מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן מג
בדבר ההיתר מאה רבנים שנתנו להאברך וכו' שאשתו נשתטית ר"ל והנה עתה היתה כבר חלומה זמן קצת וחזרה עתה ונשתטית וכפי הנשמע כבר היתה לפעמים חלומה ונסתפקתי כיון שהיא אפשר בכלל ע"ח וע"ש ע"כ צריכין עוד הפעם לשאול הק' רבנים אם המה מתירים לישא אחרת עלי' גם באופן כזה שהיא ע"ח וע"ש שכבר יש בזה עקולי ופשורי כמו שביארתי קצת בעה"י כבר בתשו' (בחיבורי הזה סי' י"ז) אף שגם בזה יש להתיר כיון שאין באפשרי לו לדור עמה עכ"פ כיון שהשאלה הוצעה לפני הרבנים שהיא נשתטית ובכה"ג פשוט כביעא בכותחא ונהוג להתיר ע"י ק' רבנים אבל עתה שהיא ע"ח וע"ש אולי לא ירצה איזה מהחותמים להצטרף בכה"ג כיון שטעם המאה רבנים מג' מדינות הוא מחמת שדיעותיהן משונות זמ"ז כנודע משו"ת מרן הדברי חיים ושיסכימו כולם טעם ברור להתיר חדר"ג וכ"כ בארוכה בשו"ת כת"י אאזמ"ו הגה"ק זצללה"ה זי"ע (שם שלמה) בטעם הק' רבנים מג' מדינות וא"כ יש להסתפק דבע"ח וע"ש אולי לא יסכימו ע"ז הרבנים החותמים כולם בטעם ברור אצלם להתיר שלא הסכימו רק בנשתטית גמורה וכיון שלא ישבו עוד הב"ד לגמור ולתת ההיתר עפ"י הק' רבנים צריך לשאול אותם עוד הפעם כנז'. אך היא טירחא גדולה וזמן רב לחזור ולשלוח לכל הרבנים החותמים אם יסכימו גם בכה"ג וגודל צערו של האברך המופלג העגון, ורוצה כת"ה לדון כיון שכבר הגיעו המספר מאה חותמים עוד טרם שהיתה חלומה זמן קצר הנז' וא"כ הוי כבר יצא בהיתר עפ"י נשתטית גמורה ומה לנו לחוש מה שחזרה קצת לבריאתה על זמן קצר אח"כ כמו שאין לחוש בכל נשתטית אם לא תחזיר לבריאתה ודעתה ונתיר בפשיטות. ז"א לע"ד דעיקר ההיתר יצא רק בעת שישבו הב"ד בעירו או ב"ד קבוע אחר הבקיאים בזה וימנו המאה חותמים וידקדקו ויפקדו בכ"א בכתיבתו באיזה אופן הוא מתיר ויקיים הבעל המוטל עליו ואז יתנו לו היתר לישא אחרת עפ"י המאה חתומים שנקבצו כמו שביארתי כבר בתשו' בס"ד (בסי' ל"א מחיבורי זה ע"ש) וא"כ בעת שהגיעו מכתבי החתימות מהק' רבנים לא יצא עדיין בהיתר למעשה מהבד"צ. ובפרט בנידון דידן שהתרתי חתימות הקרובים זל"ז בתוך המאה רבנים וכמ"ש כבר בתשו' בענין כזה (בסי' ל"א שם) טעמי ונימוקי עיני דזה הוי כמנינם בסוף הדין דנחשבו גם קרובים זל"ז ודלא כמ"ש בשו"ת גור ארי' יהודא (עפי"ד הש"ס סנהדרין ל"ו ע"א) ורוצה לדמותו דזה הוי כמנינו בתחלת הדין כיון שיודעין בתחלה שצריך מספר מאה ובמנינן בתחלת הדין אמרי' שם בש"ס סנהדרין דמונין אב ובנו רק לא' וכתבנו שאין להחמיר כדבריו ע"ש טעמי (וכן עשה מעשה להתיר בנידון דידן הרב הגאון המו"צ מהרש"ל מסיגוט ני' בע"ס ערך שי בחתימות הקרובים זל"ז הוא ובנו) וא"כ אם באנו לדון בזה דהוי כבר כמו יצא בהיתר כיון שבאו כבר חתימות המאה רבנים וכיון שידוע שצריך חתימות מאה רבנים ע"כ הוי כמו יצא בהיתרא עוד טרם שישבו הב"ד כסאות למשפט לפסוק ההיתר וא"כ הוי כמו מנינם בתחלת הדין כדברי הגור ארי' יהודא ובכה"ג אין מונין אב ובנו לשנים ולא נוכל לחשוב קרובים לדעות נפרדות ואיך נעשה בזה תרי קולי דסתרי אהדדי ע"כ אין להתיר עפ"י טעם כת"ה. רק כיון שהשיג מכתב מהה"ג וכו' מקום האשה שיודע בבירור שאם שחזרה לפעמים והוקל לה שטותה עכ"פ אינה בכלל ע"ח וע"ש ואינה בכלל וסת קבוע ג"פ כמ"ש בט"ז סי' קי"ט בשם רבינו שמשון ב"ר אברהם וכן בשם מהרא"י ואף שי"ל לכאו' כיון שהט"ז שם שהקיל דאם אינו בוסת קבוע ג"פ אינה בכלל ע"ח וע"ש כ' שבנה יסודו להקל מחמת שהיא רק איסור דרבנן גזירה משום גרירה ע"כ יש להקל כמ"ש בשם פסקי מהרא"י, אבל בנידון דידן איסור חדרגמ"ה שיש לחוש אם נצטרך עוד הפעם לשאול דעת הק' רבנים ועפי"ד דעות הפוסקים דחרגמ"ה גם בזמה"ז דאורייתא ולאו דלא תסור כמו שביארתי והבאתי בשו"ת (בחיבור הזה סי' ט"ז ע"ש) א"כ יש לנטות אולי להחמיר, אכן כמה וכמה ספיקות יש בזה להקל. וכדאי הה"ג הנ"ל לסמוך על עדותו נאמנה שכ' שאינה בכלל ע"ח וע"ש ועפי"ד הט"ז הנז' וממילא דינא כנשתטית בפשיטות ע"כ בודאי יוכלו לגמור ולתת ההיתר עפ"י חתימות הק' רבנים שנתאספו כבר ויצאו דברינו בהיתרא בעהי"ת: