורה וראיתי בסי' מ"ח שהרעיש מעכת"ה וכו' ובפרטות בנה יסודו גם עלי וכו' הנה כי כן החוב מוטל עלי מטעם והייתם נקיים וגו' להעיר אזניו שלא ישית עלי אשם על אודות הדברים אשר בוילק"י נאמרים וכו' שלא היתה כונתי להתיר גילוח הזקן במספריים רק היתה כונתי להוציא טעותו של הכותב מווארשא וכו' על גאוני הפוסקים יסודי עולם שכל ב"י נשען עליהם שקראם טועים ומתעים ח"ו ע"כ יצאתי אז חוץ לגדרי והראיתי מקור ושורש בש"ס ופוסקים ואף בהראותי שם כחא דהיתרא גליתי דעתי העני הרבה פעמים שאדרבא ראוי ונכון לכל איש ישראל לגדל זקנו ולא יספרו ולא יסיר מעליו צלם אלקים. וגם ההיתר שכ' אלא לאותן שכבר נהגו לספר אבל באותן מדינות ואותן אנשים שכבר נהגו איסור והחמירו על עצמן שלא לגלח זקנם אפי' במספרים שלא כעין תער לא היתה כונתי להתיר כלל וכלל לא ח"ו. כי להם אסור מדינא והוי כקבלה בנדר ואין להם היתר לעולם כי זה לא הוי כטעות בדין דהא יש פוסקים המחמירים ובפרט חכמי הקבלה כידוע וכבר מפורש יוצא בש"ע יו"ד סי' רי"ד יעו"ש ולזה הי' באמת כונתי שציינתי בוילק"י לעיין בסי' רי"ד כנז' שאינו מותר רק באופן הנ"ל וכבר כתבתי בימים ההם להעורך וילק"י אזהרה ומודעה רבה להדפיסה שלא יטעה שום אדם שח"ו יצאתי להתיר גם לאיתן שכבר נהגו איסור כנז' כי להם איסור גמור הוא אבל העורך לא הדפיסה וכו' ואבקש ממעכת"ה שידפיס המכתב הלז בהוספות למפתחות וכו' מצ"ש עכת"ד ולשונו:

מ"ב. ע"ד מקוה שהכשירוהו בחלב ולא עירבו המים עם החלב שיהי' מראית חלב גם תחת השליבות שזהו שני שלישי המקוה:

י"ז. תשו' לקו' השואל ע"ד הריב"ש ומובא בחת"ס לענין שיעור של אדם בינוני שיהי' שיעור מים שכל גופו עולה בהן לענין מקוה:

כ"ד. בענין מחלל שבת בפרהסיא שכתב אותיות בס"ת בעת שמסיימין הכתיבה לעיני כל ישראל:

הערה הנה הרב הגאון וכו' כתב לי עתה שבספרו הביאו' השדה חלק ששי תיקן כבר הדברים וחלק ששי הלז אינו תח"י כלל ולא ראיתי באיזה אופן תיקן שם. ועכ"פ האמת להלכה כאשר כתבנו בפנים בתשו' בעה"י.

ע"א. במה שנהגו היתר לעשות בס"ת הקטנים הגליונות פחותים מד' אצבעות למטה וג' למעלה וגם בדין מי שנפטר בכפר וצוה להוליכו העירה ובעת פטירתו לא הניחוהו להוליכו העירה וקברוהו בביה"ח בכפר אם מותר לפנותו ולהוליכו העירה:

סי' ס'. ע"ד הירושלמי ברכות בס"ת שעומד למעלה מי' טפחים בבית אם מותר לשמש שם:

סי' ו'. מצדיק דבריו במנח"א ח"א סי' ל"ו אות ג' לענין המזוזה שצ"ל בטפח הסמוך לחוץ בכל הפתחים ולא בשער החיצון לבד ותשו' להגאון המשיג עליו בזה:

סי' ז'. עוד בענין הנז' מצדיק ההלכה נגד הה"ג הנז' שפלפל בזה:

מ'. בדין מזוזה בפתח הבית שנכנסים לחצר האיך לחשוב ימין הכניסה:

ט"ו. בדין שיעור שצריכין לפדיון הבן בזמנינו לפי חשבון הקראנען במדינות מלכות זה:

מ"א. האיך יש לחשוב במה שכ' הש"ע יו"ד שאין קוברין צדיק בנוני אצל חסיד מופלג. וע"ד שלא לעשות קברי ישראל סמוך לקברי עכו"ם:

סי' ד'. בענין אם לפסוק כהמהרי"ט צהלון דביום הקבור' שאינו יום המיתה חייב האבל בתפילין:

הערה. ע"ז השבתי בוה שפלפל א' על תשו' זו. כבוד הה"ג וכו' אבא בקצרה על אתר בתשובה מאהבה מה שכתב מצד הסברא דכמו שיש מרירותא בעת המיתה ל"ע כן גם כשנושאים את המת מהבית לקוברו נתמרמרים הקרובים וא"כ יום הקבורה ג"כ יום מר. ז"א דעכ"פ כיון דאמרו לענין תפילין דעיקר מרירותא חד יומא בלבד כמ"ש ואחריתה כיום מר וכיון שחשבו כבר יום מר יום המיתה ממילא אין לחשוב ב' ימים ימי מר ובע"כ דיום המיתה עיקר מרירותא יותר וכבר חשבנוהו וז"פ:

גם מה שהקשה בתחלת דבריו דלפי"ד התורת אדם להרמב"ן שהבאתי דבאמת האבילות מתחיל מיד ורק כמה דברים התירו אז מפני שצריך להם לילך ולהשתדל לצורך קבורה וע"כ כיון דאמרו חכמים ז' ימי אבל ונמצא אם מת ביום א' ונקבר ביום ב' שיתחיל האבילות מיום א' וכ"ע לא עבדי הכי וכו' עכת"ד וז"א קושיא כלל דעל כרחך ס"ל אבילות דרבנן שתקנו ז' ימים (ואסמכתא הוא רק מויעש לאביו אבל שבעת ימים וכנודע בפוסקים) והם אמרו ז' ימים והם אמרו שמתחילין הז' ימים למנות רק מעת סתימת הגולל אבל הימים שקודם הקבורה גם אם ימשכו כמה ימים ונוהג בהם אבילות עכ"ז לא יתחילו לחשבן במנין הז' אבל לענין אבילות יום א' דאו' ומרירותא דיומא קמא נחשב יום המיתה בלבד לד' מהריט"ץ ובע"כ יסבור כן הרמב"ן ודעימי' הפוסקים שס"ל דאבילות מתחיל מיד אלא שענין הז' נחשב בפ"ע רק מסתימת הגולל וז"פ:

גם בעיקר הדבר מה דלא נקטו הש"ס לדייק יום המיתה ולא יום הקבורה (מלבד מה שכתבתי לעיל דאין לדייק מזה כ"כ להלכה) י"ל כיון דמהלכה כשהלינו עובר בלאו דאו' דלא תלין ואם מת בבוקר צריך לקוברו קודם שקיעה"ח ועיי' שאג"א (החדשות סי' ו' ז') ונמצא קודם שקיעה"ח עדיין חובת התפילין עליו ואשמעינן דפטור בו ביום והך דהלינו לכבודו שאינו עובר עליו לא הי' שכיחא ובפשטות מיירי בכה"ג שנזהר כמצוות התורה לקוברו ביום קודם שקיעה"ח (ואז ל"ש לחלק דמיירי ביום המיתה דוקא כיון דזה יום הקבורה הוא יום המיתה ג"כ בו ביום) וכנראה היו נזהרים בזה בזמן הש"ס די"ל לכאו' דמה שנזכר בזוה"ק מגודל העונשים ר"ל כשילנוהו א"כ גם הוא בהלינו לכבודו אך הרדב"ז בטעמי מצות (הנק' מצודת דוד) כ' דבהלינו לכבודו וכיוצא שהתירו חכז"ל ללונו אז אין על המת עונשי' הכ' בזוה"ק פ' אמור ועפי"ד המעבור יבק מאמר שפת אמת פי"ג נמצא להכריע דיותר מכ"ד שעות גם בהלינו לכבודו אף שאינו עובר עליו מ"מ צער המת ר"ל שייכים ע"ש ועכ"פ בזמן הש"ס כנראה היו נזהרים באמת ע"כ לא חלקו כנ"ל והתורה נותנת חיים והתפילין אות חיי"ם יומשך עלינו חיים ארוכים וכט"ס:

והנה ראיתי עתה להקנאת סופרים להגאון מהרש"ק ז"ל דף מ' ע"א שכ' בקצרה שבחבורו על או"ח חלק על המהריט"ץ ושכ"כ בישיע"ק ולא מצאתי בישועת יעקב ולא בס' החיים כלל מזה והנלע"ד כתבתי' שהמניחי' יש להן על מה שיסמוכו וחיים ושלום:

סי' כ"ו. אם מותר לו לאבל ר"ל ביום השביעי שחל בשבת לטבול במקוה בש"ק בשחרית:

סי' ס"ג. בגדול וצדיק שצוה שלא להספידו. אם אסור גם לכתוב הספד ד"ת עליו ואם זהו בכלל הצוואה ג"כ:

הערה. שוב ראיתי בשו"ת חיים שאל להחיד"א זצ"ל ח"א סי' ל"ד שכתב ג"כ בשאלה כזו ע"ד הבית יעקב דדחוקים המה בכונת ד' התוס' וגם כ' שמה שטענו הממונים ומנהיגי העיר שזהו כבודם להספידו זהו פטומי מילי וכו' ומחוייבים לקיים צואתו וכו' ע"ש עוד בדבריו סייעתא לדברינו בעה"י.

סי' ל"ד. בענין בית החיים שגזרו שרי העיר לעשות שם רוחב העיר בדין פינוי העצמות מקודם. וגם ע"ד הכופרים שצוו קודם מיתתם לשרוף עצמותם אם רשאין אח"כ לקבור את אפרן בין קברי ישראל:

סי' נ"א. בביה"ח ישן שצריכין לפדותו מיד הנכרים שלא יצוו לפנותו ואין לכסף מוצא אם יש להתיר עי"ז למכור ע"ז הס"ת של הח"ק.

ל"ו. בא' שקנה מצבה של נכרי שהיתה על קבר נכרי ומחמת שלא שילם בעדה לקחה המוכר בחזרה מקבר הנכרי אם רשאין לסתתה סביבה ולשימה על קבר ישראל:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה