אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן לד

סימן לג

בסוגיא דביטול ובדיקה (פסחים ב' ע"א) אור לי"ד בודקין וכו' פירש"י שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא וכ' התוס' וז"ל פ"ה שלא יעבור בבל יראה ובל ימצא וקשה לר"י כיון דצריך ביטול כדאמרינן בגמ' (דף ו' ע"ב) הבודק צריך שיבטל ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל ונראה לר"י דאע"ג דסגי בביטול החמירו חכמים לבדוק חמץ ולבערו שלא יבא לאכלו וכן משמע לקמן (דף י' ע"ב) דבעי רבא ככר בשמי קורה וכו' או דילמא זמנין דנפיל ואתי למיכלה עכ"ל התוס', ודבריהם ז"ל מרפסין איגרא, דהנה הביאו פירש"י ולא הקשו כלל עליו מה שקשה בפשיטות. על לשון רש"י דהא אם ביטל החמץ אינו עובר על בל יראה ואינו רק מתקנת חכמים. והקשו רק על ר' יהודא (בדף ו') דקאמר הבודק צריך שיבטל, ואין לומר דבאמת מזה הגמ' כונת קושייתם על רש"י דכיון דהבודק צריך שיבטל וכיון שביטל אין הבדיקה מה"ת וקשה על פירש"י שכ' בודקין שלא יעבור על בל יראה, כמו שבאמת הבין כן הר"ן בלשון התוס' כמו שהביא בזה קו' התוס' על רש"י דכיון שסוף כל סוף צריך ביטול א"כ אין הבדיקה מה"ת רק מדרבנן ולמה כ' רש"י על הבדיקה שלא יעבור על בל יראה (ע"ש מה שתי' הר"ן) אמנם הנה אין זה כלל במשמעות התוס' שלפנינו כלל, ופתחו להביא פירש"י שפי' בל יראה שהיא דאורייתא וסיימו להקשות על תקנת חכמים שתקנו בדיקה ועל מה שאר"י הבודק צריך שיבטל ועל לשון רש"י שנראה שהיא דאורייתא לא הקשו כלל, ולמה הביאוהו. ואין לומר דכונתם באמת דלא קשה להו על לשון רש"י (דלא .כמו שהביא הר"ן בשמם, משום שי"ל בפשיטות כתי' הר"ן) די"ל דחד מיניי' נקט רש"י או בדיקה או ביטול ובדיקה נמי מדאורייתא כשלא ביטל ופי' שפיר על מה שאמר התנא בודקין היינו דשלא ביטלו שאז היא מדאו' ומה דנקט התנא בודקין ולא כ' בודקין או מבטלין כיון שמיירי בדאוריי' י"ל דסבר רש"י דהתנא אתי בזה רק לאשמעינן זמן בדיקת החמץ אור לי"ד ולאור הנר וכיוצא שם אבל לא עיקר הדין דתשביתו ומתחיל התנא א"ר לי"ד בודקין כו' כמו בברכות מאימתי קורין את שמע בערבין שפי' הרמב"ם שם דלרוב הפשיטות והודיע שצריך לקרות ק"ש בערב ובבוקר ע"כ א"צ התנא לומר כלל דמ"ע לקרות ק"ש רק מתחיל בזמני ודיני ק"ש, וזהו דאמרי' שם בגמ' ברכות תנא אקרא קאי בשכבך ובקומך, וגם כאן כן היא דהתנא קאי אקרא דתשביתו לחמץ שצריכין בדיקה אי ביטול ובא רק לבאר דיני ביעור ובדיקה וע' נקט אור לי"ד בודקין את החמץ היינו לבאר דיני ביעור חמץ שצריך לבודקו לאור הנר, וכן שארי הלכות שם, ועל כן לא קשה על רש"י דבאמת אתי לאשמעינן דיני בדיקה ומיירי קודם שבטלו דאז הוי דאו' משום בל יראה ושפיר פירש"י ולא הקשו התוס' רק על הש"ס להלן אר"י הבודק צריך שיבטל למה הצריכו חכמים בדיקה כלל. אמנם ז"א (דמלבד שקשה עדיין דלהלן בדף ו' הו"ל לאקשויי זה ולא כאן כלל אם נפרש כזה דלא הקשו כלל על רש"י בזה ורק על הש"ס להלן א"כ התם הו"ל לאקשויי) דאם כן כוונת התנא במתני' הלא אדרבא קשה על פירש"י שפי' שלא יעבור על ב"י היינו שהתנא אשמעינן מצות תשביתו שצריך לבער ולבדוק החמץ שלא יעבור על בל יראה והלא על כרחך זה לא אתי התנא לאשמעינן דא"כ הו"ל למימר בודקין או מבטלין דהא שניהם מדאורייתא או זה או זה כנז' א"ו כמ"ש דהתנא לא אתי לאשמעינן רק דיני בדיקה לאור הנר וכיוצא א"כ קשה על רש"י שפי' שלא יעבור על בל יראה הא זה לא אתי התנא לאשמעינן דא"כ הו"ל למימר מבטלין או בודקין כנז' א"ו דבאמת קשה על רש"י א"כ למה לא הקשו עליו התוס' והביאו התוס' דבריו ובמאי דפתחו לא סיימו שהקשו רק על הש"ס להלן כנז' והו"ל להקשות על רש"י דאם כונת התנא לאשמעינן עיקר ההלכה הו"ל לומר בודקין או מבטלין כנז' דמשמע מדברי רש"י שמפרש במתני' דרק בדיקה לבד מפני דלא יעבור על בל יראה אבל ביטול לחוד לא, ובאמת ז"א, וזה לא הקשו התוס' כלל והוא כמו שגור בפי' העולם שהתוס' הקשו על רש"י במ"ש שלא לעבור על בל יראה שמשמע שהוא דאורייתא וכן הביא הר"ן בשם התוס' כנז'. אמנם באמת בלשון התוס' שלפנינו לא הקשה זה כלל על רש"י כנז' והוא פלא:

ויש ליישב לחומר הנושא דכונת התוס' דבאמת על רש"י אין להקשות די"ל דבאמת מיירי אף לאחר שבטלו (ואשמעינן התנא רק דיני בדיקה בפרטות) דאם מיירי במתני קודם שבטלו אז קשה דמנא לן דלאחר שבטלו מחוייב לבדוק לאור הנר דייקא דילמא דוקא קודם שבטלו שאז היא מדאורייתא ע"כ מחוייב לבדוק לאור הנר ולחפש אחריו מחשש ומספק בחורין ובסדקין אולי ימצא אבל כשביטלו כבר דאז הבדיקה רק מדרבנן מנלן באמת שצריך לאור הנר כל דיני בדיקה הנז' (ודוחק לומר דפשיטא לן משום דכל דתקון כדין כעין דאו' תיקנו דהא רוב פעמים מצינן שחלקו והקילו בדבריהם מדאורייתא) אלא ודאי דמיירי במתני' לאחר שבטל ומינה ידעינן דגם לאחר שבטלו מחוייב לבדוק הנר ובכל חומרות הבדיקה, ומה שפירש"י שלא יעבור על בל יראה אין כונתו דאורייתא ממש רק שחכמים תקנו כן לחומרא משום בל יראה וע"ז הקשו בתוס' שפיר כיון דעל כרחך ס"ל לרש"י כונתו שכ' בל יראה היינו שחכמים תקנו משום זה בדיקה אחר הבטול (כמבואר דהתנא מיירי לאחר שבטלו) ע"כ הביאו התוס' פי' הקונטרס וכו' וכיון שכונתו כן הקשו התוס' דלמה צריך בדיקה אחר הביטול ותירצו שמא יבא לאכלו היינו דלא כרש"י שהתקנה דבדיקה שתקנו חכמים הי' משום בל יראה דז"א דהחשש משום בל יראה היא רק מה דאמרינן הבודק צריך שיבטל שמא ימצא גלוסקא יפה בתוך המועד אבל כשבודק לאחר שביטלו כבר אין הבדיקה רק שמא יבא לאכלה דבל יראה ל"ש כלל כיון שבטלי כבר קודם יו"ט ורק משום שמא יבא לאכלו וע"ז הביא מש"ס ככר בשמי קורה דילמא דנפיל ואתי למיכלה ובזה הביאו סתירה לדברי רש"י. וזהו פלוגתתם דרש"י ס"ל דתקנת הבדיקה משום בל יראה, ותוס' הוכיחו מהש"ס דרק משום שמא יבא לאכלו הי' תקנת הבדיקה כשבטלו כבר כנז'. וכן נראה מפורש מלשון המהרש"ל להלן (בדף י' ע"ב) על תוס' ד"ה ואם לא בדק וכן כ' התוס' שם ורש"י לא רצה לפרש כן משום דפי' במתני' דבודקין שלא יעבור בבל יראה עכ"ל התוס' וכ' שם המהרש"ל ואף דאיירי בביטלו דאי לא בטלו וכו' מ"מ תחילת התקנה שעשו חכמים שצריך לבדוק היינו משום בל יראה כדפי' רש"י בריש מכילתין ולא רצו חכמים לסמוך על הביטול לחוד כמו שפירשו התוס' שם וכו' עכ"ל המהרש"ל לענינינו. הרי מפורש כדברינו דרש"י בריש מכילתין מיירי כשבטלו כבר ומ"ש משום בל יראה היינו שתקנת חכמים הי' משום זה כדי שלא יעבור על בל יראה וכן סברו שם התוס' בדעת רש"י הנ"ל רק שהתוס' חלקו ואמרו דהגזירה לבדוק רק שמא יבא לאכלו כן נראה מד' התוס' בריש המס' והמהרש"ל בדף י' כנז' אמנם המהרש"א שם בדף י' ס"ל דהתוס' סובר לפי דעת רש"י שעובר בבל יראה מדאורייתא ע"ש (וכמו שנכתוב להלן בס"ד ליישב דעת רש"י ג' אם נאמר שכונתו שהוא דאו'):

וראיתי בס' חכמת מנוח על הש"ס (ד' פראג שע"ב ונדפס מחדש בהגהות הש"ס ווילנא) כ' על דברי התוס' אלו למה הצריכו חכמים בדיקה וז"ל וי"ל דסבר רש"י דחשו חז"ל שמא ישכח מלבטל לכך הצריכוהו חכמים בדיקה ג"כ דכולי האי ליכא למיחש שמא ישכח לבטל וגם לבדוק ודו"ק עכ"ל ודבריו תמוהים לכאו' לפי פי' העולם בתוס' שמקשה על רש"י במאי דנראה מדבריו שעובר מדאורייתא כשלא בדק וע"ז מאי אהני בתירוצו בס' הנז' בטעם שהצריכו חכמים בדיקה וכו' הלא עכ"פ חכמים תקנוהו ואינו מדאו' כדברי רש"י ולפי דברינו הנ"ל ניחא דגם הוא למד בדברי התוס' דידן דעל כרחך ס"ל בכונת פירש"י שמיירי כשבטלו והיינו רק תקנת דרבנן משום בל יראה (ודלא כמו שהקשה הר"ן על רש"י והביא כן בשם התוס') לכך יישב ד' רש"י והסביר תקנת חכמים שהצריכו בדיקה וביטול גם שניהם משום חשש בל יראה כד' רש"י ולא משום שיבא לאכלו כד' התוס':

ולפי תי' הר"ן על רש"י י דמיירי באמת קודם שבטלו א"כ קשה למה לא תני בודקין או מבטלין כיון דאתי לאשמועינן עיקר דיני בדיקה שצריך מדאו' כשלא בטלו והא דלא תני מבטלין או בודקין כמש"ל י"ל עפימ"ש רש"י להלן דף ד' ע"ב דתשביתו משמע ביטול רק בדיקה אתי לאשמעינן דכיון דביטול הוא פשטות קרא דתשביתו ואקראי קאי כנז' ורק בדיקה אתי לאשמעינן דבס"ד דא"צ לבער החמץ רק ברואהו לפניו אבל לחפש אחריו א"צ לזה אשמעינן כיון דאיתחזק חמץ בביתו ע"כ מחוייב לבדוק אחריו וכמ"ש הר"ן ע"כ קאמר במתניתין ע"ז כל מקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיקה כיון דלא איתחזיק שם חמץ ולזה שפיר פירש"י שלא יעבור על בל יראה דמתני' מיירי בעיקר הדין מדאו' כשלא בטלו עדיין והוי הבדיקה מדאו' שלא לעבור על בל יראה ובל ימצא כפירש"י:

א"י ליישב דברי רש"י שפי' שלא יעבור על ב"י שמשמע שהיא מדאורייתא ובאמת לאחר שבטלו אינו רק מדרבנן כמו שהקשה הר"ן בשם התוס' כנז' וי"ל עפי"ד הפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח אם גזרו חכמים לעשות איזה דאו' באופן הנאות ולא עשה כדבריה' אז גם המצוה דאורייתא לא יצא וראייתו ממתני' בסוכה (כ"ח ע"א) א"ל לא קיימת מצות סוכה מימיך אף שאינו שם רק גזירת חכמים שמא ימשך אחר שלחנו וע' תוס' שם דף ג' ע"א וגם הביא כזה מרבינו יונה על ברכות בפמ"ג בפתיחה שם (וע' בערוך לנר על סוכה שם) וכן השתמש בזה קדוש זקיני מהרצ"א מדינוב זי"ע בהקדמת תקנות תמכין דאורייתא ע"ש מה שכתב בזה לענין קידוש. והנה עפי"ז כיון דחכמים תקנו בדיקה מלבד הביטול א"כ לא קיים מ"ע דתשביתו כשלא בדק והרי עבר על בל יראה ושפיר פירש"י שלא יעבור על ב"י גם אם מיירי במתני' כשכבר בטלו:

וחכם א' העירוני שיש לתרץ דברי רש"י באופן כזה עפי"ד הר"ן שם דהפקר דחמץ הוי גילוי מילתא כיון שאינו ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו ברשותו ע"כ מהני גם ביטול בלב וגם כשאינו מפקירו בפני ג'. וא"כ הכא כשאינו בודק החמץ כתקנת חכמים הרי אין גילוי מילתא שרוצה לבטלו דכיון שאינו בודקו לבערו ועובר על תקנת חכמים הרי הוא עוד גילוי מילתא להיפך ובודאי אינו מבטלו בלבו ג"כ ודוחק לומר משום דטריחא לי' לבודקו ולבערו אבל באמת בלבו מפקירו כראוי דלא מצינו זה רק בנשים דעצלניות הן לבדוק כדאמרי' בגמ'. וע' תוס' ב"מ (ל' ע"ב) ד"ה אפקרה אע"ג דליכא ג' אנן סהדי דמפקיר לה בלבו שלא יעשה איסור שביתת כלים עכ"ל משא"כ הכא שעובר על דברי חכמים ולא בדק י"ל דל"ש אנן סהדי שלא ירצה לעשות איסור וממילא לא הוי הפקר כיון שאינו בפני ג'. ועכ"פ גילוי מילתא אינו כ"כ שמבטלו ושוב לא מהני הביטול בלבו ע"כ עובר מדאורייתא גם כשבטלו כבר כיון שלא בדק. אמנם זה צ"ע לע"ד דאיך נאמר כיון שמיקל בבדיקה מדרבנן שוב חשוד אדאורייתא שלא יבטלנו בלבו ובודאי חשוד אדרבנן אינו חשוד אדאוריי' ול"ש לומר דעובר מדאורייתא בבל יראה ואין דרך בזה רק כפי מ"ש לעיל בזה דכיון שלא קיים המ"ע דרבנן גם הדאו' לא יצא כנזכר לעיל וא"כ אין צורך לומר מטעם גילוי מילתא דמטעם זה בלבד יש לתרץ כנז' וק"ל:

(שם דף ד' ע"ב) איבעיא להו המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ומצאו שאינו בדוק מי הוי כמקח טעות או לא וכו' כו' אלא אפילו באתרא דיהבי אגרא ובדקי דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממוני'. תנן התם ר"מ אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש ר"י אומר וכו' דכולי עלמא מיהו חמץ משש ולמעלה אסור מנלן אמר אביי תרי קראי כתיבי כתיב שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכו'. והנה כל עובר יקשה מה ענין זה דתנן התם ר"מ וכו' להמשכיר בית וכו' דניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממוני' והלא שייך הך תנן התם על המתני' להלן פלוגתא דר' מאיר ור' יהודא שם מקומו לבאר פלוגתתם ומה ענין זה לכאן וכבר עמד בצל"ח ע"ז ותי' ע"ד פלפול ונלע"ד בדרך קרוב דהנה מה דאמרינן ניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בגופי' אי בממוני' פשוט דהוא רק בקיום מ"ע וכמו שמצינו בברכה ששוה י' זהובים (וכן עדיף כח המ"ע בעצמותה שדוחה הל"ת כמו שנודע מדברי הרמב"ן פ' יתרו שעדל"ת משום שאהבה גדולה מיראה) וכן מה דמצינו עוד ניחא לאינש לקיומי מצוה בממוני' בש"ס ב"מ דף כ"ט ובבכורות י"ט היינו קיום מצוה ממש ולא בשמירה שלא יעבור על ל"ת (דאין שיעור לשמירתה דכל א' ישמור א"ע תמיד צאתו ובואו שלא יבא חלילה לידי עבירה) דבזה ל"ש כלל ניחא לי' לאינש לקיומי מצוה בממוני'. וא"כ בקס"ד הש"ס הי' קשה דהא בדיקת חמץ אף כשלא בטלו עדיין אינו רק להשמר שלא יעבור על בל יראה וא"כ בשמירה שלא יעבור על ל"ת לא שייך ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני'. וע"ז הביא הש"ס כדי ליישב זאת תנן התם וכו' אמר אביי כתיב תשביתו שאור מבתיכם שזהו מ"ע דתשביתו לבער החמץ שזהו קאי על דכ"ע מודו משש שעות ולמעלה וכו' וזהו דמפרש אביי דכ"ע מודי שיש מ"ע דתשביתו וכיון שאיתחזק החמץ כמ"ש הראשונים ע"כ הוא מחוייב לבודקו ולבערו לקיים מ"ע דתשביתו ובקיום מ"ע שפיר שייך ניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממוני' ושפיר נכון הסמיכות ומה שהביאו לכאן. (וכיון שהביא דברי אביי מתשביתו הביא ממילא כל דעות הפלוג' לענין חמץ מו' שעות ולמעל' כמובן):

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה