אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן סב

סימן סא

אשר הקשית עפי"ד הט"ז (בה' ר"ה סי' תקפ"ח ויו"ד סי' קי"ז וחו"מ סי' ב') שחידש דהיכא שהתורה כתבה בפירוש בלשונה להתיר אין כח ביד חכמים לאסור. וקשה דהא אמרה תורה תשב בדמי טהרה ודם טוהר מותר ואנן אסרינן דם טוהר וכל דם משום חומרא דר' זירא עכ"ד. ועל כרחך כונתך על האי דפסק הרמ"א בסי' קצ"ד סעי' א' דנוהגין להחמיר שאין בועלין על דם טהור ביולדת ע"ש. ל"ק די"ל דהא ר' זירא דייק משום זה בלישני' שפיר בנות ישראל החמירו על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל וכו' שבנות ישראל הם בעצמן החמירו וקבלו על עצמן והם יכולים לאסור על עצמן דבר שמותר מה"ת כמו קבלת הרבים (כנז' להלן) אבל לולא זאת שהם החמירו על עצמן לא היינו גוזרים בזה וי"ל באמת משום דהתורה התירתו בפירוש לא היינו אוסרי' וכד' הט"ז. ואף שמלשון התוס' במגילה (דף כ"ח ע"ב) נראה שתקנתא דרבנן הוא הך דר' זירא כעין דאו' ע"ש מ"מ בודאי היינו רק בשיטפא דלישנא דקראוהו תקנת ר' זירא אבל באמת ר' זירא בעצמו י"ל שלא הי' מתקן נגד היתר התורה בפירוש לולא שבנות ישראל החמירו על עצמן דהא מצינו ביהושע בן נון שנענש על שביטל לילה א' מפ"ו כ"ש חומרא מרוב ימים כאלו או"ו מחמת שבנות ישראל החמירו על עצמן מחשש וספק דאורייתא והם בעצמן יכולים לקבל עליהם אף שמפורש להיתר בתורה כהאי דפסקינן בש"ע יו"ד ה' נדרים (סי' רי"ד סעי' ב') קבלת הרבים חלה עליהם שנוהגים כן מעצמן לעשות גדר וסייג לתורה ע"ש והיינו שחכמים לא תקנוהו רק שהם קבלו עליהם לחומרא ואסור הוא להם ממילא לדורות וזהו שאמר ר' זירא כנז'. וגם מ"ש הרמ"א בסי' קצ"ד הנ"ל וז"ל כבר פשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טהור ודינו כשאר דם לכל דבר עכ"ל היינו מנהג של איסור שהוא קבלת הרבים שחלה עליהם ועל זרעם כנז' מה' נדרים:

ואשר הקשית דאיך אסר רגמ"ה ליקח שתי נשים דהא כתבה התורה וכי תהיין לאיש שתי נשים משמע שהתורה התירה בפירוש עכת"ד. יש ליישב לע"ד לנכון דהנה באמת קשה לכאו'. א) למה לא גזר רגמ"ה וחכמי דורו אז רק עד סוף אלף החמישי דייקא ואם ישרה הגזירה בעיניו ובעיני חכמי דורו שיהי' החרם לדורות א"כ למה לא גזרו עד עולם. ב) ואם באמת הי' הגזירה רק עד אלף החמישי למה החזיקו בה איסור עד עולם במקומות שקבלו תקנתו כמ"ש הרמ"א באהע"ז בסי' א' סעי' י'. ובזה י"ל דבאמת הי' כונתם דרגמ"ה וחכמי דורו בגזירה זאת לתקן עד עולם ורק מחמת שלא יכלו להוסיף על התורה ולאסור מה שהתירה התורה בפירוש כי תהיין לאיש שתי נשים וגו' כקושייתך ע"כ עשו גדר רק על זמן וכזה מותר בכל דבר כיון שאינו גוזר רק לזמן עד אלף הה' אבל כיון שכונתם הי' באמת בודאי עד עולם רק מחמת שלא יכלו לומר בפירוש עד עולם מחמת שהוא לנגד לשון התורה שהתירה כנז' ע"כ הכריחו לומר לזמן אבל הדורות של אחר אלף הה' ממילא החזיקו שפיר בהאיסור גם להלאה כיון שבודאי כונת רגמ"ה הי' כן ורק מטעם הנז' כ' רק עד אלף הה'. וה"ז כעין מ"ש בתשו' חתם סופר (חאו"ח סי' ר"ו) דנוהגים ברוב תפוצות לכתוב כתב הרבנות על זמן יש על ג' שנים ויש על חמש ומ"מ מעולם לא נשמע שאחר כלות הזמן ההוא יצא נקי מרבנות שלו וטעם המנהג עפימ"ש בחו"מ סי' של"ג שאסור לפועל ומלמד לשכור א"ע יותר מעל ג' שנים דא"כ יצא מכלל שכיר לעבד ואסור להשכיר עצמו לעבד עברי ע"כ כותבים על פחות משש שנים אבל עי"ז הם ממילא קבלום על כל ימי חייהם רק שמוכרחים לכתוב כן בפחות משש שנים ע"ש. וע' בשו"ת משכנות יעקב סי' א' מאהע"ז (והובא בפת"ש ס"ק ט') עפי"ד הרמב"ן בפ' ואתחנן שאין להוסיף על המצות וגם במקרא מגילה לא עשו עד שמצאו להם סמך מה"ת ע"כ לא תיקן רגמ"ה רק לזמן כדי שלא יהי' כמוסיף עה"ת ע"ש לדרכו. אך באמת מלבד זה י"ל דכיון דנעשה איסור בחרם בזה ל"ש להקשות כלל לפי"ד הט"ז דהא חרם בזה כמו נדר ושבועה שאוסר המותר עליו כדאי' בנדרים ויוכל לאסור עליו גם המותר מה"ת וז"פ. וגם מלבד זה כיון שאנו נוהגים להצריך ליקח היתר מק' רבנים גם במקום מצוה כשרוצה לישא אחרת כשהחיוב עליו לישא אחרת ובע"כ דסבירא לן כהפוסקים דרגמ"ה גזר גם במקום מצות פ"ו והוא לעקור ד"ת וכבר ביארו בזה בתשובות וע' בשו"ת רמ"ץ (חאה"ע סי' ה') מה שהאריך בזה. וראיתי בשו"ת שמן רוקח (ח"ב סי' פ"ה) שקדמך השואל שם בקושייתך על הט"ז בחרגמ"ה מכי תהיין לאיש שתי נשים וע"ש מה שתי' שלצורך שעה מותר בדבר שנתחדש לפי העת והזמן (והביא ראי' מהאי דאמרו ביבמות בראשונים שהי' מכוונים לשם מצוה יבום קודם ועכשיו אמרו חליצה קודם וזה אינו ראי' דזה אינו מפורש כ"כ בתורה דיבום דוקא קודם דיש לפרש בקרא ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו וכו' וחלצה נעלה וכו' שזהו גם לכתחלה כשלא יחפוץ בה וז"פ) ותמהני על דבריו ז"ל דאיך שייך לומר דהתורה תשתנה ח"ו בדבר שנתחדש לפי העת והזמן. אלא על כרחך שרק לצורך שעה מותר ואח"כ יחזור הדבר לדין תורה דמעיקרא ולפימש"כ ניחא דלכך לא גזר רק עד אלף החמישי ושאח"כ יחזור הדבר לד"ת וזה מותר גם להט"ז אבל ממילא החזיקו אח"כ מטעמי' כנז'. שוב ראיתי גם בשו"ת חתם סופר (חלק שישי סי' נ"ב) שהקשה השואל קושייתך ע"ש מה שתי' ומה שכתבתי בעה"י נלע"ד יותר:

א והנה על הך כללא דהט"ז הקשה בפנים מאירות בחי' זבחים (דף ע"ד) דהתם מה"ת מותר ע"י תערובות דהתורה אמרה מום בם לא ירצה הא ע"י תערובות ירצה. אפי' חד בחד וחכמים גזרו ומזה סתירה לד' הט"ז עכ"ד. וכן בחתם סופר (חיו"ד סי' ע"ג) העיר ממה שאסרו חז"ל בשר עוף בחלב והתורה אמרה לא תבשל גדי ולא עוף ע"ש. ולפענ"ד אין שום מקום לקושיא על הט"ז ממקומות אלו דהט"ז לא כתב רק היכא דהתורה התירה בפירוש כמ"ש הט"ז בחלב שהתורה אמרה אשר יעשה לכל מלאכה וכו' וכן לענין סחורה בנבילה דכתיב בפירוש בתורה או מכור לנכרי וגם לענין מילה בשבת שכ' הט"ז משום שנמסר הדרש ביום אפי' בשבת בדרך חיוב אבל היכא שילפינן ודרשינן בדרך שלילה כגון שאנו מדייקין מום בם לא ירצה הא ע"י תערובות ירצה פשיטא דזה אינו רק דרש בדרך שלילה ומפשטי' דקרא לא משמע כן רק ילפינן בדרך שלילה למדו חז"ל זה ופשיטא דהם יכולים להחמיר ולגזור גם בתערובות שלא יקריבו ולא כ' הט"ז רק היכא שכתבה התורה בפירוש או בדרך חיוב ביום אפי' בשבת ולא בדרך לימוד משלילה כנז' וא"כ לא קשה כלל קושית הפנים מאירות בזבחים כנ"ל וכן ל"ש מה שהעיר החת"ס כנז' ממ"ש תורה לא תבשל גדי ודרשינן מזה בדרך שלילה גדי ולא עוף דעל כזה לא כ' הט"ז כלל וכמובן:

וכעין סברת הט"ז כ' הגמהרי"מ מגור ז"ל, וכבר קדמו כעין זה בשו"ת פני ארי' להג' מראטרדאם ז"ל לענין דשיל"מ (וכבר קדמוהו עוד מלפניו ג"כ) דהיכא כשנאמר דלא בטיל יהי' המיעוט מכריח את הרוב ל"ש לומר כן גם מדרבנן כיון שהוא היפך התורה דאחרי רבים להטות ע"ש לדרכם ואכמ"ל:

ובענין כזה דהט"ז תמהתי על פסקי התוס' בזבחים בפ' מקום שנהגו (אות קי"ב) שכ' דהקוצץ אפי' אילן סרק אינו רואה סימן ברכה (ובאמת בתוס' שלפנינו לא נמצא זה כלל ובודאי הי' בת בתוס' כת"י שלפניהם) ואיך שייך לומר כן לע"ד דהא התורה אמרה בפירוש רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל אותו תשחית וכרת. והיתכן שתאמר תורה בפירוש לעשות דבר תקלה שאינו רואה ממנה סימן ברכה. ונראה כי מזה למדו באמת היתר כי לפי"ד הפסקי תוס' אלו לא שבקית חיי לכל ברי' סוחרי עצים ויערות אלא מחמת שהתירה התורה בפירוש עץ חיים הוא למחזיקים בה וע"כ לא החמירו כלל ולא נהגו לחוש לזה אף המהדרין מן המהדרין:

וביתר הענינים לא הספיק העת לעיין ולכתוב בהיות עתה טרוד בשמעתא בענינים אחרים בעה"י ועוד חזון למועד אי"ה בכי טוב, תשים לב לדברים ללמוד שיעור עיון ולשקוד על דלתי התורה וטוב לך וישמח לבי גם אני ואחתום בברכת חיים ושלום והצלחה וכו':

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה