מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן נח
וארשום לך קו' חדשה אשר עלה ברעיוני ממס' חגיגה (י"ד ע"ב) בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם או דילמא דשמואל לא שכיח וחיישינן ושכיח היינו לקולא ע"ש. וקשה להלום כונת הש"ס בזה דגם אם נאמר דשמואל שכיח בודאי עכ"פ לא הוי רוב וספיקא הוי עכ"פ, וספיקא דאורייתא לחומרא וא"כ איך מותרת לכ"ג אלא ודאי בהכרח לומר דס"ל לבעל האיבעיא דס' דאו' מה"ת לקולא כשי' הרמב"ם ובעינן חתיכה מב' חתיכות לענין אשם תלוי כמו שנחלקו התנאים והאמוראים בזה. וא"כ י"ל דמיירי אם מותרת לכ"ג מדאורייתא ואי דשמואל שכיח הו' ס' דאו' ומה"ת לקולא ע"כ שפיר איבעיא לי' אבל לדברי החוו"ד שהוסכם ונודע בכל האחרונים דבספק עשה גם הרמב"ם מודה דמה"ת לחומרא א"כ כיון דיש בזה בכ"ג ס' עשה דהוא אשה בבתולי' יקח וס' עשה לכ"ע מדאורייתא לחומרא א"כ מה איבעיא לי' הא גם אם דשמואל שכיח האיך נתירה לכ"ג וצע"ג ואין לומר כיון דיש בזה ל"ת ג"כ ע"כ גם בעשה המחובר לה אזלינן בספיקו לקולא מה"ת לדעת הרמב"ם ז"א דאדרבא זיל בתר טעמא כיון דהתורה לא קמיירי מספק וכשהזהירה על הלאו אסור רק ודאי וגם בעשה צריך להיות בודאי שמקיימו ואם לא אז לא קיים מצות התורה כדברי החוו"ד. וא"כ כשהתורה ריבתה בכ"ג מלבד הלאו עוד עשה דוהוא אשה בבתולי' יקח על כרחך ריבתה להחמיר דצריך להיות ודאי בתולה ואל"כ לא קיים העשה, ועדיין קשה. ואין לומר דסמכה הגמ' לומר דשמואל שכיח לקולא לתלות לקולא מחמת שיש לה חזקת בתולה ז"א דהא איתרע חזקתה כשנתעברה דמו הך דרוב הנישאת בתולה יש להן קול וכו' איתרע לה רובא ומזה למד הד"מ יו"ד סי' ל' לענין מים בראש וכנודע וה"נ אין הבתולות מעוברת ואף שהיא מעוברת בודאי יצאה מרוב בתולות ורק שאין דנין להקל מטעם דשמואל שכיח וא"כ עדיין קשה כנ"ל. ואחתום בברכת חיים ושלום וכט"ס: