אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מה

סימן מד

ואשר שאל בנכרי שנגע במים ששרו בהם צמוקים מעל"ע. והנה פשטות ההוראה (ביו"ד סי' קכ"ג ובמ"א או"ח סי' ר"ב) כהרלב"ח בתשו' מ"ח דצריך ג' מעל"ע ליין צמוקים ואז נקרא יין. אמנם כת"ה העיר יפה לכאו' די"ל דהרלב"ח לשיטתו דכבוש לא מיקרי עד לאחר ג' ימים ע"כ גם בצמוקים לא הוי יין מקודם אמנם לדידן דפסקינן כבוש הוא מעל"ע למה נתיר דכששרה בהן כבר מעל"ע הוי יין לפי"ז עכ"ד. והנה באמת בעיקר הדבר שהביא הכנה"ג והפרמ"ג ריש סי' ק"ה בשם הרלב"ח (תשו' קל"ח) דכבוש ג' ימים. הנה בתשו' הרלב"ח שם לא וכ' דכבוש ג' ימים וז"ל ולשיקרא הדבר כבוש לשיהי' דינו כמבושל צריך זמן ובפרט שהוא כלי חומץ ומלח והזמן שמצאתי בדברי הפוסקים הוא ג' ימים לסברת קצתם ולפחות יום ולילה עכ"ל, הרי שנסתפק בזה והביא הך דג' ימים רק לדעת קצתן ובכנה"ג כ' רק דהרלב"ח נסתפק בזה ע"כ הוי ס' כבוש בדאורייתא לחומרא וכן נראה באמת מלשון הרלב"ח דהוי ספק אצלו (והפרמ"ג כנראה הביא רק מהכנה"ג ולא ראה תשו' הרלב"ח בעצמו). אך י"ל דגם אם נסתפק הרלב"ח בדעת הפוסקי' ובדאורייתא הוא מחמיר באמת כנז', זהו רק בדאו'. אבל בסתם יינם דרבנן שפיר כתב לפי"ז הרלב"ח (בתשו' מ"ח) דצריכים הצמוקים שריי' במים ג' ימים ואז הוי יין דלשיטתו אזיל (בתשו' קל"ח) דהוא ספק אם כבוש מעל"ע או ג' ימים והכי ביי"נ דרבנן ס' לקולא:

והנה לדברי המהרלב"ח דכבוש הוא ג' ימים נמצא לפי"ז חומרא לענין בב"ח דפסקינן דהוי כבוש בב"ח רק דרבנן משום דבגמ' אמרינן חידוש הוא בבב"ח דאי תרי לה כולא יומא בחלבא וכו' משמע מזה דכבוש מותר מה"ת בבב"ח כמ"ש הרמ"א וריש סי' ק"ה בשם הארוך ורש"ל. והנה זהו לדידן דכבוש מעל"ע ע"כ שפיר ראי' מהך דתרי לה כולי יומא בחלבא אבל אי כבוש ג' ימים אין ראי' משם דכולי יומא ל"ה כבוש רק ג' ימים. וצ"ע:

אמנם בעיקר הדבר יש לעיין דאם נאמר טעינו של הרלב"ח (סי' מ"ח) גבי יין צימוקים משום כבוש ע"כ צריך ג' ימים לשיטתי כנז' הלא איך שייך בזה לומר כבוש כמבושל דנמצא לפי"ז דאם בישל צמוקים בקדירה מיד הוי יין דהא כבוש כמבושל כ"ש מבושל ממש וזה לא מצינו בפוסקים שיקרא זה יין. ושמעתי בשם איזה בעלי הוראה מורים כששכחו להעמיד הצמוקים ג' ימים מקודם השבת צוו לבשלם וטעמם ונימוקם דס"ל דג' ימים שכ' הרלב"ח הם מטעם כבוש וכבוש כמבושל כ"ש מבושל ממש. אמנם לא ידעתי אם יש ממש בטעם הוראתם. וי"ל דבאמת ענין כבוש כמבושל כבר כ' הפמ"ג דאינו כמבושל ממש וע' בס' יד יהודא (על ה' מליחה סי' ס"ט סעי' ט"ו וה' תערובות סי' ק"ה) שביאר ענין זה באריכות דעכ"פ אינו כמבושל ממש לכל דיניו וכן לא יתחמם גוף הדבר אף אם שהה הרבה ואין לו שום כח בעצמו כלל זולת מה שהדבר לח ששרה בו נכנס בו וגם מוציא ממנו הלחלוחית שבו ומתערב זב"ז ולגבי זה לבד אמרו שהוא כמבושל היינו שאנו רואין בחוש שטבע של דבר לח הוא לכנוס בתוך דבר גוש השרוי בו ולהוציא ממנו הלחלוחית ולהתערב זב"ז אך המחלוקת בזה אם הוא כלל לכל דבר שבזמן מע"ל מפליט ומבליע כמו מבושל דבאמת אנו רואין אין טבע כל הדברים שוין ויש דברים רכים שמתרככין מהרה במים ויש רכים ביותר שגם נמסים בו ויש שקשים נגד המים ולא יתרככו מהרה ע"כ דעת כמה פוסקים דכבוש רק בחומץ והפוסקים דס"ל דכבוש מע"ל הוא כלל לכל דבר גוש ונתנו שיעור וגבול מעל"ע ולמדו מש"ס מהאי דתרי לי' כולה יומא בחלבא עכת"ד ע"ש וא"כ י"ל דזהו כונת המהרלב"ח דזה הוי כבוש שפיר כיון שאנו רואין שטבע הדבר לח לכנוס בדבר גוש השורה בו ולהוציא ממנו הלחלוחית להתערב זב"ז א"כ כשמוציא המים הלחלוחית מהצמוקים ומתערב זב"ז אז הוי יין שפיר. ואף אם נאמר דכשבישלו צמוקים במים לא מיקרי יין מיד מ"מ בכבוש כיון שדרכו להוציא הלחלוחית מהצמוקים ע"כ מיקרי יין לא כן כשביטלו אז לא הוי יין מיד דאינו רק טעם מאכל של צמוקים (אף שיין מבושל יין מיקרי מ"מ צמוקים שבישלום לא מיקרי המים שבישלום בו יין) אבל כששרו בהן ג' ימים (בלי בישול) נמשך מהם טעם יין וכמ"ש הרלב"ח בטעמו שם דכן הדרך ליתנם בחביות בלי המשכה משמע שתלוי בדרך העולם בעשיית היין צמוקים שנותנים אותן בחביות עם מים וכשהי' כן ג' ימים מיקרי יין אבל לא ע"י בישול להיות יין מיד. ומעתה יש לומר דאין לסמוך על הוראות הנ"ל שמקילים לבשלם ועי"ז א"צ לדעתם שריי' ג' ימים לד' הרלב"ח, דכבוש אינו כמבושל ממש לכל דניו כנז' ואדרבא מבושל גרע מזה בטבע עשיית היין צמוקים:

עכ"פ נראה לכאו' דלדעת הרלב"ח הג' ימים מטעם כבוש ולפי"ז העיר שפיר כת"ה דהרלב"ח לשיטתו כנז' דכבוש ג' ימים כיון דלדידן כבוש מעל"ע א"כ י"ל דכששרו מעל"ע אסור במגע נכרי ואף שהרלב"ח לא כ' (בסי' קל"ח) רק כמסתפק כבר יישבנו לעיל כיון שיי"נ דרבנן בזמנה"ז ע"כ הקיל כדעת הפוסקים בג' ימים כנ"ל אולם ז"א ברור לומר דטעם מהרלב"ח באמת משום כבוש ולהיות עליו דין כבוש ממש שנצטרך להחמיר לדידן בכבוש מעל"ע די"ל דרק ביין צמוקים הוא כן שאין בהמים טעם יין רק במשך ג' ימים לשריית הצמוקים בהם אז נעשה יין ואף אם הי' ס"ל להרלב"ח בודאי דכבוש מעל"ע גם בדרבנן היינו בתערובות איסור ס"ל דנמשך מהדבר גוש של איסור בתוך המים ונאסרו כנז' בטעם אבל שיהפכו המים ליין ואשתני למעליותא בודאי צריך ג' ימים כמי שתלה הרלב"ח טעמו בדרך העושים מצמוקים יין שכן עושים שנותנים בחביות והם יודעים זאת ומקודם לג' ימים אינו יין ואינו ענין לכבוש בתערובות איסור, והוא מסתבר יותר. וממילא לפי"ז אין סברא להחמיר גם אי ס"ל כבוש מעל"ע לדידן. ועכ"פ ספק הוי אי כסברתינו וספק כבוש מותר בדרבנן כמ"ש הרמ"א (בסי' ק"ה סעי' א') דבב''ח שאינו אסור מה"ת רק בבישול אמרינן ספק כבוש להקל וממילא יש להקל בנידון דידן אף שאנו תופסין לעיקר דכבוש מעל"ע יש ספק עדיין דלהמרלב"ח ג"כ ביין צמוקים צריך ג' ימים גם לדעת הסוברים כבוש מעל"ע כנז' וס' כבוש לקולא ביי"נ דרבנן וכמ"ש באו"ה הובא בט"ז סי' ק"ה ס"ק א' דביי"נ הקילו לענין כבוש:

גם הנה בט"ז ס"ק ג' כ' דספק כבוש יש להתיר גם בדאורייתא משום דאוקמי' אחזקת כשרות רק שהנקה"כ וכן הפר"ח השיגו עליו דא דאיתרע חזקת כשרות כיון דנשרה בו אבל הכא בנידון דידן בצמוקים שנשרה במים מעל"ע דנשרה מקודם שבא לידי איסור ואח"כ נגע בו נכרי ומסתפקין אנו אם שייך בו איסור יי"נ מטעם כבוש, ושייך בי' חזקת היתר מעיקרא ומותר לכ"ע גם לדעת הנקה"כ והפר"ח גם אם הי' דאורייתא כ"ש שהוא רק דרבנן:

עוד יש לדון להתיר עפי"ד המ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז בשם הד"מ ובסי' תנ"א וכן ביאר בחוות דעת סי' ק"ה דהיכא דהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל. ומעתה כיון דהכי בלע בהיתרא המים מהצמוקים ל"ש כלל לומר כבוש כמבושל במעל"ע ומותר ואף לפי"ד הס' יד יהודא (סי' ק"ה) שהרבה להשיב על החוו"ד עכ"פ גם הוא מוכרח להודות דהמתני' דשביעית ורד חדש שכבשו בשמן ישן דמשם הביאו דאין כבוש אסור כשהיתרא בלע היינו בתרומות ירק דרבנן התירו כמו שהתירו בשארי דברים וכמ"ש שם וא"כ ה"נ ביי"נ הקילו כמ"ש האו"ה דביי"נ דרבנן הקילו לענין כבוש כנז'. והנה יש לסתור דל"ש לומר בזה כיון דבהיתרא בלע דהא כן עיקר עשיית היין צמוקים בכבוש ובהיתרא בלע וכיון דהוי נקרא יין מטעם כבוש א"כ לדידן דכבוש מעל"ע שפיר נקרא יין גם בכבוש מעל"ע בלבד. אך ז"א, דממ"נ מותר בנידון דידן. דהא בהיתרא בלע, ואם נאמר דבזה אין דין כבוש כנז' א"כ הוא הדבר אשר אמרתי לעיל דאין בזה דין כבוש ממש דאם הי' בזה דין כבוש לא הול"ל להמג"א בה' פסח שכ' דבהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כנז' והוא הביא בסי' ר"ב דברי המהרלב"ח כ רלה נש לענין יין צמוקים ואם נאמר דהרלב"ח שכ' דג' ימים בזה הוא מטעם כבוש הוו"ל להמג"א לעורר דהמהרלב"ח חולק בע"כ ע"ז וסובר דשייך כבוש בהיתרא בלע וכן החוו"ד לא העיר כלום לדברי המהרלב"ח אלו, א"ו פשוט דס"ל להמג"א והחוו"ד דבזה ל"ש כבוש כמו בתערובות איסורים רק שהמהרלב"ח שיער בחכמתו דצריך בזה ג' ימים שנקרא יין ושיהי' נעשה יין אינו פחות מג' ימים כנ"ל וא"כ גם לדידן דפסקינן כבוש מעל"ע בתערובות איסור מ"מ לא נעשה יין מצמוקים רק בשריי' ג' ימים לכל הפחות וק"ל:

וליתר שאת יוכל לצרף להיתר לסניף דעת הכ"מ דצריך התחיל לימשך גם בצמוקים:

אחר כתבי זאת ראיתי בס' החיים להגאון מהרש"ק ז"ל סי' ער"ב שכ' ג"כ בענין יין הצמוקים פחות ג' ימים דלא מהני גם כשמבשלין הראזינקיס אסור לקדש עליו ובמקצת דברים כונתי בזה בעה"י לדעתו הגדולה וכ' דגם בקידוש שחרית והבדלה דיוצאים בחמר מדינה ג"כ אין יוצאים בין צמוקים פחות מג' ימים גם כשבישלו ע"ש וז"פ:

שוב ראיתי ג"כ מזה בתשו' שואל ומשיב קמא (ח"א סי' רמ''ד) דהמרלב"ח לשיטתו דצריך ג' ימים אבל לדידן סגי במעל"ע שיהי' נאסר במגע נכרי ומשתבח בי' בזה והביא שכ"כ הוא כבר ביד שאול על היו"ד. ולעד"נ נראה כמו שכתבתי לעיל דלא תלוי זב"ז וכנז' ג"כ בשם ס' החיים להג' מהרש"ק זצ"ל:

ב) ומ"ש כת"ה על מ"ש כ"ק אאמ"ו שליט"א בדרכי תשובה אם ראוי לכל יר"ש להדר שיגיע אליו פ"א לשחוט שלא יענש עליו בעידן ריתחא כהאי דמס' מנחות בציצית. והעיר כת"ה כיון דהוא המ"ע תלוי בל"ת ל"ש זה, הנה החילוק אין עדיין ברור. ומ"ש מחמץ דוכי נאמר דיהדר לקיים המ"ע דתשביתו היינו שיניח חמץ כדי לקיים המצוה או"ו כיון דניתק ללאו א"צ להדר עליו הנה במ"ע דתשביתו י"ל איה"נ דראוי ליר"ש להדר. ומה זה הוכחה ליסתר (ובאמת כבר נמצאו באחרונים שנסתפקו בזה ואכ"מ):

וכן ממ"ש הרמב"ם שמצוה לבדוק סימני עופות וכ' בכ"מ בהקדמות הרמב"ם דהוי כמו שחיטה הנה גם זה אינו השגה דעכ"ז בשחיטה תקנו חכמים ברכה בפ"ע כמו על שאר מ"ע ע"כ החשיבוהו בודאי למ"ע ולא דמי לבדיקת בינונים וגם למליחה, אף שכ' הט"ז בסי' א' דהוי רק הכשר בשר כנודע, עכ"ז כיון שחשבוהו חכמים בברכה הוי כמ"ע בפ"ע והפליתי כ' בסי' י' דכיון דשחיטה הוא מ"ע ע"כ יישב דעת הרי"ף דמותר לשחוט ברכין של ע"ז משום דמצות ללה"נ. וכתבתי במ"א בס"ד ליישב דבריו מהחולקים עליו ואין עת האסיף פה – וע' רש"י כתובות (ז' ע"ב) מידי דהוה אברכת מצות פירש"י על השחיטה ועל המילה הרי מפורש בלשון רש"י דהשחיטה הוי מצות עשה כמו מילה (ונקט רק אלו השנים י"ל באמת להורות ע"ז דשחיטה הוי מ"ע) ולא רק הכשר אכילה בלבד וראי' לד' הפלתי:

ויש לעורר ע"ז מס' חסידים (סי' תרס"ז) שכ' יודע צדיק נפש בהמתו אדם שא"צ לאכול בשר והוא יודע שתסרח ואם ישחוט לא יצטרך כלל לא ישחוט עכ"ל. ואם יש בזה מצוה שצריך להדר אחריו א"כ הרי כ' הרמ"א באה"ע (סי' ה' סעי' י"ד) דבדבר שצורך האדם אין בו משום צעב"ח כ"ש צורך מצוה לשחיטה או"ו דא"צ להדר אחריו כלל, אולם ז"א ראי' די"ל דעכ"פ עיקר המצוה וזבחת ואכלת ע"כ כשא"צ לבשר ויסרח אינו בכלל המצוה וז"פ. ובשארי העניני' שכ' יש את ת"ל בחידושיי מזה ואין עת להאריך בכזה בהגמרי מכתבי בימי הרחמים והסליחות ימי הרצון לפני בא יום ה' יעלה נא זכרונינו לטובה להכתב, ולהחתם בספר חיים ארוכים וטובים שנה טובה ומתוקה שנת גאולה וישועה ב"ב בכלל כ"י ברחמים וכט"ס:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה