אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן סה

סימן סד

כבוד וכו'.

מה שהקשית לפי"ד הרז"ה בסוף פסחים שהקשה אמאי ביום חמשים לספירה לא ספרינן משום ספיקא דיומא ותירץ משום דהוי זלזול לחג השבועות שהוא דאורייתא וקשה לפי"מ דאמרינן בסוכה מיתבי יתבינן ברוכי לא מברכינן ולא הוי זלזול לחג שמ"ע שהוא דאורייתא כיון דלא מברכינן לא הוי זלזול א"כ גם בספירה יספור בלא ברכה ולא הוי זלזול עכ"ד. לק"מ דהחילוק מובן ממילא דהתם אם יספור גם בלא ברכה ויאמר היום מ"ט יום לעומר הרי הוא מזלזל ביו"ט דחג השבועות דאורייתא ומטיל בו ספק יום חול באמרו שהוא מ"ט לעומר וגם עיקר חג השבועות תלוי רק ביום חמשים לספירה ולא ביום בחודש כדאמרינן בגמ' ר"ה דעצרת פעמים בא בחמישי פעמים בששה רק שצ"ל ביום חמישים לספירה (וכמ"ש מזה במ"א בחי' אגדה למועדים בעהי"ת) ואם נספור מספק שהוא יום מ"ט לעומר הרי מטילין ספק וזלזול ביו"ט ראשון דאורייתא בשביל ספק ספירה דרבנן שהוא לזכר בעלמא כמ"ש שם ברז"ה משא"כ בישיבה בסוכה בשמיני בלא ברכה אין היכר זלזול כיון דגם בלא זה יושבים בסוכה לפעמים לצל בלא מצוה וכמ"ש התוס' בסוכה (דף מ"ז) דבלולב לא תיקנו ליקח ביו"ט שמ"ע משום זילזול דיו"ט דמינכרא אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל בה אפי' בשאר יו"ט עכ"ד ובקרבן נתנאל כ' שם דלפי"ז אם הוא עת קור וסגריר וכיוצא באופן שאין סוכתו עריבה עליו לכ"ע מיתבי לא יתבינן כלל וע' בשו"ת דברי יעקב (סי' ע"ו) שלמד מזה היתר וזכות גדול על מה שאין נוהגים העולם לישב בסוכה כל יום שמ"ע ע"ש:

ב) ומה שהקשית ע"ד הת"כ סוף פ' צו וברש"י פ' נשא שכל ז' ימים הי' משה מקים את המשכן ופרקו ובשמיני העמידו ולא פרקו והא הז' ימים הי' בתוכן שבת ולכ"ע מלאכת המשכן אין דוחה שבת והאיך הקימו ופרקו בשבת עכ"ד. והנה לשון שכ' ז' ימים משמע בפירוש שגם שבת בתוכן בעל כרחך. וגם הנה מצאתי כן מפורש יותר בירושלמי יומא (פ"א הלכה א') אמרינן שם ע"ד דר' יוחנן הו' ז' עמידות וששה פירוקין על דעתי' דר' חייא בר יוסף הי' שם י"ד עמידות וי"ג פירוקין וכו' וע"ש כל הסוגיא באורך ובנו"כ המפרשים שם בירושלמי שחשבו בדיוק כל העמידות והפירוקים של כל יום והוא לז' ימים כן ועל כרחך שבת בתוכם דאל"כ חסרו ממנין העמידות הפירוקים ותמיהתך לפי"ז כמו נד נצבה ביותר ומצאתי שם בשירי קרבן שעמד ע"ז דיום השבת וז"ל ותימה כיון דבכל שבעת הימים היתה עמידה ופריקה ולא היתה הקמה שאין אחרי' פריקה אלא ביום השמיני א"כ הו"ל ליחשב שמונה וט"ז עמידות ואפשר לומר דבשבת לא הי' עמידה ופריקה אך הקשה שם לפי"ז מסדר עולם וכו' והניח בצ"ע ממה דאמרינן בסמוך שם גבי כ"א עמידות דחשיב עכת"ד השירי קרבן. והנה בעיוני שם בסוגיא דמסיים בירושלמי אשכחת אמר על דעתי' דר' יוחנן כר' יוסי ב"ר יהודא הי' שם י"ד עמידות וי"ג פירוקין זהו לפי גירסת הקרבן עדה ולפי גירסת הפני משה הוא כגי' שלפנינו בירושלמי בפנים ד' זיטאמיר ע"ש [והנה מה שפי' בפני משה בד"ה ע"ד דר"ח בר יוסף הי' י"ד עמידות וי"ג פירוקין וז"ל והשתא לדידי' הי' משה מפרקו בלילה אחר שיצאו בתחלת הלילה וכדי להראות להן שמותרים הם לצאת אחר שישבו מקצת הלילה אלא שבאמת לא מצינו שחזרו ללון בביתם במחנה לוי' ולא באהל מועד גם בלילה ולפיכך אחר כל תחלת לילה שפירק וכדי להראות שמותרים הם לצאת חזר והעמידו ולפי שבאמת לנו שם כל הלילה ולמחרת בבוקר הי' צריך לחזור ולפרקו ולהעמידו לעבודת היום לפי שהקמת הלילה פסולה לעבודת היום וכו' עכ"ל. וכל עובר ישתומם על הדוחק בפירושו כי מאחר שהי' מפרקו בלילה כדי להראות שמותרים הם לצאת א"כ למה חזר והעמידו מיד דכיון שפרקו רק כדי להראות שמותרים לצאת א"כ למה סתר מעשיו מיני' ובי' להעמידו דללילה א"צ וליום לא מהני עמידתו עתה בלילה ויצטרך לפרקו ולהעמידו מחדש ביום. שעמידת הלילה לא מהני ביום כמ"ש שם (ובלתי זה הדוחק אין ממש בפירושו וכל גירסתו דא"כ חסרו לי' למנין עמידה ופריקה לכל יום ע"ש) ע"כ בחרתי יותר בזה בפי' הקרבן עדה וגירסתו שם ע"ש אף שבס' עזרת הכהני' פקפק ע"ד הקרבן עדה בזה ע"ש. וגם פי' הקרבן עדה שפי' שם להלן בסוף הסוגיא מ"ד נתפרק ניחא דכתיב שבעת ימים יכפר את המזבח וז"ל משמע שבכל יום הי' מעמידו מחדש דאל"כ כפרה למה בכל ז' הלא הי' די בכפרה אחת עכ"ל. והוא תמוה מאוד דהא אמרינן שם בירושלמי בשמינ"י חד אמר נתפרק וחד אמר לא נתפרק. וא"כ מה זה למד לו מ"ד נתפרק משבעת ימי המלואים שבכל יום הי' מעמידו בהז' ימים הא הפלוגתא רק ביום השמיני אם נתפרק או לא ומה הביא משבעת ימי המלואים ועל כרחך כפי' הפני משה שם דהיינו שלמד ה הירושלמי משבעת ימים יכפר את המזבח וכו' והי' ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח המשמע דגם ביום השמיני הוא כמו שבעת הימים מדכתיב והי' ביום השמיני ולא מיום השמיני ע"ש]. והנה בפני משה עמד על מה דלא קחשב העמידות והפריקות של יום ח' דהא קיימינן לר' יוסי ב"ר יהודא והוא אמר שם דגם ביום השמיני העמידו ומשחו ופרקו ותי' דאנן לא חשבינן אלא של ז' ימי המלואים שמשה הי' עובד בכהונה גדולה והי' מטריח עצמו ולהודיעך כחו של משה עכ"ד. ותירוצו אינו מספיק כלל לזה ועדיין קשה לפענ"ד מאוד דהא אמרינן בירושלמי שם וז"ל וביום השמיני העמידו ולא פירקו ר' יוסי ב"ר יהודא אומר אף ביום השמיני העמידו ומשחו ופרקו א"ר זעירא זאת אומרת שהקמת הלילה פסול לעבודת היום אשכחת אמר על דעתי' דר' יוחנן אליבא דר' יוסי ב"ר יהודא הי' שם י"ד עמידות וכו' ע"ד דר"ח בר יוסף אליבא דר' יוסי ב"ר יהודא הי' שם כ"א וכו' וכיון דאשמעינן רק אליבא דר' יוסי בר יהודא ע"מ דא"ר יוסי ב"ר יהודא דגם ביום השמיני פירקו ופליג ע"מ דאמר דביום השמיני לא הי' פריקה וא"כ על כרחך מנינא דעמידות ופריקות דאתא לאשמעינן אח"כ אליבא דר' יוסי ב"ר יהודא הוא עם יום השמיני בעמידות ופריקות שהי' ביום ח' וכמו דאמרינן בפירוש דהוא אליבא דר' יוסי בר יהודא הן לר' יוחנן והן לר"ח בר יוסף ולמה זה חשב רק מז' ימים העמידות והפריקות והעיקר חסר מיום ח' דהא אשמעינן אליבא דר' יוסי בר יהודא (דלז' ימים אינו אליבא דר' יוסי בר יהודא) ומה שנדחקו המפרשים שם ליישב דהיינו כזעירא אליבא דר' יוסי בר יהודא שהקמת לילה פסול לעבודת היום ע"כ הי' צריך כ"כ מספר עמידות ופירוקים הוא דוחק גדול והו"ל למימר אליבא דזעירא ולא אליבא דר' יוסי בר יהודא שאמר ביום השמיני ג"כ הוי עמידה ופריקה כנז'. וגם קשה מה שהקשה בשירי קרבן שם ומה שרצה לתרץ דיום שבת לא קחשיב הניח שם בצ"ע מכ"א עמידות דחשיב להלן ע"ש ולפע"ד אין קושיא ומתורצת יחד הכל עם עם קושייתך חדא בירך חבירתה דבאמת ביום השבת לא הי' עמידה ופריקה כלל (כדין מלאכת המשכן דאין דוחה שבת) נמצא דלא הי' עמידות ופריקות כלל רק בששה ימים וע"ז אמר שם דר' יוסי בר יהודא ס"ל דגם ביום השמיני הי' עמידות ופירוקים כמו בשבעת הימים וא"כ השלים יום השמיני למספר העמידות ופירוקים דז' ימים מה שחסרו בשבת שבאמצע לכל חד כדאית לי' אם שני עמידות ופירוקים בכל יום או שלשה בכל יום וזהו דקאמר אליבא דר' יוחנן אליבא דר' יוסי בר יהודא ולר"ח בר יוסף אליבא דר' יוסי בר יהודא שפיר ניחא המספר רק אליבא דר"י בר יהודא לכל חד כדאית לי' ולכל גי' המפרשים שם משום דהשלים יום השמיני במקום שבת וכיון שהעמידו ערב שבת קודם הערב לא פירקו עד מוצאי שבת לאחר צה"כ ויום השמיני השלים זה ומיושב כל הקושיות הנ"ל וגם קושייתך וא"ש ודו"ק כי נכון הוא בעהי"ת הן אמת כי לכאו' יש לפקפק לפי פי' הראב"ד ז"ל על התו"כ שם שפי' מה דאמר ר"י בר יהודא אף שמיני העמידו ופרקו פי' פ"א העמידו ופירקו ולעבודה אחרת העמידו ושוב לא פירקו עכ"ד א"כ לפי"ז לא השלים העמידה ופריקה מיום ח' שהי' רק פ"א למספר החסר ביום השבת שהי' ב' או ג' לכל חד כדאית לי'. דבאמת ביום השמיני לא הי' צריך העמידות ופריקות כמו בשבעת ימים שהי' למשמרת מקצת לילה ויום ז' ימים כמ"ש שם הפני משה ע"ש וביום הנז' לא הי' צריך לזה עוד שלא הי' מצוים רק שבעת ימים משמרת לילה ויום וא"כ נכון פי' הראב"ד דביום הח' לא הי' עמידה ופריקה רק פ"א. אך הנה בקרבן אהרן (שהוא מגדולי מפרשי התו"כ שמפיהן אנו חיים) פי' כהאי דמדרש רבה (פ' נשא פי"ב) דשני פעמים הי' מעמידו א' לתמיד של שחר וא' לתמיד של בין הערבים או לדעת ר' חנינא הגדול שג' פעמים הי' מעמידו א' לתמיד של שחר וא' למילואים וא' לתמיד של בין הערבים ולזה א"ר יוסי ב"ר יהודה כאן (בתו"כ פ' צו) שאף בשמיני העמידו ופרקו א' לתמיד של שחר ופרקו והעמידו למילואים ופרקו וכשהעמידו לתמיד של בין הערבים אז הוקם ולא פירקו עוד עכ"ל הקרבן אהרן. וגם נראה פי' הקרבן אהרן לפי"ד הפני משה שם בירושלמי שלמד ר' יוסי ב"ר יהודא משבעת ימים יכפר את המזבח וכו' והי' ביום השמיני וכו' דגם ביום השמיני יעשה כמו הז' ימים משמע בע"כ שס"ל שדומה היא בכל הפריקות והעמידות א"כ מזה נראה דלא כהראב"ד רק כהקרבן אהרן ולפי"ז שפיר השלים דמה שחסר הפריקה בליל שבת השלים ביום הז' לעת ערב אחר צה"כ היינו אור ליום ח' והעמידות והפריקות של יום השבת השלימו ביום ח' ואין להקשות דא"כ חסר הפריקה האחרונה דיום השבת דלא השלימו ביום ח' דבאחרונה ביום ח' הקימוהו ולא פירקוהו לכ"ע (וגם לדעת הקרבן אהרן כנז') ז"א דהפריקה האחרונה לא הי' חסר ביום השבת דזה הי' עושין לאחר צה"כ בתחלת הלילה כמ"ש שם המפרשים בירושלמי (מטעם ופתח אהל מעד תשבו יומם ולילה וכו' ע"ש) א"כ הי' יכולין לעשותה שפיר במוצאי שבת וז"פ ולא חסר רק הפריקות והעמידה האחרונה של היום וזה הי' משלימין שפיר ביום השמיני ושפיר נכון לד' ר' יוסי ב"ר יהודא לפי"ד הקרבן אהרן וא"ש ונכון מאוד ודו"ק כי הוא מדוייק בעהי"ת ואחתום בדשהו"ט באהבה:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה