אור ברסלב

מנחת אלעזר חלק א· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן לא

סימן ל

ב"ה להרב וכו'.

ראיתי אשר נמסר לידי העתק הפס"ד מהבד"ל דק' וכו' בתור פשר הסמוך לד"ת אשר גמרו עם הר' אליעזר וכו' אשר אשתו נשתטית ר"ל והתפשר עם אבי אשתו ה"ה וכו' כפי המבואר שם ומבקש היתר ק' רבנים לישא אשה על אשתו והנה ראיתי העתק בקיצור מאשר עלו בהיתר הגאון המפורסם מלבוב שליט"א והגאונים מק' סטריא וק' חוסט שיחיו והמעתיק נקט רק בראשי אמרים מדבריהם והשמיט פלפולם ותעצומותיהם, ע"כ לא אוכל כלל לעיין ולדון על דבריהם בזה רק מדברי הה"ג מסטריא העתיק מקצתן מ"ש דכיון שנשתטית מעיקרא עוד קודם החתונה א"כ לא הי' עליו חרד"ג מעולם וניהי דאין לנו לספוקי מכח קידושי טעות כיון דשהה עמה כל הני שנין וגם הי' לו ילדה ממנה הרי ידע ומחל וכו' עכ"ל, הנה מה דפשיטא לי' דאין לנו לספוקי כלל מכח קדושי טעות, לע"ד אינו פשיטות כ"כ וכמ"ש מרן בתשו' דברי חיים (ח"א אהע"ז סי' ג') עפי"ד החכם צבי (סי' מ"א) דאומדנא גדולה אמרינן אפי' בדבר התלוי בדעת שניהם ועפי"ז כ' בד"ח דלמה צריך מאה רבנים הלא יש אומדנא גדולה דאדעתא דהכי לא נשאה וי"ל דזהו גופא טעמא ההיתר ורק דצריך מאה רבנים לחומרא היינו כדי שלא יבא כל א' בעילה כל דהו לומר שנשתטית אשתו ובאומדנא יבטל הקידושין לזה הצריכו שיבחנו הדבר עפ"י מאה רבנים אם האמת כן וגם לראות שתהא נוחה להאשה הנשתטית באופן מה שאפשר היינו שישלישו הכתובה והספקת פרנסתה לחוש למאן דס"ל דאפי' בדבר גדול כזה לא אמרינן אומדנא וכו' עכת"ד הדברי חיים ע"ש והנה הנו"ב (קמא חיו"ד סי' ס"ט) חולק על החכ"צ בזה במה שמחלק החכ"צ בין נדר ושבועה דאין פותחין בנולד דנדרים ושבועות כיון דמיד חלין כשאומר קונם לפלוני או לבית זה דמיד חל האיסור ונאסר הדבר ההוא עליו אף שאח"כ נעשה סופר או הבית ההוא ביהכ"נ לא מהני לי' לעקור הנדר מעיקרו ולעשות כנדר טעות עי"ז דאפי' אי הוי אסיק אדעתי' דאפשר שיעשה סופר מ"מ הוי נודר כיון דלא שכיח משא"כ בנתחייב באיזה דבר ואח"כ אירעו אונס שבשעה שאתה בא לחייבו לעשות הדבר הרי האונס לפנינו ואין בנו כח לחייבו וכו' וכן ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין בשעת הקידושין עדיין לא היתה זקוקה ליבם ובשעה שאתה בא נזוקקה הרי אונס לפנינו אבל בנדרים מאותו שעה כבר נאסר ואתה בא להתירו ולעקרו מכח דבר החדש אי אתה יכול עכת"ד החכ"כ, והנו"ב חולק ע"ז ותמה על החכ"צ דהא אנו צריכין לעקור הקידושין שכבר חלו ולא על היבום אנו באים לדון אלא על הקידושין שיהי' בטלים למפרע עכ"ל וע"ש בד"ח מה שישב סברת זקינו החכ"צ ואף שנפי"ד הד"ח א"כ אין צריכה גט כלל בנשתטית ואם תרצה תוכל להנשא לאחר בלי גט מבעלה וזה לא שמענו מעולם וגם הד"ח לא פסק כן חליצה למעשה להתיר לה להנשא בלי גט ע"י ביטול הקידושין מעיקרא רק בהשלשת גט כמ"ש הנו"ב וכנהוג וכמו שנראה בתשו' ד"ח שצריך השלשת הגט אמנם בנידון דידן שנתברר שהיתה נשתטית עוד קודם החתונה (כפי"ד הה"ג הנ"ל) א"כ י"ל שפיר דגם הנודע ביהודא יודה בזה דשייך כאן אומדנא לבטל הקידושין עפי"ד החכ"צ דכל השגת הנו"ב היא רק משום שבאנו לדון על הקידושין ולא על השעה שנפלה לפניו ליבום וא"כ כיון שבאנו לדון על הקידושין הרי נאסרה ונעשית א"א ואיך יעקרו למפרע ע"י אומדנא במה שנולד אח"כ אחרי מיתת בעלה שנפלה לפני מוכה שחין והא הוי כמו נדר שכיון שנאסר בשעת מעשה ל"ש אומדנא להיות פותחין בנולד להתיר למפרע א"כ ה"נ הרי נולד אח"כ שנפלה היבמה לפני מוכה שחין והקידושין חלו אז מיד ע"כ לא שייך להתיר למפרע ע"י אומדנא זהו סברת הנו"ב. וזה תינח רק בעובדא דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין וכן בעובדא דהד"ח שנשתטית אח"כ אבל בנידון דידן כשנתברר שכבר היתה נשתטית קודם החתונה א"כ גם בשעת הקידושין הי' טעות וא"כ לא שייך לומר השגת הנו"ב ושפיר אמרינן בזה אומדנא לכ"ע דהא לא דמי לנדר דאין פותחין בכולי דהכא לא נולד הוא רק גם בשעת הי' טעות ע"כ בודאי שייך אח"כ אומדנא גדולה כנז' ואם שי"ל כיון שנתרצה אח"כ במה שדר עמה והוליד עמה בת מ"מ לנגד זה י"ל דפשיטא דכיון שנשתטית אח"כ יותר שאין באפשר עוד לדור עמה עתה (ונותנים לו הבד"צ היתר מחמת זה) ואין אדם דר עם נחש בכפיפה א"כ שפיר שייך שוב אומדנא על הקידושין למפרע כדברי הד"ח דכיון שהיתה נשתטית עוד מקודם י"ל גם הנו"ב מודה דכיון דלא דמי לנדר דכאן בשעת הקידושין הי' קידושי טעות א"כ שפיר שייך אומדנא גדולה כנז' גם מי יודע אם נתרצה אח"כ בלב שלם מחמת אשר דר עמה (כדברי סרב הנ"ל) ומסתבר אם נודע לו אח"כ שהיתה נשתטית מקודם בודאי לא נתרצה ומה שדר עמה הי' מחמת אונס שחשב בנפשו שלא יוכל לפטרה כיון שלא תרצה לקבל ג"פ וחרד"ג קשה מאוד למצוא היתר ולבזות א"ע בכל העולם בג' מדינות ע"כ הוכרח לשתוק באונסו מחמת שחשב כיון שכבר הוטעהו בהקידושין ולא יוכל לפטרה בניקל אולי יוטב מצב דעתה ותתחזק ותתרפא ע"כ חשב להמתין אבל כשראה אח"כ שאדרבא הורע מצבה ולא יוכל לדור עמה בשום אופן א"כ בודאי שייך האומדנא גדולה של הד"ח שכ' לבטל הקידושין למפרע ובפרט למ"ש שבכה"ג י"ל גם הנו"ב מודה כנז'. ולא דמי' כלל למה דפסק בש"ע אה"ע (סי' ל"ח סעי' ל"ה) דהמקדש על תנאי ובעל סתם או כנס סתם ה"ז צריכה גט אעפ"י שלא נתקיים התנאי שמא ביטל התנאי כשבעל או שכנס וא"כ ה"נ כשדר עמה אח"כ א"כ לא הוי קידושי טעות וחוששין מספק, ז"א דכיון דנשתטית לגמרי אח"כ אין לך אומדנא גדולה מזו שלא נתרצה אם הי' יודע, בפרט שהיתה נשתטית עוד מקודם הקידושין כנ"ל ודו"ק. וע' עוד מזה לענין הקידושין מקח טעות מעיקרא בשו"ת דברי חיים ח"א סי' נ' שכ' דעכ"פ הוי בכה"ג קידושי ספק ע"ש. ולע"ד הנה למעשה להתיר ע"ז לבטל הקידושין ולהתיר גם אותה בלא גט בודאי צע"ג כיון שהחכ"צ בעצמו שם סיים דכיון דשהה עמה כמה שנים י"ל ראה ונתפייס כדאמרי' בפ' המדיר ע"ה ע"א בשומא העומדת על הדחתה ראה וניפייס הוא. והנה מלבד זה לכאו' י"ל דבודאי נתרצה כיון שדר עמה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכהאי דכתובות שם דף ע"ב בקדשה על תנאי אולם ז"א מוכרח כ"כ עפימ"ש בתשו' שב יעקב ובמעיל צדקה סי' א' ובצלעות הבית בסוף הבית מאיר אהע"ז סי' י' דלא שייך בכזה בעילת זנות וע' שו"ת דברי חיים (ח"ב סי' א' מאהע"ז) מ"ש עוד היתר עפי"ז לחרד"ג מה דמקדש ע"ד חכמים ואפקוהי לקידושין ול"ש אין אעבב"ז כיון דהיא דרך קידושין אין איסור זנות בדבר רק שמכוער הדבר ובאם יכול לתקן לכתחלה במחילת התנאי אמרינן בגמ' בודאי מחל ע"ש וא"כ בכזה אדרבא אולי י"ל סברא להיפך שלא מחיל מה שנודע לו שהיתה נשתטית עוד קודם החתונה כיון שבודאי חשב שאם לא יוכל לדור עמה מחמת שבעולה יצטרך להיתר חרד"ג ואז טוב לו יותר שלא למחול כדי שיהי' אח"כ ההיתר ברור יותר לאפקועי הקידושין ולהתירו מעיגונו כדברי הד"ח בסי' א' הנז' כיון שעתה גם אם לא מחיל אינו בעילת זנות רק מכוער כנז' ודו"ק ועדיין צע"ג:

עכ"פ גם בלא זה נהוג עלמא כמ"ש בכל תשו' הראשונים והאחרונים להתיר ע"י ק' רבנים ולהשליש גט ואנן שליחתיי' דקמאי עבדינן והארכתי כבר בשתי תשובות בדבר כזה באריכות בכל הענין בעה"י. והנה בנידון דידן נאמן עלינו הבד"צ וכו' והרבנים שיחי' שאין ביכולתי לדור עמה מחמת שגעונה ר"ל. אמנם תמהתי על הבד"צ וכו' שנתנו הפס"ד (הפשר סמוך לד"ת) בענין חמור כזה והנה גמרו שישליש הנדוניא חמשה מאות ר"כ בקאסע ביכעל בטוח ומהכתובה לא הזכירו כלל. וכמ"ש הגאון מלבוב ני' שעל הכתובה לא הושלש כלל רק יעשו עצה להשליש וועקסיל. והנה אם כך עשו הבד"צ שישבו לדון בדבר הזה ולהיות המתירים הראשונים. הנה במחכת"ה תפסו את הנופל והניחו את העיקר היא הכתובה שעליו תלוי ההיתר חדרגמ"ה כמ"ש הצ"צ בתשו' ע"ז שההיתר תלוי בהכתובה. ואף שהב"ח כ' (באה"ע סי' א') להשליש גם הנדוניא מ"מ הרי שלשה ספרים נפתחים ספרי הראשונים בתקנות רגמ"ה כולם בסגנון א' כתבו הלא המה תשו' מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג. ובכל בו, ובתשו' מהר"ם מינץ סי' ק"ב שצריך שתהא כתובתה צרורה ומונחת במשכונות או במעות ובכלבו כ' בפי' ובכולן אין רשאין להתיר עד שיראו טעם מבורר ותהא כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן במשכונות או במעות עכ"ל. ומזה בנה הצ"צ יסודו דההיתר של ק' רבנים תלוי בהשלשת הכתובה וכיון דאנן רק שליחתיי' עבדינן במה שנתנו לנו רשות להתיר ע"י ק' רבנים וכיון שלא נתנו רשות רק באופן זה בהשלשת הכתובה איך נוכל לשנות ולהקל באיזה אופן. והנדוניא היא רק מדברי הב"ח והבאים אחריו אבל בעיקר התקנה לא נאמר רק הכתובה כנז' ואיך נתפוס הטפל (הנדוניא) ונניח העיקר (הכתובה) שהוא העיקר בזה כנז'. ואין לומר שכיון שנתפשרו עם אבי האשה בטיב על כל עניני' שוב אין חשש, ז"א דבכתובה לא מהני גם הסכמת אבי' כיון שתלוי בהתקנה ההיתר חדר"ג רק באופן זה. ואולי אם היתה האשה שפוי בדעתה לא היתה מסכמת לזה רק להשליש כל הכתובה ג"כ בקאסע ביכעל. ואין לדון ולהקל בזה בסברות כרסיות כי הוא חשש דאורייתא כמו שביארתי כבר בס"ד בתשו', (וע' בתשו' מרן דברי חיים ח"א אהע"ז סי' ד' שצווח על מי שרצה להכריע בדבר הזה מדעתו עפ"י פלפול נגד קבלת אבותינו ורבותינו הקדושים בדבר הזה, ולא לנו הבחירה להכריע להקל ע"ש) ואעתיק בזה רק להצורך איזה סניפים מאמצע התשובה הנ"ל שכתבתי בס"ד בענין כזה. [א"ה תמצאנה בחיבור הלז בסי' ט"ז ואין מהצורך לכפול ולהעתיק כאן, וע' גם בסי' י"ז בחיבור הזה מענין הלז]. העתקתי בזה איזה סנסנים מתשובתי הנ"ל למען הראות טעמי ונימוקי שאצטרף רק באופן אם ישלישו בנידון דידן הכתובה במעות או משכינות ממש ולא באופן וועקסל וכיוצא. ומיראי הוראה אני בזה להצטרף באופן אחר בפרט לפי מה שביארתי לעיל טעם דברינו בעה"י. ובתשו' הרי"ם מגור זצ"ל רצה לעשות נוסחא אחרת בכל בו כדי להקל בהכתובה ע"י וועקסיל וכבר כתבתי על דבריו בזה בעה"י (בסי' ט"ז וי"ז בחיבור הזה) ע"ש טעמי ונימוקי.

והנה הרב הדיין מחוסט ני' כ' בזה שמצא מציאה בתשו' גור ארי' יהודא שאין למנות למספר מאה רבנים אב ובנו וגם לא אחים וכ' שאולי לא ידעו העולם מזה ע"כ הוא מודיע זאת ועיינתי שם בתשו' ההיא (סי' כ"ב מאהע"ז וכל ראייתו רק מסנהדרין (ל"ו ע"א) דבדבר הצריך מנין בתחלת הדין אין מונין אב ובנו רק לא' וא"כ בהיתר חדר"ג (צריך מספר מאה) אין למנות אב ובנו עכ"ד ולע"ד אין מזה עוד כדאי להוסיף חומרא אשר לא שמענוה זולתו כי מקור ראייתו אינו ראי' ברורה דהוא מדמה היתר הק' רבנים לדיני נפשות ודיני ממונות שצריכין מנין בתחלת הדין ע"כ אין מצטרפין אב ובנו ושאני זה באמת מד"נ וד"מ שצריכין הדיינים ליישב ולעיין יחדיו ולשאת וליתן ויהי' אלו רואים את אלו ולישא וליתן פא"פ אבל בהיתר ק' רבנים שאינם צריכין לראות זא"ז כלל רק התירו בקיבוץ חתימותיהם על הניירות א"כ לא דמי לד"נ וד"מ שצריכין מנין בתחלת הדין דהתם לא יושבין לשאת וליתן בדין עד שיהי' מספרו ג' או כ"ג או ע"א כמספר הצריך להיות כמ"ש רש"י שם ע"כ מיקרי שפיר מנינם בתחלת הדין אבל הכא נותנים הלומדים כ"א חות דעתו בנייר עוד טרם נגמר המספר מאה וא"צ לקבץ כלל מקודם מספר מאה להתיעץ יחדיו א"כ לא מיקרי כלל מנין בתחלת הדין וז"פ וברור לע"ד. ויותר דמי לטומאת וטהרות שאין מנינן בתחלת הדין רק כשבאים אח"כ למנין כן ה"נ נהוג בקיבוץ חתימות הק' לומדים המתירי' כשגומרים המספר היינו כשידעו שכבר יש להם מספר רב בערך מאה באים לב"ד המתירים הראשונים ומונין הב"ד חתימותיהם אם הגיעו כבר למספר מאה ורואים דבריהם באיזה אופן מתיר כ"א מהם ואז מתירין לו כראוי וא"כ אין מנינם בתחלת הדין. ובאין מנינם בתחלת הדין אמרינן שם בסנהדרין למנות האב ובנו לשנים וא"כ גם כאן יוכלו למנותן לשנים. ואף שי"ל אולי מחמת שבתחלת הקיבוץ ידעו שצריך מספר מאה א"כ הוי קצת כמו מנינם בתחלת הדין מ"מ לא דמי כלל כנז'. ואין להחמיר בדבר שלא שמענו מעולם ולא קבלו זאת.

תכלית דברינו אם ישליש גם הכתובה במעות או משכונות שוה כסף ממש כנ"ל רק באופן זה גם אני הנני נמנה בין מספר הק' לומדים מג' מדינות ומסכים להיתרא להר' אליעזר לאנדער ני' לישא אשה על אשתו שנשתטית ר"ל, גם כשנקיים בפני הבד"צ אודות השלשת הגט ככל המבואר בנו"ב, ויצאו דברינו בהיתרא, ואחתום בכל חותמי ברכות וחיים ושלום וכט"ס ושמחת פורים הבע"ל בכלל כ"י:

בשולי היריעה) אחרי כתבי זאת נראה אלי כרגע נדפס עלה מהה"ג מבערזאן נ"י היתר לרב א' בענין נשתטית ובהעברה בעלמא ראיתי בתוך דבריו שכ' אליו רב א' ממדינת רוסיא שבאו"ז הקצר הנדפס כעת בווילנא כ' בשם הרא"ש שאם אין לו להשליש להתיר כתובתה אחר תקנת רגמ"ה אעפ"כ אין כתובתה מעכבת ויגרישה והמותר כאשר תשיג ידו עכ"ד. והנה לא ידעתי למה לו להביא ממרחק לחמו המציאה הזאת בשם הרא"ש הלא הוא מפורש כן בתשו' הרא"ש שלפנינו (סי' מ"ב) שגם לאחר תקנת רגמ"ה כיון דמן הדין מחוייבת לקבל גט כאשר הוכחתי (היינו בעובדא דשם שהיתה נכפית ר"ל) נמצא פריעת חוב כתובתה הוי כשאר חוב שהי' מחוייב לה והנמצא אתו יתן והמותר כאשר תשיג ידו עכ"ל הרא"ש שם בתשו' (וע' בתשו' ד"ח ח"א אהע"ז סי' נ"א מ"ש ע"ז) אבל להלכה למעשה כבר כתבתי שהחזיקו העולם בתקנת רגמ"ה כפי הנמצא במהר"ם ב"ב ותשו' מהר"ם מינץ וכל בו שנראה שם שתלוי היתר תקנת רגמ"ה ע"י הק' רבנים בהשלשת הכתובה כנז' ואין לכפול הדברים:

ומ"ש בשם תשו' מהר"ם שיק שנהגו כבר להתיר ע"י הבי דואר אסיפת דעות הק' רבנים. הנה אם כי בתשו' מהר"ם שיק ראייתו קלושה מאוד במה שכ' בשם החת"ס במעשה דהנוב"י הי' מפלפלין בו ג' גדולי עולם הדרים בג' מדינות ובודאי בכתב הי' מפלפלים וכתבתי זה לפי ששמעתי דבעינן דוקא שיטרח וזה הי' תכלית התנאי ולא נראה לי וכו' עכ"ל המהר"ם שיק. וז"א באמת ראי' לומר דא"צ הבעל להטריח וליסע בעצמו לק' רבנים די"ל בעובדא דהנוב"י דהג' גדולי הדור מג' מדינות באמת נתנו בכתב ליד הבעל ששלחו כ"א מזה לזה וכתבו חוות דעתם ע"י הבעל שנסע בהג' מדינות לקבץ חתימות ואין ראי' שהי' ע"י הבי דואר ואם כי אולי פלפלו גם ע"י הבי דואר מ"מ ההיתר נתנו ליד הבעל ואין ראי' שא"צ הבעל להטריח וליסע. ואין סתירה לאותן שסברו שהי' תכלית התנאי שיטריח הבעל כנז'. עכ"פ כיון שהגאון המהר"ם שיק זצ"ל שהי' מגדולי בעלי הוראה היראים וחרדים והעלה להתיר ע"י הבי דואר וגם מרן בתשו' דברי חיים (ח"ב סי' מ"א ומ"ב מאה"ע) כ' טעם הק' רבנים מג' מדינות כדי שיהי' דעות שונות וחלוקות מג' מדינות שדעותיהן משתנות וכולם יראו טעם להיתר. וא"כ זהו הטעם דג' מדינות ולא משום כדי שיהי' קשה להבעל להטריח לנסוע ולא יתירו בניקל וגם לא הזכירו שום א' מהפוסקים שיצטרך הבעל לטרוח ולנסוע ע"כ הבו דלא לוסיף עלה. וגם בתקנה זו הוא רק כפי מה שהחזיקו בזה כנודע בפוסקים, ע"כ אף שעד עתה נהגו גם בימינו שהבעל בעצמו הלוך ונסוע מעיר לעיר ופנקסו בידו בחתימות וכתיבות הרבנים ות"ח המתירים (כי רק זה חדשים מקרוב באו נהגו כמה גדולים ני' ע"י הבי דואר לכל רב לחתום עליו) אעפ"כ גם בעת נסע הבעל בעצמו עכ"פ לא נסע בעצמו בג' מדינות לכל הק' חותמים רק שלחו לפעמים מהרב המתיר הראשון לקרוביו במדינה האחרת לאסוף גם שם חתימות ושלחו אליו חתימותיהם ע"י הבי דואר ובדרך זה הי' מג' מדינות, אבל לא הקפידו שיסע הבעל בג' מדינות לכל הק' חותמים. וכיון שלא שמענו שהנהיגו חומרא זו מעולם בדיוק. ע"כ בודאי אין להחמיר בזה מלשלוח ע"י הבי דואר גם כל החתימות:

תוכן העניינים

מנחת אלעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה