מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן עו
בדבר שהתיר מורה לא' למסור חנותו בעת אנינותו ר"ל ולמכרו בדרך הערמה ועי"ז התירו לפותחו אחר יום הג' שיעמוד אחר בחנותו והתירו מטעם דברי החת"ס (חיו"ד תשו' שכ"ד) וגם עפ"י המבואר בש"ע במחבר סי' ש"פ (סעי' ז') דלהלוות לנכרים ברבית אותם שרגילין ללוות ממנו מותר להלוות להם ע"י אחרים משום דהוי דבר האבד שאם לא ילווה להם ילכו לאחרים וילוו להם וירגילום לבא אצלם ואיכא פסידא א"כ ה"נ בחנות שיש קונים הרגילום לבא אצלו ואם יסגיר חנותו ז' ימים ילכו לאחרים וירגילום לבא לאחרים ע"כ התירו עכ"פ לאחר ג' ימים בודאי לפתוח חנותו:
הנה לענ"ד שתי טעיות טעה במחכת"ה כי החת"ס ק כ' שם לק"ק האליטש שכ' הרב השואל שהי' רגילים בעירו לנהוג כן קולא זו דאונן מוכר חנותו כמ"ש החת"ס שם בלשונו שנהגו כן בעיר האליטש (עירו של השואל) עפ"י הוראת מאן דהו וסיים שם להלכה דאין לדעתו נוחה מהמקילין כמו שביאר שם באמצע התשו' דבודאי אסור בעת אכילתו למכור חנותו מטעם דהאונן אסור בכל הדברים וכו' כפי פסק המחבר והרמ"א ע"ש אך כ' שמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אם ימחו בהם בכח במקום שנהגו שם קולא זו דבחרו הרע במיעוטו ולעבור בזה פ"א שימכור סחורתי בעת אנינותו דבלא זה אז יבטל הז' ימי אבילות כמו שמוציאים להם היתר אחר ג' ימים ואומרים שהוא דבר אבד שיירא עוברת ואין לו במה להתפרנס וכיוצא ע"כ בחרו הרע במיעוטו לבטל קצת פ"א בעת אנינותו אבל לדינא אינו מתיר עכת"ד החת"ס לעיננו ע"כ פשוט מזה דבמקום יראים שלא נהגו עד כה קולא זו וגם במקום דל"ש דאין לו במה להתפרנס וכיוצא ובפרט שהוא שואל לנו להורות לו דל"ש מוטב שיהי' שוגגין ואל יהיו מזידין אז בודאי אסור להורות לעבור בימי אנינותו וצריך למחות בו אם אפשר שישמע לנו בפרט, לעשות פירצה חדשה במקום שלא נהגו קולא זו אז בודאי ל"ש ללמד זכות אף במקצת כלל ובודאי אסור לפרוץ גדר בדחז"ל בפרט שהוא באות מדינא אסור כד' החת"ס הנז'. והנה בגוף מכירת החנות שנהגו בזמנינו בענין כזה (שלא יארע) בעת שהחולה חי מסוכן הוא ג"כ קשה מאוד ההיתר כיון שיש בזמנינו על כל חנות טבלא (פירמא) ושם הסוחר עלי' והנה פסק בש"ע (סי' ש"פ סעי' כ"א) שני שותפים חנונים שאירע אבל ל"ע לא' מהם נועלים חנותם שלא יעשה השותף בפרהסיא וכו' ואם האבל אדם חשוב והשותפות נקראת על שמו אסור לשני לעשות אפי' בתוך ביתו וא"כ אם יש פירמא שם הסוחר ונקרא החנות על שמו לעין כל והפירמא עומדת גם בימי האבל איזו היתר יש גם אם עומד האחר בהחנות גם אם ימכר לו עוד בעוד שהי' קרובו חי כיון שהפירמא מכחישתו ונקראת על שמו עכ"ז כיון שכבר נהגו להקל באופן כזה יש לחלק בע"כ דלא דמי לשותפות הנז' דהתם באמת עדיין יש לו חלק בהחנות עפדתה"ק אבל הכא כיון שמכר לו עפדתה"ק (עוד טרם חל האנינות) ע"כ אינו שלו עפדתה"ק כלל וכיון שמהני מכירה לענין חמץ החמור דפסקינן דמערים על חמצו מכ"ש לענין אבל הקל כן יש ללמד זכות אך הבו דלא לוסיף עלה לעשות חדשות במקום שלא נהגו להתיר למכור בעת אנינתו שזה בודאי אסור מדינא לעשות מו"מ אז כמ"ש החת"ס עפי"ד המחבר והרמ"א כנ"ל:
והנה לכאו' קשה לענ"ד על החת"ס שמחמיר בזה לדינא וכ' שאף שהטור סי' שמ"א הביא דעת הרמב"ם ורי"ץ גאות ובעלי תוס' להתיר לאונן בכל מילי דאבל אסור והרמב"ן ורבינו פרץ אוסרים והנה המקילים רובא נינהו וגם הלכה כתוס' אפי' במקום שהרי"ף חולק אך כיון שהכרעת הרב ב' להחמיר וכן נראה מהרמ"א (כמ"ש שם החת"ס) ע"כ החמיר לדינא דאונן אסור למכור אז חנותו ע"ש והנה קשה דהא פסקינן הלכה כדברי המיקל באבל אף שהתוס' כתבו בכתובות (דף ד' ע"א) דהיינו דוקא כלל זה רק בפלוגתא דתנאי אבל לא באמוראי כ"ש בפוסקים שלאחריהם וכ"כ הבה"ג ה' אבל ובסמ"ג ה' ת"ב וכתב המהרשד"ם (חיו"ד סי' ר"א) ובמהרי"ט צהלון (תשו' ע"ח) דכ"ש בפוסקים דלא אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל מ"מ הנה הכנה"ג (או"ח כללים בדרכי הפוסקים סי' צ"א, ושכנה"ג או"ח סי' תקמ"ח) בהג"ה הרב ב"י כ' דהוכיח מדברי רבינו הב"י בכמה מקומות דאמרינן הלכה כדברי המיקל באבל גם בפלוגתת הפוסקים וכ"כ בתשו' גינת וורדים (יו"ד כלל ה' סי' ח') דבפלוגתת הפוסקים ג"כ הלכה כדברי המיקל באבל וכ' עוד שם דמאי דאמרינן הלכה כדברי המיקל באבל לרבותא הוא כגון דבעלמא קיימא לן הלכה כפלוני כשנחלק עם פלוני אם מצינו מחלוקת זה באבל לא נינקוט צד הקולא אע"ג דהוי היפך כללין ע"ש. א"כ כ"ש בנידון דידן לגבי אונן אם אסור דברים שהאבל אסור דרוב הפוסקים והתוס' בתוכם מקילים כנ"ל ורק הכרעת הש"ע ורמ"א כהמחמירים הן אמת דכללא בידן לפסוק כהש"ע והרמ"א ואין אחר הכרעתן (דהש"ע ע והרמ"א יחדיו) כלום מ"מ כיון דבאבל מקילין נגד הכללא שנקטינן בכ"מ לענין לפסוק הלכה כמאן כמ"ש בגינת וורדים כנז' ודברים נראים דהא לכאו' במקום ספק השקול מה זה אשמעינן בש"ס הלכה כדברי המיקל באבל הא ממילא אבילות הוא דרבנן וספיקו לקולא כמו בספקא דדינא דפלוגתא בענין דרבנן בכ"מ דפסקינן לקולא א"ו דבאבל הקילו גם נגד הכלל שפוסקים בכ"מ כמאן גם במקום דרבנן ובאבל הקילו לומר דהלכה כדברי המקיל (אך יש לפלפל ע"ז די"ל עפי"ד פסקי תוס' דמ"ק והרמב"ן בתורת האדם דאמרינן הלכה כדברי המיקל באבל אפי' באבילות יום ראשון דאורייתא ע"כ שפיר אשמעינן רבותא הלכה כדברי המיקל באבל היינו באמת בספק השקול דמספקינן לפסוק כמאן והי' לנו לילך לחומרא באבילות יום ראשון בדין דאורייתא ע"ז הרבותא הך כללא דהלכה כדברי המיקל באבל גם בדאורייתא אבל באמת נגד כללא דפסקינן כמאן או כפסק הש"ע י"ל דאין הלכה כדברי המיקל באבל מ"מ מטעם אחר נראין לכאו' דברי הגוור"ד בתשו' הנז') וא"כ גם נגד פסק הש"ע י"ל כן ובפרט שיש רוב פוסקים ראשונים המקילי' וקצת סמך לזה מהך דכ' הכנה"ג (חו"מ סי' כ"ה) בכללי קים לי בשם מהרי"ק דאין לומר בפלוגתת הפוסקים קים לי כיחיד נגד הרבים ע"ש. (א) ובנתיבו' שם (בדיני תפיסה אות כ') כ' בשם החו"י דבמקום שהמחבר והרמ"א סתמו הלכה ולא חלקו עליהם הסמ"ע והש"ך אין יכול לומר קים לי כפוסק אחר וע' בשו"ת מטה יוסף (ח"ב חו"מ סי' ה') למהר"י נזיר ז"ל דבמצרים אין לומר קים לי נגד הרמב"ם וכיוצא ע"ש. וא"כ לפי"ז כיון דבדיני אבל כ' הר"ן בפ"ג דמ"ק דמאי דאמרי' הלכה כדברי המיקל באבל אפי' יחיד נגד רבים א"כ כמו כן נגד פסק הש"ע והרמ"א יש להקל בזה לעת הצורך לומר הלכה כדברי המיקל הרבה פוסקים ראשונים דלא כהכרעת הש"ע. אך ז"א דאף שהרמב"ן כ' בתורת האדם דהלכה כדברי המיקל באבל גם באבילות יום ראשון שהוא מה"ת מ"מ כ' הרמב"ן בעצמו בתורת האדם לענין אנינות דאין הלכה כדברי המיקל באונן שמתו מוטל לפניו לענין תשמיש המטה משום דהחמירו בכבודו של מת בפניו עכ"ד וא"כ גם בנידון דידן ל"ש לומר הלכה כדברי המיקל (נגד פסק הש"ע) באונן שיהי' מותר למכור חנותו אז באנינתו ואולי הוא כ"ש מתשמיש דהוא בצינעא ואינו ידוע לרבים נגד כבוד המת כ"כ משא"כ כשמוכר חנותו אז וחושב ומתעסק בעסקיו ועוד עושה זאת כדי שלא יצטרך לסגור חנותו על מתו בז' ימי אבלו בודאי הוא נגד כבוד המת וכ"ש מדברי הרמב"ן שם עכ"פ דמי הוא וכללא הוא מהרמב"ן דבאנינות ל"ש הלכה כדברי המיקל ע"כ שפיר דברינו לאסור:
גם ההיתר הב' הנז' עפי"ד המחבר סעי' ז' דלהלוות ברבית לעכו"ם מותר ע"י אחרים משום דהוי דבר האבד שירגיל הלווים ללכת לאחרים גם בימים הבאים. ז"א היתר בחנות דא"כ למה אסרו חכז"ל כ"כ בחנות גם בשותפות שאסור האחר למכור אם נקרא על שמו גם בשותפות וכיוצא חומרות תיפוק להו בלא"ה דחנות מותר לגמרי לפותחו ולמכור ע"י אחרים דהא הוי דבר האבד בריוח החנות עומד רק אם באים הקונים ועי"ז שיהי' סגור שבעה ימים ירגיל הקונים לילך לאחרים ודבר האבד מותר בלא"ה באבל אלא ודאי דמאי שהקילו בלווין ברבית ללוות ע"י אחר כדי שלא ירגיל הקונים לילך לאחרים היינו בביתו כדרך הלווים בביתו בצינעא וכמו שנראה מלשון הטור בשם אביו הרא"ש שם שממנו מקור הדין אבל בחנות דחמיר מדחז"ל דנקרא פרהסיא לכ"ע כמ"ש שם הד"מ ובהגהת מהרל"ח ע"כ בודאי אסור וז"ב ופשוט (וביותר בזמנינו שהפירמא שלו בטבלא על החנות). ודי במה שנהגו כבר להקל כשמוכר בעת קרובו חי עודנו כנז' שאין בידינו לתקן ולגדור אבל לא להקל עוד יותר למכור בעת אנינותו ר"ל. ואחתום בברכת חיים ושלום עלינו ועל כל ישראל וכימות עניתנו ישמחנו, בקרוב בימינו, באורך ימינו ושנותינו: