מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן מא
שאלה
בעה"ב א' כתב לו ס"ת סופר מומחה וי"ש ובעל כתיבה נאה ומהודרת וברצונו שיוגמר הס"ת על חג השבועות והי' נוגש ואץ ע"ז על הסופר ולא הי' באפשרי להסופר בעצמו לגמור כתיבתו קודם החג ע"כ לקח לו הסופר לעזרה אברך א' שלמד אצלו אז כתיבת סת"ם ונתן לו יריעה א' לכתבה וכתבה כדינה כראוי רק שלא הי' הכתב מהודר כ"כ כמו כתב הסופר מומחה הנז' שכתב כל הס"ת ע"כ נתן היריעה בתוך הס"ת והשלימה על החג רק התנה שאחר החג יוכל להסירה מתוך הס"ת ולהשים במקומה יריעה אחרת נאה ממנה שיכתוב הסופר בעצמו (לעת הפנאי אחר החג) בכתב ידו ככל הס"ת והיריעה ההוא שיסיר מתוך הס"ת חשב ליתן להאברך ההוא שיהי' לו להשימה בתוך ס"ת שיכתוב האברך בשנים הבאים, ואחר שהשימה בתוך הס"ת והשלים אותו בה על חג השבועות וקראו כבר בהס"ת ואח"ז הנה האברך תלמידו אינו רוצה ליקח היריעה ההוא ולהבטיח שישימה בתוך ס"ת שיכתוב אח"כ יען כי במשך הזמן גם הוא בעצמו ירגיל א"ע לכתוב כתב נאה ומהודר יותר כמובן ולא יהי' מהודר בתוכו היריעה הזאת שישים בה מכתב ידו של עתה שאינו מהודר כ"כ מחמת שהס"ת כולו יהי' אז בכתב מהודר יותר ע"כ אינו חפץ ליקחה ולהבטיח כנז', ובא השאלה אם רשאין עתה להסיר היריעה מתוך הס"ת שכבר הי' בה קדושת ס"ת, וגם אם ישימוהו לאחר זמן בתוך ס"ת אחרת אם מותר לע"ע להסירה מתוך קדושת ס"ת כדי לכתוב במקומה אחרת נאה ממנה אף שזה היריעה ג"כ כשרה בכתיבה תמה כדינא בלי פקפוק:
תשובה
הנה לכאו' הי' נראה להסופרים פשוט להתיר אף לכתחלה עפי"מ שראו בס' קסת הסופר (סי' ה') בשם הס' חסידים סי' תתע"ט וז"ל הס"ח אם כתב אדם ספר יפה וכתב דף שאינו כל כך יפה כמו שאר הדפים אעפ"י שאין בו טעות אם חפץ יסיר אותו הדף ויגנוז ויכתוב אח"כ יפה ואין לומר עובר משום בל תשחית לכך נאמר זה אלי ואנוהו וכן מלך פורץ גדר שנא' וכו' ואין לומר עובר משום בל תשחית עכ"ל וכן הביא בס' מאיר עיני סופרים (סי' י"ט) זה בפנים להלכה בפשיטות וע"ש הטעם שהביא למטה בשם שו"ת סת"ם בשנות חיים להגאון מהרש"ק ז"ל ולאשר הסופר סת"ם ראה כן מובא סתם בספרי סת"ם חשב להתיר בפשיטות ולע"ד דברי הס"ח כונתו בע"כ רק קודם שהשים היריעה בתוך הס"ת ע"כ אף שכתבה אינו מחוייב להשימה ולתופרו בתוך הס"ת אבל כשכבר השימה בתוך הס"ת בודאי אסור לחלקה ולהורידה מקדושת ס"ת לקדושת יריעה יחידית והוא בודאי אסור לעשות מס"ת חומשין עאכו"כ יריעה יחידית דאין עלי' אף קדושת חומש וע' בשו"ת נו"ב (חאו"ח סי' ט' ול"א) דגם מה דאין מתקנין אותם הוי הורדה מקדושה כ"ש כשיסלקה בידים לגנזה דהוי הורדה מקדושה וע' שו"ת משאת בנימין סי' נ"ו ונ"ז וע' שו"ת גבעת שאול סי' נ"ה כמה כרכורים כרכר שלא להביא יריעה לידי גניזה אף שנתקלקל בה דף א' ביריעה הא' ושני הדפים נשארו שלימים ונדחק להתיר לעשות יריעה של דף א' ושלא לגנוז מהיריעה הדפים הכשרים עאכו"כ כשהיריעה כולה שלימה וכשירה בלי חשש פסול שאסור להסירה ולגנזה. רק קודם שתפרה בתוך הס"ת אשמעינן בס"ח דיוכל לכתוב אחרת יפה ממנו משום הידור ס"ת ואותה היריעה (כיון דקשה למצוא לכוון להשימה בתוך ס"ת אחרת שיהי' הכתב דומה וכמ"ש בש"ך סוף סי' ר"פ שצ"ל מכוון כמדת הכתב של של כל הס"ת וגם שיכתבם סופר א' לכתחלה) יגנזה אבל כשכבר תפרה בס"ת שלימה והי' עלי' קדושת ס"ת שלימה בודאי פשיטא דאסור לכתחלה להורידה מקדושת הס"ת לסלקה ממנו אם אין עלי' חשש פסול ובספר קה"ס ומאיר עיני סופרים שהביא זאת בסתם חוששני ממכשול להמעיין שיחשוש שגם מס"ת שלימה מותר להסירה אף שהוא כשירה רק שהכתב מהיריעות אחרות מהודר יותר אף שמלשון הס"ח שכ' יסיר הדף משמע שיסירו אף מתוך הס"ת שלימה אך אין להעמיד כ"כ דיוקים ויסודות על לשון הס"ח בזה כמו שנראה ממה שכתב בלשונו ''וכתב דף שאינו יפה כל כך כמו שאר הדפים יסיר אותו הדף וכו' ויכתוב אחר יפה' עכ"ל ואיך מותר להסיר דף א' ולהכניס אחר במקומה הא מדינא דגמ' אסור להכניס יריעה פחותה מג' דפים וכמ"ש בש"ע יו"ד סעי' ג' אלא ודאי דשלא בדיוק נכתב הלשון א"כ אין להעמיד עוד יסוד לדינא על דיוק הלשון. וכן נראה ממ"ש דל"ש משום בל תשחית הלא רבותא יותר הוו"ל לאשמעינן דל"ש משום הורדה מקדושה אף שמסלקה מהס"ת א"ו דמיירי קודם שתפרה בהס"ת (וגם אז יותר שייך לאשמעינן רבותא דאף שתבא לידי לידי גניזה מ"מ מותר אך שאין הלשון כ"כ מדוייק כ"כ כנז'). והנה עיינתי שם בשו"ת סת"ם להג' מהרש"ק ז"ל כנז' (בתשו' נ"ד) הנה נראה דס"ל הפי' בדברי הס"ח דגם מס"ת שלימה יסיר הדף היינו היריעה ההוא ויגנזה אף שכשירה בלי חשש שאלה רק מחמת שישים במקומה אחרת בכתב מהודר יותר ועפי"ז כ' טעמו של דבר משום דכל היריעה ושמות שיש ביריעות הללו יהי' להם מעלה שיהי' יפין לכך מותר לגנוז אותם כדי לעשותן יפה יותר ע"ש לדרכו ודבר זה אין הדעת סובלו וכי הוי זה לתקן את עצמן היינו לגנוז היריעה הזאת ולכתוב במקומה אחרת וכי מותר לגנוז תפילין ופרשיות כשרות כדי לכתוב במקומן פרשיות אחרות בכתב מהודר יותר וכי כזה נקרא לתקן את עצמן או לדבריו מותר לגנוז ס"ת כשירה כדי לכתוב במקומה ס"ת מהודרת יותר כמו שנראה שם מדבריו בסוף תשו' הנז' שכ' שם בפי' דלפי דרכו גם ס"ת שלימה מותר לגנוז אף שהוא כשירה רק כדי לכתוב ס"ת אחרת יפה ממנה (כמו שהביא מהך דליעבר עלי' קולמס כמו שנזכיר להלן) תמוהים הדברים ולא יאמרו להלכה. והנה לכאו' יש לעורר לפי דברינו אם יש לא' פרשיות כשרים ומשיג אח"כ לקנות פרשיות יותר יפין וכי נאסר לו לסלק אותן הפרשיות ולשום הטובים מהם במקומן דהא לפי דברינו שאסרנו יריעה א' לסלק כשירה מהס"ת כיון שנפתחה עי"ז מקדושת ס"ת לקדושת יריעה א' א"כ גם פרשיות שאינן מונחין בתוך הבתים אין עליהם קדושת תפילין שלימים וא"כ כשמסירן מתוך הבתים הרי מורידן מקדושתן, אכן ז"א דומה כלל דפרשיות אף שמסלקן ומניח אחרים תחתיהם הלא אינן עומדין לגניזה דהא יוכל ליתנם לאחר להשימם בתוך בתים ולהניחם ועדיין בקדושתן הם עומדין דבודאי יוכל ליתנם או למכרם לא' שיניחם ואי בשביל שיתמשך ביני לביני זמן מה הלא אינו מחוייב להניח התפילין והפרשיות האלו דייקא בכל יום וז"פ [ומלבד זה הי' נראה לומר לכאו' עפי"ד הפמ"ג או"ח במשבצות סי' קנ"ג דהבתים נקראו רק תשמיש הקדושה (והתפילין נקראו בע"כ רק הפרשיות) וא"כ כשסילק את הפרשיות מתוך הבתים עדיין כל קדושתן עליהן לפי"ז אמנם כבר הוכחתי בס"ד בתשו' (סי' כ"ז) דלא יתכן לומר כדבריו והבאתי ראיות מלשון הש"ס] משא"כ יריעה א' איך ימצא ס"ת שיחסר דוקא היריעה הזאת במקום הזה ושיהי' מכוון במקום התחלת התיבות של היריעה ההוא וגם צריך להיות עפ"י הדין מכוון הכתב של היריעה כמדת הס"ת ההוא וגם לכתחלה מסופר א' כמ"ש בסי' ר"פ ובש"ך שם כמו שהבאתי לעיל ובלא זה אין להשימה בתוך הס"ת אחרת ע"כ בודאי עומדת לגניזה כשמסלקה מהס"ת זאת והוי הורדה מקדושה כנז'. ושפיר כ' בס"ח בזה לשון לגונזה כי כמעט אין באפשרי שימצא ס"ת אחרים כמדתה שתחסר היריעה הזאת באותו מקום כנז' וגם שיהי' מאותו סופר כנז' ועומדת לגניזה בודאי אך דבריו יש לפרש היינו קודם שהשימה בתוך הס"ת כנז' ודלא כמו שלמד בשו"ת סת"ם. וכן כ' עוד בתשו' הנז' בשו"ת סת"ם להביא ראי' מש"ס שמותר לגנוז ס"ת כשירה כדי לכתוב במקומה ס"ת מהודרת מהך דס"ת שאזכרות שבו לא כתבתי לשמן דשפיר אמרו חכמים דלא ליעבר עליי' קולמם ולקדשי' משום דמיחזי כמנומר אף שמיחזי כמנומר היא רק מדרבנן והס"ת כשירה מה"ת ואיך יכלו חכמים לעקור בקום ועשה לגונזו או"ו דמה"ת מותר לגנוז ס"ת כשירה אם רוצה לכתוב אחרת עכ"ד הנה מלבד שהוא ז"ל בעצמו כתב עליהם אח"כ שהוא טעות ולא כ' זה רק לפום ריהטא ע"ש, מלבד זה הנה מעיקרא אין מקום לדבריו דוכי זה נקרא קום ועשה מה שצריך לגונזו דאיזה עוקר בידים הוא וגם אם יגנזוהו בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים כדין גניזת ס"ת הלא לא יבא לידי מחיקת השם בידים כלל וגם לא לזמן קרוב. וגם אם נאמר דהוי הורדה מקדושה כבר ביארנו בתשו' בס"ד (בפנקס הזה סי' כ"ז) דהורדה מקדושה אינו רק איסור דרבנן וא"כ לא עקרו ד"ת כלל. וגם מה שהביא בתשו' סת"ם ראי' להס"ח מההיא דמותר לסתור בי כנישתא כדי לבנות אחרת אי לאו מכוס פשיעותא וכו' והך מחד קרא נלמד לא תעשון כן לד' אלקיכם א"כ גם ס"ת כדי לעשות יפה ממנה מותר לסתור הישינה ז"א דהא לפי דבריו הי' מותר למחוק את השם לכתוב במקומו בכתב יותר מהודר כיון דאיסור מחיקת השם הוא ג"כ רק מלא תעשון כן לד' אלקיכם כמו שהרגיש בעצמו שם בזה או"ו אף דמקרא א' נלמד פשיטא דס"ת חמירא מביהכ"נ ואין לדמותן זל"ז. ודברי הגאון מהרש"ק זצ"ל שם תמוהין ורהוטין במחכת"ה וגם אין הפי' בדברי הס"ח כמו שכתב הוא דבאמת מס"ת שלימה אסור להסיר יריעה כשירה רק קודם שתפרה מותר להניחה שלא להשימה בתוך הס"ת כנז' דוכי מחוייב הוא לתופרה בתוך הספר לעשות ממנה קדושת ס"ת שלימה הלא הוא אינו מורידה כלל רק מניחה כמות שהוא שלא היתה מעולם בקדושת ס"ת שלימה ע"כ פשוט דזה מותר משום הידור מצוה לכתוב אחרת יפה הימנה ככתב כל הס"ת שהוא מהודר זהו כונת הס"ח, וגם אם נסתפק שכונת הס"ח כמו שנראה בשו"ת סת"ס כנז' וכמו שהובא בסתם בספר סת"ם הנ"ל שלא חילקו בין תפרה כבר והיתה בס"ת שלימה כיון שלא הובאו דבריו בספרי הפוסקים ראשונים רבותינו ובעל הש"ע ז"ל אך קיצורי האחרונים הנ"ל הביאוהו בסתם ואין למדין מזה להקל דרק להחמיר יש לחוש לס' חסידים אבל לא להקל שהוא כנראה נגד הדין דאין מורידין מקדושה. וראה כמה כרכורים כרכר הגאון נו"ב זצ"ל על צוואת רבינו בעל הס"ח מחמת שנראה מדברי אגדות הש"ס סתירה להם כמו להנושא בת אחותו שאמרו רז"ל שהוא מצוה ע"כ נטה שלא להחמיר כלל כדברי' אך מרן בעל דברי חיים זצ"ל עומד למגן ומחסה בתשובותיו בזה נגד הנו"ב ושלא להקל ראש נגד רבינו יהודא החסיד ז"ל רבן של רבותינו הראשוני' ז"ל וכ' להחמיר במה שקבלו העולם לחוש לדברי צואתו אבל בנידון דידן שהיא להקל ומדינא לא נראה כן דדוקא בציצית שהוא רק ביזוי מצוה ולא קדושה כלל ע"כ פסק הלבוש (באו"ח סי' ט"ו) דאף שאין מתירין ציצית שלא להניחן בבגד אחר (דרק מבגד לבגד מתירין) מ"מ אם רוצה לעשות בהבגד ציצית יותר יפין מותר ליטלן זהו בדבר מצוה אבל לא בקדושה להורידה ע"כ בודאי הסי' הזה בס' חסידים לא זכינו להבינו ואולי ט"ס נפל שם וזהו אם הי' הפירוש בס"ח כדבריו בפרט כפי"מ שכתבנו שאין הפי' כן בדברי הס"ח רק כשכותב היריעות קודם שתפרה בתוך הס"ת. יהי' איך שיהי' בודאי אסור לסלקה מתוך הס"ת שלימה בנידון דידן שהיריעה כשירה בלי חשש, וגם אם התנה מקודם לסלקה אח"כ אחר יו"ט כעובדא דהשאלה בודאי לא דמי קדושת ס"ת לקדושת ביהכ"נ וכנז' ובקדושת ס"ת לא מהני תנאי (ולא דמי כלל למ"ש מרן בדברי חיים ח"ב חו"מ סי' ל"ב לענין הדאווי"ן שטיבי"ן של הצדיקים שמתנין בתחלה ע"ש טעמו ונימוקו) דממ"נ אם נתן על היריעה כשתפרה קדושת ס"ת שוב אסור לסלקה ולהורידה כשאינה פסולה ואם לא תפרה שם לקדושת ס"ת הרי לא הי' התפירה לשם קדושת ס"ת שלימה שחסר קדושת יריעה א' ואיך יקראו בו גם פ"א וזה בודאי לא הי' בדעתו לחסר ממנו קדושת ס"ת ובס"ת ל"ש תנאי וז"פ. אך אם יכתוב באמת המסייע לסופר הנז' ס"ת אחרת דומה לכתב שלו הנז' וירצה להסיר היריעה הזאת ולשימה בתוך הס"ת שלו ככה יעשה כשיגמור הס"ת שלו אז יכתוב הסופר מומחה הנז' יריעה אחרת נאה כנז' כרצון הבעה"ב ויסירו היריעה של כתב המסייע ויתפרוה מיד בתוך הס"ת של המסייע הנז' ובמקומה יתפרו היריעה של הסופר שכ' הס"ת כולה להבעה"ב (וזהו הוי כעין מתירין מבגד לבגד) וזה בודאי מותר ויהי' הידור הס"ת להיות כולה כתב א' מהודר ונאה:
שוב ראיתי בחכם צבי (תשו' מ"ה) שהביא דברי הס"ח אלו לדרכו שלמד ג"כ הפי' בהס"ח דגם מס"ת שלימה מותר להסיר אמנם לדינא בודאי אין לפסוק כהס"ח בזה כנ"ל והחכ"צ הביאו לרווחא דמילתא לענין שאלתו דמיירי בנ"ח שהוא רק מצוה ולא קדושה ובנידון דידן שהוא קדושה בודאי אין להורידה מקדושתה בשביל הידור מצוה מן המובחר כנז'. וכן ראיתי עתה בשו"ת נטע שעשועים (סי' מ"ה) ביריעה שנכתבה אך השמות לא נכתבו בה עוד מחמת שהסופר כותב אח"כ בפ"א השמות באזהרת קדושה וטהרה יתירה והנה היריעה בקלף דק קצת וחושש שברבות הזמנים תתקלקל מחמת דקותה ורוצה לכתוב אחרת ולגנוז אותה היריעה וכ' עפי"ד המ"ב הנז' דגניזה הוי הוראה מקדושה ע"כ אף שאין בה עדיין האזכרות כלל וגם לא תפרה עוד מעולם בתוך הס"ת רק כיון שעומדת להשימה בתוך הס"ת ע"כ אסר לגנזה ולכתוב אחרת וכ' שחלילה לעשות כזאת וצווח על המתיר ע"ש עאכו"כ בנידון דידן שיש בה האזכרות כדינא ושכבר היא בהס"ת בודאי אסור. ואף שבסוף סיים שם בנטע שעשועים שהמורה שהורה כנגדו להתיר מצא אח"כ סיוע לדעתו מדברי הס"ח הנז'. והעתיק לשון הס' חסידים וסיים בזה. ונראה לכאו' שחזר בו אח"כ להתיר כשראה דברי הס"ח אמנם ז"א כאשר ביארנו לעיל דאין לפסוק בזה כהס"ח כיון דהוי הורדה מקדושה ובכל התשו' שם מחמיר (בנטע שעשועים) גם ביריעה שלא הושמה עוד בתוך הס"ת וגם לא נכתבו בה כלל האזכרות ואני אומר הלכה כמכריע דעתי העני' בס"ד אשר כתבתי לעיל כי אם. עדיין לא הושמה בתוך הס"ת עדיין מעולם (אף שנכתבו בה כבר האזכרות) יש לנטות להתיר אם רוצה לכתוב אחרת משום הידור הס"ת ושמעתי נוהגין היתר בכזה בעת כתיבת הס"ת אבל להסירה מתוך ס"ת שלימה כשהיא כשירה בודאי הוי הורדה לכ"ע ואסור כנ"ל וחיים ושלום עד עולם הנלע"ד כתבתי בעה"י:
אחר כתבי זאת מצאתי בשו"ת בית שלמה שתי תשובות בדבר הזה בענין דברי הס' חסידים אלו (חיו"ד ח"ב סי' קל"ח וסי' קע"ג) ואם כי בסי' קל"ח נוטה ליישב לשון הס"ח במ"ש דף א' כנז' היינו עפי"ד התשב"ץ דבשעת הדחק מותר לעשות לכתחלה יריעה בת דף א' ובכדי שלא להביא דפים כשרים לידי גניזה הוי כמו שעת הדחק ושרי לכתחלה ע"ש, עכ"ז להלכה סיים גם הוא בסי' קע"ג דבנידון שאין חשש פיסול רק שאינה מהודרת שוא"ת עדיף ויחוש שלא לגנזו יריעה עם כמה שמות. דברי הנ"ל: