מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לח
כבוד וכו':
הנה מ"ש ע"ד הר"ן בר"ה (בפ' יו"ט של ר"ה) שכ' דהמתעסק לא יצא אף למ"ד מצות אין צריכות כונה אף תוקע לשיר יצא למ"ד מצא"כ אבל מתעסק כיון שהוא מכוין למצוה דהיינו לחנך את התינוקות אותה כוונה מעכבה מצוה אחרת שלא תחול דומיא דמאי דאסיקנא בשמעתא קמייתא דזבחים דבת מינה. מחריב בה דלאו בת מינה לא מחריב בה עכ"ל. ודבריו עדיין צריכין הסבר לע"ד וגם קשה דהא חולין מקדשים לא ילפינן דשאני דיניהם בכל דבר וגם מה דאמרינן התם בזבחים אמר רב חטאת ששחטו לשם עולה פסולה אבל לשם חולין כשירה אמרינן שם (ג' ע"ב) טעמי" דרב שלמד מקרא ולא יחללו את קדשי בנ"י את אשר ירימו לה' קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים ע"כ בחישב לשם חולין כשירה א"כ שם הוא בקדשים גזה"כ כן אבל במצות דלא ילפינן כן מנלן הך סברא למ"ד מאצ"כ וקשה על הר"ן, ונראה ליישב בעה"י דהנה טעמי' דמ"ד מצות אין צריכות כונה משום דסתמן כלשמן כמבואר במפרשי' והיינו משום חזקת כשרות דישראל דבודאי רוצה לקיים מצות ה'. אמנם התינח שאנו מסתפקים אם רצונו כדי לקיים מצות ה' או לשם חולין כמו בהתוקע לשיר ע"כ אמרינן למ"ד מאל"כ היינו סתמן כלשמן שבודאי עשאו כדי לקיים המצוה. אמנם בשתי מצות איך שייך לומר דיצא אף בלי כונה מכח סתמא דחזקת כשרות דרצה לקיים המצוה הזאת דילמא רצה כדי לקיים מצוה האחרת וכמ"ש הר"ן בזה טעמו לענין חינוך התינוקות שהיא ג"כ מצוה ע"כ לא שייך לגבי זה חזקת כשרות ולא הוי סתמן כלשמן ע"כ שפיר כ' דלא יצא גם למ"ד מאצ"כ. ונכון:
ומ"ש הר"ן דומיא דמאי דאסיקנא בזבחים מינה מחריב בה, לא דילפינן מהתם, דבאמת אין ראי' משם כנז'. רק טעמו מסברא שכתבתי בזה, וממילא נמצא גם במצות הדין כן כמו בקדשי' והיינו דומי' דשם לענין הדין אבל סברתו לענין מצוות היא מטעם אחר כנז':
(ואין לדחוק ולחלק בין מצוה דאו' כגון תקיעת שופר לחינוך הילדים שהוא רק דרבנן דשייך חזקת כשרות יותר שרוצה לצאת המ"ע דאו' וא"כ נסתרו דברינו מ"ש בטעמו של הר"ן ז"א דלפעמי' המצוה דרבנן היא מצוה עוברת וגם מוטלת רק עליו כגון חינוך בנו, ותקיעת שופר יוכל לקיים אח"כ, וכן כיוצא בשארי מצות אין לחלק מפני כמה טעמים ושפיר כ' הר"ן בזה דבשתי מצוות לא שייך סתמן כל כלשמן מטעם חזקת כשרות כנז'):