אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן סא

סימן ס

מכתבך הגיעני ועתה נעניתי קצת לעבור בין בתרי אמרי הקונטרס ואשיב בזה רק בקצרה וזה החלי בעהי"ת:

מ"ש על הרב המגיד (פ"א מה' אישות הלכה ד') שכ' סיוע להרמב"ם ז"ל דהבא על הפני' עובר מדאו' בלאו דלא יהי' קדש ממה שאמרו בהרבה מקומות חזקה אין אדם עושה בב"ז ואלו לא הי' מה"ת לא היינו סומכין על חזקה זו דאיסורא דרבנן כולהו אינשי לא זהירי בי' עכ"ד. והקשית מש"ס פסחים דף ד' בעי מיני' מר' נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק וכו' ומסיק הגמ' לעולם אימא לך חזקתו בדוק והב"ע דמוחזק לן דלא בדק מהו דתימא לא ליהמנונו רבנן קמ"ל כיון דבדיקת חמץ דרבנן ודאורייתא בביטול בעלמא סגי הימנוהו רבנן בדרבנן הרי דגם באיסורא דרבנן מזהר זהירי בי' אינשי כמו דאו' כיון דהדרינן למה דמוקמינן בחזקתו בדוק עכ"ד. לק"מ מעיקרא דהרי כיון שמסקינן לעולם אימא לך חזקתו בדוק שוב הדרינן למאי דאמרינן מקודם שם דחזקתו בדוק משום שהכל חברים הם אצל בדיקת חמץ ואפי' עם הארץ וכמו שפירש"י שם הרי דאפילו ע"ה דפירותיו דמאי וחשוד על איסורים חמורים דאורייתא עכ"ז ידעו חז"ל דבבדיקת חמץ נזהרים הם והם הכל חברים אצל אצל בדיקת חמץ אף שהוא רק דרבנן א"כ בע"כ אין ללמוד מזה למ"א ואין להקשות מזה על מ"א דהא ע"ה החשודים על דאורייתא ועכ"ז נאמנים בזה שבדקו כנז' וז"פ. וע' בס' שערי תורה ח"ב (כלל ט') מה שהעיר מדברי הש"ס אלו לענין חזקת כשרות באופן אחר ע"ש:

ומ"ש לתרץ עפי"ד הרשב"א במשמרת הבית דמה"ט סמכינן ארוב מא"ש מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת איסור דבהמה בחיי' כיון דמתעסקין לסלק החזקת ע"י מעשה השחיטה ע"כ גם בזה י"ל כיון דמדאו' בביטול בעלמא סגי והביטול בודאי נעשה ע"י הראשון א"כ שפיר מוקמינן להו בחזקת בדוק וסמכינן עליי' אף בדרבנן ולא דמיא להך דהרב המגיד עכ"ד. ותמהני עליך דאין לו שום דמיון כלל למתעסקין לסלק החזקה ע"י מעשה השחיטה שכ' הרשב"א דהתם נעשה מעשה אבל הכא ספק אם עשו כלל מעשה הבדיקה מעולם. ולענין הביטול לא מיירי כלל בגמ' דהא האיבעיא בגמ' אי חייב עוד לבדוק או לא וע"ז לא ידעינן כלל אם עשו כלל מעשה אף במקצת לסלק החזקה דהא גם אם ביטל החמץ מצות חכז"ל לבדוק ורק על הבדיקה אמרינן שם האיבעיא בגמ' וז"פ. (וע' בחיבורי הלז סי' ל"ד ד"ה וחכם א' העירני):

ומ"ש בשם זקינך הגה"צ זצ"ל להקשות על דברי המ"מ הנז' מדברי הרמב"ם בעצמו (בפ"י מה' גירושין) וז"ל הורו מקצת הגאונים שכל אשה שתבעל בפני עדים צריכה גט חזקה שאין אדם עושה בב"ז וכו' וכל הדברים האלו רחוקים הם בעיני וכו' שלא אמרו חכמים חזקה זו אלא באשתו שגירשה בלבד או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי אשתו הוא אבל בשאר נשים הרי כל זונה בחזקת שבעלה לשם זנות עד שיפרש שהוא לשון קידושין עיי"ש בדברי הרב המגיד שמפרש כן דעת הרמב"ם דבפנוי הבא על הפני' אין חוששין לו משום קידושין וכו' ע"ש. הרי שלא קאמר הרמב"ם חזקה הזאת רק באלו שהם כאשתו ואיכא הוכחה שלא הי' לשם זנות אבל בעלמא ליכא חזקה הזאת וע"כ נסתר בזה ראית הה"מ (בפ"א מה' אישות) הנז' ממה שאמרו בכל מקום חזקה אין עושה בב"ז עכ"ד. לא ידעתי מה זה קושיא הלא מה איכפת בזה אם כונת הה"מ לאלו הדברים שמודה הרמב"ם שאמרינן חזקה א"א עושה בב"ז והאיך שייך לומר החזקה בזה הא גם אם לא הי' לשם קידושין הוי רק בבא על הפני' ואינו רק איסור דרבנן ובדרבנן לא מיזהר זהירי א"ו דהיא דאורייתא ושפיר כ' הרב המגיד וז"פ דלק"מ:

אמנם להבין סברת הרב המגיד נראה בע"כ דס"ל חזקת כשרות היא מטעם רוב כד' הפני יהושע דהאי דחזקת אשה שלא זינתה היא מטעם חזקת כשרות דרוב ישראל כשרים א"כ כיון דבדרבנן ס"ל דלא מיזהר זהירי רוב אינשי וכיון דל"ש רוב לא הוי חזקה כלל לענין דרבנן אבל לפי"ד הבית אפרים בתשו' (חיו"ד סי' ב') שהשיג על הפנ"י וכ' דחזקת כשרות הוא חזקה עצמיות דקודם שהגיע לכלל איש בר עונשין ואף אם עבר כמה עבירות אין בו שמץ פסול ומשהגיע לכלל איש באותו שעה כשר הוא ומוקמינן לי' בחזקת כשרות שלא נעשה חשוד אח"כ ואע"ג דמשכחת לה בשעתא דאייתי ב' שערות עבר עבירה שנפסל בה זהו מיעוטא דמיעוטא וכגוונא דנקט הש"ס יבמות ל"ג כי האי לא חיישינן וכיון דודאי כשר הי' הוי חזקה שנתבררה בשעתה והולכין אחרי' להחזיק כל אדם בחזקת כשר כשלא ידענו בו פסול ע"ש שמוכיח לה בראיות דלא כהפנ"י שכ' מטעם רוב. ומעתה לפי"ד הבית אפרים דכשר הי' באותו רגע כשנעשה בר מצוה א"כ הוי כשר לכל דבר דגם זה הוא מיעוטא דמיעוטא שיעבור באותו רגע על איסור דרבנן ולא חיישינן לה וא"כ הוי הוחזק בעצם החזקת כשרות גם באיסור דרבנן שלא יעבור. ולפי"ז מיושב קושייתך מ"ש שם בדבריך להקשות דלמה לא נאמר נגד חזקת הגוף דנפשו מחמדה לאסור ערוה דנגד זה יש חזקת כשרות מעיקרא כשנולד ובצירוף בחזקה דאין אדם עושה בב"ז בדין הוא שידחו הב' חזקות אלו את חזקת הגוף שנפשו חמדה כמ"ש שם בארוכה. ולפי"ז ל"ק דהא הרב המגיד יסבור בע"כ רק כהפנ"י דחזקת שאין עושה בעילת זנות רק מטעם חזקת כשרות והוא מטעם רוב נזהרים אבל באיסור דרבנן דאין רוב נזהרים א"כ אין כלל חזקת כשרות חזקה כשנולדה רק מטעם רוב ובדרבנן ל"ש כנז' וממילא ל"ש חזקה דאין עושה בב"ז דזהו תלוי רק ברוב דחזקת כשרות וחד חזקה הוא ובדרבנן ל"ש וא"ש לשיטתו:

ולפי"ז יובן דברי הרמב"ם (בפ"י מה' גירושין) . הנז' דהנה כפי שביארנו דהרב המגיד ס"ל (בריש ה' איסורי ביאה) לדעת הרמב"ם דחזקת כשרות רק מטעם רוב והנה נודע דהיכא דיצא מהרוב כגון הך דפ"ב דכתובות דרוב נשים בתולות נשאות יש להן קול וזו שאין לה קול איתרע לה רובה ומזה למד הד"מ ושאר פוסקים לענין מים בראש שיצא מהרוב ולא אוקמינן עוד בחזקת רוב בהמות כשרות כנודע וביארתי בענין זה בארוכה בעה"י בכמה מקומות וה"נ כיון שבא על הפני' הרי עכ"פ איתרע גבי' חזקת כשרות דרוב ב"א ובחי' לסוגיא דאפקעינהו כתבתי ג"כ מזה בס"ד. וא"כ כיון שאיתרע גבי' חזקת כשרות דרוב ב"א ולשי' הרב המגיד לדעת הרמב"ם כיון שאיתרע לה רובה במה שבא על הפני' ע"כ יצא מהרוב ושוב ל"ש גבי חזקת כשרות דאין אדם עושה בב"ז. וזהו שכ' הרמב"ם בלשונו שלא שייך חזקה שאין אדם עושה בב"ז אלא באשתו שגירשה לבד או במקדש על תנאי שהרי אשתו הוא ובאשתו היא בחזקת שאין עושה בב"ז עד שיפרש שהוא בעולת זנות או פריש על תנאי הוא בעל אבל בשאר הנשים הרי כל זונה בחזקת זנות בא עלי' עד שיפרש כי הוא לשם קידושין עכ"ל הרמב"ם והיינו באשתו וכן בקידש על תנאי כיון שאינו דרך זנות רק דרך אישות הרי הוא סתם בחזקת כשרות דאין אדם עושה בב"ז (וחזקת הוא מטעם רוב לשיטתו כנז') אבל בשאר כל הנשים הרי כל זונה בחזקת זונה וכיון שבמעשה שבא עלי' יצא מרוב ב"א הכשרים אין שייך חזקה דאאעב"ז כיון דיצא מהרוב דחזקת כשרות. ומעתה מדברי הרמב"ם אלו עוד ראי' וסייעתא לדברי הרב המגיד בריש ה' איסורי ביאה למ"ש לעיל דס"ל דחזקת כשרות הוא מטעם רוב לדעת הרמב"ם ולפי"ז אם בדרבנן לא מיזהר זהירי אינשי ל"ש חזקת כשרות לגבי דרבנן כנז' משא"כ לשי' הבית אפרים י"ל חזקת כשרות גם לדרבנן כנז'. אולם יש ליישב דברי הרב המגיד גם לד' הבית אפרים דחזקת כשרות הוא חזקה בעצם ועכ"ז י"ל דלגבי איסור דרבנן ל"ש חזקת כשרות דהנה באמת הקשה שם בעצמו בבית אפרים דילמא באותו שעה שנעשה גדול עבר מיד ואינו חזקה ותי' דמיעוטא דמיעוטא דלא שכיח הוא ולכי האי לא חיישינן כנ"ל, והתינח לענין דאורייתא היינו שיעבור על לאו שיש בו מלקות שיופסל עי"ז הא לא שכיח בודאי באותו רגע אבל מילי דדבריהם ותקנות וסייגים רבים הם וזהו אינו ברור שלא עבר כלל על שום דחז"ל ממה שנמצא בש"ס או בירושלמי (שאין חולק עליו בבבלי) גם אם נאמר דעל הרוב לא עבר באותו שעה גם על דרבנן מדחז"ל עכ"פ אינו עוד מיעוטא דמיעוטא כמו לדאו' לאו שיש בו מלקות דזה לא שכיח אבל חומרות חז"ל רבים הם בלי שיעור וא"כ ל"ש לומר חזקת כשרות לדרבנן גם לד' הבית אפרים ואינו חזקה בעצם גם אם נאמר דרוב לא עברו אז גם על דרבנן שוב ל"ה רק מטעם רוב ולא כדין חזקת כשרות בעצם לדאו' וכיון דזה יצא מהרוב במה שבא על פני' שלא כדרך בנ"י הכשרים א"כ ל"ש כלל בדרבנן חזקה דאאעבב"ז גם לדעת הב"א כנז' וא"ש דברי הרב המגיד או י"ל דס"ל להרב המגיד כיון דלא מיזהר זהירי בדרבנן ע"כ י"ל ספק גם בשעה הראשונה נזדמן לו מיד ועבר מדחז"ל שהמה כהררים התלויים בשערה בכמה הלכות ומצות וא"כ אין כאן רוב כלל ול"ש חזקת כשרות ממ"נ ודו"ק. וממילא ל"ק קושייתך דלמה לא נעמוד על חזקת כשרות משנולד. ע"ש בבית אפרים מ"ש דבאמת משעה שנולד מקרא מלא הוא לפתח חטאת רובץ וגם אין לדון על קודם שנעשה בר חיובא רק בשעה שנעשה בר חיובא (ומכריח עצמו לעשות רצון הבורא ית') וע"ז כבר ביארנו בזה בס"ד. ועל יתר דבריך יש ג"כ לפקפק ולפלפל אולם לא יורישני עתי להאריך כעת בכל פרט ופרט, ואחתום בברכת שוכט"ס:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה