מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לו
נסתפקתי להלכה למעשה, בפתח מרתף שהוא משופע אם חייבת במזוזה אם דינה כעומדת או שוכבת דהנה הנו"ב תניינא (חיו"ד סי' קפ"ד) פסק דמרתף שפתחו שוכב על שטח הארץ פטור ממזוזה ע"ש ראייתו. אמנם זה הפתח שעומד משופע ממש (באמצע בין עמידה לשכיבה) וא"כ כשעומדת משופע ובאלכסון איך נדמה אותה אם לעומדת או לשוכבת. והנה לפי הראי' שהביא שם בנו"ב מרש"י במנחות ל"ד ע"א דמשמע מלשונו דארובה שעל הבית לעלי' אם יש לה מוזות ומשקוף כיון שהוא שוכבת פטורה ממזוזה וא"כ י"ל דזהו בשוכבת ממש אבל בשיפוע אין ראי' לפטור וא"כ חייב במזוזה מספק אמנם לפי הראי' הב' שהביא שם בנו"ב מקידושין דף כ"ב מה מזוזה מעומד אף דלת נמי מעומד וכן לשון הרמב"ם דמזוזה נקרא רק כשהוא עומדת א"כ לפי"ז במשופעת דאינה עומדת א"כ י"ל דלא נקרא מזוזה וא"כ פטור ממצות מזוזה אך בעיקר ראייתו של הנו"ב כשאני לעצמי לא זכיתי להבין כי בש"ס שם לא מיירי רק שלא תהי' הדלת עקורה כשרוצע העבד וע"ז אמרי' דלת שומע אני בין עקירה (פירש"י עקורה מן המזוזה ומוטלת לארץ) בין שאינה עקורה ת"ל מזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת נמי מעומד. והיינו מעומד וקבועה שלא תהי' עקירה ובאמת בנו"ב שם הרגיש זה וכ' דמלשון רש"י שפי' מה מזוזה מעומד דבלאו הכי לא מקרי מזוזה עכ"ל נראה כן אמנם י"ל דכונת רש"י כששוכבת ומוטלת לארץ ואינו עומדת קבועה בכותל אינו נקראת מזוזה (כמו שפי' לעיל על עקירה מן המזוזה) אבל כשקבועה רק שהיא שוכבת מזה אין הוכחה דלא נקרא מזוזה ועכ"פ אינו הוכחה ברורה ולא ידעתי איך פשיטא לי' למרן הנו"ב לפטור עי"ז ממ"ע דאורייתא חובת מזוזה. וגם מלשון הרמב"ם שהביא לשון הש"ס י"ל ג"כ כונתו כנז' היינו שלא תהי' המזוזה והדלת עקורה רק קבועים כנז':
וגם אם נאמר כהנו"ב דצריך להיות הפתח דוקא עומדת הנה יש להוכיח לענ"ד דאלכסון ושפוע נקרא ג"כ עומד ממ"ש הטור והרמ"א בה' מזוזה (סי' פ"ט) שנהגו המדקדקים לצאת י"ח שני הדיעות בקביעת המזוזה די"א שצריך לקבוע המזוזה זקופה לארכה וי"א שצריכה להיות שכובה דוקא ופסולה בזקופה ע"כ מניחין אותה בשפוע ובאלכסון ויוצאין ידי שניהם וכן נוהגין. והנה קשה במ"ש שבאלכסון יצאו דעת רש"י שצ"ל להיות זקופה ודעת ר"ת שצ"ל שכיבה כי אולי בזה אדרבא לא יצאו שום דעת א' מהם דמנ"ל רש"י ס"ל דאלכסון כעומד. ואם ס"ל דאינו כעומד הרי הוא פסול לדעתו. וגם מנא לן דר"ת ס"ל דאלכסון כשכיבה וא"כ לשניהם לא יצא ואם הי' קובע בעמידה או בשכיבה אז הי' יוצא עכ"פ לדעת א' מהם משא"כ באלכסון שי"ל שלדעת שניהם לא יצא כלל דאינו לא עומד ולא שוכב, אלא ודאי בע"כ דאלכסון נקרא כמו עומד ע"כ יוצאין ידי שניהם שפיר כשקובעים אותה השפוע ואלכסון ויוצאין בזה דעת המחבר שפסק דצריך להיות זקופה, וזה ראי' גדולה, בפרט למ"ש בס' יד הקטנה דגם הרמ"א ס"ל שהעיקר כהמחבר בזה כדעת רש"י שצ"ל זקופה ורק שצריך להיות באלכסון היינו היכא דאפשר לצאת ידי שניהם אבל היכא דלא אפשר (כגון שהדופן אינה רחבה וחלל הפתח אינו מחזיק) פסק בס' הנ"ל לעשות רק כרש"י לקבעה מעומד כמ"ש המחבר והרמ"א לדינא וא"כ איך כ' הרמ"א לקבוע באלכסון אם נאמר שאלכסון אינו כמעומד הרי נעבור על דעת רש"י שהעיקר לדינא כותי' ואם אינו עומד פסול לדעתו אלא ודאי דזה פשוט יותר דאלכסון חשוב כמעומד רק גם לר"ת יוצאין בזה כיון דאינו עומד ממש, וכיון דאלכסון נקרא מעומד כנז' א"כ גם כשהפתח באלכסון מחוייב במזוזה גם לד' הנו"ב. אולם יש לדחות ראי' זו די"ל דסמכו הטור והרמ"א שכתבו לקבעה באלכסון עפי"ד התוס' במנחות דף ל"ג ל"א ד"ה הא דעבידא כסיכתא שפירשו בגמ' שם דאיסתורא כשרה היינו בין לדעת רש"י בין לדעת ר"ת באיסתוורא היינו באלכסון כשירה ועיין שם בב"י וא"כ אין ראי' לנידון דידן שהפתח באלכסון. דשם במזוזה עצמה שאני שהכא ס"ל לתרווייהו רש"י ור"ת דבאלכסון (כאיסתוורא) כשירה ואין ראי' דאלכסון כעומד רק דאם בכה"ג כשר וזה לדעת שניהם אבל בפתח שצריך להיות מעומד להתחייב במזוזה אין ראי' אם אלכסון דינו כעומד לנידון זה. עכ"ז נראה זה הוכחה דאלכסון אינו כשוכב (היינו כמו פתח שוכבת שפוטר הנו"ב ממזוזה) דהא פסקינן העיקר כרש"י וגם מהרמ"א נראה כן כמ"ש בס' הנ"ל ורק שכ' היכא דאפשר לצאת י"ח שניהם ואם אלכסון כשוכב א"כ הרי הוא פסול לדעת רש"י והאיך התירו רש"י לפי"ד התוס' הנ"ל אלא ודאי דנוטה יותר לעומד כנז'. וגם יש ראי' מהכתוב בפ' ויצא והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה פירש"י הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש וכו' ע"ש הרי שגם משופע נקרא בכתוב בתורה בלשון נציבה ועמידה. ודוחק לחלק בין לשון נציבה ללשון עמידה, והנה לכאו' יש לפקפק עוד על ההוכחה הנז' מסי' רפ"ט מקביעת המזוזה באלכסון. דהנה בדעת קדושי' הנדפס מחדש על ה' מזוזה דעתו להחמיר שתהי' כל המזוזה בטפח הסמוך לחוץ וממילא כיון שהרבה מזוזות נכתבות באותיות גדולות ואם ירצו לקובעם שתהי' כל המזוזה בטפח הסמוך לחוץ צ"ל לא כל כך משופע רק נוטה יותר לזקיפה מלשכיבה ואז לא יכנס ראשה לפנים מטפח הסמוך לחוץ בחלל הפתח, וא"כ י"ל אם מדינא אמת כדברי הד"ק שפיר כ' הרמ"א שיוצאין בה כל הדעות אם נקבעו באלכסון היינו שסמך הרמ"א על מ"ש בסי' רפ"ה וסי' רפ"ט שצ"ל בטפח הסמוך לחוץ ולפ'י'ד הד"ק היינו כל המזוזה בטפח הסמוך לחוץ וממילא צריכה להיות נקבעת לא משופע כ"כ ונוטה לזקופה (אם המזוזה אינה קטנה) ע"כ נחשב לזקופה לדעת רש"י וזהו רק בנוטה יותר לעמידה אבל בנידון דידן שהוא באלכסון ממש (באמצע בין עמידה לשכיבה) א"כ איך נוכל לדון דאלכסון הוי כזקיפה ועמידה. אולם באמת אין זה סתירה לראייתנו דגם דברי הד"ק אינם מוכרחים כ"כ רק שכתב להחמיר מספיקא דאורייתא ולקבעה כולה בטפח הסמוך לחוץ אבל שיהי' זה כונת הרמ"א בודאי דוחק לומר כן דא"כ הו"ל לפרש ולהזהיר דין זה בפ"ע שתהי' כולה בטפח הסמוך לחוץ, וגם פשוט נראה שם שמה שנוהגים בקביעת המזוזה באלכסון היינו באלכסון ממש ממוצע ולא נוטה יותר לזקופה וגם ממילא אם אין המזוזה באותיות גדולות הרבה מאוד אז תוכל להיות כולה בטפח הסמוך לחוץ גם באלכסון ממוצע לא נוטה יותר לזקופה וא"כ אין סתירה לראייתנו. וכיון שאלכסון דינה כזקופה בדין מזוזה א"כ גם כשהפתח באלכסון נידון כעומדת וחייב במזוזה.
ואין לדון בזה מטעם חזקת חיוב בספק עשה כמ"ש המוצל מאש ובישועת יעקב וכנודע באחרונים. דשאני זהו דהיא ספק אם חייב כלל במזוזה בפתח כזה ול"ש כלל חזקת חיוב, והגם לפימ"ש שם במוצל מאש (סי' י"ג) נראה דגם במילי דרבנן אם אפשר לתקן יטרח ויבדוק החמץ וכיוצא ל"ש להקל בספיקו וא"כ כ"ש במ"ע דאו'. ז"א דשם עכ"פ איתחזק חמץ אבל הכא אם נאמר שהפתח הזה פטורה ממזוזה מעולם לא הי' לו חזקת חיוב א"כ ל"ש כלל להחמיר מטעם זה:
והנה הנו"ב ממילא נראה דלא ס"ל לדון חזקת חיוב במ"ע דהנה בנו"ב (תניינא או"ח סי' א') לענין נערים הכותבים תפילין כ' דמה דלא סמכינן על חזקה דרבא לענין ב' שערות היינו בחליצה אף דחזקה דרבא הוי חזקה אלימתא כיון שיש כנגדה חזקת יבמה לשוק א"כ בנער שכתב תפילין ואינו לפנינו לבדקו יש לסמוך על חזקה דרבא להניח תפילין אלו עכ"ד וקשה דהא הוי חזקת חיוב אקרקפתא דגברי להניח תפילין ובספק אם התפילין כשרים למה נסמוך על חזקה דרבא הא יש כנגדה חזקת חיוב וא"כ הוי כמו בחליצה א"ו דלא ס"ל להנו"ב סברת חזקת חיוב שכ' גדולי האחרונים וצ"ע ואכ"מ להאריך:
עכ"פ לדינא בודאי לו יהא אלא ספק מ"ע דאוריי' יש לקבוע מזוזה בפתח העומדת באלכסון. ולענין הברכה אם יוכל לצאת בהברכה כשיקבע עוד מזוזה אחרת בודאי מה טוב. אמנם אם אין לפניו אז לברך על אחרת וקובע אותה בפ"ע הי' נלע"ד דיברך כיון שגם דברי הנו"ב בפתח שוכבת לגמרי ג"כ צ"ע שאין ראיתו מדברי הש"ס קידושין מוכרחת כנז' ודי לנו לפטור בפתח שוכבת לגמרי אבל לא באלכסון דמהני לצאת י"ח מזוזה בקביעתה מעומד לדעת רש"י כנז' והרי נחשוב אלכסון למעומד א"כ י"ל גם הנו"ב מודה דצריך לקבוע מזוזה א"כ יוכל לברך גם עלי' בפ"ע. ועדיין לבי מהסס דס' ברכות להקל וגם אחז"ל במס' שבת דף י"א ספיקא דדבריהם אין מברכין עליו והיינו ספק דאורייתא שתקנו חכמים להחמיר מכח חשש דאו' (כמו שביארו כבר האחרונים. וכתבתי מזה בתשו' בס"ד) ואעפ"כ אין מברכין עליו כ"ש במה שאנו מחמירין בעצמינו אף שהיא מספיקא דאורייתא י"ל שלא לברך מ"מ אם הדלת באלכסון ממש בין עמידה לשכיבה (כ"ש כשנוטה יותר לעמידה) ולא נוטית יותר לשכיבה נלע"ד דיברך (כשאין באפשרי לצאת י"ח בברכה בקביעת עוד מזוזה אחרת) מטעם ראי' שביארנו דאלכסון כעומד בזה כנז':
ב) ובדברי הדעת קדושים הנז' שכתב שצריך להיות המזוזה כולה קבועה בתוך טפח הסמוך לחוץ, הנה לפני ב' הטעמים שאמרו ע"ז בגמ' (מנחות ל"ג ע"ב) אין הכרע לדון להחמיר או להקל. דלכאורה י"ל דלפי טעם הא' רבנן אמרי כדי שיפגע במצוה מיד י"ל כיון שפוגע במצוה בטפח הסמוך לחוץ גם במקצת המזוזה עכ"פ פוגע במצוה א"כ די בזה וא"צ להיות כולה דוקא בתוך הטפח הסמוך לחוץ אמנם לפי טעם הב' ר' חנינא מסורא אמר כי היכא דתנטרי' א"ר חנינא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בו"ד מדת בו"ד מלך יושב מבפני' ועם משמרין אותו מבחוץ מדת הקב"ה אינו כן עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנא' ה' צלך על יד ימינך עכ"ל לפי"ז צריכה להיות כולה בתוך הטפח הסמוך לחוץ דרק המזוזה כולה שומרת ולא מקצתה אף שיש במקצתה שבתוך הטפח תיבות ושמות אעפ"כ אסור לנו לומר שאלו השמות ג"כ מועילין לשמירה דרק המצוה בעצמה בשלימותה הב' פרשיות כמצות ה' זאת יגן בעדינו, וכעין מ"ש הרמב"ם בה' מזוזה (פ"ה הלכה ד') על אלו שכותבים במזוזה מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים הרי הן בכלל מי שאין לו חלק לעה"ב ע"ש מה שהרעיש ע"ז בטעמו שרק המזוזה צריכה להיות אלו הב' פרשיות ולא בדרך קמיע ושמות לשמירה וא"כ מה שנאמר ה' שומרך ה' צלך הוא רק המצוה כמצותה וכתיקונה ולא פחות מאלו הב' פרשיות לא יותר וא"כ לפי טעם ר' חנינא בטפח הסמוך לחוץ כי היכא דתינטרי' י"ל שפיר דכל המזוזה צריכה להיות בטפח הסמוך לחוץ כי היכא דתינטרי' המצוה כנז'. אמנם אינו מוכרח שי"ל גם סברא להיפך דלטעם הא' כדי שיפגע במצוה צריך להיות שיפגע בכל המצוה ולפי טעם הב' מ"ש ר' חנינא כי היכא דתינטרי' י"ל כיון שמתחלת שם המזוזה ממילא אין שליטה לשום רע בעולם לבא שם. והוי עדיין ספק וכמ"ש בד"ק שם ובדאורייתא לחומרא. הנה כ"כ שם בד"ק שהוא ספק דאו' אמנם לע"ד צ"ע אם הך דצריך להיות בטפח הסמוך לחוץ הוא דאורייתא וכנראה היא רק מתקנת חכמים אי משום שיפגע במצוה מיד אי משום כי היכא דתנטרי והכ' ה' שומרך ה' צלך שהביאו בש"ס היא בודאי רק אסמכתא וא"כ אין להחמיר בספיקו אך לפי"ד המוצל מאש הנ"ל כיון שהוא בזה מחויב במזוזה ע"כ יש להחמיר בזה גם בספיקא דרבנן כדי לצאת המ"ע כיון שיש חזקת חיוב עליו וע"ש במוצל מאש בד' פרעסבורג במפתחות והערות וע' שער המלך פ"ט ממעשר וה' מקואות כלל ג' ואכ"מ להאריך. שוב ראיתי בקרית ספר להמבי"ט שכ' בפירוש שטפח הסמוך לחוץ הוא רק מדרבנן ומטעם כי היכא דתכטרי':
והנה יש להסתפק אם המזוזה קטנה ביותר וכשקובעין אותה בשפוע בטפח הסמוך לחוץ אינה מחזקת מקום כל הטפח אם גם בטפח עצמו מצוה לקרבה יותר לחוץ או אין נ"מ כיון שחז"ל אמרו רק בטפח הסמוך לחוץ, ונראה שגם בתוך הטפח עצמו טוב יותר כל שסמוך יותר לחוץ לפי שני הטעמים הן כדי שיפגע במצוה וכן כי היכא דתנטרי', וכן נראה מהש"ס שם (ל"ב ע"ב) וא"ר יהודא אמר שמואל מצוה להניחה בתוך חלל של פתח ומקשי פשיטא בשעריך אמר רחמנא ומשני ס"ד אמינא הואיל ואמר רבא מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים כמה דמרחיק מעלי (פירש"י כמה דמרחיק מן הבית טפי מעלי ויניחה מבחוץ) קמ"ל וממילא משמע דבתוך החלל באמת כל מה דמרחיק היינו קרובה לחוץ טוב יותר, והא דאמרי' מצוה להניח בטפח הסמוך לחוץ ואו אמרינן סמוך ממש לחוץ ואז לא הי' מקום להסתפק לא לטעות (לפי"ד הד"ק) דגם כשמקצת המזוזה בתוך הטפח הסמוך לחוץ ג"כ כשר, ז"א ראי' דכן דרך לשון הש"ס דאם הי' נקט סמוך לחוץ לא ידענו שיעורא דסמוך ואם אמר מבחוץ הי' משמע מבחוץ ממש כמו שאמרו שם כנז' וז"פ:
ג) עוד ראיתי להזכיר כי הנה רב גדול וצדיק א' שליט"א הורה לרבים שבשארי פתחים זולת השער מבחוץ א"צ להיות המזוזה בטפח הסמוך לחוץ ואדרבא הרעיש על המחמירים לתת כל המזוזות בטפח הסמוך לחוץ וטעמו הגיד לי כי לפי טעם הב' של הש"ס כי היכא דתנטרי' צריך להיות כן מבחוץ וזה די כשעושין כן בשער מבחוץ אמנם לטעם הא' כדי שיפגע במצוה מיד הא הולכים בחזרה מחדר לחדר כמו דרך ביאתו כן שבים בחזרה וא"כ נכון יותר לקבעה באמצע כדי שבדרך שובו וחזירתו תהי' עכ"פ באמצע פגיעתו ולא בסופו עכ"פ עכ"ד ועמדתי משתומם שיאמר דבר כזה במחכת"ה דמלבד שאין בטעמו ממש דממ"נ א"כ גם בשער מבחוץ נעשה כן דכיון דכמו שהולכים כמו כן חוזרים דרך שמה וא"כ יהי' גם שם באמצע, ואם משום הטעם כדי שישמור הקב"ה מבחוץ הא גם בכל הפתחים הטעם כן היינו מבחוץ לכל חדר דאל"כ נפטור לגמרי ממזוזה מכל הפתחים רק לקבוע השער של חוץ לבד וכבר כתב הרמ"א בסי' רפ"ז שאין להם להמקילים על מה שיסמוכו במה שנהגו אז לקבוע על השער מבחוץ ולא בכל הפתחים וז"פ. א"ו דלא נחשוב לדרך חזרה כלל ופשוט לדרדקי בי רב דבמזוזה נחשב הכל רק דרך ביאתו ושיפגע במצוה מיד בדרך ביאתו. וא"כ צריך להיות בטפח הסמוך לחוץ בכל הפתחים בדרך ביאתו, וכן בסי' רפ"ה שכ' המחבר נתינתה בטפח החיצון ציין הש"ך (ס"ק ג') ע"ל סי' רפ"ט סעי' ב', ושם בסי' רפ"ט סעי' ב' מפורש דקבעה בשמאל פסולה וממילא דהכל נחשב במזוזה רק דרך ביאתו מימין ונחשב רק מהכניסה והיציאה, ובראותי שעדיין מחזיק דבריו הראיתי להגה"צ הנ"ל כי לפי דבריו שנחשוב גם להיציאה והנה ברש"י שם במנחות ע"מ דאמרי' בטפח הסמוך לחוץ כדי שישמור הקב"ה מבחוץ ולמד מקרא ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך פירש"י דמזוזה ליד ימין הוא בכניסתו עכ"ל הרי שנחשב גם בזה רק מהכניסה לבד ואם נחשוב גם להיציאה נמצא המזוזה בשמאלו בעת יציאתו א"ו פשוט שגם בכל הפתחים מחוייב להיות בטפח הסמוך לחוץ וז"ב (ולא מצא מענה על זה) והוצרכתי להאריך בזה בדברים פשוטים מאוד יען שהרב הצדיק הנז' תורה כן לרבים ושחק על המחמירים כדינא בזהע"כ כתבתי למשמרת בעט ברזל ועופרת. שלא יעשה א' הטעות הזה בלי עיון לבטל דינא דגמ' במ"ע דאורייתא. וכן שמעתי מכ"ק אדומו"ר הגה"ק משינאווע זצלל"ה זי"ע שאין מקום לסמוך להמקילין בזה לקבוע המזוזה שלא בטפח הסמוך לחוץ גם בשארי פתחים וז"פ. וה' ישמור צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם: