אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נו

סימן נה

ע"ד שאלתו בדבר ב' רגלי אווזות שלא נמלחו ובאו לידי טעות וסברו שכבר הוכשרו במליחה והדחה כדינא ותחבו אותן בתוך קדירה מים רותחין העומד אצל האיש כנהוג למלגן ולא הי' בקדירה כדי ביטולן ואח"כ שמו אותן עם שאר רגלים ובשר ומרק בטשאלינט ובש"ק בצהרים נודע הדבר ולא הי' ס' נגדן בהטשאלינט גם מהמים שחלטו שמלגו אתמול נתנו בכמה כלים הרבה ע"כ השאלה

והנח כמע"ל פתח דבריו בצדדי ההיתר עפי"ד הברכי יוסף הובא בפת"ש סי' ס"ט דיש להתיר בדיעבד בנתנוהו במים רותחין דהוי חליטה ומהני בלא מליחה ומסיים בסוף דביש דוחק ובבירור הדבר שהי' המים רותחין יש להתיר ע"כ התיר בזה ביום ש"ק כשנודעה השאלה הזאת שהי' דוחק וצורך גדול – הנה לע"ד יפה עשה הפת"ש שהניח דין זה דהברכ"י בצ"ע והעיר לדברי הש"ך להלן סי' ע"ג ס"ק י' דהנה לפי"ד הש"ך שם בתי' הב' דהרמ"א ס"ל דלענין דיעבד מדקי לי' הרמ"א אחזקה קמא כאלו לא נחלטה ע"כ פסק הרמ"א סוף סי' ס"ז להקל בדיעבד כשנחלטה (ע"י מליחה לקדירה) כיון דהוי כאלו לא נחלט ובסי' ע"ג לענין חליטת הכבד פסק לאסור בדיעבד משום דאף בלא חליטה אסורה הכבד בדיעבד לקדירה ע"כ החליטה לא משוי לה לשבח עכ"ד הש"ך ע"ש. וא"כ בנידון דידן לפי"ז אין שייך לומר דהחליטה יהי' לה עוד משווי לשבח להכשירה כשנתבשלה בלא מליחה, והוי כשאר בשר שנתבשל בלא מליחה שצריך ס' וז"פ. אך גם לתי' הא' של הש"ך שם שכ' דשאני כבד דיש בו ריבוי דם ע"כ אסר הרמ"א בת"ח בזה ובסי' ס"ז התיר בדיעבד בחליטה ברותחין. ולפ"ז הי' היתר בנידון דידן דדוקא בכבד אסר הרמ"א אך בסי' ס"ז שם בט"ז (ס"ק ד') בתי' הב' של הט"ז על הטוש"ע שכ' רק דהבשר מותר לאכלו חי משמע אבל לקדירה אסור בלא חתיכה ומליחה וכ' הט"ז דשלשה חילוקים יש בזה אם שהה עד דאיסמק הכל אסור, ואם לא שהה כלל הוי כלא ניתק בחמץ וצריך חתיכה ומליחה לקדירה ומותר לאוכלו חי. ואם לא שהה קצת מותר לקדירה אף בלא מליחה ורבינו בטוש"ע לא פסיקא לי' שיעור השהיי' ע"כ לא כתב רק היתר הבשר חי עכ"ד הט"ז. ולכאורה קשה קצת דהא היתר הבשר חי הוא בחלוקה ב' שחשב הט"ז היינו בלא שהה כלל ואיך פסיקא לן שיעור לא שהה כלל דילמא בשהה עוד רגע יותר לא נתיישב עוד דינו לא שהה כלל כמובן. אולם ז"א דבאמת מטעם זה התירו הטוש"ע רק בשר חי היינו בלא שהה כלל דממ"נ מותר דאם הוי לא שהה כלל אז מותר לאוכלו חי ואם שהה קצת יותר כ"ש דמותר לאוכלו חי דבשהה קצת גם בלא חתיכה ומליחה מותר אף לקדירה ע"כ כיון דלא בקיאין ע"כ בלא שהה שדינו שצריך חתיכה ומליחה ומותר לאוכלו חי אז מותר ממ"נ אם הוי לא שהה כלל או שהה קצת יותר דדינו כשהה קצת כנז' כ"ש שמותר לאוכלו חי משא"כ להתירו קדירה בלא חתיכה ומליחה כשהה קצת לא פסיקא לי' להטוש"ע כיון דלא בקיאין בדיוק בשיעור שהה קצת שיהי' דינו להקל גם בלא חתיכה ומליחה וז"ב בכונת הט"ז. וא"כ להט"ז לא מיירי הטוש"ע בסי' ס"ז להתירו לקדירה רק בחתיכה ומליחה וא"כ הרמ"א שסיים שם היתר בדיעבד שקאי ע"ז שם מיירי ג"כ בעל כרחך רק ע"י חתיכה ומליחה אבל בל"א נראה דאסור גם בדיעבד רק נוכל לצדד היתר עפ"י תי' הראשון שם של הט"ז דבאמת מודי הטוש"ע דגם בלא מליחה מותר לקדירה רק נקט לאפוקי מרישא וכו' ולפי"ז הי' היתר בנידון שאלתו שנוכל לומר דהרמ"א מודה בדיעבד דמותר. אך הוי ס"ס לחומרא כדעת הרמ"א אם העיקר כתי' הב' של הט"ז בסי' ס"ז והתי' הב' של הש"ך בסי' ע"ג ס"ק י' כמו שביארנו, וכבר כתב המל"מ (פ"א מה' שאר אבות הטומאה הלכה ה') דגם בדרבנן אמרינן ס"ס לחומרא א"כ בנידון דידן אף שדם שבישלו מדרבנן אין להקל מחמת זה. וגם שכ' הפמ"ג או"ח באשל אברהם סי' ק"ס ס"ק ט"ז דגם לדעת יש מי שאומר דלא אמרינן ס"ס לחומרא מ"מ ס"ס דפלוגתא הוי כמו רוב לאיסורא וכבר ביארתי בזה בס"ד בתשו' (סי' כ"ב) שי"ל דגם בב' ספיקות משם א' דאינם נחשבים לס"ס מ"מ לענין ס"ס בפלוגתא הוי כס"ס כיון דעכ"פ היא רוב לאיסורא והיא נכון, ע"כ אין להקל בזה כיון דהוי ס"ס לחומרא דס"ל להרמב"ם שגם בדיעבד אסור בחליטה בלא מליחה כנז'. ובפרט שהט"ז העלה לדינא כדעת הפרישה דבזמנינו אין בקיאין בחליטה ע"כ לא מהני חליטה בלא מליחה לקדירה כ"כ הפמ"ג שם. ואף שבאמת נראה שהפרישה לא העלה כן דוקא להלכה רק הביא כן בשם מהרש"ל לאסור לקדירה בלא מליחה וי"ל דכונת מהרש"ל לאסור לכתחלה בלי מליחה אבל בדיעבד כשבישלו וגם יש הפ"מ בתערובות גם המהרש"ל מודה דמותר אמנם לא נראה כן מלשון המהרש"ל. ועכ"פ גם בלא זה הוי ס"ס לחומרא שהרמ"א ס"ל שאסור בדיעבד כפי"ד הט"ז בסי' ס"ז והש"ך בסי' ע"ג כנז'. ודי לנו אם נפסוק כהש"ך שם בסי' ס"ז להתיר בדיעבד בקדירה היינו ע"י חתיכה ומליחה דלא כהב"ח שאוסר אף בדיעבד לדעת הרמב"ם אף בחתכו ומלחו ע"ש. וע' בכו"פ סוף סי' ס"ז שכ' בכרתי ע"ד הרמ"א שמותר בדיעבד בחליטה היינו בחתכו ומלחו לקדירה והיינו כדברינו. והברכי יוסף שהתיר בשעת הדחק היינו מפני שהי' מחכמי הספרדים שהמה פוסקים כהב"י ולא קבלו פסקי הרמ"א עליהם ולהמחבר מותר ע"י חליטה רק שהרמ"א כ' כהי"א דאין אנו בקיאין בחליטה ע"כ בברכ"י התיר בחליטה דיעבד בשעת הדחק אבל לדידן האשכנזים שיוצאים ביד רמ"א, ואין לעשות ס"ס להקל שמא הלכה כהמחבר כיון שקבלנו לפסוק כהרמ"א כנודע. וכפי מה שנראה שמה שהתיר בדיעבד היינו רק ע"י חתיכה ומליחה לקדירה א"כ מי יהין ח"ו להקל בזה. וגם ההיתר שכ' דהוי כמו תרי דרבנן דדם שבישלו דרבנן וגם מב"מ בס' הוא לדידן רק מדרבנן דהא מדאורייתא בטיל ברוב (מלבד דכפי הנראה מהשאלה הי' שם בהטשאלינט גם בשר בהמה וגם הוי מבשא"מ עם רגלי העופות כמ"ש הב"י בסי' צ"ח ד"ה מצאתי כתוב דבשר עוף ובהמה ב' מינים הם ואפשר זהו הרוב מבשר בהמה והוי רובא מבשא"מ ולא אמרינן סלק את שאינו מינו), הנה ז"א הלכה למעשה דא"כ יתבטלו כל חומרת הפוסקים שקבלנו לענין מליחה בחתיכה עצמה שנתבשלה בלא מליחה כשיש ס' וכיוצא בלי הפ"מ שפסקינן להחמיר ובכל אלו י"ל תרי דרבנן אלא ודאי דמלבד שיש הרבה דעות הפוסקים דדם שבישלו דאורייתא כמ"ש במ"א מזה הנה גם אם נאמר כפי הפשוט אצלינו שהוא רק דרבנן מ"מ כתב הרשב"א במשמרת הבית שאין להקל בספיקו כשאר דרבנן דקרוב היא לאיסור תורה והובא בפרמ"ג בפתיחה ע"כ פשוט דאין לדון בזה מכח תרי דרבנן ואינו ענין לכאן כלל ואין להקל ממה שקבלנו פסקי הרמ"א וסיעתו ובאורם נסע ונלך. ובינותי קצת בספרים בזה. והנה בגוף דברי הברכ"י אשר נשען עליהם מע"ל להתיר, אף שבערך לחם למהריק"ש כ' ג"כ להתיר בדיעבד בחליטה לבדה בהפ"מ ובעל הכנה"ג בתשו' בעי חיי (חלק עץ הדעת סי' קי"א) כ' ג"כ להקל בזה בצירוף סניפים אחרים מ"מ הנה בברכ"י בעצמו הביא דעות גם גדולי הספרדים ז"ל שנטו להחמיר כמו משו"ת בית דוד וגם בשו"ת אורח לצדיק העלה לדינא לאסור בחליטה גם בדיעבד. וגם הרואה בגוף ההיתר שם של הה"ג מ' שלמה עמאר ז"ל שבשמו הביא הברכ"י זאת הנה סמך יסודו דחליטה בכבד מהני ג"כ כמבואר בש"ע סי' ע"ג ומאחר שאנחנו האשכנזים פוסקים כהרמ"א והוא בת"ח שם לאסור בכבד גם בדיעבד א"כ אין להתיר בזה. וראיתי בס' ערוגת הבושם (לגאון א' מרוסיא) שהתיר בזה (עכ"פ גם הוא מתנה רק באופן שיהי' ברור רותח היטב שמעלה היטב רתיחה ודיקולא דמיא דלענין חליטה בענין שיהי' רותח יפה יפה וגם שלא יהי' דבר חוצץ כמו מליגה דהנוצה חוצצת, ולא אדע אם הי' בעובדא דמחנתו בבירור כל אלו התנאי' ברתיחת המים. וגם בשו"ת מור ואהלות העיר דאם הבשר מלא קרח י"ל דגם אם שמוהו ברותחין שמעלה רתיחות לא הוי חליטה ע"ש). אך אין דעתי נוחה בהיתרו של הערוגת הבושם שכתב דזה תלוי בחתיכה שנתבשלה בלי מליחה אם מותרת בדיעבד אותה חתיכה דחיישינן דפירש ממקום למקום וא"כ לדעת הרמ"א שאוסר אותה חתיכה גם בשיש ס' ע"כ יש לאסור גם בחליטה דחיישינן שפירש ממקום למקום וכיון שהרמ"א התיר בהפ"מ אותו חתיכה ע"כ גם בחליטה יתיר הרמ"א בהפ"מ בדיעבד עכ"ד ואין דבריו מוכרחים דזה תלוי זב"ז בחתיכה שנתבשלה בלי מליחה כמובן וגם בדעת הרמ"א כבר ביארנו דלתי' הב' של הט"ז בסי' ס"ז ותי' הב' בש"ך סי' ע"ג דעת הרמ"א בע"כ לאסור גם בדיעבד בחליטה כנ"ל ע"כ אין להתיר. וגם בס' יד יהודא העלה לאסור גם בדיעבד. וגם מחכמי ספרדים האחרונים כמו בשו"ת ויאמר יצחק ח"א בליקוטי דינים ליו"ד העלה דאין לסמוך על היתר הה"ג מהר"ש עמאר ז"ל המובא בברכ"י דכיון דמלשון המחבר שכ' כל בשר שנתבשל בלי מליחה משמע אף אם נתנוהו בתחלה ברותחין ע"ש ואם כי ראי' זו צ"ע. וגם וכי רבותא למיחשב גברי הלא יש לעומתם מקילים ג"כ מ"מ אינהו בדידהו לדעת המחבר ואנן בדידן גם אם נאמר דהמחבר ס"ל דבחליטה בלא מליחה מותר בדיעבד מ"מ כיון דנראה דהרמ"א אוסר כנז' ואנחנו האשכנזים יוצאים ביד רמ"א ואין להתיר גם בשעהד"ח בדיעבד. ומעולם לא שמענו לבעלי הוראה במקומותינו להתיר גם בדיעבד בחליטה לבדה:

גם מ"ש לצרף עצמות האיסור מרגלי העופות לבטל, עפי"ד תשו' מהר"י הלוי הובא בפת"ש סי' צ"ט דגם עצמות הרכים מצטרפים לבטל. הנה גם בזה יש ג"כ דעת האחרונים המחמירים כהש"ך בזה אמנם יש למע"ל אילן גדול לסמוך עליו היא ניהו הפמ"ג בשפ"ד ס"ק א' דבנפל עצם רך מנבילה למינו המיקל גם בהפסד קצת אין גוערין בו וגם אם נאמר שהי' בנידון דידן שאינו מינו מחמת הבשר בהמה כנ"ל עכ"פ גם בשא"מ כ' שם בשפ"ד דבהפסד מרובה המיקל לא הפסיד. הגם שלמעשה הייתי מתיישב עוד לכתחלה אם להתיר כי החוו"ד והחכמת אדם ושאר אחרונים פסקו כהש"ך לאיסור ושאין מצטרפין להיתר. מ"מ בנידון דידן שכבר הורה חכם לא מזיגנא רישא אבי' סדיא אדמהפיכנא בזכותי' וי"ל כיון דיש בזה עוד ספק דעות הפוסקים הנ"ל דחליטה מהני בדיעבד בלי מליחה כשיש עוד סניפים להתיר אף שביארנו שאנחנו האשכנזים אין לנו לפסוק כן למעשה, עכ"פ בעובדא כזו בצירוף היתר של הפמ"ג דעצמות רכות מצטרפות לבטל ולצורך שבת והפ"מ ושעת הדחק כזה המיקל לא הפסיד, וה"ז כעין מ"ש בשו"ת יד דוד הספרדי סי' ס"ח שנשאל בא' שחלט מוח בלי מליחה כשהי' המים רותחין ואח"כ חלט באותן המים הראש והרגלים שנמלחו וה' ע"ש והתיר לצורך שבת מחמת כמה ספיקי טובא אם הלכה כמ"ד דמהני חליטה בשאר בשר ואם כהראב"ד דבמאי דנפק מיני' משערין וכו', ואם כי אינו דומה כ"כ וגם כבר כ' לעיל שאין ללמוד בזה מחכמי הספרדים שלא קבלו פסקי הרמ"א עליהם וכיון שנראה שהרמ"א בת"ח מחמיר כנז' עכ"ז כיון שגם בדעת הרמ"א אינו בודאי ברור שס"ל רק כן ס"ס לחומרא כנ"ל וכיון שיש עוד ספק מחמת עצמות הרכים שיש ס' א"כ יש ס"ס לקולא ועכ"פ ריהטא דפוסקים דדם שבישלו דרבנן ע"כ בשעת הדחק כזה בש"ק המיקל לא הפסיד בדיעבד ויצאו דברינו בהיתרא. ואחתום בברכת החג הקדוש בהכשר ושמחה מרוב כל סלה, ונזכה למיכל מיכלא דאסוותא ולמישתי כסא דברכתא, ברוב חדוותא, ידידושו"ט:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה