מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לב
בסי' קפ"ז ביו"ד כ' הטור ברואה דם מחמת תשמיש ויש לה מכה באותה מקום תולין במכתה ואם דם מכתה משונה אין תולין בו וכ' הטור בשם הרא"ש דמן הסתם תולין לומר שאינו משונה עד שיוודע לנו שהוא משונה עפ"י חכם שיראה דברי שניהם והקשה ב"י על דברי הטור דבתחלה כתב דאין צריך להדמותו כלל ותולין מן הסתם שאינו משונה ואח"כ כתב שיראה ויבחין בין שני הדמים וכו' ותירץ בפרישה דאם שניהם לפניו לא ניזול לקולא כיון שאפשר לברורי וכ' הט"ז דנכונים דבריו שכן מצינו ג"כ ביו"ד סי' א' דכל היכא שהשוחט לפנינו לא אמרינן רוב מאשמ"ה. והנה לכאו' קשה טובא על דברי הט"ז דהאיך מייתי ראי' מהתם דבשחיטה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך שנשחטה כראוי וא"כ כיון דע"י הרוב מוציאין אותו מחזקת איסור ע"כ שפיר פסקינן דאם מצוי לפנינו לבדקו אז נבדוק אותו משא"כ הכא דהאשה יש לה חזקת טהרה שאינו רואה דם מחמת תשמיש ואנו רוצים לדון להוציאה מחזקתה ולדונה בדין רואה דם מחמת תשמיש וגם רוב נשים אינם רואות דם מ"ת וא"כ איך נדמהו לרמשאמ"ה שיהי' צריך גם כאן להבחין ולבדוק. והנה כ' במעדני יו"ט חולין דף י"א דרוב העומד חזקה לנגדו צריך לברורי בדאפשר לברר משא"כ רוב שאין עומד חזקה לנגדו ולהכי פסק הא"ז מובא ברמ"א יו"ד סעי' א' דהיכא דאיכא לברורי לא סמכינן ארמאשמ"ה משום דהוי נגד חזקת איסור דבהמה בחיי' ול"ק אמאי שפסק הרמ"א בסי' ס"ה סעי' י"ג בדין ניקור דהיכא שיש אופן לברר לא סמכינן ארוב מצויין אצל ניקור מומחין הן והא שם כיון שנשחטה הותרה ואין כאן חזקת איסור עוד א"כ למה נצטרך לברר הרוב ז"א קושי' כלל דנשחטה הותרה רק לענין שאר טריפות אבל חלב כיון דאיתחזיק שם בבירור בכל בהמה חלב וגידין הצריכים ניקור ואותם לא הכשירוה השחיטה כלל וידעינן גם לאחר השחיטה שיש בה איסור חלב ג"כ שפיר פסק הרמ"א אף דרוב מצויין אצל ניקור מומחין הן מ"מ היכא דאיכא לברורי מבברינן כיון דאיתחזיק איסורא כמו בשחיטה:
שוב ראיתי בגליון מהרש"א להג' מהר"ש איגר ז"ל על היו"ד סי' כ"ח שהרגיש קצת בקו' זו על הט"ז וכ' שס דכיון דל"צ למבדקי רק באיתחזק איסורא א"כ לפי"ז ברוב מצויין אצל ניקור לא צריך למיבדקי' עכ"ד ובמחכת"ה ז"א דהא פסק כן להדיא ברמ"א סי' ס"ה כנז' דגם ברוב מצויין אצל ניקור צריך למיברר היכא דאפשר והטעם כבר ביארנו כיון דאיתחזק איסורא דחלב קודם הניקור א"כ הוי כמו רוב מצויין משחיטה דצריך לברורי אם אפשר. ואף שהט"ז בה' יי"נ (סי' קכ"ז ס"ק ו') כ' דחתיכה שאינה מנוקרת לא מיקרי איתחזיק איסורא היינו שהוא חולק על הרמ"א בסי' ס"ה הנ"ל אבל לפי"ד הרמ"א בודאי כן הוא וכמ"ש בנקה"כ שם סי' קכ"ז דשפיר איתחזיק איסורא בחתיכה שאינה מנוקרת ע"ש והוא כמו שכתבנו ולד' המעדני יו"ט כנז'. עכ"פ בנידון דידן קשה על הט"ז הכא בסי' קפ"ז האיך מדמהו לרוב משאמ"ה דהא הכא יש לה חזקת טהרה כנז':
ולכאו' י"ל בזה דהא נגד חזקת טהרה יש לה חזקת טומאה דאורח בזמנו בא דאם נחוש לרואה דם מחמת וכו' הרי אז וסתה לראות דם וגם ידוע מדברי הנודע ביהודא קמא (תשו' נ"ה ונ"ו מיו"ד) דמה דאמרינן ווסתות דרבנן היינו לענין אם ראתה כבר אבל לפרוש עונה הסמוך לוסתה היא מדאורייתא דל"ש לומר חזקת טהרה דאטו לעולם לא תראה והוי כמו שמא ימות חיישינן אף דשמא מת לא חיישינן וע' בצלעות הבית הנספח לס' בית מאיר אהע"ז (סי' י"ג) וכיון שאנו באים לדון על רואה דם שהוא וסת שלה א"כ הרי יש לה חזקה אורח בזמנו בא נגד חזקת טהרה ע"כ חייב לברר שפיר אם אפשר. אולם ז"א דברואה דם מ"ת ל"ש כלל לומר שהיא מדאורייתא דל"ש לומר כדברי הנו"ב אטו לעולם לא תראה דבאמת נאמר דהיא תראה דם כפעם בפעם רק לא בשעת תשמיש ורובא דעלמא מסייע לה דרוב נשים אין רואות דם מ"ת וכן היא לא תראה ושפיר איכא חזקת טהרה (א) ושוב קשה על הט"ז וגם ממילא קשה על הט"ז דהכא ל"ש לומר כלל' חזקה אורח בזמנו בא דכיון שע"ז גופא אנו מסתפקין אם הוא רואה דם מ"ת ואם זהו וסתה וכיון שעל עיקר הוסת אנו מסתפקין אם נקבעה מעיקרא א"כ ל"ש כלל לומר אורח בזמנו בא:
והנה בתשו' מהרי"ט (ח"א סי' י"א) כ' דחזקה העשויי' להשתנות לא הוי חזקה ומש"ה מטמאין בנדה מעל"ע למפרע ולא אמרינן דיש להאשה חזקת טהרה דכיון דהיא עלולה לראות הוי חזקה העשויי' להשתנות ולא הוי חזקה. והנה החוו"ד בסי' זה בביאורים סעי' ג' העלה דאיסור רואה דם מ"ת לאו דוקא מטעם וסת רק גם מטעם חולי הממלאת ונופצת כדאמרינן בגמ' ומובא בב"י א"כ מחולי הממלאת ונופלת אינה מוחזקת להשתנות דרובא דעלמא אינם בחולי זה וממילא יש לה חזקת טהרה וקשה על הט"ז:
אולם יש לתרץ עפי"ד הנו"ב שם סי' נ"ה דבנמצא דם אז אמרינן דנגד חזקת טהרה יש שני חזקות חזקת אורח בזמנו בא וחזקת דמים מן המקור וא"כ תולין שבא ממנה מן המקור ואורח בזמנו בא, וא"כ כיון שיש חזקת דמים מן המקור וחזקת. אורח בזמנו בא. אף שאם אנו דנין שדם זה היא מן המכה א"כ לא נקבע לה וסת על בשעת תשמיש כלל ולא שייך כלל אורח בזמנו בא. ז"א, די"ל דס"ל להט"ז דהכא נוכל לדון כזה דנגד חזקת טהרה יש חזקת דמים מן המקור וא"כ איתרע לה חזקת טהרה דהרי הוא עשויי' להשתנות דוכי לעולם לא תראה כמ"ש הנו"ב כנז' וכיון שאנו מוצאין דם א"כ חזקתו היא מן המקור ולא מן המכה וגם איתרע לה חזקת טהרה כעין דאמרינן במס' חולין הרי בהמה שחוטה לפניך וה"נ הרי דם לפנינו וחזקתו היא מן המקור וכיון שאיתרע לה חזקת טהרה הרי יש עוד חזקה אורח בזמנו בא שכאן שתולין שמהמקור בא ג"פ הרי הוא ווסתה אז דנגד בשעת תשמי' הווסת לא שייך חזקת טהרה דאטו לעולם לא תראה אלא שאנו באין לדון די"ל דלא זהו עת ווסתה לראות בשעת תשמיש כיון דרוב נשים אין רואין מ"ת וא"כ החזקת טהרה היא בזה רק מחמת רוב נשים שאינן רואות מ"ת (דנגד ווסת פשוטה ל"ש חזקת טהרה כמ"ש הנו"ב דאטו לעולם לא תראה) וכיון שאין לה חזקת טהרה בפ"ע רק מחמת הרוב וחזקה דאתיא מכח רובא ג"כ מחוייבין לבררה כמ"ש שם הרמ"א בסי' א' ונכונים דברי הט"ז בזה שכ' גם בכאן שצריך לברר היכא דאפשר כן נ"ל וליישב ד' הט"ז ועדיין צע"ג:
(בשולי היריעה) הב"ה כ' בסי' קפ"ח שלא לראות הכתם בעודו לח רק ההם להמתין עליו כשיתייבש וע' בש"ך שם שהשיג עליו ובתורת השלמים השיג עליו מש"ס מפורשת בפ"ק דברכות אמר דוד לא חסיד אני וכו' וידי מלוכלכות בדם ובשפיר ושליא לטהר אשה לבעלה הרי להדיא דאף כשהוא לח יכולין לראות כדי לטהרה דביבש לא שייך מלוכלכות עכ"ד. והיתכן לומר שנעלם חלילה מעיניו הבדולחים של רבינו הב"ח גמ' כזו שתשב"ר יודעין בה. עד שמצאתי בס' דקדוקי סופרים שהו"ל הג"מ רפאל נטע ראבינאוויטש ז"ל ושם בברכות הגי' מש"ס כת"י מלוכלכות בדם שפיר ושליא (בלא ו' המחלקת בין דם לשפיר) היינו בדם שמלוכלך השפיר והשליא כשנוטל השפיר והשליא לראות אם ולד ילדה או רוח ילדה אבל לא מיירי שם במראות דמים וכתמים כלל וכן הגי' בילקוט תהלים פ"ו בדם שפיר ושליא ולפי"ז לק"מ על הב"ח. הן אמת שרש"י גרס כנוסחא דידן בש"ס שלנו בדם (בפ"ע) ובשפיר (בפ"ע) ועפי"ז הקשה שפיר בתורת השלמים אבל על הב"ח לא קשה אם הי' לפניו וס"ל כגי' הש"ס כת"י וכן הילקוט דגרסו רק בדם שפיר וכו' כנז'