מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן מ
הרמב"ם פסק (פי"ז מה' מאכלות אסורות הלכה ב') וז"ל ואם ובישל מהם מיום שני והלאה התבשיל מותר וכ' הלח"מ מדכ' מיום שני והלאה משמע דס"ל להרמב"ם דסתם כלים של נכרי בני יומן הן ע"כ מותר רק מיום שני והלאה וכ"כ בב"י סי' קכ"ב שהרמב"ם ס"ל דסתם כלים של נכרי אינם בני יומן והביא ראי' מלשונו בפ"ג מהמ"א וגם ממ"ש בפי"ז דמשחא שליקא ודבש אין בהם משום גיעולי נכרים מפני שהבשר פוגמן ומסריחן ע"ש. והנה לפי"ז הסוגי' דש"ס בע"ז שהביא שם בב"י שמהם הוכיחו הפוסקים דסתם כלים אינם בני יומן על כרחך ס"ל להרמב"ם דלאו להילכתא נינהו אמנם צריך להבין דעת רבינו הרמב"ם ומנין לו זה והלא אדרבא הרמב"ם ס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא וא"כ יש להקל מספק ולומר דאינן בני יומן בפרט לפימ"ש התוס' והמרדכי דיש בזה ס"ס דאינן ב"י כמ"ש בב"י על כרחך ס"ל להרמב"ם דא"נ ס"ס להקל בזה ומאין. הוא מקורו להחמיר בזה. ונראה ליישב דהרמב"ם לשיטתו באמת דהנה בע"ז (ס"ז ע"ב) בסוגי' דנטל"פ קאמרינן לר"ש א"כ גיעולי נכרים דאסר רחמנא ל"ל ותי' כדרב הונא ברי' דר' חייא דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא דלאו לפגם הוא. ועדיין קשה להבין למה לא פריך הא בקרא משמע סתם דכל כלי מדין יגעילו את אשר ימצאו כמפורש שם בכתוב כל דבר וכו' וכן המקרא כפשוטו משמע כר"מ דכל הכלים צריכים הגעלה וקשה לר"ש דפסקינן כותי' דנטל"פ מותר דהוו"ל לקרא לפרש רק בני יומן ועל כרחך יש ליישב לדידן דהנה ספיקא דאו' לחומרא א"כ אם מצאו כלים מדין ולא ידעו אם הם בני יומן או לא שפיר צותה התורה להגעילן משום ספיקא דאורייתא שמא הן בני יומן ובאמת לא אסור רק כלים בני יומן רק משום ס' דאו' צותה תורה להגעיל כל הכלים שימצאו במדין. אך הנה זה יש לומר לדידן דס"ל ספיקא דאו' לחומרא מה"ת כרשב"א ע"כ שפיר יש לומר שצותה התורה להגעיל מחמת ספק אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא א"כ ל"ש לומר כן. ועדיין קשה לר"ש דפסקינן כותי' (וכן הרמב"ם פסק כותי' דר"ש דנטל"פ מותר) דאי מספיקא לא הי' צריכין הגעלה מה"ת. אלא ודאי דסתם כלים הן בני יומן ועל כן שפיר צותה התורה להגעילן. ומזה למד הרמב"ם שפיר לשיטתו דסתם כלים הן בחזקת בני יומן ודס"ל להש"ס דליכא בזה ס"ס ונכון [ור"ש שפיר לשיטתו דר"ש ס"ל ס' דאו' מה"ת לקולא כמו שהוכיח במלא הרועים משום דבעי בכריתות חתיכה משתי חתיכות לאשם תלוי א"כ שפיר לדידי' על כרחך רק משום דסתם כלים הם בני יומן כד' הרמב"ם]. אמנם שאר הפוסקים לא ס"ל כן. וגם התוס' בע"ז והרא"ש והר"ן והמרדכי שם לא ס"ל כסברתינו (ליישב דעת הרמב"ם בזה) דהוי ספק רק כתבו דהוי ספק ספיקא ספק אם נשתמשו בו היום ואת"ל נשתמשו בו היום שמא נשתמשו בדבר הפוגם וכמו שהביא הטור סי' קכ"ב ולשיטתם צע"ק ליישב למה לא פרכינן על ר"ש כנז' דהא דוחק גדול הוא לומר דקרא מיירי רק בכלים שראינו שנשתמשו בהם הנכרים במדין בני יומן וק"ל: