אור ברסלב
מנחת אלעזר חלק ב הגהות קצרות. תיקונים והערות

מנחת אלעזר חלק ב· רבי חיים אלעזר שפירא

הגהות קצרות. תיקונים והערות

סימן עח

לס' שו"ת מנחת אלעזר חלק ראשון. (מלבד הנמצא תשובות למשינים ושואלים עלט' מנח"א חלק א' ונמצאו התשובות מבפנים בחלק הלז חלק ב') ולהקל על המעיין בפנים בח"א ציינתי בזה המ"מ לשם באותות הסימנים וגם על הדפים והעמודים ובכל דף נחשבו ד' עמודים היינו שני עמודים מחוצבים בכל צד (כאשר ציינו ככה גם בספרים הישנים לספרי דפוס כאלו שנחשבו לד' עמודים)

בתרעא זעירא, (דף א' ע"ב) במה שכתבתי ע"ב רמזו חכז"ל בשבת (ל"א ע"ב) כל מי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים וי למאן דאית לי' דרתא ותרעא לדרתא לא עביד כינו ליראת שומים תרע"א כנז' וע"ז תמהו דהא בש"ס שם וגם ביומא (ע"ב עמוד ב') כ' וז"ל מכריז ר' ינאי חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד פרש"י בד"ה ותרעא לדרתי' עביד שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים. עכ"ל הרי דתרע"א נקרא התורה ולא היראת שמים אולם באמת לכאורה דברי רבינו רש"י ז"ל צ"ע בכונתו שכיון שכתב שהתורה הוא שע"ר ליכנס בה ליראת שמים והאיך מסיים ''לכך צריך שתקדים לו יראת שמים'' וא"כ הרי הירא"ת שמי"ם הוא השער ליכנס בה מקודם ואח"כ להתורה והרי סותר א"ע מיני' ובי', ואם כוונתו להשוות דברי ר' ינאי עם דברי רב בר הונא הסמוך והקודם לו (בשבת שם) שהמשיל מי שיש בו תורה ואין בו יראת שמים לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיים ולא מסרו לו מפתחות החיצוניים בהי עייל והרי דהיראת שמים מכונה למפתחות החיצוניות בשער החיצון הקדום וכמו שפירש"י שם בשבת על דברי רבה ב"ר הונא ע"ש ע"כ הוכרח רש"י לומר בסוף דהיראת ה' צריך להקדימו דהיינו כמו מפתחות החיצונות להשוות עם דברי רבה ב"ר הונא שם אך באמת הא נראה דפליגי (רבה ב"ר הונא עם ר' ינאי) לפי נוסחא דילן בש"ס שבת ויומא והמשיל ר' ינאי היראת שמים לדרתא שהוא מבפנים ולא לתרעא במפתחות של חוץ וכבר תמה ע"ז בס' ישרש יעקב ומובא בפתח עינים להגאון מו"ה חיד"א זצ"ל בשבת שם שהקשה דהוו"לל ופליגי אדר' ינאי ובפתח עינים שם נדחק ליישב לפי גודל הקושיא וגם האריך קצת לבאר דבאמת י"ל דגם היראה הוא שע"ר ביחד עם החכמה לגבי המעשה שהוא בית קיום המצות ובערך זה היראה הוא חיצונה והמשילה רב בר רב הונא למפתחות ושער החיצון ולא פליגי עם ר' ינאי דמיירי לענין החכמה שהיא שער באמת להיראה אך הגם היראה שער (תרע"א) להמעשה ועוד האריך לבאר עיי"ש ובזה נ"ל מיושב כונת רש"י בלשונו הזהב שסיבב לומר עכ"פ בסוף דבריו דגם היראה צריך שתקדים (כמו שע"ר) היינו שי"ל דלא פליגי רבה ב"ר הינא (בשבת) עם ר' ינאי שם כדברי הפתח עינים, וכן בפי' הרי"ף בעין יעקב שם טרח ליישב במה דנראה דפליגי רבה ב"ר הונא ור' ינאי וכ"ז לפי נוסחא הנז'. אולם ראיתי בספר חסידים בסי' י"ג בהמפרש מדפוס פפ"ד שהביא נוסחת הש"ס וזהו שאמר חבל על דלית לי' תרע"א וכו' ר"ל כיון דאין בו יראת שמים לית לי' שער ליכנס דלא מסרו לו מפתחות החיצוניות עכ"ל וה"ז כמו שכתבתי בפנים (בתרעא זעירא הקדמת המנח"א ח"א כנז') שהתרעא נקרא יראת שמים (והי' כונתינו מלבד זה גם על דברי רבה ב"ר הונא שהמשיל יראת שמים למפתחות החיצוניות בשער החיצון תרע"א ועיי' רש"י שם בשבת), ובפי' ברית עולם בס"ח:

תמה עליו על נוסחא זו אולם הבט וראה להתייר הגדול בנוסחות מדוייקות בש"ס בס' דקדוקי סופרים ביומא שם דף ע"ב על העוסקים בתורה ואין בהם יראת שמים הביא ג"כ נוסחת כת"י ש"ס אוקספורד וז"ל על דאית לי' דרתא ותרעא לדרתא לא עביד עכ"ל היינו שהיראת שמים הוא תרעא וע"ז מכריז ר' ינאי על מי שאין בו יראת שמים שתרעא לדרתא לא עביד. ובזה תראה האמת דלא פליגי כלל רבה ב"ר הונא עם ר' ינאי ומיושבים כל הקושיות וגם המפרש הנז' בס"ח כנראה הי' לו נוסחא זו. ואתי שפיר דברינו בעה"י ויסכר פי דברי המפטפט המרעיש ע"ז כי לפי נוסחא זו שפיר פירשנו וגם הוא האמת בפשט כנראה ודלא תיקשי כהנ"ל. וגם יורמז בזה בדברי התיזוה"ק בהקדמה (דף ה' ע"א) ת"ל דכל הקודם חכמתו ליראתו למה הוא דומה למי שמסרו לו מפתחות הפנימיים ולא מסרו לו מפתחות החיצוניים במה יכנס ובארח רזא אדני תמן י' ירא"ת ה' וכו' עכ"ל והיינו כנז' דעל דברי רבה ב"ר הונא דדומה למפתחות החיצונים המשילו ר' ינאי ליראת שמים לתרע"א וע"כ קאמר ובארח רזא אדנ' תמן יראת ה' היינו שאדנ' במילואו הוא תרע"א שהוא יראת ה' ע"ש.

עוד בתרעא זעירא (דף ב' ע"א) בד"ה ובזה אופן הב' וכו' במ"ש כנז' מדברי ר"י חנינא שלו ולזרעו בלבד ניתנה התורה והוא נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' א"ב בזכות זה לא ישכח עוד מתורתו כנז' עכ"ל והעירוני דכן מבואר מש"ס נדרים (נ"ה ע"א) ממדבר מתנה כיון שאדם עושה א"ע כמדבר שהוא מופקר לכל (פירש"י מלמד תורה בחנם לכל) נחליאל (פירש"י נעשית לו התורה כמו נחלה) היינו שמתקיים בידו תלמודו ע"ש במהרש"א בחי' אגדות שכ' דזהו כמו דלעיל בנדרים גבי מרע"ה שלמד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה וע"ש בעיון יעקב שכ' ג"כ כעין זה:

עוד שם (דף ב' ע"ב) במ"ש שלל גי' ב"פ פני"ם כמ"ש האריז"ל, צ"ל כמ"ש בספרים

בשו"ת סי' א', (דף ג' ע"ד) במ"ש להלכה לא הוי תרומה דשיל"מ וכו' עכ"ל עיי' בכסף משנה ה' נדרים פ"ה הלכה ט"ו ובשו"ת קנאת סופרים להגמהרש"ק זצ"ל בהשמטות לנדרי זריזין תשו' כ"ז – ובגוף התשו' סי' א' עיי' מה שכתבתי ע"ז בפנים בחלק הב' סי' י"ג בזה:

(בסימן ג' (דף ד' ע"ד) בסוף התשו' במ"ש ומה מהני היכר סדק בכה"ג, הנה עיי' בשמ"ח סי' ל"ה סעי' ל"ט במעשה דהר"צ שסיים עוד חתכו האונות וראו שכל אונא הי' להסמפון כדרכה ואינה וכו' לא הי' להסמפון כלל מזה נראה שהוא היתרת ולכן הטריפוה ונ"ל דאפי' מחדא הלין טעמי הי' הוכחה וכו' עכ"ל השמ"ח ואם בחליף הטריפו מחמת זה הסימן בלבד שאין לה סמפון לאונא הזו ובחליף יש דיעות בראשונים איזו נקרא חליף א"כ מכ"ש בחסר אונא דטריפה מדינא דגמ' לכ"ע אלא שאנו מכשירין בהיכר סדק לטעם הזה שמהסתם סדורה בפנים כהילכתה וכשאנו רואים בפירוש להיפך שאין להם רק סמפון א' והרי אדרבא סדורה בפנים רק לאונא א' וחסר אונא הוא וצ"ע:

סי' ד' (דף ה' ע"ב) במ"ש וע' רשב"א חולין דף כ' ושב שמעתתא וכו'. עיי' בשב שמעתתא שמעתתא א' פרק ה':

י' ד' (דף ו' ע"א) במ"ש והביאו התב"ש סי' כ"ט וע' חיו"ד סי' נ' טעות הדפוס וצ"ל חוות דעת סי' נ':

שם (דף ו' ע"א) במ"ש והאיך ומה נקרא ריעותא שיצא עי"ז מקרוב צריך עוד ביאור וכו' ועיי' במהרשד"ם חיו"ד סי' ל"ח בכוליא שלא בדקו אם הגיע הלקותא עד הלובן דל"ש חזקת כשרות דרוב בהמות משום דיצתה מהרוב עכ"פ בלקיתא זו והביאו בפמ"ג יו"ד בשפ"ד סי' מ"ד ס"ק ח' ועיי' בטוטו"ד תני תניינא סי' קנ"ח מה שעורר דלפעמים מצינו דלא יצתה מהרוב כגון א' אומר כסדרן וא' אומר שלא כסדרן דמקמוינן בחזקת היתר ומזה דלא יצתה מהרוב ע"ש וכן נ"ל לעורר לענין סירכא שלא הסיר השו"ב ונאבדה הריאה אם לדונה בתורת סירכא או כיון שאנו מסירין הסרכות במיעוך ומשמוש ועל כרחך דדנין שהם ריר בעלמא כמ"ש האחרונים וא"כ הסירכא שנאבדה י"ל שהיתה רק ריר בעלמא דבזה ל"ש לומר דיצתה מהרוב דרוב בהמות אין להם כן ז"א דהא אם הוא ריר ורוב בהמות יש להם ריר כזה ואנו מתירין עי"ז להסיר הסרכות משום שדנין אותם לריר ובאמת רוב בהמו' כשרות וכמ"ש בס' מקור מים חיים להגאון מבריסק ז"ל ואכמ"ל,

סי' ה' (דף ו' ע"ד) בד"ה ולדברי האחרונים אלו דאיסור דרבנן וכו' עיי' בחלק הב' הלז סי' י"ח בד"ה והנה:

סי' ו' (דף ז' ע"ד) במ"ש בד"ה וממדרש ש"ט שמואל וכו' בלשון זקן דמשמע שהוא חכם שקנה חכמה עיי' תענית ט"ו ע"א במתני' והזקן שבהן אומר לפניהם דברי כיבושין וביותר בש"ע יו"ד סי' של"ד סעי' י"ט במחבר (בשם הירושלמי) זקן שנידה לצורך עצמו אפי' כהלכה וכו' ופי' הש"ך בס"ק ל"ז זקן שנידה כלומר ת"ח שנידה אעפי' שנידה כהלכה עכ"ל וכן במקומות רבות יש ראי' לזה:

סימן י"א (דף ט"ו ע"נ) במ"ש וכן כ' בנוסח תכנת שבת לומר רק כמנהג אשכנזים וכו' עכ"ל וכן בשעה"כ כונת ק"ש דרוש ח' ובאמרך תהלות לאל עליון גואלם צריך להגיה ולומר תהלות בלשון רבים כמ"ש בע"ה הוא מנהג אשכנזים עכל"ה שם. וכן בברכת הנותן ליעף כח' שבב"י ובמחבר סי' מ"ו כ' שלא לאומרה והרמ"א כ' דמנהג בני אשכנזים לאומרה והארי ז"ל כתב כוונת ברכה זו ועל כרחך רק לפי מנהג האשכנזים:

והנה בגוף הדבר אם לשנות מאשכנז לספרד כמו שנהגנו ראיתי עתה בשו"ת שואל משיב מהדורא תליתאי ח"א סי' רמ"ז שכ' שאינו נכון מנהגינו מנהג החסידים דכיון שאנחנו יוצאים ביד הרמ"א ז"ל לענין הלכות טריפות כגון ביתרת מקמא וכדומה וא"כ איך נשנה ממנהגי אשכנז לענין תפלה עכ"ד ולא ידעתי מה קשיא לי' ומה זה ראי' מטריפות ושאר הלכות המעכבות בודאי אנו יוצאים ביד רמ"א ואין לשנות משא"כ לענין נוסחי תפלה דאין מעכב דבאיזו נוסח שהתפלל מ"מ יצא בדיעבד כמ"ש בפנים עפי"ז דל"ש בזה חזקת חיוב. וכו' וא"כ בזה ודאי כשמע להאריז"ל ותלמידיו ז"ל שהכריעו בזה הנוסח שנהגנו שהוא שער הכולל לכל הנוסחאות כנז' מהמשנת חסידים:

והנה עיין בפנים בסיף התשו' בד"ה עד כה דברנו לצדד וכו', ומ"ש החת"ס שזה הנוסח של האריז"ל מתוקן רק ליחידי סגולה היודעים לכוון וכו'. הנה עיין באגרת הקודש בסוף נועם אלימלך שכבר הרגיש בזה וכאשר האריך שם בגודל מעלת הצדיקים הקדושים שמתפללים בנוסח ספרד וכ' בזה"ל ואם תקשה לך הלא יש כמה אנשים שאינם במדרגה זו אשר כתבתי ואעפ"כ מתפללים נוסחא זו ומתחברים לחסידים עליונים וגם הם נקראים בשם חסידים הנני אומר לך הנה מצינו בשירת הים שכתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו מה לנו מזה שישראל האמינו במשה וכו' מה לו למשה רבינו בזה וכי רצונו הי' שישראל יאמינו בו הלא לא חפץ הי' רק שיאמינו בה' אמנם התורה הקדושה השמיענו בזה דבר גדול והוכרחו ע"כ להאמין במשה דהנה וכו' כו' אך מחמת שהאמינו במשה והתקשרו בו וכו' ועי"ז יכלו כולם לקבל התורה ע"י אחדותם והתקשרותם במשה וכו' עכל"ה לעניננו שבאמת הוא תועלת הנוסחא הזאת לכל ישראל ולאו דוקא להבעלי מדרגה בעצמם כנזכר:

סימן י"ב (דף י"ז ע"ד) עיי' מ"ש בזה בח"ב הלז סי' י"ג אות י':

בסימן כ"א (דף לא עב) בד"ה ובס' ישרש יעקב על יבמות וכו'. עיי' בפנים. והנה אף שפלפלנו שם אם יש להעמיס סברתו ודבריו בדברי התוס' כמ"ש שם מ"מ הסברא בעצם הוא אמת וכן נראה ברור מלשון רש"י בעירובין שם שפי' גבי איו וכבר בא חכם היינו שזהו החילוק דבכה"ג ל"ש פלוגתא דברירה וכ"ע מודי וזה החילוק בין אגלאי מילתא למפרע לענין ברירה. וכן מצאתי ג"כ בשו"ת מהר"ם גלאנטי בחי' ביצה בסופו ח"ל וראוי שתדע בין ברירה ובין אגלאי מילתא למפרע ואומר כשהדבר הוא במציאות וכו' ואח"כ יצא המציאות בא' מב' האפשרים נאמר שעתה נתגלה הדבר למפרע וכו' אבל כשהדבר אינו במציאות אלא הוא הסיבה שהסברא היא שופטה וכו' אז נאמר הוברר הדבר למפרע וכו' (היינו שזהו ענין ברירה ולא איגלאי מילתא למפרע כיון שלא הי' במציאות כבר מקודם) ואמשול לך משל כדי שתבינהו עצהיו"ט ואמר שאם שמע אדם שעתיד לבוא בעירו בתוך אלפיים אמה ולדרוש ברבים וא"י אם למזרח אם למערב וכו' תה א"א אלא ע"י ברירה כי יברור למחר עד"מ ללכת למזרח אמרינן הוברר הדבר דבין השמשות נמי דעתו לאותו רוח וכו' והמשל מתגלה הדבר למפרע הוא בזה האופן כבר בא החכם קודם בין השמשות סמוך לעירו אך זה שעירב בשבי החכם לא הי' יודע לאיזה רוח וכו' ומזה הצד יקרא נתגלה הדבר למפרע שביאת החכם כבר הי' במציאות ואין קנייתו ע"י ברירה אלא ודאית עכ"ל מהר"ם גלאנטי ז"ל. והן המה הדברים שנאמרו ברש"י ז"ל בקצרה על וכבר בא חכם וכמ"ש בישרש יעקב שם והעתקתי מלשונו דמהר"ם גלאנטי בזה יען כי נפלא נפלאתי בראותי בשו"ת ברית אברהם (חאו"ח סי' ל"ז) שהביא מדברי הגלאנטי אלו ותי' בזה קו' השואל בהך דהפריש ז' אתרוגים לז' ימים דכ"א אסור ביומו והקשה השואל דהא אם נימא אין ברירה וכיון דלא ייחד כ"א ליומו נימא דכולם אסורים בכל יום ותי' בדברי הגלאנטי אלו ע"ש בברית אברהם ודבריו ז"ל תמוהים מעיקרא כי רצה לומר לפי"ד הגלאנטי דל"ש שם ענין ברירה כיון שלוקח ביום מחר אתרוג אחר ובזה כבר יצא ביום הראשין א"כ גם אם הי' חלות הקדושה גם ע"ז ליום השני ושאר ימים מחמת שנאמר אין ברירה הרי איגלאי מילתא דהי' בטעות כי לוקח אחר ליום שלאחריו עכת"ד ובאמת לפי הנז' ל"ש בזה כלל ענין איגלאי מילתא למפרע כלל דהא הדבר לא הי' במציאות עדיין בעולם החילוק שבין האתרוגים ורק הי' תלוי בעתידות במחשבתו איזו שיעלה במחשבתו ליקחו ביום השני ויקחו אז. והלא זהו באמת החילוק שביאר בארוכה בגלאנטי ובשאר מפרשים כנז' דל"ש לומר ענין איגלאי מילתא רק בדבר שכבר נתברר מקודם וכו' אבל בזה שיתברר לעתיד בשאר הימים ע"י לקיחתו ועתה עדיין לא נגלה לשום א' בעולם כלל זהו רק ענין ברירה ותלוי בפלוגתא דברירה וא"כ שפיר עדיין קשה כקו' השואל דלמ"ד אין ברירה יאסרו כולם כנז':

עור בסי' הנז' (דף ל"ב ע"א) במ"ש והנה נודע דעת הר"מ וכו' במים בראש ולא נודע וכו' והנה נ"ל ראי' וסמך לדברי הד"מ עוד מדברי הש"ס בכורות (מ"ב ע"ב) וליחוש שמא נהפכה זכרותו לנקבותו א"ל כמאן כר"מ דחייש למיעוטא פירש"י בתמי' כלומר מי חיישינן ליחידאה אביי בר אבין ורב חנני' בר אבין דאמרי תרוויי' אפי' תימא רבנן הואיל ואישתני אישתני וכו' ע"ש דהיינו דגם אליבא דרבנן דאזלי בתר רובא מ"מ כיון שאישתני שיצא מרוב אנשים שאישתני שהוא טומטום ע"כ י"ל אישתני דנהפכה זכרותו לנקבתו ול"ק ולא הוי כר"מ דכיון דיצא מהרוב ע"כ גם רבנן מודי כנז':

עוד שם (ודף ל"ב ע"ב) במ"ש שלא יעשו וכו' להתיר עצמן למיתה או למלקות בשביל העבירה ולומר אעפ"כ עכ"ל. ועיי' ש"ס חולין (מ"א ע"א) אתרו בי' וקיבל עליו התראה מאי א"ל התיר עצמו למיתר קאמרת אין לך מומר גדול מזה:

סימן כ"ד (דף ל"ה ע"ג) במ"ש בפתיחה של הפרמ"ג לה' טרפות באורך קצת עכ"ל. וע' ברמב"ם פי"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ה' ובלחם משנה שם:

סימן כ"ו (דף מ' ע"ב) בסוף התשו' במ"ש כבר ביארנו לעיל בארוכה שצריך לשאת בכתף כדרז"ל ולא בעגלה הנה הערוני עתה רב מופלג א' מדברי שו"ת בנימין זאב סי' ר"ד בצואת הרב ר' אליעזר הלוי שצוה ולא ישאו אותי במטה חוצה אלא על הקרון'' עכ"ל אמנם באמת הביא בד"מ סי' שנ"ב הביא מדבריו בענין הטהרה וכ' שבשאר דבריו לא נהגו כותי' ועל כרחך כונת הד"מ שגם לענין הקרון לא נהגו כותי'. והנה אחרי המחילה מכת"ה מלבד שאין להעמיד יסוד כ"כ להלכה ע"ד הבנימין זאב מה שמביא וע' ביד מלאכי בכללי שאר המחברים ומפרשים אות מ"ג בד"ה לא ילך אדם אחר ס' בנימין זאב וכו' מה שהביא בזה וע' בשה"ג להחיד"א זצ"ל אך גם בלא זה אין ראי' דמלת קרון פי' דוקא במרכבה רתומה בסוסים ואינו מורה על עגלה בסוסים דוקא רק על מרכבה נכבדה כשארז"ל (בקידושין דף ע"ו) שיוצאים בקרונות בראשי גייסות ופירשו עגלות של זהב וי"ל שנושאים אותה גם ע"י בני אדם כנהוג לכמה גדולים בחייהם ג"כ כמו להגאון חת"ס זצ"ל שנשאוהו בחייו כמעט בכל יום במרכבת תיבה כזו כנודע וגם י"ל אולי צוה הרב ר' אליעזר ז"ל (שמובא בבנימין זאב כנ"ל) לעשות לו כן לסיגוף וביזוי כמו שאר הדברים שצוה לגוררו לקבר ע"ש ולפי"ז לשאר אנשים מוכח מזה דאין לעשות כן בקרון:

ובענין מ"ש בפנים בתשו' הלז בהגה"ה למטה, בדין ת"ח היושבים על התורה ועל העבודה תורתן אומנתן בעיר גדולה לאלקים, ולפי"ד היד אלי' מחוייב לבטל גם כששמע שיש מת ב"מ בעיר ונמצא מתבטל כל ימיו ע"ש בפנים ועיי' בבית שמואל אה"ע סי' ס"ה ס"ק ג' אולם עתה מצאתי היתרא בהעמק שאלה על השאילתות פ' חיי וכן בפ' ויחי שאילתא נ"ד אות ב' שרק ברואה המת מחוייב לבטל ת"ת משא"כ כשיושב בביתו ואינו רואה עיי"ש:

סימן כ"ז (דף מ' ע"ד) בזה"ל וע' במשבצות סי' קנ"ג התשמיש דס"ת מותר ט"ס בדפוס וצ"ל דת ''דתשמיש דתשמיש'' דס"ת מותר:

סימן כ"ט (דף מ"ג ע"ד) במ"ש וכ"ש לדידן האשכנזים היוצאים ביד רמ"א דפסקינן כהתוס' דאין בקיאין בזמנינו לעשות כלי שיר וכו' בכל עוז כנז' (בלי כלי) עכ"ל דייקתי וכתבתי ''בלי כלי'' וכדברי בן השער אפרים כנז' בפנים והנה מה שהשגנו ע"ד השער אפרים במה שאסר לנגן בכלי שיר בחוה"מ. ראיתי עתה בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא חמישאה סי' ג') השיג ג"כ על דברי השא"פ לענין חוה"מ והביא מדברי התוס' במ"ק דף כ"ז שנראה ג"כ דבחוה"מ מותר ול"ש גזירה דתיקן כלי שיר בחוה"מ:

ונשאלתי ממופלג ונגיד א' בדבר שהקילו החזנים ליקח להם שטיממגאבע"ל ומכה בכלי זה להשמיע קולו קודם ניגונו למען ידע לכוון קולו כראוי. וראיתי בשו"ת נהרי אפרסמון (חיו"ד סי' ג') שכתב לענין השטימגאבעל הזה והאריך בטוב טעם ועפ"י דבריו בד"ה והקושיא דדבר שבמנין וכו' בזה יתיישב קו' השואל ומשיב בתו' הנ"ל על הב"י או"ח סי' של"ט שכתב דאף שאמרו בביצה דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו מ"מ דמי לגילוי כיון שאין נחשים מצויים וע"ז פקפק והקשה בשו"מ ובאמת לא קשה וכמבואר בתוס' ע"ז (דף ל"ה ע"א) שאנו שאין נחשים מצויים ביננו א"צ מנין אחר להתירו כי ודאי הוא כשאסרו מתחלה לא אסרו אלא במקום שהנחשים מצויים ה"נ בודאי לא גזרו מעיקרא רק במקומות שבקיאים לעשות כלי שיר מיד ואנו אין בקיאים ול"ג מעיקרא תהו כונת הב"י שכתב דדמי הך דאין מרקדין לגילוי משום נחשים וכו' וע"ש עוד בנהרי אפרסמון מה שיישב עוד בזה, ועוד נ"ל כי מצינו כמו זה בסתם יינם שכ' הד"מ (בטויו"ד ריש אי' קכ"ג) דלטעם הר"ן דהאיסור משום יי"ן נמצא שבטל עתה טעם הגזירה מידי דהוי אגילוי דמותר בזמה"ז דל"ש נחשים וע' באהע"ז (סי' ס"ג סעי' ח') ברמ"א בשם אגודה דאף דאסרו בש"ס יבמות לרחוץ עם אביו ואמו מ"מ בזמנינו וכו' ול"ש הטעם ומותר וכיון שאנחנו בני האשכנזים יוצאים ביד רמ"א וגם בזה וכן בסתם יינם נוהגים להתיר בהנאה ובמסחר בזמנינו מטעם ד' הרמ"א הס' וכן נמצא עוד כיוצא בהלכות ועל כרחך לומר, (כי היכי דלא תקשי משום דבר שבמנין וכו') דקים להו להפוסקים דמעיקרא לא הי' הגזירה בזה רק במקומות ששייך טעם זה ובזמנינו במדינתנו דל"ש ע"כ מותר וכדברי התוס' בע"ז הנז' ע"כ דמוהו הרמ"א לגילוי וכמ"ש התוס' בע"ז שם. אמנם העיקר חסר מן הספר (תשו' נהרי אפרסמון) הנז' שלא ראה דברי השער אפרים בדברי בן המחבר מה שמחלק בין דאין מטפחין ומרקדין בלי כלי שזה אין אנו בקיאין לעשות כלי מחדש אז בעת הריקוד וכיוצא אבל בכלי שיר בכלי זמר פשוט דאנו בקיאין וכן הוא האמת כאשר נוכל לראות מכל תופש כנור ועוגב שבעת ימשיך הנימין או יתקנם וכ"ז צריך בכל עת כ"פ בעת ינגן בכנור ובכ"ז הוא מתקן מנא ושייך שפיר למיגזר ול"ש לומר כלל דאין אנו בקיאין ובכלי ל"ש כלל היתרו של הרמ"א עפי"ד התוס' ולפי"ז ל"ש כלל מה שסיים שיש היתר בזה לפי דברי י"א ברמ"א שאין אנו בקיאין וכו' רק שסיים דלמעשה קשה להקל יז"א דבאמת גם מדינא אסור דבכלי גם הרמ"א לא התיר וכמו שביארנו (וע' בדברינו במנח"א ח"א סי' י"ז בד"ה אמנם כ"ז בנשתטית וכו') תה הכלי השטימגאבעל עבידא לקלא כלי שיר שמשמיע הטאן הנקרא אצלם לא ועי"ז ידע בנקל האיך ליישר ולהעמיד קולו בנגינתו ובכלי לא מצינו שהתירו כלל כנז' וכן ראיתי נדפס תשו' גדול א' לאסור והביא מכמה גדולים לאסור זה:

והנה בתשו' שו"מ שם העיר מדברי התוספתא (פ"א דיומא) איזה הוא אצבע צרדה זו אצבע גדולה של ימין בפה לא בנבל ולא בכנור שאצבע צרדה לא הי' שבות כלל כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' קנ"ד ע"כ הי' מותר אבל לא בשאר כל זמן ובע"כ דאין שבות במקדש ל"ש רק לצורך קרבן או לצורך המקדש ולא בכ"ג שלא ישן עכת"ד השו"מ ותמהני הלא דברי פסקי מהרא"י שהביאם שם הוא המהרי"א בפסקים כתב בעצמו שם וז"ל משים לפנים באצבע צרדה ואין לומר דשאני מקדש שלא גזרו בו שבות דא"כ ה"ל לתלמודא לאסוקי עלה דשרי מהאי טעמא וכו' הרי כתב בפירוש דשייך מסברא גם בזה בכ"ג שבות במקדש ורק משום דהו"ל לתלמודא למימר מהאי טעמא וכו' וכן באמת הביא הר"י שם (סי' של"ט) דברי פסקי מהרי"א אלו וחלק עליו וכתב דגם באצבע צרדה שייך איסור שמא יתקן כלי שיר וכמ"ש הרמב"ם שזהו דרך המשוררים לקרות באצבע צרדה תנועות ערירות עכ"פ אין ראי' עוד מדברי התוספתא שם. ולדידן י"ל באמת דבאצבע וביד אין אנו בקיאין וכו' רק דכלי שיר בכלי יש לאסור כנזכר:

ומה שכתבנו בזה בפנים ראי' דמותר כלי שיר בחוה"מ מירושלמי (סוף מ"ק) דמוליכין חללים לבית המשתה וכו' ומה שכתבנו שם די"ל דהוי גזירה לגזירה למאן דס"ל מלאכת חוה"מ דרבנן. הנה עלה בדעתי די"ל דזה תלוי בזה בחדא מחתא עפי"מ דאמרי' בירושלמי (פ"ב דמ"ק) כלום אסרו' במלאכת חוש"מ אלא שיהי' וכו' ומזה הביאו התוס' ראי' (בחגיגה י"ח) דנראה מהירושלמי דמלאכת חוה"מ דרבנן וע' בטורי אבן שם בחגיגה באבני מלואים שכ' להשיג על שי' התוס' דגם אם מהירושלמי נראה כן מ"מ י"ל דהש"ס דילן ס"ל דמלאכת חוה"מ דאו' כמו דנראה מהש"ס ותלמודא דידן עיקר ומעתה י"ל שפיר הירושלמי לשיטתו דס"ל מלאכת חוה"מ דרבנן ע"כ שפיר תני בסוף מ"ק ג"כ דמותר כלי שיר בחוה"מ בבית המשתה משום דהך שמא יתקן כלי שיר היא רק גזירה ולדרבנן הוי גזירה לגזירה כמו שכתבנו וגם מהתוס' במ"ק דף כ"ז שנראה מהם דמותר כלי שיר בחוה"מ היינו משום דס"ל להתוס' לשיטתם מלאכת חוה"מ דרבנן והוי גזירה לגזירה. אך באמת תלוי בפלוגתא דרבואתה הראשונים אי מלאכת חוה"מ דאו' או דרבנן וגם למ"ד דאורייתא לא אישתמיט שום א' מהם דהך גזירה דאין מרקדין ומטפחין שייך כלל בחוה"מ ע"כ בחוה"מ ודאי מותר בכלי שיר ג"כ:

סימן לא (דף ט"ו ע"א) במ"ש ומ"ש בשם תשו' מהר"ם שיק שנהגו כבר להתיר ע"י הבי דואר וכו'. הנה נודע כי בתשו' אמרי אש מחמיר שצריך לנסוע המגרש בעצמו ולא שלוחו אמנם נהוג עלמא כהמתירים ע"י הבי דואר וכן בתשו' בית יצחק להגאון מלבוב ז"ל ח"א מחאהע"ז סי' כ"ה כ' ג"כ ע"ד האמרי אש דאין להחמיר כ"כ ומותר ע"י הבי דואר:

סימן ל"ג (דף מ"ז ע"ב) במ"ש בסוף התשו' וסיוע להטו"ז כנז' יש להקל וכו'. עיי' מה שכתבתי בח"ב בזה סימן י"א אות א':

סימן ל"ה (דף מ"ט ע"ג) במ"ש כיון דאכלו כדי לצאת י"ח סעודת שבת א"כ שפיר אחשבי' לאכילה וכו'. עיי' מה שהשבתי (להמשיג ע"ז) בח"ב הלז סי' י"א אות ב':

והנה הראוני בשו"ת שואל ומשיב מהדורא רביעאה (ח"א סי' י"ט באמצע התשו') ובהא דאמרו בכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב וכו' ופירש"י בשבת דף כ"ב ובשבועות דף כ"ב דיש אוכל היינו כזית והאיך חייב לענין יוהכ"פ כשאכל כזית הא בעי כותבת לאכילת יוהכ"פ א"ו מגו דחשיב כזית לענין שאר איסורים כמו כן חייב ביוהכ"פ כעין שכ' בהגה' מרדכי פ"ק דחולין מגו דחשיב קשר לענין תפילין חשיב קשר לענין שבת וה"ה בזה עכ"פ ולפי"ז ראי' לדברינו ומיושב קו' הנמצאה בצ"צ כמ"ש בפנים דכיון דהוי אכילה לענין שבת שוב מיחשב אכילה לענין יוהכ"פ ואף דלענין כרת בעינן מיתבא דעתה עכ"פ אסור מה"ת גם לר"ל באופן כזה שנחשב לאכילת שבת כנז'. אך בשו"מ הקשה שם ע"ז מדברי הש"ס והניח בצ"ע (וע' בשו"ת רעק"א זצ"ל מהדורא תניינא סי' קמ"ה) ואמנם לענין מצוה ז"א השגה לדידן וי"ל נידון דידן כשאכל ומחשיבו לשם מצות שבת שוב הוי אכילה ליוהכ"פ ואסור עכ"פ מה"ת גם לר"ל וזה דמי יותר למ"ש הגהת מרדכי הנ"ל דמגו דהוי מצות קשר לענין מצות תפילין הוי איסור לענין שבת וכן יש להעיר עוד מכמה מקומות מש"ס דאמרינן מגו וכו' וצ"ע:

סימן ל"ז ודף נא ע"ב) במ"ש אלא ודאי בע"כ דאלכסון נקרא כמו עומד וכו' כדעת רש"י שצ"ל זקופה וכו'. וע"ז העירוני אח"כ רב גדול א' דיש לחלק דהתם הפלוגתא הוא שם לענין כבוד המזוזה איך הוא יותר אם לקובעה מעומד או שוכבת והתוס' כ' שם דהיכא דעביד באלכסון כאיסתוורא כשירה היינו בין לדעת רש"י בין לדעת ר"ת דזהו באלכסון בע"כ לכ"ע צריך כבוד אבל לענין הדלת עצמה שצ"ל מעומד (ולא מחמת כבוד) ואם לא אז אינה חיייבת במזוזה לפי"ד הנו"ב אז י"ל דגם דאלכסון לא נקרא עומד. וזה באמת העירותי שם בעצמי שי"ל כן עיי' בפנים במ"ש אולם יש לדחות ראי' זו די"ל דסמכו הטור והרמ"א וכו' דשם במזוזה עצמה שאני דהכא ס"ל לתרויי' רש"י ור"ת דבאלכסון כאיסתוורא כשירה וכו' עכ"ל עי' בפנים והיינו כנז' דמטעם כבוד י"ל הוי באלכסון לכ"ע דרך כבוד משא"כ בדלת עצמה שהיא באלכסון:

והנה במה שהבאנו בפנים (אות ב' בתשו' זו) מדברי הדעת קדושים שצ"ל המזוזה כולה קבועה בטפח הסמוך לחוץ ולא מקצתה בלבד נשמט בדפוס מה שכתבנו אז דיש לפקפק באמת בדברי הד"ק דנמצא לדברי הר"ת ודעימי' שס"ל שהמזוזה צ"ל שוכבת נמצא שצריכה להיות המזוזה ארכה לא יותר מטפח כדי שלא תהי' לפנים לתוך חלל הפתח בקביעתה בשכיבתה יותר ממקום מהטפח הסמוך לחוץ. ולחלק ולומר דהמזוזות שלהם היו קטנים ולא היו רגילים בלא"ה להיות אורכה יותר טפח ע"כ לא אשמעי' זה בפוסקים לדעת ר"ת. זהו דוחק לומר. וע"כ מזה צ"ע דברי הד"ק. זולת אם כחלק דהיכא דהמזוזה גדולה יותר מטפח כיון שהמזוזה כולה עכ"פ היא בטפח הסמוך לחוץ רק מחמת אורכה וגודלה יש בה שבולטת בשכיבתה גם למקום החלל לפנים אז לא איכפת עוד ודומה למ"ש בחי' ה' תפילין בעה"י לענין תפילין בבתים גדולים יותר משיעור מקום הנחת תפילין ושם יש להסתפק וזהו במזוזה עדיף להקל יותר כיון שעכ"פ לשני הטעמים י"ל כיון דנתמלא כל הטפח הסמוך לחוץ בהמזוזה (השוכבת לדעת ר"ת) אז שוב אין להחמיר יותר גם לכתחלה ונכון גם לדעת ר"ת כן י"ל ליישב דברי הד"ק:

ובמה שכתבנו בפנים אות ג' בזו התשו'. עיי' בח"ב הלז סי' ו' ז':

סימן מ"ג (דף נ"ה ע"ב) במ"ש ובפרט בנידון דידן שהתרתי חתימות הקרובים זל"ז בתוך המאה רבנים וכו' בתשו' בס"ד בסי' ל"א וכו'. הנה נדפס עתה שו"ת בית יצחק (להגאון מלבוב) חאהע"ז ח"א סי' ח' כ' ג"כ דלא כהגור ארי' יהודא שהבאתי בסי' ל"א וכ' דלא שמע מרבני קשישאי לדקדק ע"ז ולהחמיר ע"ז כלל:

סימן מ"ה דף נ"ו ע"ג בד"ה אחר כתבי זאת ראיתי בס' החיים וכו' הנה נשאלתי ע"ז מרב מופלגא והעירני מד' הב"י סי' ר"ב באו"ח והמחבר שם סעי' י"א. אמנם לק"מ ח"פ דמ"ש בב"י והמחבר דאם משך המים והבדילם מהצמוקים הוו"ל יין ומברך עליו בפה"ג היינו כשנשרו ג' ימים וכמו שנראה שם מל' הט"ז ס"ק י' ובמ"א ס"ק כ"ז בשם מהרלב"ח דהיינו שנשרו ג' ימים ועל אלו דברי המג"א ציינתי בפנים ולא קאי זה אנתבשלו ובחיי אדם כלל ו' סעי' ז' מה' שבת כ' וז"ל ומקדשין על יין מבושל ולכן מותר לבשל הצמוקים ולסנן היין ולקדש עליו ובאמת ז"א ראי' מיין מבושל כמו שכ' כבר בס' החיים שם על הך דיין מבושל היינו שהי' יין נדרס בגת וכשאר יינות ואח"כ נתבשל וקיי"ל בסי' ער"ב סעי' ח' דאעפ"כ לא יצא מתורת יין שהי' בתחלה אבל לא שע"י הבישול בלבד יהי' נעשה עתה יין מיד. ז"א בודאי סימן מו (דף נ"ו ע"ד) במ"ש בד"ה ואם כי למעשה וכו' יש לצדד ולהחמיר וכו' ונתיישבתי אח"כ דבאמת יש לאסור דהוי ריבית מצד א' זולת היתרים אחרים שהיו שם. כמ"ש בפנים:

סימן ב' (דף ס' ע"א) במ"ש אך בסוף ס' שומר אמונים בענין ההשגחות וכו'. הנה הדברים האלו לא מלבי כתבתי. ע"כ אל יפלא בעיניך ידידי אם תמצא כדבריו ז"ל בענין ההשגחות גם בספרים שקדמוהו. כי כן מקובלני מצדיקים וחסידים שמקובל מרבותינו וא"ז זי"ע שעליהם יש לדלג וכמ"ש בפנים והכל הוא מאתו ית' לבדו בלי שום מקרה גם בפרט שבפרט עד אין חקר:

סימן נ"ג (דף ס"ד ע"א) בד"ה מש"ס מגילה וכו' בדברים ששינו לתלמי המלך וכו' מלמד שהחליקן בדברים כדי לטורדן וכו'. הנה עוררני חכם א' די"ל דאין הפי' שהחליקן בדברים להטעותן בזה הפסוק בתורה לפרש שחלק השמש וירח להם לאו"ה רק הפי' החליקן בדברים של ע"ז שלהם שהניחן לטעות בע"ז שלהם וכן נראה מלשון רש"י עה"ת שם בפ' ואתחנן שהכ' אשר חלק ה' לכל העמים בזה"ל ד"א לאלוקות. לא מנען מלטעות אחריהן אלא החליקן בדברי הבליהם לטורדן מן העולם וכו' עכ"ל הרי מזה דאין הפי' החליקן בדברים היינו בדברי התירה לכתוב בלשון כזה כדי שיוכלו לטעות מזה הכ' דהא כ' רש"י בדברי הבליהם ולא קאי זה על לשון התורה רק בדברי הבליהם אמונת ע"ז שלהם ואם שיש עוד לעיין בזה במ"א מ"מ בפשיטות י"ל שהצדק את החכם הנז' ושוב ל"ק על הש"ך מזה:

שם אות ד' (דף ס"ד ע"ג) עיי' מה שכתבנו בזה בח"ב הלז סי' י"ג אות ו':

סימן נד (דף ס"ח ע"ד) במ"ש ובפרט לדברי זקיני הלבוש וכו' ויצתה וכו' קודם גמר שחיטת הרוב וכו'. שוב ראיתי עתה בשו"ת קנאת סופרים להגאון מהרש"ק ז"ל בהשמטות לה' ס"ת. סי' ה' שהשיג ג"כ על דברי החת"ס אלו מקצת טעמים שכתבנו ועוד שם עיין עליו בדבריו:

סימן נ"ו (דף ס"ט ע"ב) עיי' מ"ש בזה בח"ב הלז סי' ט'

סימן נ"ח (דף ע' ע"ב) עיי' מה שכתבתי בח"א בהערה במפתחות. ובח"ב הלז סי' י"ב ובסי' י"ג אות ה':

שם (דף ע' ע"ג) במ"ש בסוף התשו' ורק שאין דנין להקל מטעם דשמואל שכיח טעות הדפוס וצ"ל שאנו דנין להקל וכו':

סימן נ"ט (דף ע' ע"ד) במ"ש שבש"ע סי' תמ"ד סעי' ב' החמיר חמהבר וכ' טוב לבער ע"ש קודם חצות וכו' ומקורו מהמרדכי וכו' והעירוני רב א' אח"כ מדברי בעל המאור בפסחים דף נ"ט שם שכ' וז"ל י"ד שחל להיות בשבת מבערים את הכל מלפני השבת דברי ר"מ פי' ר"מ לטעמי' וכו' דאין ביעור חמץ אלא שריפה וכו' לפיכך עשו לו שעת שתים עשרה ביום י"ג שהוא ע"ש כשעה ששית ביום י"ד ברוב השנים עכ"ל וכ"כ שם אח"כ דנהגו לבער הכל מלפני השבת והרי מפורש בדברי הרז"ה דבע"ש עשו לו שעת שתים עשרה כשעה ששית ביום י"ד היינו שעה י"ב שהוא סמוך לשקיעת החמה וכניסת שבת אז צריך לבער בע"ש יום י"ג וזהו זמן ביעור אז כמו שמבער ביום י"ד בשעה ששית ומדינא אין שום ענין להך ביעור קודם חצות ורק מחומרא כע"ש המחבר טוב לבער וכו' כנז' בפנים:

שם (דף ע"א ע"ד) בד"ה אמנם זה נהגנו וכו' במ"ש כמנהג המקובל וכו' בכל התפוצות. וכ"כ בסידור האריז"ל לה"ר שבתי ז"ל:

עוד שם (דף ע"ב ע"א) במ"ש וזה ניחא בע"פ ממש ובזמן הקרבן פסח היינו שאז נחשב התחלת יציאת מצרים בעת הק"פ עיי' רש"י סוף בהעלותך ובשפתי חכמים שם.

סימן ס"ב (דף ס"ט ע"ד) במ"ש על פסקי התוס' בפסחים בפ' מקום שנהגו שכ' דהקוצץ וכו' עיי' מ"ש בח"ב הלז סי' י"ג אות ט':

סימן ס"ה אות ב' (דף ע"ה ע"ד) במ"ש והאיך הקימו יפרקו בשבת. אח"כ מצאתי שכבר הקשה כן בפנים יפות פ' נשא ועיי' בשו"ת בית יצחק ח"ב מיו"ד סי' ל' במפתחות והגהות בסופי. ומה שכתבנו בפנים לתרץ נ"ל נכון יותר בעה"י:

סימן ס"ו (דף ע"ו ע"ב) במ"ש אם כמע"ל כהן יוכל לקרות בס' בחקותי עד אחר התוכחה ובפ' וכו'. הנה בזה נשאלתי שלא הבינו הפי' כי הלא מה יעשו כשפ' בהר ובחקותי מחוברין אז יצטרך הכהן לקרוא כל פ' בהר וגם מפ' בחוקותי ובאמת נהגו כששני הפרשיות מחוברין לחברו באמצע בהז' קרואים בעת עלית הרביעי (וכשעושין הוספות מוסיפים בפ' שני') וע"ז השבתי כי באמת הך דנהגו העולם לסיים עפ"י הנדפס בחומשים סיום הז' קרואים וזה אין לו מקור בפוסקים כלל לסיים שם דייקא ובספר שערי רחמים מהנהגות הגר"א זצ"ל מווילנא כ' דלא סיימו שם בבית מדרשו כהנדפס בחומשים רק בפתיחה או סתומה וכן בס' מאורי אור בחלק קן טהור (במה"ב לאו"ח דף קנ"ו ע"א וכן בסופו במאמר סיומא דפרשיות) להה"ג מהר"א ווירמיישא ז"ל הרעיש ע"ז המציין וכ' שהי' איזו מקרי דרדקי והאריך שם ומראה טעותים רבים בהנדפס בחומשים לפני הבנת המקרא דמסיים באמצע הענין להעולה וכן כיוצא וכן מקובל אצלי מאבותינו הקדושים זצ"ל בכמה מקומות לדייק לסיים שלא כפי הנדפס בחומשים משום דלא סיים בכי טוב כראוי וכיוצא עכ"פ בודאי אין זה קפידא בכל הפרשיות ואם כששני הפרשיות מחוברים כתב בשערי אפרים (שער ז' סעי' כ"א) דבשבת שקורין בסדרות יש לחברן בהעולה רביעי היינו שישלים הסדרה הראשונה ויתחיל השני' שזהו באמצע הז' קרואים החיוביים מ"מ פשוט שז"א מדינא כלל רק ממנהגא בימיו כתב כן והיכא דלא אפשר כגון שאין קורא אחר רק הכהן כנז' עדיף לשנות זה ממה שיקראו התוכחה בלא גברא נגד הגמ' והש"ע כנז' בפנים:

שוב הראוני בשו"ת שו"מ חמישאה סי' ט' כ' בקצרה שיכולין לקרות התוכחה בלי גברי כמ"ש באחרונים ולא ידעתי טעמו ולפי"מ שביארנו בפנים אין לקרותה בלי ברכה. וגם בשו"ת יד יצחק ח"א סי' רמ"ה העלה לבטל המנהג במקומות שקורין בלי ברכה. אך מ"ש שם דבפרט בפ' תבא שהתוכחה הוא בפ' ששי דהמג"א הביא שזהו המובחר שבקרואים ואיך יתכן לקרותה בלי ברכה וע"ז תמהתי דכבר ביארנו בזה דחילוק הפרשיות בחומשים אינה מדינא ולא במסורת כלל רק ממסדר ומדפיס א' כנז' ומהיכן ידענו ששם עליית ששי דוקא וז"פ:

סימן ס"ז (דף ע"ז ע"ג) במ"ש ראיתי ונתתי אל לבי בפה עירנו וכו'. אמנם עתה שהנכרים לא פינום כלל רק במקום היסודות שבנו בתים אז העצמות במקום היסוד זרקו לחון הבונים למען יוכלו לבנות ביסוד אבל הבתים כולם הם על הקברות בלי פינוי כלל ול"ש היתר דבית הפרס וכיוצא שכתבנו בפנים (כי השבנו בתחלה שיפנום משם כנז' בפנים) ע"כ צריך כהן ליזהר לכתחלה שלא לילך שם:

סימן ס"ח (דף ע"ט ע"א) במ"ש ועמד על קברנים של מלכים אמר יוסף הגיעה העת וכו'. עיי' בפנים. וכן בש"ס ב"מ (פ"ה ע"ב) אשתטחי' אמערתי' דר' חייא אמינא מתנייתא דמר מתנינא ע"ש הרי שדיבר לנוכח נגד הנפטר במערתי'. והנה בס' סגולת ישראל שנדפס מחדש הביא מדבריי והתפלא מדוע לא הבאתי בתשובה זו ממה שאחז"ל ופירש"י בפ' ויחי עה"כ ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וכו' כשיגלה אותם נבוזראדן ויהיו עוברים דרך שם יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים וכו'. והנני תמה על תמיהתו דהא באמת לא כתב שם כלל שישראל יתפללו כלל בדרך עברם שם (כי לא הניחום האויבים שהנהיגום כשבויי חרב) וגם שם לא נמצא כלל אם התפללו באיזו לשון ואם בקשו לרחל כלל רק שרחל אמנו התעוררה בעצמה אז לעורר רחמים בשמי מרום על כנס"י בראותה צרתם ע"כ לא הבאתי ראי' משם והגם שמצאתי בפסיקתא רבתי (פסיקתא ג') כ' בזה"ל וכיון שהם הולכים בדרך הם באים ומחבקין קבורת רחל והוא עומדת ומבקשת רחמים וכו' ופי' בזרע אפרים ומחבקים קבורת רחל היינו שהם מעוררים רחמים שם ואעפי"כ אין ראי' שהם מבקשים לרחל לנוכח ויוכל להיות שמעוררים רחמים בתפלתם להש"י שיושיעם בזכותה ועי"ז הוא מתעוררת ג"כ בעריהם. אמנם שם באותו דיבור בפסיקתא רבתי כ' וז"ל אמר לו יעקב וכו' שלא קברתי' שם אלא עפ"י הדבור וכו' ובניו עתידים לצאת בגולה והם הולכים אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם ואין מועילים להם וכיון שהם הולכים בדרך הם באים ומחבקים קבורת רחל וכו' עכ"פ כתב ''שהולכים אצל אבות ומבקשים מהם שיתפללו עליהם'' הרי מפורש שהולכים אצל אבות'' ומבקשים מהם שיתפללו עליהם'' וה"ז כדברינו שאין איסור ודלא כמו שהביאו בשם מהרי"ל. וכנז' בפנים מהרבה ראיות בש"ס:

סימן ס"ט (דף פ"א ע"ג) במ"ש עד שעה 8 עם 13 מינוטען ט"ס בדפוס וצ"ל עם 17 מינוטען. ובגוף הדבר לחשוב לענין זמן ק"ש בבוקר שעות שוות הנה ראיתי עתה בס' מאורי אור להרב מהר"א ווירמיישא ז"ל בחלק באר שבע בהלכות ש"ע או"ח סי' ס' שהאריך הרבה בדברי הרמב"ם והרבה להוכיח ג"כ דבע"כ לענין ק"ש בבוקר חשבינן רק שעות שוות ולא זמניות ע"ש וכבר נודע מ"ש הגה"ק מהרי"א מקמארנא ז"ל גם לענין חמץ בע"פ לחשוב רק שעות שוות וכבר כתבנו בפנים שלענין חמץ לא נהגו כלל להקל ע"ז וחלילה לשנות. ורק לענין ק"ש כמו שביארנו:

סימן ע"ב (דף פ"ג ע"ב) במ"ש במקום נקודת קמץ כותבים וא"ו. וע' בתשו' דברי חיים ח"ב אה"ע סי' ק"ד וגם בתשו' מהרש"ם ח"א סי' ק"ח:

ובענין שם לעפאלד שכתבנו בפנים עיי' בח"ב הלז סי' י"ג אות ז'

סימן ע"ג (דף פ"ג ע"ג) במ"ש על הנסתפקתי וכו' אם מותר לו לברוח. ועיי' עוד בח"ב הלז סי' כ"ג מזה:

סימן ע"ד ודף פ"ד ע"ד במ"ש וראיתי וכו' בשו"ת בנין ציון החדשות וכו' עיי' בפנים מה שהשגנו עליו והנה ראיתי עתה בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קכ"א כי בנה יסוד להיתרא ע"ד הבנין ציון אלו ובאמת ז"א וכמ"ש בפנים וגם שם בבנין ציון נדפס בפירוש שלא להלכה למעשה כנז' בפנים:

ובבאר שבע במס' כריתות דף ב' שאם עשאן כולם בהעלם א' חייב על כל אחת ואחת וכו' שכתב דחמירי לאוי דשבת משום דהמחלל את השבת ה"ז כמומר והביא פירש"י דחולין דחמירא שבת יותר מע"ג דמחלל שבת כופר במעשיו ית' שלא שבת ח"ו במעש' בראשית [עיי' מ"ש בפנים]. ואם כפי דברי הבנין ציון כשמקדש בליל שבת שנמצא שהוא מודה במעשה בראשית אבל שעושה אח"כ מלאכה מחמת פרנסתו אין זה נחשב מומר נמצא שאין חומרא לפי"ז דלאוי דשבת לא חמירי בעצמותן עי"ז דהא גם אם עבר עליהם אף במזיד כיון שקידש על היום אז לא הוי מומר ול"ש דברי הבאר שבע לפי"ז. אלא ודאי דלא כדברי הבנין ציון וכמו שביארנו בפנים עוד מזה. וממילא נראה כן בפשיטות כדברינו בש"ס והפוסקים בזה:

סימן ע"ה [דף פ"ה ע"ד] במ"ש בד"ה אמנם בענין נוסח היה"ר שבין התקיעות וכו' בסידור השל"ה ד' אמשטרדם נמצא ישעיהו אבל לא וכו' הנה כל הענין לא מלבי כתבתי הדברים רק כאשר הזכרתי ששמעתים בשם צדיקים ורב גדול וצדיק זצללה"ה שהראה זה ועורר על ככה. וגם בשורש מוצא הדברים ראיתי במחזור הישן [דפוס ווינעציאה שנת תע"ב] עם פי' הדרת קודש שמביא אלו היה"ר שבין התקיעות וכ' שם הגי' ישעיה והכונה שעלה קר"ק וכמספר ישעיהו וכ' שם במחזור הנז' שמובא זה בכת"י ישן וכ"כ הכונה הזאת בסידור של"ה ד' אמשטרדם ושם כ' בדיוק ישעיהו שר הפנים והוא בדיוק כן דמצאתי עתה בס' החשק ע' שמות מט"ט [אות ס"ד] כ' ישעיה שמו של מטט שר הפנים. ובאמת מצינו בתיזה"ק דמט"ט שר הפנים מוליך קול השופר למעלה ושייך לכאורה בזה בתקיעת שופר. עכ"ז בסידורים שלפנינו שנדפס ישוע ושר הפנים מט"ט [בוא"ו המחלקת] שחשבום לשנים וגם שנדפס בטעות ''ישוע" והוא כמכשול ר"ל כמבואר בפנים וגם במחזור שכ' בדיוק כנז' כתב שמצאו בכת"י ובאמת אין אותנו יודע מבטן מי יצא הנוראות האלו ואם מתאימות ביחד אז לכונת תק"ש לשם ההוא דייקא מתוך הע' שמות שנקרא מט"ט. וכיון שהאריז"ל לא קיימו ולא הזכירו אדרבא נראה להיפך [כנז' בפנים] ע"כ בודאי שוא"ת עדיף ויש למנוע מלאמרם ומלכוונם. וכן הועד לפני ממגידי אמת ת"ח בשם הרב הגאון מ' נטע וואלף ז"ל רבדק"ק פ"ב ז"ל שהגיד בשם הגאון האמיתי בעל חת"ס זצ"ל שיש למנוע מלומר היה"ר שבין התקיעות הנז' מפני שיש בהן תערובות שמות שהכניסו בהם שלא כהוגן עכ"ד הח"ס זצ"ל:.

סימן ע"ו [דף פ"ו בהג"ה] במ"ש לדברי החת"ס וכו' לענין קים לי עיי' בח"ב הלז סי' י"ג אות ח':

סימן ע"ח [דף פ"ז ע"ד] במ"ש וזה בשאר ''פסק'' בשחיטה צ"ל ''ספק'' וכו':

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה