אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מט

סימן מח

בעזה"י נסתפקתי באוכל בעיוהכ"פ שלא כד"א אם יצא בזה י"ח אכילה בעיוהכ"פ שאחז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי, ותספק בזה הוא כך דהנה המל"מ (ה' יסודי התורה פ"ה) עלה ונסתפק בכל מ"ע אם יוצא שלא כדרך הנאתן וכ' ונראה לי דל"ש דכמו בל"ת לא עבר שלכד"א דלא מיקרי אכילה א"כ ה"נ במ"ע לא יצא כשאכלו שלכד"א עכ"ד ובשער המלך שם ג"כ פלפל בזה והראי' שהביא בשעה"מ ממ"ש הרמב"ם (פ"ח מה' שבועות) בנשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתיים אסור לאכול מצה בליל פסח ואם נאמר דשלכד"א יוצא י"ח מצה א"כ אמאי לא יאכל מצה בליל פסח הא יוכל לאכלו שלכד"א דהא הנשבע שלא יאכל הוא כונתו רק דרך אכילה כמו שהביא שם א"ו דשלכה"נ לא יצא כלל המ"ע עכ"ד ולע"ד יש לומר דאין זה ראי' דכיון דיאכלו כדי לקיים מ"ע דמצה בפסח אף שאכלו שלכד"א מ"מ הא דשלכד"א אינו אכילה לענין שבועה היינו רק בדרך בני אדם באכילת הרשות וכיון שנאמר עתה שיוצא בזה י"ח המצוה בערב תאכלו מצות א"כ בעל כרחך דנק' אכילה דיוצא בזה בערב תאכלו מצות ועל אכילה הרי הוא נשבע שלא יאכל ובזה על כרחך גם בלשון בני אדם נק' אכילה לענין זה (מלבד זה שי"ל דמחמת המצוה אחשבי' והוי שפיר אכילה ושוב אסור מחמת השבועה) והראיות שהביא בשעה"מ הוא רק באכילת חולין ולא בכה"ג] וכעין זה כתבתי בתשו' (בחיבורי זה סי' ל"ת) בס"ד ע"ד השבות יעקב לענין ח"ש במ"ע שכ' ראי' דמדברי הרמב"ם פ"ח מה' שבועות הנז' יש להוכיח דאינו יוצא במ"ע בח"ש דא"כ יאכל ח"ש ומצד השבועה אינו עובר רק בכזית וביארתי שם ג"כ דאינו ראי' דכיון שאם נאמר שח"ש נקרא אכילה לענין מ"ע הרי הוא אסור לאכול מצה ח"ש משום השבועה דהרי הוא נשבע על אכילה וע' מ"ש שם בשם המשנה למלך בה' שבועות לענין הנשבע שפסקינן כחכמים בכזית היינו שנשבע על לשון תורה שהוא בכזית וכיון דנאמר דיוצא בח"ש מ"ע דבערב תאכלו מצות הרי הוא נק' אכילה בע"כ בלשון תורה לענין המצוה והוא נשבע על אכילה כזאת שלא לאכול וגם הראי' הב' שהביא בשעה"מ מתוס' קידושין דף ל"ח בשם הירושלמי דיבא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש ואם יוצא במ"ע שלכדה"נ א"כ הרי יוכל לאכול שלכדה"נ ויוכל לקיים שניהם ולע"ד י"ל כיון דיוצא בזה המ"ע דבערב תאכלו מנות ע"כ הוי אז אכילה ואיך שייך לומר דלא עבר על הל"ת דהא מה דשלכדה"נ אינו לוקה הוא רק משום שנא' לא תאכל וזה אינו נקרא אכילה בלשון תורה אבל אם יוצא בזה המ"ע מה"ת הרי אמרה תורה שזה נקרא אכילה ומקיים בזה בערב תאכלו מצות האיך נאמר דלא עבר הל"ת דחדש כיון שאכלו שלכד"א הוי סתרי אהדדי בדבר א' וא"כ איך שייך לומר שיאכלו המצה שלכד"א ע"כ אין מזה ראי' והנה כ"ז בשאר מ"ע אבל באכילת עיוכ"פ גם אם נאמר דבשאר מ"ע לא יצא כלל כשאכל שלכד"א מ"מ באכילת יוהכ"פ יש להסתפק עפי"ד השאגת ארי' (סי' ע"ו) דביוה"כ חייב אפי' שלא כדה"נ משום דלא כתיב אכילה רק אשר לא תעונה ע"ש וא"כ כיון שלמדו חז"ל מקרא דכל האוכל ושותה בתשיעי כאלו מתענה תשיעי ועשירי וכיון דבתענית עשירי חייב אף שלאכדה"נ ממילא גם המצוה דאכילת יוהכ"פ יוצא אף שלכדה"נ וגם אם ניזול לפי"ד השאג"א בטעמי' דקרא דכתי' אשר לא תעונה וכיון שאכל ומילא כרסו אף שנכדה"ל מ"מ אינו רעב עוד ולפי"ז ממילא גם בעיוהכ"פ שהטעם כדי שיוכל להתענות ביוהכ"פ וכיון שהניח לתוך כרסו אף שלכדה"נ עכ"פ לא ירעיב למחר אך אנן פסקינן כר"י דלא דרש טעמי' דקרא בפרט לקולא ובפרט שאין הטעם מפורש וקיי"ל דאין טעם למצות כמ"ש הפמ"ג בפתיחה לה' שחיטה ובמ"א כתבנו מזה אך בל"ז בפשיטות כיון דכ' המל"מ דאינו יוצא במ"ע שלכדה"נ כיון שבל"ת אינו עובר שלכדה"נ ממילא בזה דחייב ביוהכ"פ שלכדה"נ כנז' א"כ בעיוהכ"פ י"ל דיוצא באכילה שלכדה"נ והנה נודע ד' הרמב"ם (פ"ג מה' נדרים) דאכילת עיותכ"פ היא מדאורייתא ממש ואף לפי"ד הכ"מ שם שאינו מדאורייתא ממש רק מדרבנן והדרשא כל האוכל ושותה בתשיעי כאלו וכו' רק אסמכתא הוא מ"מ יש להסתפק בזה דתיקון רבנן כעין דאורייתא א"כ הוי כמו העינוי ביוהכ"פ (וכ"כ בתשו' רע"ק איגר בפסקים סי' ט"ז דנשים ג"כ מחוייבות באכילת עיוהכ"פ אף דהוי מ"ע שהזמן גרמא כיון דקרא מפיק לה בלשון בתשעה לחדש בערב וכל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי ע"כ תלוי במי שמחוייב להתענות ביוהכ"פ) וכיון דבעינוי יוהכ"פ יתחייב שלכדה"נ גם באכילת עיוהכ"פ יצא שלכדה"נ כנז'

וגם בשאר מ"ע אם אכל שלכדה"נ אף שבודאי צריך לאכול עוד הפעם כדרך אכילתן מ"מ צ"ע לפענ"ד אם יברך על המצוה עוד הפעם אף שכ' המל"מ והשעה"מ דלא יצא כלל מ"מ כיון שכתבנו לסתור ראיות השעה"מ וס' ברכות להקל וצ"ע

וכבר נודע באחרונים שא"צ לאכול פת דוקא ודי בשאר מאכלים עכ"פ נ"מ בשאר מאכלים שצריך בודאי עכ"פ לאכול כזית אם יוצא כשאכלו שלאכדה"נ וע' במנחת חינוך שנסתפק דכיון דא דאיתקש אכילת עיוהכ"פ ליו"כ א"כ צריך לאכול ככותבת בעיוהכ"פ ע"ש וכ"ש הכא שיש להסתפק ולומר לפי"ד השאג"א דיוצא שלכדה"נ בעיוהכ"פ:

ומדי דברי בו (לענין אכילת עיוהכ"פ,) אזכיר בזה הנה המ"א כ' בה' יוהכ"פ (סי' תר"ד) שיש למעט בלימודו בעיוהכ"פ כדי לאכול ולשתות ומקורו מברכות דף ח', והי' קשה בעיני דמשם אין ראי' כ"כ דאמרי' שם רק על רב ביבי בר אביי דסבר לאשלימניהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכפורי תני לי' חיי בר רב מדפתי כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' ומשמע לכאו' הפי' בגמ' דהי' צריך לזה זמן רב היינו כל היום להשלים כל הפרשיות דכולא שהא ולא הי' לו זמן כלל לאכול ע"כ אמר לו ר' חייא בר רב מדפתי כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' היינו שלא יעשה כן עוד אבל כשאכל ושתה כבר כזית (או ככותבת לד' המנחת חינוך) י"ל דבאמת יוכל ללמוד ולא לאכול עוד ואין ראי' בזה מדברי הגמ' דצריך למעט בלימודו כמ"ש המ"א, שוב מצאתי אח"כ שהעיר זה הה"ג מסווירז ז"ל בספרו אמרי דוד על או"ח. אולם באמת ז"א לע"ד ודברי המ"א נכונים דהנה זהו דוחק לומר שלא הי' לו לר' ביבי בר אביי פנאי אף לאכול כזית כשיעור כנז' אלא ודאי בע"כ דגם כשאכל כבר כשיעור עכ"ז הגיד לו ותני לו ר' חייא בר רב מדפתי כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' משום שעל כל כזית בפ"ע שמוסיף הוא מקבל שכר מצוה בפ"ע וטוב יותר ביום הזה לאכול אז הוסיף באכילתו מלעבור על הפרשיות כי כמו ביוהכ"פ על כל כותבת אם התרו בו חייב כרת בפ"ע כן ה"נ בעיוהכ"פ האכילה מצוה כל מה שמוסיף על כל כזית או כותבת בפ"ע וא"כ מזה הגמ' פשוט נראה דיש למעט בלימודו מלהרבות באכילה בעיוהכ"פ ונכונים דברי המ"א. והעירותי זה את הג' המחבר אמרי דוד ז"ל הנ"ל בהיותו פה עם ספרו למכרו ולא מצא מענה]:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה