מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן סד
מה שהקשה על דברי קדוש זקיני במגיד תעלומה ע"ד הרי"ף אסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה ואם נהנה מעל דנ"מ לענין אם שלח א' את חבירו ליהנות ולאכול בלא ברכה ואם יש לו דין מעילה אז המשלח חייב כדין מעילה משא"כ בכל התורה כולה דהשליח חייב וע"ז תמה כת"ה דהא גמ' מפורשת הוא (בקידושין מ"ג ע"א) לענין מעילה דלא מצינו בכל התורה זה נהנה וזה מתחייב עכ"ד. הנה התוס' שם ד"ה שלא מצינו בכל התורה מסתפק ר"י באומר לשליח הושט ידך לכד של שמן ותהנה מן הסיכה וכו' אם יתחייב השליח כדאמרינן גבי מעילה או דילמא זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן הרי דמסתפק ר"י בתוס' דבמעילה י"ל באמת דאמרינן זה נהנה וזה מתחייב ומה דמספקא לי' להר"י בתוס' פשיטא לי' להרמב"ם וכמ"ש במקנה על קידושין שם דלשי' הרמב"ם באמת אמרינן במעילה זה נהנה וזה מתחייב ע"ש באורך ומה שקשה לכאו' דא"כ נילף מיני' לכל התורה כיון דמצינו כן במעילה ולמה מודה שמאי בנהנה דלא מתחייב האחר דלא מצינו בכה"ת זה נהנה וזה מתחייב כבר תי' במקנה שם דמוכח מקראי מחיובא דאדם ומחיובא דמפותה דלא ילפינן זה ממעילה ורק במעילה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב ודלא מצינו בכל התורה על כרחך חוץ ממעילה ע"ש וא"ש נכונים לפי"ז דברי קדוש זקיני בהנ"מ לענין ברכה דמעל כנז':
ב) ומ"ש על דבריו בבני יששכר (מאמר ח' מחודש ניסן אות ז' כ"ה כתבו המקובלים) ששיעור חימוץ רבע שעה וחלק א' מן השעה דהיינו י"ז מינוטין והוא פלא דהא בש"ע סי' תנ"ט שיעור חימוץ י"ח מינוט (ולי"א כ"ד מינוט ועכ"פ לא פחות מי"ח מינוט) עכ"ד. ולחומר התמוה נלע"ד דט"ס שם וצ"ל חלק כ' מן השעה הוא י"ח מינוטין ובזה יובן המשך דבריו שם בבני"ש (במה שהתחיל מהמקובלים עץ הדעת בגי' חמ"ץ שא"ר תיקון לחטא אדה"ר עץ הדעת) שכ' וז"ל י"ז פעמים ח"י בגי' ש"ו האש"ה אשר נתת עמדי הוא נתנה לה מן העץ והנה היא היתה גרמא בנזקין ולזה תמצא דחז"ל בעניני המצה באש"ה אחת לשה וכו' ע"ש והנה כונתו י"ל דבכתוב בחטא עה"ד שם נאמר ותרא האש"ה כי טו"ב הע"ץ למאכל וכו' ע"כ הנה רמוז י"ח מינוטין שיעור חימוץ וטוב (י"ז) פעמים ח"י גי' אש"ה וזהו ותרא האשה כי טו"ב הע"ץ וכו' היינו טו"ב פעמים ח"י שהוא שיעור חימו"ץ (חמ"ץ שא"ר גי' ע"ץ הדעת כנז') גי' אש"ה בסוד ותרא האש"ה וכו' כנז' וא"ש דאל"כ אין פי' לדבריו למספר ח"י. (ודוחק לומר שמחמת שבזה החטא גרמה המיתה היפך ח"י דא"כ איך צירף ושילב שני ההפכיים יחד במספר י"ז דחימוץ דהוא אדרבא רמז מיתה כמבואר בכהאריז"ל בסוד מחמצת למספר ח"י א"ו כדאמרן דצ"ל י"ח מינוטין כאשר הוא באמת וכנז'). ויש עוד לאלוק מילין ואין רצוני להאריך בתשו' ע"פ חוצות בדברי אגדה הנאמרים בלחישה:
ג) ומה שהקשה עפי"ד רש"י בביצה (ב' ע"ב) ד"ה כחא דהיתרא עדיף טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר אבל כח האוסרים אינה ראי' שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר עכ"ל משמע מזה שהמתיר עליו להביא ראי' משמועות שבידו שיוכל לסמוך עליהם להיתרא משא"כ האיסור. ובמתני' דידים (פ"ד משנה ג') א"ר ישמעאל אלעזר בן עזרי' עליך ראי' ללמד שאתה מחמיר שכל המחמיר עליו ראי' ללמד הרי דהמחמיר עליו להביא ראי' וא"כ כחא דאיסורא עדיף שעליו להביא ראי' עכת"ד קושייתו. יש לתרץ לע"ד עפי"ד הצל"ח שם בביצה דהא דכחא דהיתרא עדיף היינו רק בדאורייתא דזהו דאשמעינן רבותא כחא דהיתרא דלולא זאת היינו אוסרים מספק דספק איסור לחומרא משא"כ בדרבנן כחא דאיסורא עדיף לאשמעינן רבותא דבל"ז היינו מתירין מכח ס' דדבריהם לקולא ע"ש מה שתי' לענין מוקצה שצריכין להחמיר מספק והנה מעשר עמון ומואב לכ"ע הוא רק מדבריהם וכמ"ש שם בפי' הרמב"ם משום דהוא חו"ל ע"כ שפיר אמר לו ר' ישמעאל לר"א בן עזרי' שהחמיר בזה דהמחמיר עליו להביא ראי' כיון דדבריהם מספק מותר משא"כ בכ"מ מדאורייתא דס' לחומרא בודאי כחא דהיתרא עדיף לרבותא דמבלי טעם צריכין להחמיר מספק וא"צ לשום ראי' להחמיר כנז'. ומ"ש כמע"ל בשם התפארת ישראל שם במתני' ידים משום שכל דבר שלא נדע טעם לאוסרו מותר הוא בלי טעם דלא הזכירה התורה דברים המותרין כלם רק דברים האסורין עכ"ל שהביא ממנו ואין הס' תפא"י על משניות תח"י (כי הוסר מביתינו בעת שראינו דרוש קראו אור החיים שנדפס שם ממנו בסוף נזיקין ויש בו דעות נפסדות נוטות למינות ר"ל בענין חידוש העולם ואולי המחבר נקי כי מפורסם הי' לאדם גדול וכשר ובנו זייף בשמו עכ"פ שם נמצאו הדברים זרים ומרים ע"כ אינו אתנו רק אם נצטרך לראות בו בעתים רחוקים בענין הלכה נשלח אחריו לשואלו ולהחזירו) וטעמו לא ידעתי כי אם הי' דאורייתא אף לדעת הרמב"ם דס' לקולא מה"ת דלא דיברה תורה רק מודאי ולא אסרה הספק מעולם כלל אבל עכ"פ מדרבנן אסור גם לדעת הרמב"ם וא"כ אין צורך לראיות להחמיר בס' דאו' דאסור מדרבנן ממילא א"ו כמו שכתבנו משום דהוי רק מדרבנן מעיקרו וס' דדבריהם לקולא ע"כ הוצרכו להביא ראי' להחמיר ונכון:
(חוזר השואל והקשה. וזה אשר השבתי לו בעה"ת) הגיענו מכתבו ומ"ש ע"ד הצל"ח בביצה (שהבאתי לעיל בתשו' הלז אות ד' ע"ש) והקשה מש"ס ערוכה בעירובין (דף ע"ב ע"ב) דאמרינן כחא דהיתרא עדיף ומיירי שם בערוב דרבנן הנה הוא תמוה גדולה על הצל"ח וגם דספק עירוב לכ"ע לקולא וע' שם בעירובין דף ס"ו ע"א ברש"י ד"ה שניה קנו עירוב וז"ל משום דביהשמ"ש ספק הוא וספק דבריהם להקל ועירוב מדבריהם הוא עכ"ל. ושלא נשוי לגאון ישראל וקדושו המצל"ח כטועה חלילה נלע"ד ליישב לנכון עפי"ד המוצל מאש למהר"י אלפנדרי ז"ל (בתשו' י"ג) דלא אמרינן ס' דרבנן לקולא במקום שיש לו תיקון להחמיר ולבדוק כגון בבדיקת חמץ למ"ל למשכוני נפשן להקל בדבר משום איסור דרבנן יטריח ויבדוק ולא יעבור אדרבנן עכ"ד וא"כ בספק הזה בעירובין (ע"ב ע"ב) שהביא כמע"ל בחבורות ששבתו בטרקלין דמיירי גם לכתחלה לא שייך לומר ספיקא דרבנן לקולא דהא יוכלו כ"א להניח עירוב ולמה לו להקל בספיקו שיהי' עירוב לכולם יחד. אבל בדף ע"ו שהבאתי לשון רש"י מיירי שהניח כבר בין השמשות ושבת עליו שפיר פירש"י בספק עירוב להקל כיון דהוא דיעבד דמיירי בשבת עצמו שכבר הניח ביהשמ"ש וא"כ בדף ע"ב בחבורות ששבתו בטרקלין שפיר אמרינן כחא דהיתרא עדיף לפי"ד הצל"ח דבזה לא הוי אמרינן ס' דרבנן כיון דיוכלו לערב כ"א בפ"ע וא"כ הוי רבותא כחא דהיתרא שיערבו יחד עירוב א' לכולם. אך הנה קשה לע"ד על. הצל"ח מש"ס ברכות (ס' ע"א) דאמרינן שם כחא דהיתרא עדיף בברכת שהחיינו בקנה וחזר וקנה דא"צ לברך שהחיינו דהוא מדרבנן וס' ברכות להקל. ויש ניישב עפי"ד הב"ח והישועות יעקב (או"ח סי' רכ"ה) דאף דבכל מקום ספק ברכות להקל מ"מ ברכת שהחיינו דתלוי בהנאת אדם אינו ברכה לבטלה אם מברך מספק ע"כ צריך לברך גם מספק ע"ש ע"ש ולפי"ז שפיר ניחא מה דאשמעינן בברכות כחא דהיתרא עדיף שלא יברך דמספק הוי אמרינן לחומרא שיברך שהחיינו כנז' וא"ש בזה הרבותא דכחא דהיתרא וא"ש ונכון. ונתיישב ד' הצל"ח כי בשאר המקומות בש"ס מיירי בכחא דהיתרא במילי דאורייתא. וכעין דברי רש"י הנז' בביצה ע' ברש"י כתובות (דף ז' ע"א) ד"ה ומי איכא הוראה לאיסור ויתענג על רוב שלום בלימוד התורה וכט"ס: