אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן ס

סימן נט

כבוד וכו'.

מכתבך הגיענו וכו' ועל ד"ת שכתבתי חשתי מיד להשיבך בזה מאהבתי אליך:

מ"ש שראית בתשו' שלי בענין היתר כרוך בצד איסור דהיינו סובב ומתהפך לבלי תכלית דאזלינן לחומרא בדאורייתא כנודע מדברי התוס' (בפסחים דף כ"ו וב"מ דף ל"ו) אבל בדרבנן יש ליזול לקולא והקשית לפי"ז מדברי התוס' יבמות (פ"א ע"ב) בחתיכה של חטאת טמאה שנתערבה בחתיכות חטאת טהורה בטלה ובסיפא חתיכה של חטאת שנתערבה בחתיכות חולין ד"ה לא תעלה וכ' שם בתוס' דטעמא דבסיפא שנתערבה בחולין משום שלאחר שנתבטלה ראוי להתכבד בה לפיכך לד"ה לא בטלה אבל רישא שנתערבה בחתיכות טהורות של חטאת דכי נמי תעלה אינו ראוי להתכבד בה דאינו ראוי רק לכהנים במקדש דל"ש כיבוד בפני כהנים במקדש משא"כ כשנתערבה בחולין אז ראוי להתכבד כשיתבטל ולפי"ז הקשית דהי' מהראוי לומר ג"כ בדרך היתר כרוך בצד האיסור שגם בנתערבה בחולין כיון שעתה אינה ראוי קודם הביטול וכל החתיכות אסורים לזרים כמו בשר קודש י"ל דלא הוי חתיכה הראוי להתכבד ושוב בטיל וכיון דבטיל א"כ שוב הוי ראוי להתכבד דמותר לזרים וכיון דראוי להתכבד אינו בטיל וכשאינו בטיל אינו ראוי להתכבד כנז' וא"כ הוי היתר כרוך בצד האיסור ומתהפך ונודע דחתיכה הראוי להתכבד דאינה בטילה היא רק מדרבנן ומדאו' בטילה ובדרבנן יש לנו למיזל לקולא דבטילה ולמה אמרינן בנתערבה בחולין דלד"ה לא בטיל עכ"ד:

הנה לע"ד לק"מ דאינו ענין מזה להיתר כרוך בצד האיסור דאיך שייך לומר בזה כיון דקודם הביטול אינו ראוי להתכבד לישראל ע"כ לא הוי חתיכה הראוי' להתכבד דא"כ הלא אין מציאות מעיקרא לדון הראוי להתכבד דאינה בטילה דהא כל חתיכה קודם הביטול אינו ראוי להתכבד לישראל (מחמת האיסור זה בעצמו שאינו בטילה מחמת חתיכה הראוי' להתכבד) אלא ודאי על כרחך בזה דכיון כשיתבטל אח"כ יהי' ראוי גם לישראל ע"כ נקרא חתיכה הנ"ל כיון שבאמת בעצמותה וכמותה הוא חהר"ל ורק מחמת האיסור והלא כשתתבטל תהי' מותרת וראוי לכל ישראל ע"כ הוי חהר"ל וז"ב ופשוט בכונת התוס' דבסיפא כשנתערבה בחולין עכ"פ לאחר הביטול תהי' ראוי להתכבד לכל ישראל ודינה כמו כל חתיכה הראוי להתכבד שנתערבה דג"כ אינה ראוי' לישראל קודם הביטול ורק לאחר הביטול מותרת וראוי' להתכבד לישראל משא"כ בנתערבה בחתיכות חטאת טהורות דגם לאחר הביטול לא תהי' ראוי לכל ישראל רק לכהנים במקדש ושם לא מיקרי דרך להתכבד וז"פ וכ"כ התוס' בחולין (ק' ע"א) מבואר יותר קצת. ולזה יכוון רבינו הטור והמחבר בסי' ק"א דאיסור דחהר"ל כיון שאם יתבטל יהי' ראוי להתכבד י"ל דקאי ג"כ לכל איסור (ולא לאיסור הנאה בלבד) אלא דאשמעינן רבותא גם באיסור הנאה:

והנה בתשו' פנים מאירות (ח"א סי' צ"ח) השיג על הט"ז (בה' חנוכה סי' תרע"ג) במה שהשיג על התה"ד סי' ק"ג והוא יישב דעת התה"ד ששפיר הביא ראי' מדברי התוס' הנז' ביבמות ד"ה הכל לא תעלה ע"ש. ולא זכיתי להבין דבריו ותמוהים הם בעיני דבאמת שפיר השיג הט"ז על התה"ד במה שהביא לראי' מדברי התוס' אלו דהא מהתוס' מוכח דהכל הולך רק אחר הביטול וא"כ בנרות חנוכה לאחר הביטול לא יהי' דבר שבמנין ובמ"א שם כ' וז"ל והביא ראי' לזה שפיר התה"ד מחתיכת חטאת טמאה דאלמא אע"ג דהוי ראוי להתכבד מ"מ בתר השתא אזלינן ר"ל קודם הביטול אינו ראוי להתכבד וגם לאחר הביטול ראוי אזלינן לקולא ק"ו כאן לחומרא ר"ל בנר חנוכה דלענן מצוה הוי דבר שבמנין אף דלגבי חול לא הוי דבר שבמנין אזלינן בתר השתא שהי' חשוב בשעה שנתערבה באיסורא קאי עכ"ל הפמ"א. וזהו תימא מ"ש בתר השתא אזלינן דז"א דלא כ' התוס' כלל כן רק דלאחר הביטול אזלינן וחילקו דבחתיכות חטאת גם לאחר הביטול אינו ראוי להתכבד לישראלים. ובאמת אין לדון מקודם הביטול אם אינו ראוי להתכבד מחמת איסורו דזה דנין בע"כ רק כשיתבטל יהי' ראוי כנז'. גם מ"ש שם בפמ"א מפרוסה של לחם הפנים, ע' בס' ישרש יעקב על יבמות מה שהקשה עליו וע' מזה בשפ"ד סי' ק"א ס"ק א' ואכמ"ל:

והנה בפרי תואר כ' דדבר שאסור בהנאה ונתערב באחרים האסורים באכילה בטל כיון דלאחר הביטול יהי' ג"כ אסור באכילה ובתשו' כתב סופר (חיו"ד סי' ס"ד) תמה עליו דהא לכאורה הוא נגד התוס' בחולין (דף ק') דכל שראוי לנכרי הוי ראוי להתכבד ובע"כ דס"ל להפרי תאר דהתוס' כתבו זה רק בהוי אמינא כיון דראוי גם עתה לנכרי ובאמת הכל הולך מה שיהי' אחר הביטול וע"ז חוכך עדיין בכתב סופר שם דמנ"ל זה דהתוס' חזרו בו לגמרי מכל התי' הראשון דילמא ס"ל גם זה משום שראוי לנכרי ע"ש מה שתי' לדרכו (שוב ראיתי שכבר הקשה כן בנו"ב (קמא חיו"ד סי' ט"ז) על הפר"ת דמנ"ל זה אף שבאמת הנו"ב בעצמו כ' שם כן דהתוס' חזרו בו לגמרי מהתי' הראשון עכ"ז כ' דלא ידע סברא דהפר"ת מנ"ל זה]. ולע"ד י"ל דהפרי תואר שפיר דייק דהתוס' חזרו בו מכל התי' הראשון דאל"כ וכשנאמר דס"ל להתוס' גם התי' הראשון כיון שראוי לנכרי וכשאינו אסור בהנאה שייך עדיין תי' זה וא"כ ספק הוא איזה תירוץ עיקר א"כ שוב יהי' קשה כקושייתך על סוגית הש"ס בחתיכת חטאת שנתערבה בחולין דאינה בטילה וקשה דמהיכי תיתי נדון לאחר ביטולו שאז ראוי להתכבד לכל דילמא יש לדון קודם ביטולו ואז אינה ראוי' להתכבד לישראל וכיון דלא הוי חהר"ל שוב יתבטל וחזר הדין להתהפך היתר כרוך בצד האיסור ולקולא בדרבנן. בשלמא למה שכתבנו דזה עיקר ברור דאין באפשרי לדון בזה על שאינה ראוי' לישראל קודם ביטולה דא"כ כל חתיכה הראוי' להתכבד נאמר כן שתתבטל ואין מציאות לדין זה רק כשנדון לאחר ביטולה תהי' כשרה ומותרת וראוי להתכבד לכל ישראל כמ"ש מהתוס' כיון דאין מציאות באופן אחר לדין זה דהא מה שראויי' קודם ביטולה לנכרי לא מיקרי ראוי' להתכבד וא"כ על כרחך אין לדון רק אחר ביטולה ולא הוי כלל היתר כרוך בצד האיסור ולק"מ משא"כ אם נאמר גם כתי' ראשון של התוס' בחולין משום דראוי' לנכרי גם קודם ביטולה ושני התירוצים קיימים ספק איזהו עיקר א"כ שוב קשה כקושייתך דנימא בדרך היתר כרוך, כיון דאין הכרח לדון דוקא על לאחר ביטולה לתי' הראשון כנז'. וא"כ ל"ש לומר דאין מציאות לדין זה באופן אחר כנז' והדרא קושייתך. אלא ודאי דהתוס' חזרו בו מכל התי' הראשון ונשאר רק מה שאנו דנין אחר ביטולה שהוא מותרת וראוי' להתכבד וממילא אין מציאות כלל לדין זה באופן אחר ול"ק קושייתך על הסוגי' ביבמות והתוס' שם ומזה דייק הפר"ת דהתוס' בחולין חזרו בהם לגמרי מהתי' הראשון כן י"ל ע"ד הפלפול קצת, ואחתום בברכת שוכט"ס וכו':

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה