אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן סג

סימן סב

הגיענו מכתבך במועדו. וגם כי הנני עמוס הטירדות בימים האלו נפניתי מעט להשיבך אך בקצירת האומר בזה בעהי"ת:

ומ"ש על דברי רש"י בסנהדרין (פ"ג ע"ב) ד"ה הירוק שכ' וז"ל ולבסוף ב' ימים ראתה דם אדום והוא טובלת לראיית דם ירוק נמצא שישמש עמה ב' ימים בנדותה עכ"ל והקשית דלמה דוקא על הב' ימים יש חשש הלא ישמש עמה לעולם בנדותה כ"ז שלא טבלה עוד הפעם ע"כ דבריך. ולכאו' הוא פלא. אך נראה כונת רש"י דאלו השני ימים אם משמשתו מכשילתו בודאי בכל אופן שיהי' דהרי הוא חושבת שכבר עברו הז' ימי נדה והתחילו כבר היא ימי זיבה. וממ"נ אם לא ראתה כלל באלו השני ימים הרי משמשתו בחזקת טהורה והרי הוא נדה דטבילתה לא עלתה לה משום שהי' בתוך הז' לראיית אודם. וגם אם ראתה באלו הב' ימים בשומרת יום כנגד יום כדין ימי זיבה וטובלת בבוקר ומשמשתו עכ"ז לא עלתה לה הטבילה שני' ג"כ באלו השני ימים כיון שעדיין לא נשלמו הז' ימים לראיית אודם משא"כ לאחר אלו השני ימים מיד לא פסיקא לי' דמכשילתו בודאי דהא כיון שראתה בהם מיד שומרת יום כנגד יום וטובלת בבוקר כנז' ושוב נטהרה ע"י הטבילה הזאת ואינו מכשילתו עוד משא"כ באלו השני ימים גם אם ראתה וטובלת אינה מטוהרת מנדתה ומכשילתו בבירור בכל אופן שיהי':

ב) ומ"ש ע"ד הירושלמי המובא בתוס' מ"ק (כ' ע"א) דאין למדין הלכה מקודם מ"ת והקשית מש"ס ערוך (יבמות מ"ו) דילפינן שם לענין הפלוגתא בגר בלא טבילה ומייתי מאבות העולם שנתגיירו אע"ג שהוא קודם מ"ת עכ"ד. הנה עדיפא מזה יש להקשות מש"ס ערוך חולין (ט"ז ע"א) דילפינן הלכה המוסכמת מנין לשחיטה שהוא בתלוש שנא' ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. ומזה פסלינן במחובר. וכן מש"ס סנהדרין (מ"ו ע"ב) ונימא מדאיקבור צדיקי פירש"י אברהם יצחק ויעקב הרי דילפינן הלכה מאבות אברהם יצחק ויעקב שקודם מ"ת. אולם י"ל דהנה פליגי בזה המפרשים דהנו"כ המפרשים בירושלמי במקומו שם פי' כדברי התוס' דמאי דאמרינן בירושלמי ולמדין דבר מקודם מ"ת היינו בדרך בתמי' והקשה במראה הפנים מהירושלמי (מ"ק פ"א) דאין מערבין שמחה בשמחה מהאי דמלא שבוע זאת שהי' קודם מ"ת והירושלמי סותר זא"ז ונדחק שם במראה הפנים ליישב ע"ש:

ובס' שלום ירושלים והאחרונים פירשו בירושלמי ולמדין דבר מקודם מ"ת היינו בניחותא. ועפי"ז שוב מיושב דלא ליסתרו דברי הירושלמי אהדדי מפ"א במ"ק שם דס"ל להירושלמי דילפינן באמת מקודם מ"ת ודבריו מותאמים זל"ז. וזה נכון לשי' הגאונים דס"ל אבילות ז' מה"ת א"כ ס"ל להירושלמי (בניחותא) דלמדין מקודם מ"ת כנז'. וראיתי בס' טל חיים על מ"ק שדיבר הרבה מזה (ומ"ש בטל חיים לחלק בהאי דאמרי' ניתנה תורה ונתחדשה הלכה בין האי דמלא שבוע זאת דהיינו לשון ציוי ובין מאי דאמרינן בסנהדרין שם מדאיקברי צדיקי דלא הוי רק מנהגא משום שלא נאמר בכתוב בדרך ציוי עכ"ד. אם כי יש לכאורה להביא ראי' לדבריו מרש"י תענית (ט"ו ע"א) שמחלק בין דברי קבלה שנקרא רק היכא שהנביא מצווה בכתוב בדרך ציוי להיכא שמספר בכתוב רק מעשה שהי' ומיני' ילפינן ע"ש והארכתי בזה במ"א בעה"י בתשו' לענין חרדגמ"ה. אמנם זהו רק לענין ציוי הנביא מפי ה' וכמ"ש בטורי אבן במגילה כיון דגם דברי הנביא נאמרו מפי ה' וא' אחד אמרן ע"כ הוי כד"מ (כשהם בדרך ציוי) אבל בנידון דידן אם נאמר דילפינן הלכה מקודם מ"ת מה שייך לחלק בין הציוי מלא שבוע זאת שאמר לבן הארמי הרמאי וכי בדרך ציוי מאת ה' הי', הלא רק סיפור מעשה הוא. ומה זה אישתני למעליותא מהך שמצינו בתורה דקברו לאברהם יצחק ויעקב לומר דרק סיפור מעשה הוא הלא אדרבא נהפוך הוא דמנהגי הצדיקים אבותינו שנא' בתורה שקברו אבותיהם היא תורתן של בנים (א) ולא מנהג לבן הארמי ודבריו וז"פ דהסברא היפך חילוקו שם] עכ"פ לדעת התוס' והמפרשים בירושלמי הפי' בדרך בתמי' באמת אין למדי' הלכה מקודם מ"ת ועל כרחך דס"ל להתוס' דש"ס דילן חולק בזה עם הירושלמי ואין לומר דלא פליגי דבחולין מויקח את המאכלת י"ל דהיינו רק אסמכתא ועיקר הלכה דשחיטה בתלוש הוא מהללמ"מ (דאל"כ בלא"ה קשה איך ילפינן משחיטת יצחק שהי' הוראת שעה ולנסיון והרצון העיקרי שלא לשחטו וכי הלכות שחיטה שייך שם או"ו דהיא רק אסמכתא כיון שנא' ויקח את המאכלת לשחוט על כרחך שחיטה נקרא בתורה רק דבר המטלטל כמו ויקח את המאכלת וכן יתיישב לפי"ז הך דחולין דף פ"ה ע"א דילפינן מטבוח טבוח שהי' קודם מ"ת ע"ש ובתוס' כתובות ל"ד ע"א ד"ה ר"ש. או"ו כיון דאינו לעיקר מצות שחיטה שנתחדשה אז רק ללימוד אם שחיטה שאינו ראוי' שמה שחיטה זה ילפינן גם מקודם מ"ת להלכה) ז"א ישוב עדיין דהא גם הלימוד מויעש לאביו אבל שבעת ימים בירושלמי הוא רק בדרך אסמכתא וכמו שנראה מהירושלמי שם במ"ק פ' ואלו מגלחין דמייתי מופתח אהל מועד תשבו ימים ולילה ושמרתם וגו' כשם ששימר הקב"ה את עולמו שבעה במבול כך אתם שימרו על אחיכם שבעה והוא דרך דרש רחוק ואסמכתא דהא באמת ס"ל להתוס' ושאר פוסקים דאבילות ז' דרבנן ולא ילפינן מפתח אהל מועד אף שנא' לאחר מ"ת א"כ על כרחך אסמכתא בעלמא ורמז הוא וא"כ מה זה מתמה בירושלמי (לפי פי' התוס' ומפרשים הנ"ל) וכי למדין הלכה מקודם מ"ת הא לאסמכתא בודאי למדין כנז' מש"ס דילן (אם לא שנדחוק לתרץ דמויקח את המאכלת לשחוט הוא רק דין פרטי לה' שחיטה ילפינן לאסמכתא מקודם מ"ת דמצות שחיטה בכללה נצטוית לאח"כ. אבל ז' ימי אבילות שלא נמצא כלל בתורה רק קודם מ"ת ויעש לאביו אבל שבעת ימים והוא מצוה מחודשת כולו דזה לא ילפינן מקודם מ"ת אך לשון הירושלמי למדין הלכה מקודם מ"ת לא נראה כן לחלק וגם הא קשי' הך דסנהדרין מקבורת צדיקים האבות שהענין כולו נמצא קודם מ"ת) או"ו דגם לאסמכתא בהלכה ס"ל להירושלמי דלא למדין מקודם מ"ת ופליגי עם ש"ס בבלי בחולין שם ובסנהדרין דף מ"ו כנז' וכיון דבע"כ ס"ל להתוס' דהירושלמי בזה (אי למדין מקודם מ"ת) פליג עם ש"ס דילן בכמה מקומות א"כ גם קושייתך מש"ס יבמות לענין גר ל"ק לפי"ז. ואחתום בכל חותמי ברכות ומחי' חיים יתן לנו חיים ארוכים ושנים טובים ועפעפינו יישירו נגדנו ויאיר עינינו בתורתו וכט"ס ידידוש"ת וטובתך:

(בשולי היריעה) עתה בעת ההדפסה ראיתי בס' תורת נביאים במאמר תורת אבות ואין למדין דבר מקודם מ"ת שהאריך דכללא הוא באמת דאין למדין הלכה מקודם מ"ת ועל הקושיות שקשה מזה בש"ס נדחק ליישב כ"א וא' מהם אך דבריו תמוהים מה שהעלה שם דלפי"ד הרמב"ם גם על ז' מצות שנצטוו ב"נ לא נענשו כלל עד שבא משה שהי' שליח ונתן תורה בהר סיני ומאז והלאה גם הם נענשים עליהם בעונש מיתה אבל לא מקוד' שהי' הז' מצות רק מנהג טוב אצלם עכ"ד וסתירה לזה ממדרש רבה פ' וירא שאמר אלקים לאבימלך הנך מת על האשה אשר לקחת והוא בעולת בעל אמרינן מכאן שאין התראה לב"נ. וע"ש באור החיים דכיון שנתודע לו שהוא א"א וחייב מיתה עלי' כדין ב"נ. ואם כדבריו דאין עונש מיתה כלל קודם מ"ת תיפוק לי' דגם בהתראה אינו חייב מיתה ולמה נאמר דיחלוק הרמב"ם בחנם על המדרש רבה (שבש"ס לא נמצא נגדו). וגם בתורת נביאים שם בעצמו הרגיש בהג"ה שהרמב"ם בעצמו כ' בהל' מלכים דאנשי שכם נתחייבו הריגה מפני שעברו על דינים ואף שהי' קודם מ"ת ע"ש ע"כ בודאי דבריו שהעלה שם תמוהים במחכת"ה ואין להם יסוד בזה וגם פשטי' דדברי הפר"ד וכל המפרשים הגדולים לא נראה כדבריו:

גם מ"ש שם בתורת נביאים לתמוה על לשון רש"י בתענית (כ"ח ע"א) ד"ה הללו דברי תורה פירש"י מנחה דבר תורה כדאמרי' בברכות יצחק אבינו תיקן תפלת מנחה וע"ז תמה נהי דיצחק תיקן מ"מ אינו לחובה עלינו ולמה קראו דברי תורה וע' תוס' שם דפירושו דקאי על מוסף עכ"ד בתורת נביאים ותמהתי על דבריו דהא בזה לא פליגו תוס' על רש"י כלל במה שקרא למנחה דבר תורה (רק במשמעות הפי' בגמ' שם) וגם התוס' בעצמו כ' שם בא"ד ולהכי קדחי מנחה דהוי דברי תורה אבל תפלת נעילה הוי ד"ס וכן מסיים שם בתוס' דקרבן עצים דרבנן לא דחי מנחה דהויא מדברי תורה עכ"ד התוס' הרי דבזה ס"ל כרש"י דמנחה ד"ת. אלא ודאי דס"ל לרש"י ותוס' גם שניהם יחד בפשיטות דמנחה ד"ת כיון דאבות תיקנום לחובה וגם מקודם מ"ת למדין הלכה לחובה מה"ת. וגם דברי הרמב"ם בה' מלכים (פ"ט הלכה א') נראים כן שתקנו האבות התפלה לחובה לדורות ומ"ש הרמב"ם בה' תפלה שתקנו התפלות כנגד הקרבנות וא"כ סתרי דבריו אהדדי וכמו שהקשה שם בתורת נביאים ונדחק ליישב לפי דרכו. אך לע"ד י"ל דלאסתרי אהדדי ד' הרמב"ם דבאמת כן עיקר כמ"ש בה' מלכים כנז' כשהאבות תיקנום ומ"ש בה' תפלה דכנגד הקרבנות הנה ממילא קשה מה שהקשה הלח"מ שם בה' תפלה דהא ר"י בר חנינא ס"ל אבות תיקנום וריב"ל ס"ל כנגד תמידים תקנום תניא כותי' דריב"ל תניא כותי' דר"י בר חנינא ויישבו בגמ' הבריי' דמסייע לריב"ל אליבא דר"י בר חנינא אבל הבריית' דמסייע לר"י בר חנינא לא יישבו אליבא דריב"ל וא"כ הוו"ל להרמב"ם לפסוק כר"י בר חנינא ותי' דבאמת ס"ל כר"י בר חנינא רק כיון שפי' בגמ' לדעתו דר"י בר חנינא דאסמכיהו רבנן אקרבנות ע"כ אפי' לדעתו דר"י בר חנינא שפיר כ' הרמב"ם בה' תפלה דכנגד תמידים תקנום עכ"ד הלח"מ. ומה שהכריחו להרמב"ם לזה לכתוב (בה' תפלה) דתפלות כנגד הקרבנות תיקנום אף שעיקר טעמו משום דאבות תיקנום כמ"ש בה' מלכים הוא כי היכי דלא תיקשי מוסף מאן תקנו כמו דאמרי' בברכות שם (כ"ו ע"ב) אליבא דר"י בר חנינא כנז' וע"ש ברש"י ד"ה תפלת המוספין מאן תקנה אלא ע"כ רבנן אסמוכיהו אקרבנות וכי עיינו במוספין ולא מצאו תפלה כנגדה עמדו הם ותקנוה עכ"ל רש"י ע"כ כ' הרמב"ם בה' תפלה משום קרבנות כי היכי דנדע טעם תפלת מוספים דזה אינו בודאי מהאבות רק שחכמים תקנוה משום קרבנות ולא סתרו דבריו ממ"ש בה' מלכים דאבות תיקנו כר"י בר חנינא כיון דמסקינן בגמ' אפי' לר"י בר חנינא דאסמכוהי רבנן אקרבנות דאלת"ה תפלת המוספין מאן תקנה וכנז' מהלח"מ. וע' בש"ס סוכה (דף נ"ג ע"א) תניא א"ר יהושע ב"ר חנני' כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעיננו כיצד שעה ראשון תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף וכו' משם לתפלת המוספין וכו' מזה מפורש דגם בזמן ביהמ"ק קיים התקינו חכמים להתפלל תפלת מוסף והתפללו אותה אף שהקריבו הקרבן מוסף בפועל ממש עכ"ז התפללו ג"כ תפלת המוספין בשלמא על הג' תפלות לא יפלא דהא אבות תיקנום ע"כ התפללו כי גם בזמן שביהמ"ק קיים (א) משא"כ תפלת מוסף דרבנן תיקנוהו לכ"ע גם לר"י בר חנינא כנז' א"כ יפלא דלמה הוצרכו להתפללה וגם הנוסח הזה ומפני חטאינו וכו' שתעלנו בשמחה לארצנו וגם פסוקי מוסף בודאי לא הי' אומרים דהא הקריבוהו בפועל ממש ול"ש נשלמה פרים שפתינו ול"ה אומרים ומפני חטאינו גלינו מארצינו וכו' ואין אנו יכולים לעלות וכו' שלא יהי' דובר שקרים ח"ו לחנם א"ו דהפי' כנגד הקרבנות תיקנום אין הכונה להשלמה במקום מוסף רק כנגד הקרבנות שכל קרבן יהי' לו תפלה כנגדה ע"כ התפללו מוסף ג"כ שפיר בזמן שביהמ"ק קיים רק עכשיו הוסיפו עוד בה תפלה הזו ומפני חטאינו וכו' ופסוקי מוסף כדי להשלים ונשלמה פרים שפתינו. או שאולי אנשי כנה"ג תיקנו באמת גם ומפני חטאינו שהם הי' בגלות בבל ובזמן בית שני חסרוה ואח"כ חזרו ויסדוה חכז"ל אחר חרבן בית שני וזהו רחוק קצת כיון שלא נמצא כן בדחז"ל שחזרו ויסדוה ע"כ אם נאמר שנוסיף אח"כ ומפני חטאינו ופסוקי דמוסף וכו' ועיקר חיוב התפלה הוא רק תפלת מוסף (בלא פסוקי הקרבנות וכו' כלל) יהי' קשה מזה על דברי הי"א במחבר בה' שבת (סי' רס"ח סעי' ו') דס"ל שאם החליף של מוסף באחרת או אחרת בשל מוסף חוזר ולפי"ז כיון דבשאר תפלות של שבת פסקינן שם לכ"ע דאם החליף של זה בזה אינו חוזר כמ"ש שם בט"ז הטעם דהעיקר ברכה רביעית היא רצה במנוחתינו ע"כ אין נ"מ אם החליף שאר הנוסח א"כ ה"נ במוסף כיון דפסוקי הקרבנות אינם מתקנות אנשי כנה"ג א"כ דינו כמו בשאר תפלות דמתקנת אנשי כנה"ג רק רצה במנוחתינו א"כ גם אם ל"א פסוקי מוסף למה מעכב בדיעבד ודוחק לומר דלאחר החרבן הוסיפו חומרא שיעכבו פסוקי מוסף אם לא אמרם או שיסדום אנשי כנה"ג בגלות בבל וחזרם ויסדום אחר חורבן בית שני תבב"א כנז' וצ"ע. שוב ראיתי בס' גבורת ארי (להגאון בעל טורי אבן זצ"ל) על תענית שם דף כ"ח דתמה על פירש"י ותוס' דקרי למנחה דברי תורה דגם אם אבות תיקנום לא עדיפא מכל תקנות חכמים ולא מצינו בשום דוכתא בתלמוד שקרא להו ד"ת ע"כ פי' דד"ת קאי רק על קרבן מוסף שהוא מה"ת ע"ש באורך אבל לפי"ד רש"י ותוס' היא כמו שכתבנו לעיל בזה:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה