אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נ

סימן מט

ב"ה כבוד ידי"נ חביבי המופלג בתו"י הנגיד וכו'.

לתשו' יקרתו אבא בזה בתשובה מאהבה הנה במ"ש וכו'. וע"ד לימוד החכמה חכמת האמת כבר נודע בהקדמת הע"ח ובסור מרע וע"ט ושארי ספרים קדושים שבזמנינו בעיקבתא דמשיחא צריכין ללמוד זה החכמה ובפרט למי שנפשו חשקה אלי'. אך כ' בספרים אחרונים שמהנכון ללמוד מקודם בספרים אשר המה התחלת החכמה כמו ס' שערי אורה וס' שומר אמונים כדי שלא יבאו בתפישת מחשבת צורה גשמיות כל דהו או קושיות ח"ו, וכאשר הזהיר האריז"ל באזהרות ותוכחות על המצייר ח"ו תמונה או מראה וצבע. אך בסוף ס' שומר אמונים בענין ההשגחות יש לדלג עליו ואסור לקרות בו ושרא לי' מארי' במכשול כזה שעשה כללים ופרטים בעניני ההשגחה פרטיות נגד אמונתינו אמונת אומן בהשגחה הפרטיות מאתו ית"ש על כל פרט ופרט. ופרט שבפרט כל דהו, אבל שאר ספרו הוא נחמד ונעים להשכיל, וה' יאיר עיננו בתורתו ובמצותיו:

ואשר הקשה על דברי הש"ס סוכה (מ"א ע"ב) א"ל בר אמימר אבא צלי מצלי בי' מיתבי לא יאחז אדם וכו' התם לאו מצוה וטריד הכא מצוה ולא טריד וקשה בעיניו מברכות י"א וסוכה כ"ה דנראה להיפך דחתן פטור מק"ש בלילה הראשונה מחמת טירדא דמצוה, אם לא שנאמר כמש"כ התוס' בסוכה שם דילמא שאני חתן שאינו נקל לו להסיר הטירד' מלבו עכ"ד כמע"ל:

הנה לכאו' יש לתרץ לע"ד דהתם לא פטרינן רק עוסק במצוה פטור מן המצוה וההיא דחתן אף שאינו עוסק במצוה עדיין רק טרוד במחשבת בעילה ע"כ אשמעינן שם קרא יתירה גבי חתן (מלבד הלימוד מקרא בעוסק בשאר המצות) דאף שאינו עוסק במצוה פטור משום מחשבה דטריד א"כ גם אם נימא דחתן מיקרי טירדא דמצוה מ"מ אשמעינן קרא יתירה בפרטות גבי חתן דפטור ואין ללמוד מזה לשאר מצות. אך לכאו' יש להקשות דללמוד מיני' על שארי מצות דבעי כונה כגון תפלה, שיהי' גם טירדא דמצוה נק' טירדא ואסור וקשה כקושיות מע"כ דלמה אמרי' שם בדף מ"א דטירדא דמצוה לא מיקרי טירדא לענין תפלה. וי"ל עפי"ד חי' הרשב"א שם בסוכה (שהוא מהריטב"א) שכ' על דברי רש"י כי מתוך חביבות של מצוה שנטלו לצאת בו לא טריד וז"ל ולא ירדנו לסוף דעתו דודאי כ"ש שמתוך חביבות יתן לב בלולב שלא יפול ולא יתכוין בתפלתו ויש לפרש דטירדא דלולב כיון דמצוה בשעתא היא והרי חביבה אעפ"י שמפנה לבו קצת עלי' אינו מפנה לבו לבטלה ואין זה מתעכב כדי למנוע ממנו חיבוב המצוה כי אפשר שחיבוב מצו' זו יתננו ויזכרנו לכוין בתפלתו יותר ואפשר שלזה כיון רש"י ז"ל בפירושו עכ"ל בחי' הרשב"א שם. (וע' בס' ערוך לנר על סוכה מה שיישב באופן אחר דברי רש"י אלו) עכ"פ החילוק מבואר מזה דהנה בטירדא דחתן פשוט דל"ש לומר דהטירדא דמצוה שלו אינו מפנה לבו לבטלה ויזכרנו, לכוין בק"ש יותר, פשוט דז"א, דהא כיון שמהרהר בזה אינו הרהורי קדושה ומבטלות כונת הק"ש וכעין מ"ש הרמ"א בה' תפילין (סי' ל"ח סעי' ד') במי שא"א להשמר מהרהור לא יניחם ובב"י ומ"א שם דילדים ונשותיהם עמם לא יניחו תפילין א"כ כ"ש חתן בטירדא דלילה הראשונה וכמו שאין מברכין על מצוה זו כיון שא"א בלי תאות נפשו עכ"פ ההרהורים מקודם בודאי אסורים בעת ק"ש. וע"ז כ' התוס' דשאני חתן שאינו נקל לו כל כך להסיר הטירדא מלבו וא"כ הוא טרוד בזה ופטור מק"ש משא"כ הטירדא דמצוה שמחזיק בידו בשעת התפלה כיון שהוא לקיים רצון ה' ועבודתו וזה יוכל לכוין גם בתפלתו ומ"ש בחידושי הרשב"א שהוא יזכרנו לכוין בתפלתו יותר, הנה צריך ביאור. ויש להסביר כונת דעתו עפימש"כ בחי' הרשב"א שם בסוכה (דף ט' ודף ל') בשם התוס' דלולב בא לרצות כמו קרבן משא"כ שארי מצות, וע"כ י"ל שפיר ענין א' הוא עם התפלה שהוא במקום קרבן תקנוהו חז"ל וזה י"ל שכ' הרשב"א שהלולב בזמנו (שבא לרצות) אינו מעכב וסותר התפלה אדרבא יתננו ויזכרנו לכוין בתפלתו יותר כיון שיכוין שהלולב בא לרצות כי עת לחננה יתעורר יותר לעורר רחמים לרצות פני ה' בתפלתו בעת ובעונה ההוא עם הלולב בידו שיש לו כח בימים האלו לרצות פני קונו לעורר רחמים ע"י נטילתו בידו. ונכון. ואחתום בברכת שלום וכט"ס וה' יצליחהו ויברכהו בכל ענינו ונוכל להגות בתורת ה' ועבודתו בהרחבה בלי מניעות וטירדות ונשמע ונתבשר ב"ט בכלל כ"י ידידו"ש וטובתו:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה